הקמע

זה מתחיל ככה סתם, בלי הודעה מוקדמת, בלי מחשבה עמוקה בעניין. פתאום הכל מסתדר כמו שלא ידענו שרצינו, וכל הגורמים המעורבים משתפים פעולה במעין הסכמה הדיית לעשות כל מה שצריך כדי שזה יקרה.

זה מתחיל ככה סתם, בלי הודעה מוקדמת, בלי מחשבה עמוקה בעניין.  פתאום הכל מסתדר כמו שלא ידענו שרצינו, וכל הגורמים המעורבים משתפים פעולה במעין הסכמה אל-חומרית לעשות כל מה שצריך כדי שזה יקרה.  ויום עובר יום, ודקה חולפת על פני קודמתה, והנה, עכשיו זה ממש קרוב, עכשיו אפשר להתחיל להאמין שמשהו קרה, שאי אפשר להתעלם מאירוע שכזה.

*

שישי, 2 באוקטובר

עוד בשלב ההכנות למשחק הראשון החלה המשוואה להיבנות, להסתדר לקראת קבלת הנתונים שלא יפסיקו לזרום בסוף השבוע.  ויכול להיות שדבר מאותה סינרגיה לא היתה מצליחה להשתלב בשלמות שכזו אלמלא א'.

פעם, כשעמדנו יחד ביציע של אוניון ברלין, צחק א' כששמע על ביקורי האחרון בליגה השישית.  והוא אוהב כדורגל איכותי, אפילו אוניון זה לפעמים מעט מדי עבורו, ומעולם לא הרשה לעצמו להידרדר אל מעבר ליציעי הליגה השניה.  ואז, כשהצעתי לו כנגד כל הסיכויים, אמר "כן" למשחק כדורגל בליגה הרביעית.

יהיה בסדר, הבטחתי וחייכתי בנסיון לנסוך מעט בטחון בהבטחה, דינמו ברלין בצמרת, עם סיכויי עלייה, אחרי נצחון ענק בחוץ, וזו גם הקבוצה השלישית בגודלה בברלין, אז מה רע.

*

פוסעים בעקבות האוהדים שעושים דרכם לאצטדיון יאן בפרנצלאואר ברג, עד לכניסה לפארק שמול הכנסייה.  עומדים בתור לקופות, 12 יורו לכרטיס.  יש גם ב-18 יורו, ליציע המרכזי, אבל לא ניסחף.  בכל זאת, ליגה רביעית…

(לפני שבוע, כשכתבתי על הביקור בלייפציג ובמשחק הליגה השישית, הגיעו תגובות רבות בנוגע למחיר הכרטיס, או בעצם לעובדה שכניסה למשחק בליגה השישית כרוכה בתשלום.  ואני, ששילמתי שישה יורו לכרטיס הכניסה, קיבלתי תמורה מלאה.  האווירה היתה טובה, האוהדים לא הפסיקו לשיר, הבירה היתה קרה, שיחות היציע היו מרתקות.  השחקנים עבדו קשה, וגם אם לא תמיד הצליחו במה שרצו – הם ניסו, כל הזמן ניסו.  בסוף הם גם הבקיעו שלושה שערים, קשה להתלונן.

יש תמורה בעד הכרטיס, חזרתי מלייפציג מרוצה.  וכאן, במזרח ברלין, שתי ליגות למעלה, מבקשים 12 יורו, 52 ₪ על פי שער יציג.  וגם כאן יש הכל מהכל – שני מחנות אוהדים ששרים, מזון ואלכוהול בכל פינה, מגרש כדורגל שופרא דשופרא, קירבה למגרש, איכות צפיה וקבוצת כדורגל בעלת שאיפות עלייה ועם יכולת תואמת, שגם בליגת העל רשאים להתקנא בה.  ובסופו של דבר – גם כאן, ב'יאן שפורט פארק' יש תמורה לכל יורו.  הליגה עצמה חשובה, אך בל נמעיט בערך החוויה.  תגיעו לברלין, תרימו טלפון, ניפגש במגרש, שווה ביקור.)

