שישי בברלין, לפני גמר הצ'מפיונס

ברלין מלאה באוהדים, חולצות של בארסה ויובה מציפות את הרחובות המרכזיים. אצלנו, רגע לפני סוף השבוע, מדברים (כמעט) רק כדורגל. בארסה ויובה, אבל גם דורטמונד והרטה ונאפולי.

הדוכן של הצעיפים באלכסנדר פלאץ לא מפסיק לעבוד. עוד צעיף של יובה, עוד צעיף של בארסה, ומחזיקי מפתחות, וכובעים, וחולצות, והכל במחיר מופקע, והכל עובר לידיים של שיכורים שמדברים באיטלקית ובספרדית. ובכל מקום מסתובבים ילדים עם כדורי רגל, וגברים עם בטן גדולה מקיפים את דוכני הבירה הארעיים, ואין כמו בירה עם נקניקיות, כי בברלין לא מחזיקים ממירי רגב ואלי בן דהן.

עברו שלושים שנה מאז הפעם האחרונה באיטליה, אבל אני עדיין נזכר בערגת הריח המשכר של חנויות הבשר ברחובות שמקיפים את פונטנה די טרווי. וטבעונות היתה מילה שעדיין לא הומצאה, והצמחונים היו הקוקואים שמחבקים עצים, ובשר זה חשוב לילדים, חלבונים וזה, בעיקר בגיל ההתבגרות, אז טחנתי נקניקים עמוסי נקודות שומן לבנות, וניגבתי את הידיים השמנוניות במטפחת המפוספסת שסבא קנה לי לפני הנסיעה, שתהיה תמיד בכיס, לכל מקרה. ואמא חשבה שאני מגזים, אבל זה לבטח היה מוצלח יותר משיפודי שומן אצל עזרא ובניו.

והיה גם חאמון באיזה טאפאס בר מקומי, רחוק מאוד מלה רמבלה, אבל זה היה טאפאס של שלום לתמיד, וטעם של פרידה זה אף פעם לא משהו, אז גם ברצלונה לא. ויסלחו לי מסי ושמסי, אבל בשביל הטריקים שלהם המציאו את היוטיוב. ספרו על זה לערוץ הספורט, יחסוך לו מספר לא מבוטל של אביונות.

*

מתי אתה עוזב היום?

בעוד שעה.

היא מהנהנת בראשה וממשיכה בהליכה מהירה לחדר, עוד ישיבה שתימשך נצח. פעמיים בשנה היא מגיעה אלינו, נכנסת כרוח סערה, אומרת שלום לכולם, מחייכת לאנשי שלומה, מבטיחה להיפגש מאוחר יותר ומתחילה לעבוד. ולא מפסיקה עד שהנודניק בטלפון דוחף אותה לקום, להוציא את המזוודה שנחה מהבוקר מתחת לשולחן, לצאת לשדה התעופה, לא לאחר לטיסה. יום שישי היום, והחברים מחכים לה בבית, וגם הגשם של בלפסט.

וחלפה לה יותר משעה, ואני עדיין כאן, וגם היא, ליד השולחן, רק שעכשיו בלי אוזניות על הראש, הזדמנות.

עד מתי את כאן, שואל. היא נאנחת, מראה לי משהו על המסך, נתונים שחסרים שם ושחייבים להיות שם לפני שהיא תרשה לעצמה לקום וללכת. והיא שואלת אותי משהו על הנתונים, ואני עונה לה, ואנחנו מדברים על עבודה, ועוד קצת על עבודה, וכבר עשר דקות מדברים על עבודה, ואני ביקשתי להיפרד ממנה לשלום ולצאת מכאן, קיץ בחוץ, והגוף זועק לויטמין B, וגם היא מתה כבר לסיים, להזמין מונית לשדה, לטוס הביתה.

מה אתה עושה בסוף השבוע, היא שואלת.

בחוץ, הרבה בחוץ, וגם כדורגל.

כן, אורות עיניה, צ'מפיונס ליג. הלוואי ויכולתי להישאר כאן לסופ"ש.

והיא נשענת לאחור, שוכחת מהנתונים, שוכחת מהלו"ז, שוכחת מהכל.

היא היתה שם, ב-2006, ברומא, כשאיטליה חזרה מברלין עם הגביע. היא עמדה ברחובות, הקיפה עם כולם את האוטובוס הפתוח, כל כך שמחה, כל כך השתכרה. ולמחרת היא ויתרה על עבודה, ונסעה עם חברות לפאב שהקרין את הגמר בשידור חוזר, כל היום, ע.ל.א.

אין ספק שיובנטוס קבוצה טובה, היא מבהירה, אבל היא לא סומכת יותר על השופטים האיטלקים, והיא לא סומכת על הבוסים האיטלקים, ולא יכול להיות שגורלם של טונות כסף שמסתובבים במועדונים יוכרע על ידי שופטים אמינים, אז קונים את האמינות והכל מסתדר.

כמו בסרט, אני צוחק. ביל פולמן הוא לא באמת נשיא ארה"ב, גם לא הריסון פורד. יהודה לוי לא באמת גיי, קיאנו ריבס לא באמת שחקן. רק NEO הוא אמיתי. כמו פיירלואיג'י קולינה. נכון ערררן, אבל על הכל אני חושבת לפני ואחרי המשחק, לא במהלכו. כי אני אוהבת כדורגל, ולמשך תשעים דקות אני מסרבת להאמין שהמשחק מושחת, שיש אנשים שם בחוץ שהדבר האחרון שמעניין אותם הוא פייר פליי. ככה אני, משוגעת.

