כמו בחולון, רק לא בעברית: אוניון ברלין – קריסטל פאלאס

שבת בבוקר, יום יפה בברלין. בעוד שבוע תיפתח עונת 2015/16 בליגה השניה, והיום מארחת אוניון ברלין את קריסטל פאלאס. יוהן קבאי היה שם, גם ערן לוי

אתמול בלילה הזמנתי כרטיס למשחק, לא יודע למה. שהיתי בתוך רגע של משבר, בלי שום דבר בטלויזיה, עם כאב ראש של ג'ין אנד טוניק אחר הצהריים אחרי ארבע שעות שינה בלילה. וחשבתי על שבת, ומה עושים בשבת יפה שכזו.

לא מעט ישראלים מספרים לי על החיים בברלין. בטח כיף לא נורמלי, ים של מועדונים ומסעדות ומסיבות ופאבים, ואף אחד לא תוהה בינו לבין עצמו אם יכול להיות שהחיים בברלין הם כמו החיים בחולון, רק לא בעברית. קניות בסופר, תשלומים, עבודה, בישולים, לאסוף ילדים מבית ספר, לשלוח ילדים לבית ספר, להספיק לרכבתהדבר האחרון שרוצים בסוף היום הוא לרקוד במועדון.

ופתאום שבת, ובזכות רגע של משבר יהיה לי מה לעשות היום, יש תוכנית. משחק בשתיים, אז אצא מהבית בשתים עשרה, אגיע לשם קצת לפני אחת, עוד רבע שעה לאצטדיון, נקניקיה בלחמניה, בירה, קצת 'קוואטשן' עם החבר'ה של אוניון. כי יש משהו מיוחד בחבר'ה של אוניון, הם תמיד מוכנים לדבר, להכיר, לשמוע על דברים ומקומות ואנשים אחרים, חדשים. אפשר להתיישב לצידם, לומר משהו, לא חשוב מה, והופ – שיחה קולחת. בדיוק מה שחסר באצטדיון האולימפי הענק של הרטה, עם חמישים אלף איש שמתפזרים ביציעים כי אפילו שולחנות וספסלים לא טורחים להציב עבורם בחוץ.

אני רואה אנשים באדום צוחקים, ילדים רצים בינות לשולחנות, המון בירות בידיים. והתורים ארוכים, אבל עוברים בנחת, בלי כעס, בלי דחיפות, עם הרבה שיחות על כדורגל. וקיץ עכשיו, והעונה תיפתח בשבוע הבא, ואפשר להרגיש את זה באוויר, את הדחיפוּת שבחזרה לעונה, את המוכנוּת של האנשים באדום למשחקים, שבוע אחרי שבוע. אבל היום אפשר להיות רגועים, היום זה רק משחק אימון. אפילו השומרים בכניסות ליציעים לא מקפידים על בדיקת הכרטיסים, הכל חופשי אחי.

היא מוכרת לי, הבחורה שיושבת מולי, ואני לא מצליח להיזכר מאיפה. ודווקא הוא, שיושב לצידה, פותח עמי בשיחה. מאיפה אתה, הוא שואל. מברלין, אני עונה, חדש יחסית, עשר שנים. עשר שנים זה לא חדש, הוא רוטן, זה כבר עשור, עשור זה הרבה זמן, חוץ מזה תשמע איך אתה מדבר גרמנית, ככה לא מתבטא חדש. ואיזו קבוצה אתה אוהד, הוא ממשיך לחקור, וכשהתשובה אינה "אוניון" מתכרכמות פניואבל רק לשניה, וחיוך עולה עליהן, והוא עושה תנועת ביטול בידו כאומר "זה לא באמת משנה, העיקר שאתה כאן". ואתה, אני תוהה, תמיד היית כאן? אני תמיד הייתי כאן, הוא מכריז בקול, עוד כשהייתי ילד.

ואז אני נזכר – היא היתה הגננת של הבת שלי. ואני מזכיר לה, והיא לא מזהה אותי, ואני מסיר את הכובע, והיא מזהה את הקרחת ונזכרת באבא של דנה, הגבוה ההוא עם המבטא. אז, בגן, דיברנו בינינו בגוף שלישי בלבד, עניין של כבוד. ועכשיו, באצטדיון של אוניון ברלין, על כוס בירה (וקולה בשבילה), אנו רשאים לשוחח אחד עם השני בגוף שני.