האנשים שעומדים ליד דוכני האוכל שונים מאופי ומראה הקהל שפוקד לרוב את אצטדיוני העיר.  כמעט כולם לבושים בחולצות, צעיפי וכובעי הקבוצה, בורדו עמוק, כולם בהירי עור, ואחרי עשור בברלין יודעים לפי המבטא – כולם ברלינאים.  נראה שרובם הגדול מגולח ראש, בדיוק כמוני, כשהשיער עושה טובה שהוא צומח ואני מספר לעצמי שאין כמו תחושות של מים המתנפצים על קרקפת חשופה.

1

לפני ארבע שנים ישבתי איתם ביציע האורחים, בדרבי של הליגה החמישית מול טניס בורוסיה.  והם היו מפחידים למראה, גדולים ומקועקעים, עם זעם כבוש שמבקש להתפרץ ולא עושה זאת, בעיקר בשל ההשלכות הכבדות לעיסוק בגזע ובשנאת זרים בגרמניה, וסביר להניח שגם האוהדים של דינמו רצו ורוצים בסופו של יום לחזור הביתה בשלום, להגיע לעבודה בבטחה, בלי השטויות שעשו כשהיו צעירים.

הערב יש כאן הרבה ילדים, בנים ובנות בלונדינים שעומדים ליד ההורים ומתקדמים במעלה תור הכניסה לאצטדיון. אין בנראה אוהדים של הקבוצה האורחת, הם עמוק בתחתית ובלי סיכוי אמיתי מול דינמו, אז גם אין על מי לצעוק.  אלף איש, אולי קצת יותר, ורק השירה מהיציע עם שריקת הפתיחה מפזרת את השלווה שנחה על המתחם.

2

שתי חבורות אוהדים התמקמו בשני קצוות היציע, כל אחת עם השירים שלה, והן עולות אחת על קולה של השניה, ורק לקראת סוף המשחק שרות בהרמוניה.  ואנחנו יושבים מול קו האמצע על כסאות צבעוניים וצרים מדי לישבן ממוצע, שומעים את שתי החבורות בסטריאו ורואים את האורחים כובשים ראשונים, את המארחים מחמיצים ומחמיצים ובסופו של דבר מבקיעים שני שערים ויורדים למחצית ביתרון.

הבחורה שמוזגת לנו בירה גרמנית מהברז לא נראית שייכת.  עור כהה, עיניים מלוכסנות, נמוכה ורזה ויפהפיה, עם שיער שחור שגולש אל מעבר לשכמות.  ואין לה מבטא ברלינאי, אפשר להבין כל מילה שיוצאת לה מהפה.  והיא עומדת בלב הדוכן, בין כל האוהדים שמקיפים אותו ואותה, כמו מגדלור באמצע הלילה.

וגם א' ואני שונים מהנוף, אבל אלינו אף אחד לא מתייחס.  אולי בגלל הקמטים.

אצטדיון לא רע יש כאן, בלב פרנצלאואר ברג.  20 אלף מקומות ישיבה, כולם קרובים למשטח, כשגם מסלול האתלטיקה לא מצליח לפגוע באינטימיות של הקירבה, עניין של מה בכך בליגות נמוכות.  ודינמו מובילה, וכולם ביציע רגועים, והאווירה החיובית שולחת אותנו לצד השני של היציע, אל לב האולטראס.

4

האצטדיון מזכיר לי את בלומפילד.  יציעים נמוכים שמקיפים את המגרש מכל עבריו, מכל מושב רואים משחק כמו שצריך.  הגברים שעזבו את היציע עם השריקה לסיום המחצית הראשונה, שרצו אל צדה השני של החומה ולחלחו בנוזלי גופם את הגרפיטי שרוסס עליה העלו בזכרוני בלומפילד אחר, של ילדוּת,  כששירותים במגרשי כדורגל היו אנקדוטה מבדחת.  בבלומפילד היו משתינים על הקיר, בחולון מתחת ליציע העץ, ביהוד הסריחו היציעים כמו בשפד"ן.  ויש כאן שירותים כימיים, איפשהו ליד הכניסות, אבל מי יילך עד לשם, רחוק מדי, והחומה ממש כאן, והיא סמוכה לדוכני האוכל, אז בחייאת.

