ריאל – שחטאר: פוזה, זה מה שחשוב

עוד לפני שריקת הפתיחה בסנטיאגו ברנבאו אמר לי משהו בתוכי שהסוף יהיה כמו באיירן נגד המבורג של השנים האחרונות: שתי קבוצות, לא כוחות, השאלה היחידה שעומדת על הפרק היא שאלת ההפרש.  וכמו שבאיירן הביסה את המבורג במחזור הראשון של הבונדסליגה, כך עשתה גם ריאל מדריד במחזור הראשון של ליגת האלופות.

אבל יש דבר אחד שמפריע לי בהשוואה, כי ריאל מדריד היתה טובה יותר, ולכולם היה ברור בכל רגע נתון מי תרד מהמגרש מנצחת, אבל השערים…טעות של שוער טירון, שריקה של שופט לפנדל מכדור תועה שפוגע ביד וכדור נוסף בגב שנראה לו כמו יד.  כנראה שככה זה כשלא באמת אוהדים את הקבוצה, 0:3 שמרגיש כמו 0:0.  וקיוויתי לעוד שער אחד, רגיל כזה, בלי חוכמות, שייתן אישור לנצחון.

זה היה 0:4 משעמם, בלי יותר מדי עניין, אולי ככה זה נראה כשכריסטיאנו רונאלדו לא משהו, כשאף מדרידיסט לא ממש משכנע, כשגם השלושער שלו לא מצליח להחליף את הלך הרוח הפנימי.  ודווקא ביום בו החלטתי להתנתק מהקבוצות הגרמניות, להחליף דיסקט למשהו אחר, לא גרמני, נפלתי על רונאלדו עושה שלוש פעמים את חגיגת הכיבוש האידיוטית שלו.

אם ניתן למצוא איזושהי נקודת דמיון בין שחטאר דונצק לדינמו קייב, אפשר להבין שאין למכבי ת"א סיכוי אמיתי מול דינמו קייב.  ראיתי את סגנית אלופת אוקראינה משחקת מהר, חזק וטכני ולא מצליחה להתקרב לריאל, ולמכבי יש את אלופת אוקראינה על הגב.  ראיתי והבנתי שאי אפשר לעשות משהו מול צ'לסי, פורטו וקייב בלי שזה ייראה בדיוק כמו מול באזל – אוטובוס ברחבה, מתפרצות נדירות, כדורים לשמיים, הגנה שאינה נגמרת.  וגם אני, אוהד מכבי, לא רוצה לראות משחק כמו ההוא בבאזל, בדיוק כמו שלא רציתי לראות את ה-0:0 האיום מול וולס.  כנראה שזה מה יש כשגדלים על כדורגל ישראלי.

*

לפני ריאל-שחטאר צפיתי במגדבורג מנצחת את אוסנברוק 0:3.  זה היה איטי יותר, וירטואוזי פחות, עם עשרים אחוז מהקהל שהגיע לסנטיאגו ברנבאו, אבל היה שם אקשן, היתה שם מלחמה, והיו שם פחות צלילות מאשר במדריד.

מתעב שקרנים, שונא רמאים, רוצה לראות כדורגל כמו שהוא אמור להיות – בלי צלילות, בלי 'קטנות', בלי הפעלת לחץ על השופט על מנת שיקבל החלטה שגויה, בלי לעשות משהו שאני לא הייתי עושה. רואים את זה בבונדסליגה, בפרמייר ליג, בליגה הספרדית, בליגה האיטלקית, בצ'מפיונס ליג.  וככל שיורדים למטה, לליגות נמוכות יותר, מגלים שאפשר לשחק קשוח בלי לרמות, שכרטיסים צהובים ואדומים הם חלק מהמשחק, אבל רק אם הם אמיתיים.

*

ארבעה דברים שאני לא אוהב:

  1. שחקנים שחוגגים שער בפוזה
  2. חברות תעופה מדובאי
  3. שלטי פרסומת של גזפרום
  4. יציעים שמתקרחים חמש דקות לפני שריקת הסיום.

כדורגל מגרמניה – BUNDESMANIA

 

ההפסד באיינדהובן (חוץ)
הרומן שלי עם פ.ס.וו

37 Comments

omer 15 בספטמבר 2015

למה חגיגת כיבוש אידיוטית?

מדוע לא להעריך את התשוקה העזה והתחרותיות של הפנומן הזה שגם אחרי מאות גולים בקריירה מתרגש אחרי כל גול כאילו זה הראשון שלו?

