קפריסין, אנדורה, בוסניה – ומי הבא בתור?

כבר יותר משבועיים שאני מסתובב עם שפם, עבה כזה, עם קצוות לבנים. עכשיו מובמבר, בעוד שנים עשר יום יסתיים מובמבר , ואני כבר מת להוריד את השפם. בהתחלה זה היה נחמד, להסתובב עם שפם, להתגלח פחות בבוקר, להציץ בדמות החדשה בחלונות הראווה, לראות פרצוף שונה, כל יום קצת. עכשיו זה כבר מציק על הפנים, הפס העבה הזה שנמתח מפינת הסנטר, אל מתחת לאף, עד לפינה השניה, כמו מדבקה עם מחטים דקות, וכל נגיעה מעקצצת. אבל יש מטרה חשובה, העלאת המודעות לסרטן הערמונית, ויש אפילו כאלה שמעריכים את המאמץ ותורמים כסף עבורו.

סבתא שלי אמרה שאני נראה כמו סטאלין, אבא שלי זרק משהו על עמיר פרץ. אני דווקא חושב כל היום על ויקי פרץ. אם אי פעם רציתי שפם וזה היה ממש מזמן – ה”אשמה” כולה על ויקי פרץ. איך הוא הבקיע, איזו רגל היתה לו, איך הוא כיכב בצרפת, איזה שפם היה לו. אחריו היו גם נסים ברדה ואלי כהן הגדול, אבל מתישהו זה נגמר, כבר אין שפמים על הדשא. מתישהו הפך המראה ההומלסי להיפסטרי, עכשיו כולם לא מגולחים, ואני נראה בן ששים כשאני לא מגולח.

 

viki

*

אני זוכר שבעה עשר שערים של ויקי פרץ בעונת הדאבל, ושנים עשר שערים באליפות של 79', ההיא עם הוולה של אבי כהן בדרבי. אני זוכר את השלושער שלו במשחק ידידות מול יוון (1:4), אני זוכר שהוא נסע לצרפת ועזב את מכבי להתבוסס בחמש עשרה שנות בצורת עם חי קרייס, מאיר חנוכה, מנשה שמעונוב, שחר בראל

עכשיו מכבי חזקה, הכי חזקה, וקל לשנוא אותה – אוהדי מכבי חיפה ואוהדי הפועל ת"א, בן כספית וניר קלינגר ומשה פרימו. “צהבת" קוראים לה, “מכבי זה בחיפה", אומרים לה. נו, שויין, יחסי האהבהשנאה של אוהדים בשנות השלושים פלוס פלוס לחייהם אינפנטיליים מדי לטעמי, ואני אדם רציני עם שפם, לא יכול להתייחס ברצינות לרגשות שהכדורגל מציף אצל אנשים מבוגרים אל פני השטח. אז אני צוחק, וממשיך הלאה.

כנראה שבשל כך לא מצליח השיח על נבחרת ישראל לרגש אותי. כשמתלהמים אז עד הסוף, בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, בתקשורת כמו ביציע. אבל זה לא רק הם הנבחרת הנוכחית הצליחה להמאיס עצמה עליי. יופי להם, ניצחו את בוסניה, ועם עוד שש נקודות מול הקבוצות החלשות בבית עושים קולות של לובי במלון צרפתי, אבל חבורת הצעירים הפוזאים שמסתובבים עצבניים וכעוסים לפני המשחק הוציאה לי את כל החשק. רפאלוב לא מבין, זהבי ממורמר, מקורבים של דמארי וכו', כולם רוצים להימשח למנהיגים, כולם מדברים על יחסים נהדרים בין השחקנים וחושבים שכולם חוץ מהם מטומטמים.

*

 

לא אוהב את הנבחרת הזו, כבר מזמן לא אוהב, לא מאמין להם. אני זוכר את החמש אפס על אוסטריה, אני זוכר התרגשות, אני זוכר שזה היה מזמן, כשהייתי בן 31, אני זוכר שמשחק הנבחרת האחרון שלי היה ב-1989 מול קולומביה, באצטדיון ר"ג. אם כבר מדברים על משחק מכריע, כן? לא משחק במחזור השישי מתוך שמונה, בטח שלא משחק במחזור השלישי מתוך עשרה. את זה גם ליכטנשטיין יכולה.

אז מה אזכור מהנצחון על בוסניה? לא יותר מדי. יהיה שם האצטדיון ה(סוף סוף!) יפה ומודרני ואירופאי, תהיה שרשרת האנשים שמקיפה את המגרש, יהיה משחק סביר, יהיה טרמפיסט שיושב במרפסת וצופה בנתינים, יהיו המתלהמים הקבועים שתמיד מגזימים, כל פעם לצד אחר. לא מעניין אותי מה שקורה שם, אגו לא עושה לי את זה, אנשים עם אגו עוד יותר פחות.

אז שיהיה להם לבריאות, לשחקני הנבחרת, ושיהיה להם בהצלחה, ולמרות שאני די בספק בעניין הזה – שההצלחה לא תעלה להם לראש. אני אצפה בהם בכל מקרה, פחות בגלל העניין האישי, יותר מתוך הרגל. מדברים על מקום שני, ויש כאלה שאפילו מבטיחים מקום ראשון. נו, אם זה מה שיקרה גם אני אהיה בעדם. גם ויקי פרץ בטח יהיה בעדם, פעם הוא היה שם, יכול להיות שעדיין מקנן בו זכר הנעורים, ואם הוא בעדם אז בטח שאני.