השופט מחדש את המשחק, השלווה לא מופרת.  אפילו שם, עמוק בתוך האולטראס, בשורה החמישית מלמטה, בין הדגלים והבורדו עמוק, הכל רגוע.  שרים בלי הפסקה, מעודדים את השחקנים אחרי כל החמצה, קופצים לאוויר אחרי עוד שער, ועוד אחד, ובין לבין מדברים על מה שמוצאים לנכון.  עשרים דקות לסיום המשחק נפתחת האוטוסטראדה בחלק העליון של היציע – עוצרים לשיחה, פוגשים חבר מהצד השני, מביאים עוד בירה לחבר'ה, עוד סטייק חרוך קמעה שמצטנף בין חרדל ושתי פרוסות לחם.  עכשיו הכל רגוע, אפשר באיזי.

3

דינמו ניצחה 1:4, נצחון חמישי ברציפות, נצחון בית שלישי ברציפות, והיא חזק בתמונת העלייה.

א' נהנה מכל רגע, לא ידע שליגה רביעית יכולה לרגש, לא ידע בכלל מה זו ליגה רביעית עד שהגיע לכאן.  ועכשיו הוא יודע הכל – מי מועמדות לעליה, מי לירידה, מה חושבים אוהדי דינמו על אוניון ברלין, היריבה השנואה.  דבר איתי, יהיה מעניין, נלך לעוד משחק.

ואנחנו עדיין לא יודעים זאת, אבל הנעלם הראשון במשוואה חשף את פרצופו, החליף את ה-X, ממתין לבאות.

 

Bundesmania – כדורגל מגרמניה

*****

שבת, 3 באוקטובר

  • היי ג'וווווווו
  • היי עררררררררררן! אתה מגיע היום? 70000?! ניפגש ב-14:00 בתחנת בונדספלאץ עם טורסטן (קימי ושות' לא יגיעו, הם באוקטוברפסט במינכן)

5

בלי יותר מדי מלים, בלי לשאול שאלות.  הוא ידע למה החלטתי לשלוח לו וואטסאפ בשבת בבוקר.  עד לפני כשנתיים הוא עדיין נהג לנסות ולשכנע אותי להגיע לאצטדיון, כמה שרק אפשר, כמה שיותר.  אז מה אם אין לך מנוי, חזר בכל פגישה שלנו על המנטרה, עם הקומבינה שלנו אתה אף פעם לא באמת מפסיד.  בסוף גם הוא הסכים להבין שאין לי שלושים ומשהו שנות נסיון עם הרטה, ויותר מכך – ארבעים ומשהו שנות הסתגלות לישיבה ביציע בחורף של ברלין.  וגם לו קר שם בחורף, מעולם הוא לא הכחיש, אז מה יש לד.נ.א לבנטיני לחפש שם.

כשיצרתי איתו קשר בשבת בבוקר הוא ידע מה אומר לו – שהיום אני מגיע.  והוא תמיד שמח לראות אותי באצטדיון, לנצח יזכור לי את אי בחירתי במובן מאליו, בהתמסרות לדורטומונד או באיירן וכו'.  אנחנו הרטה, והרטה זה הארד קור, וההוא מישראל איתנו, גם כשהוא לא מגיע לכאן, גם כשהוא עצמו לא מבין בשביל מה היה צריך את כל זה.

כבר ביציאה מהרכבת, שעה וחצי לפני שריקת הפתיחה, אפשר להבין שהיום הוא לא עוד יום באולימפיה שטדיון.  "70000?!", הקליד יוהאנס בהודעה, וכמו שהתנועה הכבדה ברחובות המובילים לאצטדיון נראית – אולי לא 70 אלף, אבל בטח לא רחוק משם.

6

19 יורו לכרטיס, מושב מאחורי עמוד התאורה, אבל למי אכפת כשיש את הקומבינה.  ועם מחירים שכאלה מותר להמשיך ולטבוע בחלומות ה"בונדסליגה הוא מוצר זול". עם כרטיס ב-19 יורו – הכרטיס הזול ביותר למושב המחורבן ביותר באצטדיון, כשכרטיס קצת יותר טוב ויותר רחוק, שורה 67 ביציע המערבי שמאחורי השער, עולה 22 יורו, לא בדיוק מחיר מציאה, וזה עוד לפני שהתקדמנו אל עבר המושב שמול דגל הקרן.

אבל היום הוא יום מיוחד, וכל הדרך לכאן, ברכבת המלאה בכחול ולבן של הרטה, הרגשתי שהיום הוא היום, שמשהו מיוחד יקרה כאן היום, במשחק.  והשמש הנעימה, ועשרים מעלות, ואווירה של חג ביום איחוד גרמניה – הכל פעל לטובתי.