כריסטיאנו רונאלדו לא יותר מוכשר מקון אגוארו או זלאטן איברהימוביץ, אבל הוא השיג הרבה יותר מהם וייזכר כגדול הרבה יותר מהם בגלל שבכל מה שקשור לאהבת המשחק, השקעה ותשוקה הוא רחוק שנות אור מכל שחקן אחר בתבל.

אריאל גרייזס 16 בספטמבר 2015

כי זה לא נראה כמו התלהבות אלא כמו פוזה

omer 16 בספטמבר 2015

אריאל,

ממליץ לך לצפות מדי פעם ברונאלדו. הוא לוקח ללב כל מהלך. אם זאת פוזה, אז האיש צריך לקבל אוסקר.
הוא יהיה מאוכזב מהחמצה ב5-0 כמו ב0-0. זאת בדיוק הסיבה שהוא כ"כ טוב. אכפתיות ותחרותיות. זה מה מפריד אותו מהיתר (חוץ ממסי כמובן שנמצא בגלקסיה משלו).

מצד שני, זאת גם הבעיה הכי גדולה שלו, לפחות תדמיתית. הוא לא מסוגל להסתיר את מה שהוא מרגיש על המגרש. כל תמונה שלו מתוסכל+אי ניצחון של ריאל יוצרת חגיגה תקשורתית.

פורד פרפקט 16 בספטמבר 2015

חוץ מחגיגות כיבושי שערים ושחקן השנה בעולם הוא לא השיג הרבה יותר מהם. תבדוק את כמות התארים הקבוצתיים שלו ותגלה שהיא עלובה ביחס לסטטיסטיקה האישית שלו.

אביעד 16 בספטמבר 2015

קודם כל גם ברמה הקבוצתית יש לו כמות יפה של תארים, מספיק לקריירה מפוארת גם אם הוא פורש מחר. ומה שהוא לא השיג זה ממגוון סיבות, העיקרית זה מה לעשות זה כי הוא מתמודד רוב הזמן עם מסי שהוא שחקן טוב ממנו משמעותית, אבל מסי טוב משמעותית גם מכל שחקן אחר בעולם ואיכשהו רק לרונאלדו מחזיקים את זה כחיסרון נגדו. אין לו ראיית משחק או יכולת מסירה כמו של מסי ואז הוא הופך לאגואיסט הכי גדול אי פעם. אז כן, יש לו נטייה לחפש את השער בכוח אבל לא משהו כזה יוצא דופן כמו שעושים מזה ובפועל הוא גם מספק משהו כמו 16-17 אסיסטים בממוצע כל שנה בשש השנים האחרונות. תדביק את זה על לבנדובסקי או אגוארו נניח ותראה איך מדברים עליהם כעל חלוצים סופר-מפרגנים.

הסיבה השנייה למחסור בתארים זה שאני יכול להגיד בדיעבד, הרבה מהשנים שלו בריאל הסגל פשוט לא היה עד כדי כך טוב כמו שהוא נראה על הנייר. לפחות לגבי חלקם אני מרגיש באופן ברור ( בעיקר אוזיל) שזה יותר רונאלדו שניפח את הקריירה שלהם מאשר הם ניפחו לו את המספרים. פתאום כשהם מחוץ לריאל החסרונות שבצבצו מדי פעם בריאל והוסתרו לרוב ע"י רונאלדו מופיעים בצורה הכי ברורה.

ר.בקצה 16 בספטמבר 2015

העלית נקודה מעניינת- בזמנו הייתי משוכנע שהוויתור של ריאל על אוזיל הוא בכייה לדורות, ושהוא (אוזיל) גאון כדורגל ברמה של פירלו ודומים לו. האם ייתכן שהקרדיט שאוזיל צבר בריאל מתבסס בחלקו על היכולת הפנומנלית של רונאלדו?

omer 16 בספטמבר 2015

התשובה, לפחות לטעמי, היא חד משמעית כן.

את מרבית הבישולים שלו בריאל אוזיל בישל לרונאלדו. רונאלדו ייצר לאוזיל מטרה שאין לו כמוה בארסנל.