*

20150718_135622

רק משחק אימון, אבל רבע שעה לפתיחה וכבר יותר מ-8000 צופים תפסו את מקומם. וכמעט כולם באדום ולבן, מתרגשים לקראת חימום המנועים האחרון לקראת העונה החדשה. כולם מתגעגעים לכדורגל, מכורים לכדורגל. ואני נזכר בשיחה על סיגרית לפני שבוע, כשהיא אמרה שהתלות בסיגריות היתה הדבר הנורא מכל, ואני הסכמתי איתה, ושנאתי לצאת מהבית באמצע הלילה, כשבחוץ מתחת לאפס, ולדעת שכל זה בשביל סיגריה מסריחה, תרתי משמע. והנה, אני כאן, באצטדיון, שבוע לפני פתיחת העונה, מתלהב ממשחק אימון. דע את התמכרויותיך, בן אדם, ושרק לא יזיקו לבריאות.

היציע מלא, אבל אני מצליח למצוא מקום עמידה בשורות התחתונות שלו. ואני גבר גבוה, שמביט למגרש מעבר לגדר הלבנה המפרידה בין היציע למגרש, שעומד במקום הטוב באצטדיון בארבעה עשר יורו בלבד.

קריסטל פאלאס הגיעה לעיר, והיא מתארחת אצל אוניון. לא מזמן ניצחה ר.ב לייפציג את סאות'המפטון במשחק אימון, ור.ב לייפציג היא לא אוניון, ר.ב לייפציג חיה, חושבת ונושמת כמו קבוצת בונדסליגה ראשונה, אבל אם הם כן אז גם אנחנו.

ככה זה, בירה באחת בצהריים ופתאום אוניון זה "אנחנו".

*

 

לפני כמה ימים הגיעה לכאן הפועל ת"א. ולא הייתי במשחק, אבל את אוניון אני מכיר מקרוב. וגם את קבוצות הבונדסליגה השניה. והפועל הפסידה 2:0, אבל היו מי שטענו שזה רק משחק אימון, שהפועל עדיין לא מחוברת, שבימים כתיקונם אין לאוניון ברלין מקום בפלייאוף העליון של ליגת העל. ואני קורא, שומע, וממליץ לכולם לוותר בנופשון הבא על בורוסיה דורטמונד, באיירן מינכן או הרטה ברלין ולקנות כרטיס למשחק של אוניון ברלין, בוכום, נירנברג, דואיסבורג, אפילו דינמו דרזדן מהליגה השלישית. כושר גופני, אינטנסיביות, יכולת טכנית, כוח וגודל פיזי, אגרסיביות, מלחמה – הכל הרבה יותר גדול, חזק ומרשים מכל קבוצה ישראלית, כולל מכבי ת"א; הכל שווה מקום בפלייאוף העליון של ליגת העל. אם לא יותר.

ואפילו אוניון ברלין החזקה נראית קטנה ליד הבולדוזרים של קריסטל פאלאס. אנשים חזקים, מאוד חזקים, ובריאים ושריריים וגדולים, שמנצחים ברוב התיקולים, ששולטים במגרש בחלק ניכר מזמן המשחק. אם קריסטל פאלאס ואוניון בליגת העל, שתיהן מסיימות בפלייאוף עליון – ורוב הסיכויים שקריסטל פאלאס אלופה. והלחץ ממשיך, ועד תום המחצית הראשונה הוא לא נפסק, ואין יותר מדי מצבים אבל יש שליטה. ואני אופטימי, ובהפסקה אני עובר ליציע שמאחורי השער, ותופס מקום מאחורי ויין הנסי, השוער של קריסטל פאלאס, ממתין לתפוס שער של אוניון ממרחק אפס.