אחוות שפמים? בסדר, נגיד.

***

אתר מובמבר ישראל

 

סיכום שבוע 11
רוני* (באנגליה)

20 Comments

אלון 19 בנובמבר 2014

הוא לא טרמפיסט, הבן שלו אוהד כדורגל מושבע ולפי השמועות קורא קבוע פה

סער 19 בנובמבר 2014

לא טרמפיסט? מה אתה לא מבין שהתחיל קמפיין בחירות? עוד מעט הוא גם יגיע למשחקים ביום ה בערב.
ערן תוכל לפרט לאיזו מטרה גידול השפם?

ערן לוי 19 בנובמבר 2014

השפם הוא חלק מקמפיין שנתי של עמותת movemver, שילוב של 'שפם' ו'נובמבר' באנגלית. משנת 1999 הקמפיין מתקיים בכל נובמבר, במהלכו מגדלים גברים שפם לאות הזדהות ולמען קידום המודעות לסרטן הערמונית ולבריאות הגבר. מגדלי השפם יכולים להירשם באתר העמותה ולגייס תרומות עבור המטרה. בתחתית הפוסט ניתן למצוא לינק לאתר הישראלי של 'מובמבר'.

סער 19 בנובמבר 2014

תודה

כסיפוביץ 19 בנובמבר 2014

אנשים עם שפם בלבד הם מהסוג המסוכן ביותר לדעתי.
אם אתה מתכנת עם שפם אז יש סיכוי שיום אחד תתפוס ak47 ותנסה להכריח את כולם לגדל שפם.

והמשחק של הנבחרת הופך להיות בדיחה יותר גדולה מהדרבי.
איזו מהומה רבה על לא כלום.

כנראה שגם את התוצאה הזו רוצים לזכור 15 שנה.
פרובינציה עם שפם [כמו ששרה קורין]

כסיפוביץ 19 בנובמבר 2014

המשחק מול קולומביה הוא האחרון לדעתי שראיתי באופן מלא ואוהד.
באמת עבר הרבה זמן..

Yavor 19 בנובמבר 2014

תוריד את השפם, תיראה כמו דן תורן….

edgecator 19 בנובמבר 2014

מצוין כתמיד, ואני בהחלט יכול להזדהות (עם הרגשות כלפי הנבחרת. לא עם השפם).

גיל שלי 19 בנובמבר 2014

רק עכשיו אני קולט, לאבד את ויקי פרץ ואבי כהן באותה עונה היה מחסל כל קבוצה, עכשיו ברורה לי הסיבה לשנות השמונים האיומות, תודה שהפלת לי את האסימון

יניב פרנקו 19 בנובמבר 2014

ואחד משה סיני

טל 12 19 בנובמבר 2014

פרץ עזב עונה אחת אחרי אבי. אבי כהן עזב אחרי עונת 79 (כמו גם גיורא שפיגל ) ויקי פרץ עזב אחרי עונת 80 .ונדמה לי שבאותה עונה עזב גם השוער הראשון של מכבי – מנו שוורץ – לארה"ב.

Roko 19 בנובמבר 2014

המשחק נגד קולומביה היתה הפעם האחרונה שהרשיתי לנבחרת לשבור לי את הלב.
מאז קשה להגיד שממש אכפת לי. בטוב וברע.

יואב 19 בנובמבר 2014

בנבחרת מכבי של כל הזמנים(שאני ראיתי), ויקי בהרכב. חלוץ אגדי שכיכב בצרפת הרבה לפני עידן הסוכנים והכפר הקטן. תשע מפלצתי.
ואיזה גול מול ביתר לכיוון שער 11.

איתן מסוארי 19 בנובמבר 2014

בכל נובמבר אני זוכר את השורה של אשר (איבגי) על פרופסור קומאר בסרט "שורו" – "מה פתאום שפם? מה? הוא איטלקי?". וזה תמיד קורע אותי מצחוק, אפילו שהבדיחה מטומטמת.

צור שפי 19 בנובמבר 2014

ויקי פרץ הוא בכלל מרמת עמידר.

ערן לוי 19 בנובמבר 2014

וערן זהבי מהפועל תל אביב.
וכריסטיאנו רונאלדו ממדיירה.
ועבאס סואן מהפועל עראבה.
וזאהי ארמלי ממכבי שפרעם.
ו-וויין רוני מאברטון.

ויקי פרץ זה מכבי, מכבי זה ויקי פרץ, את הקשר הגורדי הזה אין מי שיתיר.

סניור 20 בנובמבר 2014

אולי רק ג'ורדי…

יואב 19 בנובמבר 2014

נו שיט?

אסף שלום 19 בנובמבר 2014

הייתי במשחק נגד קולומביה. וזה נכנס לרשימת חמשת הטראומות הגדולות שלי מכדורגל. עד היום רצות לי ההחטאות של רוני רוזנטל בראש.

טל 12 19 בנובמבר 2014

גם לשלום תקווה היה שפם. אני מבקש לא לקפח שחקנים ממכבי נתניה :-)

Comments closed