8

שלוש אפס להרטה, אמרתי ליוהאנס בתור לבירה.  תפסיק עם השטויות, חייך, תהיה מציאותי.  המבורג בכושר, צריך להישאר עם הראש על הכתפיים, חייבים לנצח, אבל גם 0:1 קטן יתקבל באהבה, אתה יודע איך זה.

ואני מרגיש את הזרמים שחולפים בגופי, כמו גלאי שקר שמעביר חשמל בגוף כשלא אומרים את האמת, ואני אוחז בידו של יוהאנס וחוזר ואומר "שלוש אפס להרטה".  אבל למה, הוא שואל, למה דווקא היום.  ככה, אני עונה, בדיוק כמו אז, כשאמרתי לך שגרמניה תביס את פורטוגל 0:4.  איך זה נגמר בסוף כולם יודעים, גם אתה.  נכון, הוא מחייך, נזכר.

אפילו התור של כניסת חברי המועדון ארוך מהרגיל, ועדיין קצר יותר מהתור של האנשים הפשוטים, שנדחסים אל תוך שער צר באיטיות של צב, עניין של עשרים דקות לכל הפחות, לרוב חצי שעה.  אחרי שמונה דקות אנחנו בפנים.  אין בדיקה בטחונית היום, וזה מכבר הפסיקו להטרידני מחשבות מפחידות כשנכנסים לקניון העמוס מפה לפה ולא רואים מאבטח בכניסה.  האינסטינקט רגוע, לא מתיירא מהפחד היומיומי שלפני כמה שנים עשה עלייה ועזב אותי במנוחה.7

סלומון קאלו מבקיע את השער הראשון לזכות הרטה, עוד שניים למנאייק.  עכשיו אני נזכר בנצחון של דינמו, ואם הרטה תנצח היום יהיה לי מאזן מושלם, שני נצחונות בשני משחקים, ברלין שולתת!!!1

הרטה מפרקת את המבורג, מגיעה לעוד מצב, עוד אחד, ולא מצליחה להבקיע.  ואז מתעורר ודאד איביסביץ' וכובש את השער השני בבעיטה מקרוב.  עכשיו יוהאנס מסתובב לכיווני, מביט בי בחיוך, אומר שבסוף תתגשם הנבואה הקטנה שלי.  ועכשיו אני מתאמץ בכל כוחי, מעלה מהאוב את כל תקוותיי, מבקש רק עוד שער אחד, דרדל'ה קטן, שיעשה את ה-0:3.  והוא עושה זאת שוב, איביסביץ', ובהתקפה מתפרצת בועט כדור שפוגע בזרועו של השוער ונכנס פנימה.

0:3! ידעת! אמרת!!

יוהאנס צורח ומחבק אותי, אחר כך את טורסטן, אחר כך את ההוא שאף אחד לא יודע מה שמו ולא מבין מה הוא אומר.  אני יושב בשורה 22, שומע את שריקת הסיום וחושב על הרכבת שתמתין לי ברציף ¾9, תחנה סופית הוגוורט.  אני קוסם.

מקום רביעי בליגה בתום המחזור השמיני, ו-66,500 צופים שעשו את מה שהיו צריכים לעשות ביום יפה שכזה.  אבל זו הרטה, ואין כאן שאיפות אליפות, ורק בעונה שעברה ניצלה הקבוצה מירידה במחזור האחרון, אז כל מה שקורה כאן עכשיו הוא צבירת נקודות לימים קשים, וכל מה שאנו מבקשים הוא לצאת כמה שיותר מוקדם לחופשת הקיץ, להינצל מירידה במחזור ה-20, מקסימום 25.

אוהד המבורג שיכור כלוט עובר לידנו, מחלק לנו בקבוקונים של ייגרמאייסטר, הולך יופי עם בירת הנצחון.

עוד נצחון, עוד נעלם במשוואה שמחליף את ה-Y.  אבל גם תרנגול עיוור מוצא לפעמים גרגר.  מחר, יום א', יהיה האתגר קשה הרבה יותר.  מחר זו ויקטוריה ברלין.