וגם במחצית השניה קריסטל פאלאס שולטת, ויוהן קבאי לא משהו. וטוני לייסטנר, החדש של אוניון, בועט ברגליים של ברד האנגלנד, שלא מתרגש אף לא לרגע, גם לא נופל על הדשא, גם לא מביט לאחור, כמו היה זה משק כנפי זבוב פירות. ולראות משחק מאחורי השער זה לא גליק, ואני תוהה אם כדאי לחזור ליציע האמצעי, לראות כדורגל כמו בן אדם. ובסוף גם באוניון קולטים שאני חייב תשובה מהירה, ושולחים את סטיבן סקרזיבסקי, החדש שלהם, להתקפות מתפרצות, והוא מבקיע שניים וסוגר את המשחק ואת שבוע האימונים המוצלח – 0:2 על הפועל, 0:2 על הפאלאס.

20150718_155124

בדרך החוצה אני פוגש מכר דובר עברית, והוא מספר לי על טורניר ברלינאי של קבוצות הליגה השישית, עם כרטיס כניסה ביורו ועם בירה ביורו וחצי. ואני יודע איך חושב ברלינאי ממוצע, שבטורניר שכזה הוא ישתה הרבה יותר מבירה אחת ביורו וחצי, וככה ייגמר הערב – עם הרבה כוסות ביורו וחצי. והסחרור הנעים שאופף את מוחי מזכיר לי את ימי הליגה השניה של הרטה, עם משחקים באחת בצהריים, עם אלכוהול בחצי היום, עם עוד בירה ועוד אחת אחרי המשחק כי אמצע היום עכשיו, ומה עושים עם המשכו אחרי ששתינו יותר מדי בתחילתו.

החבר'ה השיכורים בתחנה לא מעסיקים את עצמם במחשבות, הם לא מפסיקים לשיר בקול ניחר, משהו על אוניון ברלין. וכולם צופים בהם, וחלק מצטרפים, ואני נפרד ממנו, יורד בתחנה, שולף את שקית הקניות מהכיס ונכנס לסופרמרקט, לעשות קניות. החיים בברלין הם כמו החיים בחולון, רק לא בעברית

**

היכנסו לדף הפייסבוק שלי:

כדורגל מגרמניה – BUNDESMANIA 

ואין לי הרבה חברים – אז שתפו, שיידעו על קיומו.

*

 

תחבולת השנה
עוד לא התגברה - יוחאי שטנצלר

21 Comments

רפאל 18 ביולי 2015

אני יודע שזה חופר ומעצבן-
אבל אם תעשה פה פורמט ליגה כמו שצריך, קבוצות כמו בני יהודה, נתניה, כפר סבא ועכו יהיו הרבה יותר מעניינות גם מהרטה.
הבירה כנראה תעלה יותר ותהיה פחות טובה, הכדורגל בטח לא יהיה טכני כמו אצלכם, גם לא נראה 70 אלף באצטדיון או יריבות כמו באיירן או דורטמונד.
אבל הקבוצות יהיו תלויות בעצמן לעשות דברים יפים וגדולים וזה מה שחשוב בספורט!
למה אנחנו צריכים להעתיק שיטת ליגה נחשלת מאנגליה וגרמניה?
הכדורגל שם מצויין על אף השיטה, לא בזכותה.
ועובדה- כולם ללא יוצא מן הכלל תלויים בבאיירן או צ'לסי/יונייטד.
בארץ כולם תלויים במצב הרוח של מכבי ת"א וערן זהבי ומקבלים את אותו סיפור צפוי שכולם חייבים לראות אם מכבי איכשהו תעשה טובה ו'תפתח' את הליגה שוב או שאפשר להישאר בים ולהתעורר בקיץ לעונת המלפפונים ולשמוע על בן שהר.
כדורגל בלי שקבוצות ירגישו שהם חלק מהמשחק ויכולות להתחרות הוא אולי משהו שמתאים לאנגלים וגרמנים
אבל לנו בישראל זה לא.
אז עם כל הכבוד ובהחלט יש הרבה. כדאי מאוד שנלמד איך מקימים ומשמרים מבנים של משמעת ומקצועיות ספורטיבית
ויחד עם זאת נמצא דרכים משלנו לעורר תחרות ואמון של הקהל בקבוצות ובליגה שלו.

באמת, הכדורגל הגרמני זה אווירה מצוינת וכיף לקרוא ולקנא : )
אבל זה לא מרגיש נכון שבאיירן משייטים לבד לאליפות ומקבלת שכרה בעוד כל היתר שותים לשכרה.