באופן כללי, כל שחקני ההתקפה שריאל שחררה בשנים האחרונות, פרט למוראטה שאף פעם לא קיבל צ'אנס אמיתי, לא עמדו בציפיות מהם בקבוצותיהם החדשות.

rami 16 בספטמבר 2015

איך אפשר להגיד שאוזיל לא עומד בציפיות?
בעונות איתו ארסנל עברה ממצב לא רלוונטי בכל חזית לזכייה ב2 גביעים רצופים, כשבגביע הראשון היא ניצחה (אמנם בבית) קבוצות טובות ובשני הצליחה לנצח את יונייטד (שגם במצב העגום שבו היא היתה עבור וונגר לנצח באולד טראפורד זה לא טריוויאלי) בחוץ.

לאוזיל יש יותר בישולים באנגליה מלכל שחקן פרט לססק מאז שהוא (אוזיל) הגיע לארסנל.

יחס הבישול פר דקת משחק שלו הוא ה3 הכי טוב בהיסטוריה של הפרמיירליג.

המספרים של אוזיל בארסנל ירדו לעומת ריאל, אבל זה בגלל שבארסנל מי שמקבל ממנו מסירות הוא גירו ולא רונאלדו. בנוסף ארסנל קבוצה פחות טובה שכובשת פחות/מנצחת פחות/מייצרת פחות מצבים אז זה לא מפתיע שאבסולוטית המס' שלו בירידה. אבל היכולת נשארה אותה יכולת ומבחינת השפעה על הקבוצה יש לו השפעה עצומה.

omer 16 בספטמבר 2015

תראה, הכל עניין של ציפיות.
לדעתי, כשמגיע שם כמו אוזיל לארסנל אחרי שהיה אחד השחקנים הבולטים בקבוצה שטובה מארסנל ב3 רמות הוא מגיע כדי להיות השחקן הטוב ביותר שלה ולהוביל אותה. אני לא חושב שהוא עושה זאת. יתרה מכך, אני לא חושב שהגעתו שדרגה את ארסנל מקצועית, אלא בעיקר תדמיתית.

אם נשווה לרגע את אוזיל לסנצ'ז- שניהם הגיעו לארסנל אחרי שהיו שחקני הרכב לגיטימיים בריאל וברצלונה ותמורת סכומים דומים והאחרון שווה לארסנל הרבה יותר. כמעט מהרגע הראשון של סנצ'ז בארסנל היה די ברור שהוא השחקן הטוב ביותר שלה.

גביע הוא תואר חשוב, אך הוא לא מדד לרמה/איכות מאחר ויש בו אלמנט גדול של מקריות. ולראיה, וויגן זכתה בגביע שנה לפני ארסנל גם בלי אוזיל.

rami 16 בספטמבר 2015

בעונה ה1 שלו הוא באמת היה השחקן הכי טוב בקבוצה והוביל אותה. ואז הגיע שחקן טוב ממנו. אני לא רואה כאן שום אכזבה או אי עמידה בציפיות.

אני צופה בארסנל די בקביעות ואני יכול להגיד לך באופן חד משמעי שהוא שדרג את המשחק של הקבוצה. זה שהקבוצה כמכלול בינונית זו בעיה אחרת אבל אני מבטיח לך שבלעדיו המצב היה גרוע יותר.

אתה צודק לגבי עניין הגביע, אבל העובדה היא שאיתו יש 2 כאלו ובלעדיו היו 0 כאלו. וזה לא שהוא איזה שחקן סגל שולי שבמקרה היה שם כשזה קרה.

omer 16 בספטמבר 2015

ברמה הקבוצתית הוא השחקן המוביל במועדון הכי גדול באנגליה/ספרד במשך עשור ובכל מועדון זכה בכל תואר אפשרי.

איאן ראש 16 בספטמבר 2015

תשוקה? לאיבן זאמורנו הייתה תשוקה.

תחרותיות? אם הדריבל מתפקשש אז ישר הוא מתחיל לבכות ולנזוף בקונטראו שלא פתח באגף.

לדעתי סתם אתלט עם רגל טובה שנמצא במרדף אינסופי אחרי הבחור עם האספרגר מברצלונה (אין לי הסבר אחר ליכולת של מסי לאטום את עצמו מהעולם)

בסטנגה בשכונה אני בוחר בכל אחד שהזכרת ולא ברונאלדו.

מאנו 16 בספטמבר 2015

למה? כי הוא לא גרמני. אם היה גרמני, לא היה אומר "אידיטיות". הוא מעדיף את החוסר שמחה של מולר השרברב אחרי עוד דחיקה מ-5 מטר.
דויטשלנד אובר אלס.

