מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות

יושבים מול הטלויזיה בשלוש לפנות בוקר, ממתינים למשחק שיצדיק לילות לבנים ועיניים טרוטות. רק לילה אחד בחרתי לעצמי, ואיזה לילה זה היה

מה את אומרתנספיק להגיע לפתיחת המשחק?

אני מאמינה שכן, לא נישאר שם מאוחר מדי, נחזור הביתה לפני שיתחיל.

בסוף הגענו לשכונה מוקדם מהצפוי, ורק הגשם הסוחף ששטף את חמסין היומיים האחרונים הבריח אותנו באחת עשרה בלילה לאנצ'ילדות ובירות במסעדה שלא היתה יודעת על קיומנו אלמלא כן.

מוסיקת סומבררו ברקע, מלצר שתוהה מה נזמין במבטא שאינו גרמני. מסך טלויזיה תלוי מעלינו, על EUROSPORT, משחרר מתאבנים לגמר הגדול שייפתח בעוד כשעתיים וחצי.

הטלויזיה על מיוט, לא שומעים כלום, וכבר ראינו את שני משחקי חצי הגמר, יודעים בדיוק איך הם יסתיימו – גרמניה הפסידה. אפשר לחזור ולדבר על פוליטיקה ישראלית. מישהו פרסם בפייסבוק לו"ז מסע של נערים סרביים בישראל. שיחה עם אנשי אקדמיה על שימור הזכרון, טקסי זכרון, הרצאה על זכרון, ביקור ביד ושם, ביקור במחנות פליטים, בשכונות עוני במזרח ירושלים, בגדה המערבית. יהודים מתים ופלשתינים חיים, כך מכירים את ארץ הקודש לנערים שלא ידעוה כהורי הורינו, כילדי הדור השני והשלישי, שכל ששמעו על מעלליה מגיע לאוזניהם דרך מהדורות חדשות שאינן בבעלות איל קזינו.  מה יקרה כשיגלו העוללים שבגוצ'ה לא מנגנים רימיקסים של 'הליכה לקיסריה'?

המלצר מבקש שנשלם, הוא רוצה ללכת הביתה. אנחנו מביטים סביב, נשארנו לבד, אנחנו והמלצר. בטח יש גם טבח שמעשן סיגריה בחצר שמאחורי המטבח, או שסתם יושב על כסא מפלסטיק, מתופף באצבעות על השיש, מת לעוף הביתה. או שסתם נדמה לי. אנחנו משלמים וקמים, יוצאים לגשם שלא מפסיק לרגע, רצים לתחנת התחתית. רק תחנה אחת, אולי שם לא יירד גשם.

גם שם יורד גשם, רק חלש יותר. טיפות גדולות מרטיבות את השיער, הכתפיים, הזרועות החשופות. כל החנויות סגורות, הרחובות חשוכים ושקטים, דכאון של סוף יום ראשון. אין מסיבות כדורגל בבתים, אין שידורים ישירים בפאבים, המשחק ייפתח באחת בלילה, ומי יישאר ער כדי לצפות בכדורגל נשים.

חם בדירה, חום מתיש ומעייף, ארבעים מעלות בלי מזגן. בוונקובר נעים יותר, 25 מעלות. ווליום הסופרן שמגיע מיציעי האצטדיון המלא עד אפס מקום מאשש אצל מי שעדיין לא ידע – היום גמר מונדיאל הנשים.

*

דקה שניה – 0:1 לארה"ב. דקה רביעית -0:2. ארה"ב תוקפת ותוקפת, ממשיכה להגיע למצבים, בועטת חמש פעמים לשער בעשר הדקות הראשונות. דקה 15 – 0:3. דקה 16 0:4. יפן בהלם, לא מצליחה לצאת מעסק הביש, השחקניות נראות ומריחות אבודות, ניחוח של שער חמישי ושישי ושביעי באוויר. ואיכשהו משתלטת יפן על המשחק, מתחילה להתקרב לשער של הופ סולו, מצליחה לרדת להפסקה עם 4:1.

הגשם פסק, שוב חם בדירה. היא לא נרדמת, נשארת איתי, ערה. הדיפה של קאיורי, קרן לארה"ב. הכל זז לאט יותר, קשה להמשיך בפול גז כשמובילים 1:4, וחוץ מזה ארה"ב 2015 היא לא מילאן 2005.

דקה 51, 2:4.

