הכל הולך

אוהד אמיתי נאמן לקבוצה, למועדון. משפחה וקבוצה לא מחליפים. באש ובמים בלה בלה בלה.... כשהחיים חזקים מכדורגל וכשאוהבים כדורגל מותר לעשות הנחות.

בחיי שכואב לי הלב על המבורג. פעם ממש אהבתי את הקבוצה הזו, היא היתה הקבוצה המועדפת עליי באירופה. אחרי ליברפול. בינתיים עברו שלושים שנה, לאצטדיון של המבורג נסעתי ברכבת האוהדים של הרטה, והפעם האחרונה בה ראיתי את ליברפול היתה בפסח 2014, בפאב בהרצליה פיתוח, עם תבורי, אלפסי וגרייזס. וגם פרוסנר, לפני שהתחלנו לריב בפייסבוק.

ועכשיו, מכל המשחקים שמציע המחזור ה-16, בחרתי דווקא במשחק תחתית, 3 נקודות הפרש, מקום 14 מארחת את המקום האחרון, שטוטגרט בהמבורג. ושטוטגרט מנצחת 0:1, ורק פרייבורג שהפסידה לבאיירן ובורוסיה דורטמונד שמפסידה לכולן משאירות את המבורג במקום ה-14, לפחות עד מחר בערב.

והמשחק חלש, מאוד חלש, בין שתי קבוצות שנראות רע מאוד, שבקושי מצליחות לסיים שלוש מסירות רצופות. אולי אלו השנים האחרונות בתחתית, בליגה השניה, בעליות ובירידות עם הרטה, שהובילו אותי בחיפוש אחר היופי שמאחורי הכיעור.

*

פתאום באמצע היום גיליתי שיש מחזור אמצע שבוע, שלישי ורביעי. ולי אין חשק לכדורגל בימי רביעי, והרטה משחקת ברביעי. טוב שיש אהבות נעורים, תמיד אפשר להיזכר בהן, גם אם הן כבר לא נראות אותו הדבר, גם אם רפאל ואן דר וורט הוא הדבר הקרוב ביותר שיש שם לקווין קיגן.

ורק עכשיו, קצת אחרי שריקת הסיום, הבנתי שעוד משהו עומד להשתנות: סופי השבוע שלי.

*

unionhertha

 

ככה זה עובד: בכל סופשבוע שני (AKA סופ”ש2) אני מוותר על הדברים של הגדולים; בכל סופ"ש2 אני צופה בסרטי ילדים, מכין צמידים מגומיות ומצייר פרחים ונסיכות על דפי A4. בכל סופ"ש2 אני מוותר על כדורגל. עד הקיץ האחרון עוד ניסיתי לשכנע אותה, אפילו גררתי אותה לשני משחקים, אבל זהו, אפשר לעבוד עליה פעם אחת, פעמיים, לא יותר.

(ושלא תחשבו שאני לא בוחן, מנסה בקטנה, מגשש את השטח. הנה, בשבת האחרונה שאלתי אותה אם תרצה לראות משחק בטלויזיה. היא השתהתה, חשבה, ואז אמרה: אני מוכנה לראות כדורגל רק אם אני מאוד עייפה, כי זה משעמם ואז אני נרדמת צ'יק צ'ק).

אבל יש גם סופשבוע ראשון (AKA סופ”ש1) ובכל סופ"ש1 אני מרשה לעצמי להשתעשע במחשבה על נסיעה לאצטדיון, לראות כדורגל. ולפעמים זו הרטה שמשחקת בבית בסופ"ש1, ואז מגיע מחזור אמצע שבוע – או איזושהי פגרה – והופך את הלו"ז, ושולח את משחקי הבית לסופ”ש2, ולפעמים עובר כל הסופ”ש2 בלי לדעת מה עשתה הרטה. אבל עם 14 נקודות ב-15 מחזורים אפשר להבין שלא יותר מדי.

ולאוניון יש לוח משחקים הפוך, משחקי בית כשהרטה בחוץ, משחקי חוץ כשהרטה בבית. ואז, כשמתהפך הלו"ז, נופל סופ"ש1 על אוניון. ואני אוהב את אוניון, את האצטדיון שלה, את האווירה המיוחדת והבלתי אמצעית בין היציע לדשא, את האלכוהול הזול (יותר). אז אני נוסע לקופניק שבמזרח העיר, לראות אותה, קבוצה שבאמת שייכת לאוהדים. אפילו את האצטדיון הם בנו במו ידיהם, ממש לא מזמן. וכולנו זוכרים מי בנה את האולימפיה שטדיון.

עכשיו קר, ועל פחות מחמש מעלות בצל אני לא מוכן להיכנס לדיון, ואם יש מצב למשחק אז ממש לא משנה מי זו תהיה, אוניון או הרטה. שתיהן בתחתית, אף אחת לא מבריקה, לכל אחת יתרונות משלה, וכנאמר בפסקה מס' 3 – התרגלתי לרמה. אז הולכים על מה שיש, נכון לעכשיו.

*

יוהאנס לא נוסע למשחקי חוץ, לא יותר מדי בכל אופן. פעם, אולי פעמיים בעונה, לא יותר. והוא ממש לא מעוניין במשחקים של אוניון, כל עוד אינם מול הרטה. והוא גם קצת כועס עליי כשהוא שומע על הביקורים שלי באלטה פורסטריי. אבל איש בשורות אני הערב, איש בשורות ליוהאנס:

הבשורה הטובה – שוב התהפך הלו"ז, שוב ייפלו משחקי הבית של הרטה על סופ”ש1, שוב ניפגש באצטדיון האולימפי, כבר בראשון הקרוב, למשחק מול הופנהיים.

הבשורה הרעה – משחק הבית הבא יגיע אחרי הפגרה, בתחילת פברואר 2015. רק אלוהים יודע איך ייראה הלו"ז שלי בתחילת פברואר 2015.

אוניון והרטה, הרטה ואוניון.

עד המהפך הבא.

פוטין המשמיד
הנרי. נצחי