משה 18 ביולי 2015

אני קורא את התגובות שלך בזמן האחרון ואולי, רק אולי, הבעיה של הכדורגל הישראלי היא מעבר לשיטה ? אולי שיטה לא תצליח להחביא טיפוח נוער כושל, שחקנים שמתנהגים כמו ראחים סטרלינג רק בלי הכישרון ואלימות מילולית ופיזית ?
עם כל הכבוד להצעות שלך, אני לא רואה שיטה שתגרום לי לקחת את בני בן ה 5 לשדות הקרב האלה.

רפאל 19 ביולי 2015

תחרות אמיתית תביא לעניין ספורטיבי ומקצועי ובהדרגה המגרשים ייעשו ידידותיים למשפחות.
לא בן לילה, אבל זה תהליך שיוביל לכך כי אנשים יותר נורמטיביים ייתנו צ'אנס וידחקו את רגליהם של אלו הנוהגים באלימות ילדותית.
הבעיה הזאת היא לא רק בישראל כמובן. זו בעיה כלל עולמית. בכדורגל האנגלי למשל כולם בעולם אוהדים 4-5 קבוצות וזו נחשבת להיות ליגה מצוינת ותחרותית כי יש יותר מ 2-3 מועדונים כאלה.
בסופו של דבר כל הסיפור הוא יחסי. אין בעיה שקבוצות מסוימות מעניינות פלח אוכלוסייה מאוד ספציפי, הבעיה היא שיש לך קבוצות שהאוהדים שלהם לא מתרכזים רק באזורם, אלא בכל כנפי תבל וזאת בעיקר בגלל פורמט מיושן שמכריח את הצופים לבחור במשחקיהם מידי שבוע ולא של מי שנמצא במקומות רחוקים מידי בטבלה.

לגבי הכדורגל בארץ- אין סיבה שתבוא או תיקח את חבריך/משפחתך לשם אם לא תרגיש שזה לרוחך ובטח אם אינך מרגיש בטוח.
אבל מובטח לך שתיהנה מהמשחקים בטלוויזיה ויש סיכוי סביר שתיתן לזה צ'אנס ( כאדם נורמטיבי ) לפחות בכל הקשור להתעניינות ומעקב.
בהדרגה אנשים יבינו שההתמודדות חזקה מססמאות ואיכות הליגה עדיפה על תארים סתמיים.
גם אם לא כולם ישמחו מכך, האלטרנטיבה הזו תהיה קיימת בשטח ויהיה קשה להתעלם מההיבטים החיוביים שלה לעומת מה שקורה היום.

אז כן, אפשר בקלות להגיד את מה שברור- שהכדורגל הישראלי לא כזה אטרקטיבי היום ולמה שמישהו שפוי ירצה להסתכן כשיש אופציות הרבה יותר נוחות ובטוחות… ואפשר גם לחשוב מחוץ לקופסה ולבוא עם הצעות למהות מתקדמת יותר שתיתן לנו, האנשים ההגיוניים וההגונים את השליטה על הלך הרוח.

מה שאנשים טובים ונבונים הציעו על מהפיכות שיקרו מעצמם לא קורה מאז שאני זוכר את עצמי.
המצב כאן לא משתפר מעצמו. אנו עדיין ניזונים מאותן אשליות נפוצות שליגה צריכה למדוד את מי שהכי טוב ובלה בלה בלה.
העיקר שופכים טונות של כסף והפערים רק גדלים ובמסגרת הזו בה קבוצות לא תלויות בעצמן ואין על מה לשחק צומחים הרבה תופעות שלא קשורות בכלל לספורט ואהבת המשחק.
מה שמקבלים ומגדלים במקום זה עבודת אלילים, הערצת כוח, חוסר סובלנות והטפה לכך שהמטרה מקדשת את האמצעים. העיקר עוד תואר בארון. גם אם הוא מול קבוצות שרובן ככולן כבר בים בדצמבר.

רעיון הפלייאוף לא ישנה את האנשים הדפוקים ממילא. הוא ישנה את הסיטואציה לכך שיהיה יותר נוח לאנשים טובים לבוא עימו בהתקשרות רגשית ועסקית.

