המאהבת של הרטה (ערן לוי, ברלין)

פוסט מאת ערן לוי (ברלין)

 

בשנת 1978 היה בלומפילד ביתן של ארבע קבוצות תל אביביות – מכבי, הפועל, בית"ר ושמשון, ובכל שבת נערכו שני משחקים בכרטיס אחד. זו המציאות שנתגלתה בפני כשהגעתי בפעם הראשונה למשחק ליגה (ולא הבנתי למה אוהד כדורגל יקנה כרטיס למגרש אחר, שמציע לו משחק אחד בלבד). קיוויתי לראות את מכבי, אבל לאוהד הפועל המכונה "אבא שלי" היו תוכניות אחרות.  במשחק השני באותה שבת הפסידה הפועל ת"א להפועל חיפה 3:1. מוטל'ה שפיגלר הבקיע שני שערים. 

אבל דווקא המשחק הראשון הוא זה שהשאיר עלי את חותמו.  מכבי נתניה ניצחה את שמשון ת"א 1:2, ולמרות שהפסידו התאהבתי דווקא בשמשון (למה דווקא שמשון? גם הפועל הפסידו. הפועל הפסידו!). שנים אחר כך היא היתה הקבוצה השניה שלי בכל אשר פניתי. עד היום, כשאני מסתכל בטבלת הליגה הלאומית מגלות ברלין, אני מחפש את שמשון ת"א (וקצת קשה לי עם ה'בית"ר' הזה שמצורף אליה).

לא הייתי לבד – היו לשמשון לא מעט אוהדים שרצו בהצלחתה. אולי העובדה ששמשון לא היתה קבוצה שבאמת יכולה להצליח. היא סיימה פעמיים במקום השני וזכתה פעמיים בגביע הטוטו. וזהו. חוץ מזה כל שהיה לה להציע הוא ייצוג אותנטי של כרם התימנים (שעל שם אחד מאנשי השכונה, שמשון רוזי ז"ל, היא נקראה) ואת אחד מגדולי כדורגלני ישראל, ששיחק בקבוצה כל חייו – גדעון דמתי.

להרטה ברלין יש את השמשון ת"א הפרטית שלה. פעם זו היתה– תאמינו או לא – אוניון ברלין, ממזרח העיר, אבל זה היה לפני שגרמניה חוברה לה יחדיו. נפילת החומה הפילה עימה את קשרי הידידות ויצרה יריבות עירונית כמו שצריך.

המאהבת הנוכחית של הרטה היא קרלסרוהה. לכאורה אין הרבה מן המשותף בין שני המועדונים המרוחקים כ-700 ק"מ זה מזה, וכמובן שהכל החל די במקרה, ב-1976. אוהדי הרטה, שביקשו לחזור הביתה אחרי נצחון חוץ של הקבוצה בקרלסרוהה (0:3), נתקלו באוהדים מקומיים חביבים שליוו אותם עד לתחנת הרכבת ואף הצטרפו לקריאות הנצחון. זה היה האירוע המכונן, תחילתה של ידידות מופלאה. 

מאז ועד היום ממשיכה לשרור אותה ידידות מופלאה ואפילו די מוזרה לעין זרה. קרלסרוהה מכונה כיום בגרמניה "קבוצת מעלית", על שום הירידות והעליות התכופות לליגה השניה ובחזרה, כך שהמפגשים בין שתי הקבוצות אינם רבים כל כך. כשהן כבר נפגשות לא נשכחת החברוּת. בדקות הראשונות של כל משחק ביניהן נשמעות קריאות העידוד "קרלסרוהה!!" מיציע אוהדי הרטה ו"הרטה!!" מהצד השני. בשני צדי האצטדיונים מתנוססים דגלים של שתי הקבוצות, ובסיום המשחק, בלי קשר לתוצאה, נפגשים כולם לבירה. בלי הבדלי דת, גזע ומועדון.

במחזור האחרון של עונת 2008/9 יכולה היתה הרטה לסיים במקום השלישי ולזכות בכרטיס לליגת האלופות.  כל שנדרש היה שהמתחרה שלה, שטוטגארט, לא תנצח במינכן את באיירן, וניצחון שלה עצמה בקרלסרוהה, שכבר איבדה סיכוי להינצל מירידה. משימה בהחלט אפשרית.