סנטה 16 בספטמבר 2015

לי זה נראה כמו חגיגה שהספונסר דורש. הכל מיתוג.

אחד 16 בספטמבר 2015

מה לגבי החגיגה המוגזמת שלו לאחר שכבש בגמר ליגת האלופות בפנדל, למרות שהמשחק כבר הוכרע מזמן?

no propaganda 16 בספטמבר 2015

קשה לי לחשוב על עלבון יותר גדול לרונאלדו מלהגיד שלאדוארו יש את אותה כמות כשרון, יש שם הבדל של סדר גודל לפחות אם לא 2. לאיברהימוביץ יש המון כשרון והוא גם זכה בהמון תארים. הבעיה שלו שהכשרון שלו הוא לאיכות ולא לכמות שעבור שחקן כדורגל זה פחות טוב.

omer 16 בספטמבר 2015

בעיניי סרחיו אגוארו הוא השחקן הכי מוכשר ואיכותי בפרמייר ליג היום. שחקן שיכול להיות השחקן הכי טוב בכל קבוצה שאינה ריאל או ברצלונה. הדבר היחיד שבעוכריו היא נטייתו להיפצע.

אגוארו, איברהימוביץ וסוארז הם 3 שחקנים שלדעתי מוכשרים כמו רונאלדו ומה שמבדיל בין האחרון לשאר הוא השילוב של העבודה הקשה והתשוקה. אצל סוארז אני מזהה לא פחות תשוקה מרונאלדו, אך הוא בהחלט לא עובד קשה כמוהו. דוגמא לכך היא חזרתו סוארז חזר מההשעיה שלו בתחילת העונה הקודמת עם כרס קטנה, דבר שבחיים לא היה קורה לרונאלדו.

איברהימוביץ זכה בהמון תארים מקומיים, אך לא התקרב לתארים אירופיים ומעולם לא הוביל קבוצת טופ אמיתית, מה שרונאלדו עושה כבר עשור.

no propaganda 16 בספטמבר 2015

מאוד לא מסכים לגבי אגוארו. גם אם ניקח בחשבון שצ'לסי ימשיכו להיות גרועים כמו היום, הוא עדיין פחות טוב מכמה וכמה שחקנים בפרמייר ליג כמו שוויני ומאטיץ. וזה עוד בהתחשב בעובדה שרב השחקנים הטובים בעולם כיום בכלל לא משחקים בפרמייר ליג. בבאיירן יש לפחות 7 שחקנים שטובים ממונו, למעשה אני לא בטוח שיש לו הרכב. ביובנטוס יש שחקנים טובים ממנו וגם בפריז ויש גם את רויס וגונדוגאן בדורטמונד.

יש לו רק שתי עונות מעל 20 שערי ליגה, אין לו הישגים בכלל בליגת האלופות, הוא משחק חלש בנבחרת.
בקיצור קשה לי להבין על מה אתה מבסס את זה שהוא כל כך טוב.

מסכים שאיברה וסוארז הם כשרונות ברמה של רונאלדו ושהם עובדים משמעותית פחות. איברה השיג המון בקריירה אולי קצת פחות מרונאלדו אבל לא משמעותית. סוארז הוא "לייט בלומר" וגם הכשרון שלו יותר מדי תלוי במהירות אז אני מספק שהוא יגיע קרוב.

rami 16 בספטמבר 2015

על פי מה בדיוק גונדוגאן טוב מאגוארו?
רויס סובל מאותה בעיית פציעות כמו שלו ונכון להיום לא ראיתי ממנו יכולת כמו של אגוארו, ואני מאוד מחזיק מרויס.

יש לי הערכה עצומה לשוויינשטייגר אבל לטעון שהוא שחקן טוב מאגוארו? אני מתקשה להבין על מה ולמה. אני לא חושב שיש מאמן בעולם שעכשיו היה צריך לבחור בין אגוארו לשוונשטייגר (בקבוצה שהוא בונה מ-0) והיה בוחר בשני. זה פשוט לא הגיוני (כנל לגבי גונדוגאן)

זה שיש לו "רק" 2 עונות עם מעל 20 שערי ליגה זה דבר אחד. מה לגבי עונה של 17 שערים ב23 משחקים? לדעתי אפשר להניח שאם הוא לא היה נפצע (וזה בדיוק מה שאמר עומר – הבעיה שלו היא הפציעות) הוא היה עובר בקלילות את ה20.