*****

ראשון, 4 באוקטובר

ב-1889 נוסד 'מועדון הכדורגל ויקטוריה  1889ברלין-ליכטרפלדה-טמפלהוף', אחד המועדונים הוותיקים בגרמניה.  לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה השתייך המועדון לקבוצות העל של הכדורגל הגרמני.  ב-1908 וב-1911 זכתה קבוצת הכדורגל באליפות הלאומית, ב-1907 ו-1909 היתה הפינאליסטית במשחקי הגמר.  אחד עשר שחקני ויקטוריה השתייכו לסגל נבחרת גרמניה בין השנים 1908-1913.

עם תום מלחמת העולם השניה זכתה ויקטוריה להגיע שוב למשחקי הגמר על התואר, ב-1955 וב-1956.  עשרים ושישה תארים באמתחת המועדון הוותיק: שתי אליפויות לאומיות, אליפות האוברליגה, 17 אליפויות מדינת ברנדנבורג, 6 זכיות בגביע ברלין.

ב-2013 הוקם המועדון מחדש בעקבות מיזוג בין ויקטוריה לבין LFC ברלין. את עונת 2013/14  פתחה הקבוצה בליגה הרביעית (אזור צפון-מזרח) וסיימה במקום השמיני, את העונה שלאחריה במקום השביעי.

את פתיחת העונה הנוכחית ירצו בויקטוריה ברלין לשכוח.  תשעה משחקים, שלוש תוצאות תיקו ושלושה הפסדים שלחו את הקבוצה למקום האחרון.  ההתקפה (5 שערים) הפגינה חולשה, ההגנה (19) יישרה עימה קו.  והיום היא פוגשת למשחק על שש נקודות את אופטיק רטנוב, שבשבוע שעבר הובסה על ידי דינמו ברלין 5:1, והיא מגיעה פגועה למשחק, ורוצה להחזיר את הכבוד שאיבדה בשבוע שעבר בבית.  ויש לה את ז'רום לרואה.

לא, הוא לא שיחק בבית"ר י-ם, והוא לא צרפתי, וההוא שאתם (ואני) חושבים עליו פרש הקיץ מכדורגל בגיל 40, וז'רום לרואה של אופטיק רטנוב הוא גרמני בן 26 שעבר אליה בגיל 18 ממחלקת הנוער של הרטה ברלין ומאז הוא משחק בה, שומר על נאמנות, מעולם לא עזב לקבוצה אחרת.  "ככה הוא ביקש שאקרא את שמו, לרואה (Leroy), בטח מפני שהוא צרפתי", עונה לשאלתי כרוז המשחק שיושב מאחוריי ומקריא את רשימת ההרכב הראשון.  שרק לא יהיה כמו הלרואה ההוא, ששלח את הפצצה ההיא לרשת של אוהד כהן והקפיץ את לואיס פרננדז.  זה לא הוא, מאשר בן לוויתי למשחק, זה מישהו אחר, חבל.

ואני, עם שני נצחונות בכיס, עם השפעה בל תתואר על המנצחות בהתמודדויות אליהן הגעתי, מתחיל להבין איך מרגיש קמע אמיתי, לא בחור שמתחפש לקמע, שלובש חליפה אטומה ומיוזעת וחובש ראש פרוותי של חיה, לא תמנון שמנחש את תוצאות המונדיאל ושלא מבין את פשר ההמולה סביב האקווריום שלו.  עוד נצחון אחד ואני שם, עוד נצחון אחד בדרך לקמע.

ויקטוריה ברלין מסרבת להעניק לי ול-328 הצופים, שהותירו בין שמונה לעשרה יורו לאדם בקופה, את התענוג וסופגת שער במחצית הראשונה.  איש אינו שומר על אופטימיות בתור לבירה.  מחייכים כי השמש זורחת ונעים לשבת ביציע, האווירה חיובית והילדים שמתגלשים על המעקה הרחב מעלים בי את הרצון לעשות את אותו הדבר, נראה כיף.  אין אולטראס לויקטוריה, יש חמישים אוהדי רטנוב שעשו את 120 הקילומטרים לברלין אבל גם הם די שקטים, והפעם היחידה בה השמיעו את קולם היתה אחרי הבקעת השער של קבוצתם, וזו היתה הפעם היחידה בה אפשר היה לדמיין שיש אולטראס ביציע.  בקטנה.