שטוטגרט עשתה את חצי העבודה, כשהפסידה 2:1 במינכן, אבל הרטה הובסה 4:0 וסיימה במקום הרביעי ובגביע אופ"א. זו היתה תחילתו של הסוף. אף שחקן בכיר לא רצה להישאר, הסגל הצטמצם ובעונה הבאה ירדה הרטה בבושת פנים לליגה השניה.

אבל גם אותה תבוסה לקרלסרוהה לא פגמה באהבה המלבלבת. במשחק הבא בין שתי הקבוצות, העונה בליגה השנייה, נשמעו כבר ברכבת קריאות העידוד המקומיות לאורחים, ובאצטדיון עצמו היתה אווירה של משחק ידידות. הנקמה הקטנטונת של הרטה היתה 0:4, בדיוק כמו אז. רק שאת העונה תסיים הרטה עם חזרה לליגה הראשונה, ואילו קרלסרוהה עמוק בתחתית, עדיין לא יודעת אם תצליח לשרוד בליגה השניה.

אני אוהב את קרלסרוהה, הם באמת קבוצה נחמדה, אבל אהבתי אותם עוד לפני שהגעתי לברלין ושמעתי על סיפור האהבה המתמשך. אולי בגלל שגם הם, כמו שמשון ת"א, לא הגיעו מעולם להישגים. בעצם יש להם משהו: שני גביעי גרמניה רצופים (1955 ו-1956). אה כן, פעם הם אפילו סיימו ראשונים באינטרטוטו. בדיוק כמו מכבי נתניה של 1978.

 *

ליגה שניה, 70 אלף צופים, אנחנו אלופים / ערן לוי, ברלין

הכי מרגשת!
בין יום השואה לקלאסיקו

10 Comments

חצי גולדסטאר 3 במאי 2011

אני לא יודע מה נפלא יותר – הפוסט או התופעה שהוא מתאר. תודה, ערן!

דביר 4 במאי 2011

+1

בני תבורי 3 במאי 2011

בנסיעה הראשונה שלי לחו"ל התארחתי אצל חברים בקרלסרוהה ושם גם נכחתי בפעם הראשונה בחיי במשחק כדורגל מחוץ לישראל. החוויה היתה מטלטלת בשל העוצמות וסדרי הגודל של האיצטדיון והקהל ובמיוחד נוכחות היריבה באיירן מינכן, עם כל כוכבי מונדיאל 74'. נגמר 1:1 והפכתי לאוהד קרלסרוהה מושבע, עוד אחת מהבחירות ההזויות שלי…

ארז (דא יונג) 3 במאי 2011

אחלה סיפור.
700 ק"מ אין לנו ממש בארץ, אבל אולי עוד כמה שנים אוהדי בית"ר ירושלים יעשו את אותו דבר עם אוהדי אל וואחדה מדמשק, כשישחקו אחת מול השניה בגביע אסיה. :)

אלקו 3 במאי 2011

תודה על עוד סיפור מרגש מהליגה הכי מעניינת בעולם

B. Goren 4 במאי 2011

אחלה סיפור, ערן.

red sox 4 במאי 2011

לקרלסרוהה תמיד תהיה פינה חמה אצלי בזכות הזכרונות מהקבוצה הנהדרת של תחילת-אמצע שנות ה-90 עם אוליבר קאן, אדגר שמידט, מיקאל טרנאט, יינס נובוטני, סלאבן ביליץ' ואחד מאלילי הניינטיז שלי (ובהחלט השחקן הגרמני האהוב עלי ביותר) תומאס האסלר. השביעיה שהם הכניסו לואלנסיה בגביע אופ"א היא עדיין אחת התצוגות הגדולות שראיתי.

דובי מילר 7 במאי 2011

ערן – אם תרצה יש לי חולצה אורגינל של "שמשון" – פסי אורך ירוק-לבן.
בן של אחד שעבד איתי הביא לי אותה כאשר אחי אסף חולצות כדורגל (יש לו איזה מיליון ולא מזויפות…אוסף יקר) .

ערן 7 במאי 2011

דובי, זו הצעה שלא אוכל לסרב לה!
נשאלת השאלה – איך משנעים את החולצה לברלין?

גל 1 בפברואר 2017

ערן זכור לי שרשמת פה בעבר שאם מישהו מגיע לברלין וזורם על משחקים בליגות נמוכות שזאת חוויה נהדרת. אני מגיע עוד שבועיים ואפילו יש כרטיס למשחק של הרטה נגד באיירן אבל חשבתי שאולי אפשר גם בראשון ללכת לאיזה ליגה שנייה שלישית רביעית.

Comments closed