בבאיירן הייתי לוקח את מולר לפניו, ואת לבנדובסקי (נטו בגלל עניין הכשירות שלו).

לא יודע אם הוא ה3 אחרי מסי ורונאלדו אבל הוא בוודאות קרוב לשם ואני לא מסכים שיש ככ הרבה שחקנים טובים ממנו (מי בדיוק ביובנטוס טוב ממנו? בבקשה אל תגיד לי שפוגבה)

no propaganda 16 בספטמבר 2015

פוגבה? :) בודאות פחות טוב
קייליני, בונוצ'י, בופון וייתכן שגם מנדזוקיץ.

מה ראיתי מרויס? ראיתי אותו במשחק של רבע הגמר השני מול ריאל לפני שנתיים. משחק שבו דורטמונד עם שחקנים כמו אוליבר קירץ' ויויץ' בהרכב ניצחה 2:0 והייתה קרובה החמצה מול שער ריק של מחיטאריאן מ3:0 וללכת להערכה. רויס היה פשוט אדיר. לגונדואן היו כמה שנים לא טובות אחרי הפציעה אבל הוא חזר לעצמו השנה. ב2013 הוא היה אחד משחרני מרכז השדה הטובים בעולם, יש לו יכולת אדירה של הנעת המשחק קדימה והכושר שלו אחרי הפציעה הוא גורם הרבה יותר משמעותי בעונה החלשה של דורטמונד מאשר המעברים של גצה ולבנדובסקי לבאיירן(אם כי המעבר של לבנדובסקי הוא גם פגיעה חזקב מאוד).

אם לא תיקח את אלאבה, לאהם, נויר, בנעטיה ורובן לפני אגוארו אז תעשה טעות לדעתי.

no propaganda 16 בספטמבר 2015

הכוונה שפוגבה פחות טוב מאגוארו, נראה לי כתבתי קצת לא ברור.

rami 16 בספטמבר 2015

אין הגיון בלקחת את רובן (שנוטה להיפצע אפילו יותר מאגוארו ומבוגר ממנו). לגבי להאם עניין הגיל משחק תפקיד – לעונה הנוכחית אולי הייתי לוקח אותו לפניו.

מסכים לגבי אלאבה ונוייר.

רויס ואגוארו באותה נק' לדעתי. +- באותו גיל, מידת ההשפעה על הקבוצה לטעמי זהה, ואותה בעיית פציעות. אני חושב שהרקורד של אגוארו מרשים משל רויס עד עכשיו.

גונדוגאן חוזר לעצמו, ועדין חובת ההוכחה היא עליו להציג יכולת עקבית ולא לסבול שוב מפציעות ארוכות, כך שאני לא חושב שהוא נמצא מעל אגוארו.

no propaganda 16 בספטמבר 2015

אם משכללים את עניין הגיל אז צריך להסתכל על דברים אחרת. הכוונה שלי היא מי יותר טוב כרגע

איאן ראש 16 בספטמבר 2015

זה הזכיר לי תגובה של חבר אוסטרלי שביקר בארץ…

Football – 90 minutes pretending you're hurt

Rugby – 80 minutes pretending you're not….

ודבר נוסף – למכבי אין סיכוי גם מול זוכת גביע השוקו האוקראינית או שזה נקרא שם גביע הורילקה…

wazza 16 בספטמבר 2015

יפה, תזכורת: יום שישי מתחילה אליפות העולם

ערן (המקורי) 16 בספטמבר 2015

הפוזות של רונאלדו אחרי כל פנדל נראות בדיוק כמו פוזות

ניב 16 בספטמבר 2015

נפלא ערן (ומדכא ונכון בקשר למכבי).

funfun 16 בספטמבר 2015

מדויק ונכון. כולל חגיגת הטוסטרונים המעושה של כריסטיאנו (ואני אוהד ריאל כן?)
לא יודע למה , יש לי תחושה שיוקאנוביץ' הזה הוא שועל ממולח יותר ממה שראינו עד כה. סומך עליו שיפתיע אותנו בקמפיין הזה ולאו דווקא היום

יואב בורוביץ' 16 בספטמבר 2015

אפרופו צלילות, ביובנטוס כל השחקנים התחפשו אמש לגרג לוגאניס. איזה גועל נפש.