משה 18 ביולי 2015

קריסטל פאלאס לוקחת אליפות בארץ בלי להזיע, כמו גם כל קבוצת ליגה ראשונה בליגות הגדולות באירופה.

יואב 19 ביולי 2015

אני בכלל לא בטוח. והיא בהחלט תזיע.

גילעד 19 ביולי 2015

אני כן בטוח. אבל היא תזיע, בכל זאת ממש חם פה.

משה 19 ביולי 2015

גם אם במפגש כפול כזה או אחר אפשר לדגדג קבוצות טובות באירופה, את רמת האינטנסיביות שקבוצה כזו עוברת לאורך 38 מחזורים קבוצות אצלנו יכולות רק לדמיין.

עופר פרוסנר 19 ביולי 2015

יואב – אני חשבתי כמוך עד שראיתי פיזית במגרש משחקים באירופה. אני מאוד אוהב את הליגה הישראלית ומאוד מעריך אותה – אבל אתה לא מבין איזה חיות אדם השחקנים של פאלאס. אני הייתי במשחק אתמול וזה פשוט זעק לעיניים. שחקן כמו פפה סוארה למשל – פשוט רץ דרך כל ההגנה קבוצות כמו מכבי תל אביב עד השער – אי אפשר לעצור אותו בלי פאול. אין אף שחקן כמעט בארץ שמסוגל להשתוות לו פיזית.

אפשר עוד להתווכח על טכניקה, למרות שבשביל זה יש להם שחקנים כמו קבאיי, אבל לצערי אני לא רואה קבוצה כמו בארץ שתצליח להחזיק בכדור מספיק זמן מול קבוצה מהפרמייר ליג (כן, אפילו פאלאס) כדי שהטכניקה הזו תשמש פקטור במשחק. ואני יודע שזה נשמע פרובינציאלי – אבל זה נורא ברור כשרואים את זה.

מאנו 19 ביולי 2015

כח פיזי זה דבר חשוב מאוד, אבל כשיש כשרון משמעותי, אז הכח הפיזי מתגמד. כרגע אין בישראל קבוצה כשרונית מספיק כדי להתעלות על הכח הפיזי כמו גם הכשרון של קריסטל פאלאס, כדגומא. את פאפ סווארה (לא פפה) ראיתי רבות במדי ליל, לפני שהוא נחטף לכסף הגדול והמשחית של אנגליה, והוא שחקן מאוד כשרוני, בנוסף לכח שלו ולמהירות. יוהאן קאבאיי, אם להמשיך את הדוגמא של פאלאס הוא כנראה שחקן מצויין למרכז טבלה בפרמייר ליג, אבל לא מספיק טוב לצמרת בצרפת. ועדיין, הוא טוב בהרבה מכל קשר אחורי ששיחק בישראל אי פעם. נשאלת השאלה למה הוא הלך דווקא לקריסטל פאלאס, מעבר לרומנטיקה של חבירה מחודשת לפארדיו. הוא יכל לשחק בקלות בקבוצה בכירה יותר בכל ליגה אחרת, כולל האנגלית.
מעבר לכך, ערן לוי כתב טור מהנה, אבל קצת פרובנציאלי או יותר נכון מעלה ארומה פרובנציאלית של התפעלות ממשהו זר. כאילו, אוניון ברלין היא קבוצה חביבה, והאווירה נחמדה. יש עוד עשרות קבוצות ואווירות כאלו באירופה. בישראל לא, כי ישראל היא קטנה, צעירה, מתעסקת במלחמות מיותרות. כאילו, אין פה בשורה – לא באירופה ולא בישראל. זה ידוע וזה המצב. תמיד תוכל למצוא גרועים מאוניון ברלין, וגם טובים ממנה, כל הבחינות.
יום טוב.