*

הלחות עולה, המזגן לא מקרר, אולי הוא בכלל לא עובד. ומכנסי הבד הדקים שלבשתי הבוקר מרגישים עכשיו כמו ג'ינס עבה על גוף ששב מטבילה בים המלח, והיא לבושה בשחור מכף רגל ועד ראש, וניצות אגלי זיעה שעל מצחה מביטים בי, אבל אנחנו ממשיכים, לא מתעסקים בשטויות.

והיא לא אוהדת של יובנטוס, היא מנאפולי. והיא זוכרת את האליפות הראשונה, ואת הגביע האירופי הראשון, ואת האליפות השניה. היא היתה שם, ילדה קטנה ביציע, עם אבא ששמר עליה מכל הפסיכים שם, אבל היא אהבה אותם, את הפסיכים, ואהבה את נאפולי, ואהבה את מראדונה, ובכתה כשירדו ליגה. פעמיים.

אחר כך עברה לאנגליה, ובלונדון היא פגשה אנשים עם מנוי לספרס, והיא הפכה לאוהדת של הספרס, ואחר כך גם קנתה מנוי. סיפור מוכר, אני נזכר בקול, ככה הפכתי לאוהד של הרטה – פגשתי אוהדים, הפכתי לאוהד, קניתי מנוי. עכשיו כבר אין לנו מנויים, אנחנו מסכמים – המחוייבות הדושבועית, הפיקסציה על אותו מקום ישיבה, אותם שירים, אותם פנים מוכרות, אותו תור ארוך לקיוסק. וטוטנהאם והרטה הן לא באמת הקבוצה שלי, אז מה זה משנה.

אני בעד יובנטוס השנה, אני מנסה.

גם אני, כי הם איטלקים שלא משחקים נגד נאפולי.

אני לא סובל את בארסה, אני ממשיך לבחון.

גם אני לא, יותר מדי דופרצופיות, וגם להם אני לא מאמינה, מושחתים בדיוק כמו השאר, אולי אפילו יותר, ותהרוג אותי, ערררן, אבל כמה שביעיות ושמיניות אפשר לראות, פעם בשנה זה אחלה, אבל כשהשאלה היחידה בתחילת משחק היא 'באיזה הפרש זה ייגמר' – אני מאבדת עניין.

*

שעה וחצי חלפו, מהחום כמעט ושכחתי, אבל עכשיו צריך ללכת, החבר'ה מחכים לי באלכסנדר פלאץ, והיא צריכה לסיים ולעוף מכאן. ושניה לפני חיבוק פרידה מגיע קולגה, עוצר לידנו, שאלה מקצועית. והיא עונה לו בקצרה, כבר אין לה סבלנות. היא תוותר על הנתונים, תגיע מוקדם יותר למשרד ביום שני, תסגור את הקצוות האחרונים לפני הישיבה הראשונה של השבוע.

והוא מודה לה, ומסתובב לחזור למקומו, ואני מבחין בסיכה של BVB על חולצתו. אוהד דורטמונד, אני קורא, והוא, הבחור השקט, שתמיד מכונס בעצמו, שתמיד שומר על עצמו, שולף חיוך נדיר, מספר איזו בדיחה ילדותית על ההפסד בגמר לוולפסבורג, ועל הגורל של אוהד דורטמונד בעונה שכזו.

אולי תזכו בגביע אופ"א בעונה הבאה, היא אומרת.

את מי מעניין גביע אופ"א, הוא נאנח, אותך מעניין גביע אופ"א?

כבר לא, היא אוספת את שערה לזנב סוס, לנו כבר יש אחד:

ערן לוי, ברלין

סיכום סדרת הגמר
שיופיע

7 Comments

רן הנרגן 6 ביוני 2015

יופי של קטע

holden 6 ביוני 2015

נהניתי לקרוא אותך , ערן לוי, החיבור בין שיפודי עזרא מאזור לברלין היה בהחלט במקום,
הכל בסדר ידידי, אינשאלה יובה תוקעים ל ברסה הערב: micul uno- zero
ברומנית מדוברת-אחד אפס קטנטן ומרגיז,
שאיפה שלי דקה 78 פנדל מפוקפק נשרק לזכותה של יובנטוס והשוער של הוואקי סניורה אדון בופון רץ מחוף אל חוף לחזור לרחבה שלו לאחר שהבקיע את פנדל הנצחון ואז בעיניים בורקת בופון מניף את הגביע,
יובנטוס זה הסמל של הקטאנצ'ו, הסמל של הכדורגל של פעם, הסמל של ההקרבה ופחות של היכולת האישית, יובנטוס זה ניר קלינגר, שחקן שבנערים שיחקתי איתו בקבוצה ובקושי עבר קונוסים, שנים לאחר מכן ניר נהיה קפטן נבחרת ישראל אל ורק בשל הנחישות וההקרבה, אם תרצה ערן אז יובנטוס היא לזרוס חולון, יובנטוס זה החברה בשכונה שמשחקים בימי שישי, מי שבאת אוהב כדורגל וקצת אובייקטיבי חייב לצדד הערב בניצחונה של הגברת הזקנה
פורצה יובה

אוקיי... 6 ביוני 2015

הגזמה מהרמות הגבוהות ביותר!!!!
אתה מדבר על יובנטוס או על מכבי יפו?

holden 6 ביוני 2015

התכוונתי שיובנטוס לצערי נחשבת היום לקבוצה אפרורית לבטח ובטח לעומת ""אוהדי כדורגל של הצלחות", אני הייתי ציני, יובנטוס בהחלט איפריה והלוואי והיא תניף את הגביע

זה משנה 6 ביוני 2015

נהדר!

matipool 7 ביוני 2015

יפה מאד , ערן .

טיס 13 ביוני 2015

נהנית לקרוא כל פעם מחדש

Comments closed