פתאום עולה בזכרון המשחק ההוא, באצטדיון האולימפי, עם התחושות הדומות. גרמניה מוליכה 0:4 במחצית, שבעים ושלושה אלף חוגגים ביציעים, שותים עוד בירה, לא טורחים לחזור ליציע עם השריקה לפתיחת המחצית השניה. ו-1:4 אבל עדיין לא נרשמת התרגשות באוויר, וכבר 2:4, ומתחילים לספור את הזמן לאחור.  בסוף נגמר 4:4. וגרמניה סיימה בכל זאת ראשונה בסיום טורניר המוקדמות, וזכתה בסופו של דבר בגביע העולמי, והיום זה לבטח לא יסתיים ב-4:4, היום תהיה לנו אלופת עולם.

דקה 45, 2:5. את זה עוד לא היה, גמר מונדיאל נשים עם שבעה שערים.

היפניות לא מפסיקות לחרוך את הדשא הסינטטי, לנסות להציל משהו. ואני, שעד לפני חמש דקות לא העזתי לשכב על הספה, וידעתי בדיוק מה יקרה אם אתאזן עליה בשתיים ורבע בלילה, כבר לא מחפש סיבות כדי לשמור על ערנות, עכשיו הכל בסדר. איזה משחק, אני אומר לה. איזה משחק, היא מחייכת בקול, ערה גם היא, גמר מונדיאל של פעם בחיים.

שכחתי את ליברפול מילאן, השלכתי את גרמניה – שבדיה מהזכרון, עכשיו אני עמוק בסמי עופר, ב-2:6 של מכבי. רק עוד שער אחד. בבקשה. אלכס מורגן משתחררת משתי יפניות בתוך הרחבה, מתקדמת, בועטת, ליד הקורה. השישי קרוב מתמיד.

ליפניות נגמרו הרעיונות, עכשיו הן סומכות על קאיורי שתעשה עבורן את העבודה, שתקפוץ לרגליים של האמריקאיות, שלא תספוג עוד.

שריקת סיום.

2:5.

גבירותיי ורבותיי, אלופת העולם בכדורגל, בפעם השלישית – נבחרת ארה"ב!

*

פותח את החלון לרווחה, אולי אני לא לבד. רק צרצרים עונים למשאלת לבי, חותכים את השקט לפרוסות. היא נרדמה, תיכף גם אני. הרבה אנשים שאני מכיר ישבו לילות שלמים מול קופה אמריקה עם מעט גולים, אצבעות בישבנים ושופטים של התחת (ואף מילה על שמות משפחה שישראלים מתים עליהם).

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? לילה לבן אחד בחרתי לעצמי, רק אחד, וזה היה הלילה החשוב, המלהיב והאיכותי מכולם. לפעמים כל מה שצריך בחיים זה מזל, הלילה הזה – יותר מתמיד.

***

כדורגל מגרמניה – BUNDESMANIA – דף הפייסבוק של הכדורגל הגרמני

חור מדמם - אריאל בר חיים
תוצאות רציניות יותר ופחות לאוחי היווני

16 Comments

גילי פלג 6 ביולי 2015

שיחקת אותה, ערן, איזה משחק תפסת. חזרתי אתמול הביתה לקראת חצות והתלבטתי- להישאר לא להישאר- בסוף העייפות והמחשבה על ההשכמה בשש בבוקר הכריעו. באסה.
ראיתי את חצי הגמר בין גרמניה לארה״ב ונדהמתי מהרמה- טכניקה, מהירות, לחימה, הקרבה, קבוצתיות- ללקק את האצבעות איזה כדורגל.

austaldo 6 ביולי 2015

אי אפשר להביא את קרלי לויד לניבחרת ישראל? נצייר לה שפם או משהו… לא בטוח שזה יספיק לנו לעלות למונדאל או ליורו אבל לפחות יהיה מישהו שבועט מדוייק מכל מרחק ושיעשה ספרינטים בפול ספיד גם אחרי הדקה ה 60

לויד חתומה על 3 תארים של הנבחרת האמריקאית: היא הביאה להם את מדליית הזהב באולימפיאדת בייג׳ינג (והטורניר האולימפי בכדורגל נשים נחשב לא פחות אם לא יותר מהגביע העולמי) עם טיל מחוץ לרחבה ישר לחיבורים של השוערת הברזילאית בסוף ההארכה במישחק שבו הברזילאיות היו יותר טובות, היא שוב הבקיעה בגמר האולימפי בלונדון, וההצגה מאתמול. ווינרית ברמות על.