9

אבל למחצית השניה עולה ויקטוריה נחושה, חזקה ובריאה, והיא תוקפת בלי הפסקה את השער של רטנוב, ומפרקת כל התקפה של האורחים עם לחץ גבוה, באמצע המגרש, ובסוף, בדקה ה-49  –  שוויון.  התחושות חוזרות אליי, חוזרות לנבא את מה שיקרה.  ויקטוריה תנצח, אי אפשר אחרת,  אני קמע, לא מתווכחים עם קמע.

ובדקה ה-85 זה קורה: ויקטוריה עולה ליתרון.

ואז הם מפסיקים לשחק, החבר'ה בתכלת, יורדים להגנה, ומתחשק לי לרדת למגרש, לצעוק על כל אחד ואחד מהם – תמשיכו! קדימה! לא להפסיק! ואם הייתי צועק לעברם סביר להניח שהיו שומעים, ככה זה עם 328 צופים באצטדיון של 24 אלף, שומעים הכל.

התקפה אחרונה של רטנוב, ועכשיו כולם נכנסים אל תוך רחבת ויקטוריה, והצפיפות שם דוחקת, והחשש משתלט על ספסל הבית, והוא נשאר מיותם, כולם עזבו אותו, כולם עומדים על קו הרוחב, מעבירים משקל גוף מרגל לרגל, מייחלים לסיום.

השוער עולה עד אל מעבר למחצית המגרש, לבעוט את כדור העונשין אל תוך רחבת ויקטוריה, שחקן של רטנוב לא מצליח להשתלט על הכדור, התכולים של ויקטוריה יוצאים להתקפה מתפרצת, בעיטה אחת לגוף השוער, בעיטה שניה – פנימה!

דקה 90, 1:3.  את זה אף אחד לא ייקח ממני.  גם התכולים שמחים, והם ניגשים לגדר, ובני המשפחה מתקרבים במהירות במורד היציע, מנשקים אותם דרך הגדר, והם שמחים עכשיו, זה מה שבטוח.

10

בדרך למטה, מחוץ לאצטדיון, שקט מאוד.  ככה זה כש-328 אוהדים מתפנים, צ'יק צ'ק.  חבורות הילדים שהגיעו לפארק הסמוך עדיין שם, האמהות מכינות להם סנדוויצ'ים ומוזגות שתיה מוגזת לכוסות חד פעמיות.  הן לא יודעות על הדרמה שהתחוללה מתחת לאף שלהן, על הנצחון הראשון העונה של ויקטוריה ברלין.  אולי הם אפילו לא יודעות מי זו ויקטוריה ברלין.

אני יודע מי היא ויקטוריה ברלין, ואני גם יודע מה עשיתי בסופ"ש האחרון: השלמתי את המשוואה, אין עוד נעלמים.

שלושה משחקים, שלושה נצחונות לברלינאיות.

כדאי להן לרצות אותי אצלן, במשחקים שלהן.

איתי אין בלופים.  איתי מנצחים.

אני קמע.

 

 

 

 

 

 

 

היכן שהכסף זורם כמים
קפה עם לה פמיליה

10 Comments

רן 7 באוקטובר 2015

נפלא.
ולא בדיוק עושה טוב לרעיון הציוני

no propaganda 7 באוקטובר 2015

ככל שאני קורא אותך יותר, אני מבין עד כמה אני חייב לבקר במשחק ליגות נמוכות בגרמניה.

ארז 7 באוקטובר 2015

נהדר ערן.
איזה יופי!
תודה רבה.

matipool 7 באוקטובר 2015

מעולה . כיף לקרוא .

אורדוניה 7 באוקטובר 2015

נהדר ערן

אורדוניה 7 באוקטובר 2015

נהדר

brenermania 7 באוקטובר 2015

פוסט נהדר. בקרוב אני אבקר בגרמניה. אני מניח שאלך למשחק של אחת מהקבוצות בליגות הנמוכות.
ישר כוח

Oded 8 באוקטובר 2015

נהדר!

סער 8 באוקטובר 2015

כיף לקרוא .
נראה לי שיש קורלציה בין איכות הטקסט למספר התגובות. ככל שהטקסט יותר טוב יש לו פחות תגובות..

אורליוס 10 באוקטובר 2015

מצויין! כרגיל….
בהחלט בביקור הבא בגרמניה אני לוקח ממך המלצה למשחק!!

Comments closed