עופר פרוסנר 20 ביולי 2015

מאנו – אני רוצה להתייחס רגע לסיפא של דבריך: אוניון היא לא "עוד קבוצה", ואני בתור בנאדם שהיה בדי הרבה משחקים של די הרבה קבוצות באירופה – אוניון היא משהו מיוחד. זה מתחיל מזה שהאיצטדיון מורכב מיותר מ-75% יציעי עמידה, ממשיך בזה שהקבוצה קנתה לאחרונה סופרמרקט והפכה אותו למקום שבו אוהדים יכולים לבלות, ומסתיים בזה שיש תחושה הרבה יותר קהילתית (צריך להיות כדי להרגיש). אוניון מרגישה כמו כדורגל של פעם, במובן הכי טוב של המילה.

מאנו 20 ביולי 2015

אין בעיה – כנראה שמהבחינה הזאת היא מיוחדת. לא מכיר לעומק את הקבוצה. אבל בכל העולם יש קבוצות מיוחדות מסיבות שונות ומגוונות – חלק בהתבססות נרחבת על שחקני בית, חלק בגלל קהל מדהים ואווירה מטורפת (חצי מהליגה הארגנטינאית, למשל) וחלק בגלל פעילות מחוץ למגרש, שאוניון היא כנראה אחת הדוגמאות לכך.

מאנו 20 ביולי 2015

ואגב, אוהב את הטור שלך ב"הארץ". שאפו

צור שפי 18 ביולי 2015

תענוג צרוף. כדורגל של grassroots. כמו שצריך.

S&M 19 ביולי 2015

מה זאת אומרת גוף שלישי? תרגם לי את השיחה לעברית בבקשה:
מה נשמע? / מה שלום הגברת?
אפשר להשאיר אצלך את דנה? / אפשר להשאיר אצלה את דנה?
ככה שלישי?

ר.בקצה 19 ביולי 2015

בדיוק כך.
יש מדינות שבהן פונים בגוף שלישי לאדם שלא מכירים היטב, מבוגר (אם אתה ילד) או שאין ביניכם יחסי קרבה (פקיד בבנק, גננת של הילד, ריאיון עבודה וכו') – בכל אמריקה הלטינית, למשל, פונים בגוף שלישי. גם בספרד.

מיכאל 19 ביולי 2015

גוף שלישי מקובל בהרבה מדינות – איטליה, גרמניה, ספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית. בצרפתית פונים בגוף שני רבים (אתם) כפניית כבוד.

מאנו 19 ביולי 2015

גם בעברית במקור, למרות שזה נחשב ארכאי ומיושן (תרצה הגברת, יתכבד האדון וכו').

פראליה 19 ביולי 2015

כותב אדיר, מעביר צבע חי כל פעם מחדש.

עזבו את כל ההשוואות לקבוצות בארץ, זה כ"כ מנותק וחסר ערך, הפער הוא בעשרות שנות תרבות וחינוך.

רפאל 19 ביולי 2015

+ אלף שנות דיראון עולם על מה שעשו סביהם ואבותיהם.
לא אני אמרתי. זה מה שביקשו, הרוויחו ביושר.
לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא היו מכריעים אותם האמריקאים ה'קפיטליסטים החזירים' האלה.
יש להם כדורגל מצויין. יופי. גם לנו היו הוגי דעות, פילוסופיה, מדע ותרבות ענקיים.
שרפו את כולנו ואת כל מי שבן אדם הגון ( גם אם לא היה יהודי )
לא סומך על האירופאים או תופס מהם או מהצדק שלהם.
ברגע שהמצב נהיה קשה, תראו איזה שדים יוצאים שם מהבקבוק וכמה אנשים צבועים.
לא תמצא בהולנד בנאדם אחד שיודה בקול שיש לו בעיה עם מישהו.
מגיע בחירות, תראו כמה מצביעים ווילדרס..
הייאוש שם יותר נוח במידה רבה, אבל הם לא אנשים אמיתיים אם אתה שואל אותי.
אבל היי, לפחות הם עושים דברים כמו שצריך. אם זה רמה בכדורגל לעומתנו
או חוליגניזם.

בקיצור, באמת אין מה להשוות.

holden 19 ביולי 2015

בהולנד נהרגו הכי הרבה ילדים יהודים בתקופת השואה, הסיפור על אנה פרנק הוא רק מירוק המצפון, ההולנדים ממש לא אוהבי יהודים

משיח 19 ביולי 2015

נהניתי לקרוא, עושה חשק ללכת לאצטדיון

Comments closed