עם או בלי דמארי

רציתי, באמת שרציתי. הדלקתי את המחשב, את הטלויזיה, חיברתי את הכבל ביניהם, תקעתי את פין חוט הרמקול בשקע, הדלקתי את הסאבוופר, מצאתי שידור זורם, הנחתי את הצ'יפס והטחינה על השולחן.

(טוב, לא ממש צ'יפס, סתם כמה פרוסות תפוחי אדמה מטוגנות קלות. וגם לא ממש טחינה, סתם כף של גולמית עם שמן זית מעל. וגם לא ממש כדורגל, סתם כדורגל ישראלי.|)

ניסיתי, באמת שניסיתי. צפיתי בהמנון, דמיינתי לעצמי על מה חושבים אוהדים של בית"ר, מנשקי קמעות, עובדי אלילים, גזענים או סתם אוהדים. חשבתי על עשרים אלף צופים ועל אווירה שכנראה לא אחווה עד שאגיע באופן אישי לסמי עופר/אבי רן/פיטר לורימר.  אולי באפריל  .וצפיתי בחצי שעה של כדור שעובר מצד לצד, עם מצב בכל צד. וכל הזמן מקנן במחשבתי המשחק שרץ במקביל בספורט 1 הגרמני, קרלסרוהה נגד ר.ב לייפציג, ורוצה לעבור, ושומר על נאמנות, וכמעט נשבר, ועוד קצת. ורואה את דור מיכה עובר חצי מגרש בריצה, אז למה זה לא מרגיש כמו ריצה, ובסוף נשבר. בשביל קרלסרוהה, ידידתה הטובה של הרטה. ובשביל עומר דמארי.

*

כל השנים בברלין, כדורגל גרמני בלי הפסקה, באיירן וברמן ושאלקה ווולפסבורג (והרטה, בסדר) ועדיין תקוע עם כדורגל ישראלי. וכולם אומרים לי "מה יש לך מכדורגל ישראלי", ואין לי תשובה, חוץ מאשר "זה הכדורגל שלי, עליו גדלתי, איתו צמחתי, מה לעשות". ובכל שני אני חוזר הביתה מהעבודה, מדליק את המחשב, את הטלויזיה וגו', והכל בשביל כדורגל ישראלי. בית"רמכבי, הפועלסכנין, מכבי פ"תעכו, הכל הולך.

העונה הזו מצליחה להרוס, לאט אבל בטוח, את מה שהיה. אוהד מכבי, אבל מכבי משעממת אותי, לא מעניין שם, מנצחים או מפסידים. הפועל סתם רעה. מכבי חיפה מצחיקה אותי, חכמים בלילה שבוע לפני סיום הליגה. ואת בית"ר אני לא סובל, היה טוב לעולם אם היתה מתפרקת.  יש לי סימפטיה לסכנין, אותנטית יותר מכל אחת אחרת בליגה. וגם לעכו, בעיקר אחרי נצחונות על הפועל.  יותר בשל הסיפור, פחות בשל הרמה.

ואז אני נזכר במשחקים האחרונים של הרטה, בהפסדים הביתיים, באפס אפס מול האחרונה שטוטגרט, בנצחון בדקה ה-88 על אוגסבורג, 0:1, ממש כמו מכבי חיפה מול קרית שמונה, אבל אצלנו זה היה עוד שלוש נקודות, ואצלם זה היה בניון ש'במו רגליו הכניס שבעה מיליון ש"ח לקופת המועדון', ובניון שתקע אצבע בעין הפרשנים, ואורגיית בניון באופן כללי, כי זה מה שנשאר.

אין לי כוח לשטויות שמתדלקות את הכדורגל הישראלי, מתישים אותי השחקנים המעייפים והפרשנים שמזבלים את השכל עם השטויות של הכדורגל הישראלי, נמאס לי מיונתן הללי ורון קופמן, מפשכצקי ואסייג, ואם שכחתי מישהו – עדיף ככה.  נ.ב: פרימו לא באמת נעלם, הוא משדר בשירים ושערים.  בניון חושב ככה וגוטמן ככה, זהבי לא אוהב את עדן וג'ורדי לא סובל את עטר,  אבוטבול מלך, אבוטבול אפס, גיא לוי חרא של מאמן, גיא לוי מאמן גדול. ופאקו, כולם נגד פאקו, שונאי הזרים נגד פאקו, כמה מפתיע.