גיל 6 ביולי 2015

לדעתי יש לה קייס לשחקנית הכי טובה של ארה"ב אי פעם.

austaldo 6 ביולי 2015

בוא נגיד ככה: היא הצטרפה למועדון שעד היום היו בו רק שתיים – מישל אייקרס ומיה האם.
ראית איך היא נתנה את סרט הקפטן לאבי וומבאך שניכנסה בסוף המישחק לדקות האחרונות שלה בניבחרת?

גיל 6 ביולי 2015

התכוונת לכריסטי רמפון, כן מחווה יפה שתוכל להניף את הגביע.

תורג׳י 6 ביולי 2015

היה אחלה משחק.
קונטרה מעולה לטורניר המעפן שהתרחש בדרום היבשת וכלל את השחקנים הטובים בעולם.

אחד 6 ביולי 2015

הגמר הקודם ב2011 היה יותר מרגש

ערן לוי 6 ביולי 2015

הגמר הקודם נערך במרחק שלוש שעות נסיעה מהבית, ולכן גם בשעה סבירה. כוס התה שלי היא (לעולם!) לא נצחון בפנדלים, ויש לי סימפטיה עמוקה הרבה יותר לארה״ב מאשר ליפן (אח, אמריקה, היו זמנים…). התלהבתי מה-2:6 הלבנטיני עם השלושער של ראדה פריצה, נראה לי שגם שלושער של קרלי לויד בשש עשרה דקות מסוגל לעשות את העבודה.

נולי 6 ביולי 2015

יופי של טור.
חבל שהעייפות לא אפשרה לי לראות את המשחק… כבוד לנשים!

גיל 6 ביולי 2015

איזה משחק מדהים היה אתמול לכל אלו שטוענים שהרמה אצל הנשים נמוכה. סוף סוף האמריקאיות התפוצצו והראו את מלוא הפונציאל שלהם והבלוף של היפניות נחשף. הם ניצחו פעמיים במזל ברבע וחצי למרות שהיו פחות טובות במשחקים הללו. צרפת לדעתי הייתה הנבחרת השנייה הכי טובה. ואיך בשני תרגילים מבריקים על הקרקע האמריקאיות הבקיעו את שני הגולים הראשונים. בניגוד למה שמקובל לרוב ועם היתרון גובה של האמריקאיות דווקא שתי הברקות גמרו את המשחק. זה הזכיר לי את המשחק של גרמניה נגד ברזיל שנה שעברה שגול רדף גול עד שארה"ב החליטו שמספיק והורידו הילוך. סוף סוף הגביע חוזר לארה"ב!

Asaf 6 ביולי 2015

די מצחיק הטענה הזו של רמה נמוכה לא ראיתי בליגה המהוללת שלנו כדורגלן אחד שמגיע לרמות הדיוק בבעיטה של קרלי לויד למשל או מסוגל לרוץ מעבר לדקה ה-60 כמו הנבחרת האמריקאית או הגרמנית למשל,
האסתטיקה של המשחק ברמות הללו של כדורגל הנשים פשוט מרשימה ובהחלט מחפה על הפיזיות המעט פחותה יותר מכדורגל הגברים( גם לא בהרבה אגב)

גיל 6 ביולי 2015

נכון, אבל יש כאלו שלא יסכימו. לפחות במשחק נשים יש אקשן כל הזמן ואין ביזבוזי זמן.

שאול המלך 6 ביולי 2015

רמה נמוכה ולא יעזור כלום -לא מעט גולים שמובקעים הם גולים שאופייניים לליגות נערים. קבוצת תחתית בליגה לאומית תנצח את נבחרת ארצות הברית.

גיל 6 ביולי 2015

הם יחטפו עשירייה.

MOBY 7 ביולי 2015

האם החיבוק של אמריקה נובע גם, קצת, מהרכב השחקניות בהרכב? תהיה שעלתה באמצע אחד השידורים החוזרים.
כאשר האתלטיות הגדולות של ארצות הברית עדיין לא הגיעו לכדורגל ונמצאות באתלטיקה ובטניס?

ירון 7 ביולי 2015

אני ראיתי את החצי עם חולצה של בריטניה . על הגמר ויתרתי. תמיד תענוג לקרא אותך. כתיבה מגאזינית כמו שכתיבה כזו צריכה להיות. שילוב של האירוע עם העצמי. .

Comments closed