Guss 16 בספטמבר 2015

צריך להבדיל בין תרגיל הפוזה המטופש אחרי כל שער (שדווקא לדעתי מפספס אצלו התרגשות אמיתית), לבין מה שכתבו פה לפני – הוא מושקע רגשית בכל בעיטה, בכל מסירה, בכל הרמה, בכל נגיחה. הוא דורש מעצמו הרבה יותר מהאחרים, ומי שרואה אותו באופן קבוע רואה את התסכול והכעס העצמי אחרי כל פספוס שלו. הוא פרפקציוניסט אמיתי, שדורש קודם מעצמו, אבל גם מחבריו, מצוינות. זה יכול להיות מעצבן, זה נראה כאגואיזם, אבל זאת מקצוענות.
וכן, הוא רוצה להבקיע, הוא רוצה את הכדור אצלו, ויש לו יכולת פנומנלית. לא מתייחס אפילו למגיבים שמזלזלים בו, זה מצחיק אותי. אם כל כך קל (לדעת המלעיזים) להבקיע יותר מ-40 שערים בליגה הספרדית לעונה, כי אין הגנות ופערים וכל זה, איך זה שרק הוא ומסי מגיעים למספרים האלו? אם כל כך קל להבקיע בצ'מפיונס ליג מעל 10 שערים כל עונה, למה שחקנים אחרים לא מגיעים לזה?
אנשים שוכחים גם את הביקורת שמופנה כלפיו. כשריאל מפסידה, כל ההאשמות מופנות אל המאמן ואל כריסטיאנו. לא בנזמה, לא מודריץ' ולא סרחיו ראמוס.

no propaganda 16 בספטמבר 2015

קשר לכמות השערים. בלי לזלזל במסי ורונאלדו, הסיבה העיקרית שרק הם מבקיעים כל כך הרבה היא שהם בועטים את הפנדלים ושתי הקבוצות היחידות שהרמה שלהן מספיק טובה שאפשר להבקיע בהן כל כך הרבה שערים באופן קבוע. ב2011\2012 מסי הבקיע 10 פנדלים בליגה, רונאלדו הבקיע 12. כמובן שגם בלי הפנדלים המספרים כבירים אבל לא עד כדי כך.

אלכס דוקורסקי 16 בספטמבר 2015

אוסנברוק היא עיר הולדתו של רמארק. גם אהב מאוד ספורט, בעיקר מוטורי.
איך הולך להם בבונדסליגה השניה?

ערן לוי 16 בספטמבר 2015

במימד מקביל – סיפר לי הבוקר ידידי קווין מלורי – עומדת אונסברוק במקום הראשון בבונדסליגה השניה, בפער של עשר נקודות מהמקום השני.
בעולם שלנו אוסנברוק בליגה השלישית, אי שם במרכזה :)

אלכס דוקורסקי 16 בספטמבר 2015

(:-

אלכס דוקורסקי 16 בספטמבר 2015

היתה אחלה סדרה, עם קיו בול וכל החבר'ה…

מיכאל 16 בספטמבר 2015

זכור לי משחק שבו רונאלדו החליף תסרוקת במחצית. אז כן הוא משקיע המון במשחק שלו אבל הוא עסוק המון בפוזה. ולראייה נוספת חגיגות ה"תראו איזה שרירים יש לי ברגליים". לא מצליח להגיב בשרשור המתאים.

4 קל 18 בספטמבר 2015

אז מה אם הוא עסוק גם בפוזה? זלאטן לא עסוק בפוזה?

מה שמשנה זה מה הם עושים על המגרש ורונאלדו נלחם על כל גול, כל בעיטה וכל מסירה. אני מעדיף את הפרצופים והעצבים שלו אחרי החמצות על פני האדישות הבלתי נסבלת של בנזמה שמחמיץ מול שער ריק ופשוט מסתובב וממשיך לרוץ, אין דבר יותר מרגיז בכדורגל מאדישות.

אני מניח שהחגיגה שהוא עושה היום היא באמת כבר עניין של קידום המותג שלו ולמרות שאהבתי כמה מהחגיגות שהיה משתמש בהן פעם (חגיגת הקאלמה בקאמפ נואו היא בעיניי אחת הגדולות אי פעם) אני מבין את זה לגמרי. לא זוכר שמישהו בא בטענות לאלון מזרחי כשהיה עושה אווירון אחרי כל גול או לראול על נישוק הטבעת…

והחגיגה עם הצבעה על הרגל אדירה ומתאימה בדיוק לשער שכבש, לא סתם הכניסו אותה לפיפא.

Comments closed