*

עכשיו מחצית שניה, ודמארי כבר לא משחק, כי לייפציג בעשרה שחקנים אחרי הרחקה בשלהי המחצית הראשונה.   ואפס אפס, אבל הרבה יותר מעניין מבית"רמכבי.  למטה, בתחתית המסך, מופיעה כותרת: המשחק שישודר מחר – ריאל מדריד נגד שאלקה. רק היום הודעתי ליוהאנס שאגיע בשבת הקרובה, הרטה מארחת את שאלקה, האנטיתזה של קרלסרוהה. בשישי הוא שאל אותי אם אגיע, אמרתי לו שלא.

בטח תגיע אם הרטה תנצח בשטוטגרט.

אם אבוא, יוהאנס, זה יהיה בלי קשר לתוצאה.

תשובה טובה, אתה אוהד כדורגל אמיתי.

בטח הכרטיסים יהיו יקרים, לא?

יש בעשרים ואחד יורו, ואת הקומבינה אני לא צריך להזכיר לך.

מת על זה, ממש פ‎‏‏‎‎‏ּטיש, גרמני שעושה קומבינות.

*

בסוף הסתיים באפס אפס, בסוף נערך גם קרב קטן בין שחקני הקבוצות, לא משהו רציני, קצת דחיפות שתפסו תאוצה, כמה שניות.  והשדר הרים את קולו וצעק: Hallo, Hallo,Sie sind Vorbilder, הלו הלו, אתם מודלים לחיקוי.

מכבי תל אביב תזכה באליפות, באיירן מינכן תזכה באליפות, אבל איפה ק"ש וב"ש ואיפה וולפסבורג וגלאדבך, איפה מכבי חיפה ובית"ר ואיפה שאלקה ואוגסבורג. או קרלסרוהה ולייפציג, עם או בלי דמארי.

או אפילו הרטה.

יומן מסע – ערן לוי, ברלין

 

ההדחה מהגביע מול ארסנל
שמח בנופלו

7 Comments

אריאל גרייזס 10 במרץ 2015

במקרה, ממש במקרה, כי אני מעט מאוד עוקב אחרי כדורגל גרמני, נפלתי על המשחק של הרטה ביום שישי. גם ככה לא היה לי מה לעשות ואמרתי קבוצה של ערן, לא נראה? ראיתי. השתעממתי למוות. זה היה משחק פשוט נורא.
לא מבין איך כשיש לך ארסנל-יונייטד אתה עוד מתלבט בין ליגה ישראלית לליגה גרמנית שניה

גילעד 10 במרץ 2015

גרייזס, כאחד שיוצא לו לראות ליגה שנייה וגם שלישית בגרמניה, זה כדורגל ברמה באמת נהדרת. ואין היוצא מן הכלל מעיד על הכלל.

ערן לוי 10 במרץ 2015

כזה אני, משוגע!

אריאל גרייזס 10 במרץ 2015

אכן, ממש הולך על הקצה!

edgecator 10 במרץ 2015

עוד פוסט נהדר. ומסכים גם לגבי רמת הליגות הנמוכות בגרמניה.

נועם 10 במרץ 2015

אהבתי מאוד את האזכור של פיטר לורימר.
אני ממש מבין לליבך עם הכמיהה לכדורגל הישראלי בהשוואה למה שיש לסביבה להציע.
אצלי זה אנגליה.
כרגע אני עדיין בודק תוצאות של הליגה הישראלית קודם ומכלה את זמני על צפייה בשידורי משחקים כמו שהזכרת

martzianno 11 במרץ 2015

תענוג איתך.

Comments closed