להיות גרמני? (ערן לוי, ברלין)

למשמרות ערב יש את הקסם שלהן. מורידים את הילדה בגן, ממשיכים לסידורים, לפעמים בית קפה ועיתו, ורק בצהריים עולים על הרכבת בדרך לעבודה.  כשיום העבודה מסתיים אחרי שמונה בערב יש זמן לכל המשימות הקטנות שאף פעם לא מספיקים כשפוסעים בשבלונת התשע-עד-חמש. ולפעמים יש גם זמן להכיר טוב יותר את האנשים שנמצאים סביב במשך כל היום ושלא תמיד זוכים לתשומת הלב הראויה.

בשבוע האחרון חלקתי את משמרת הערב עם אחת הקולגות שלי.  אחרי שהפלגתי בסיפורים על דרכו של ישראלי לברלין גיליתי שגם היא חדשה יחסית בעיר.  היא הגיעה לגרמניה לפני ארבע שנים, קודם חיה ארבע שנים בבריסל, והיא בכלל מספרד. מנפלאות הדרכון האירופי. יש כאן המוני אירופים שיום אחד החליטו שדי, אין להם חשק להישאר עם הישן והם רוצים לראות ולחיות אחרת.

כל שעליהם לעשות הוא להיכנס למכונית/רכבת,  שעושה את דרכה לאמסטרדם/דבלין/ברלין, לשכור דירה ולמצוא עבודה. אפילו את השפה לא צריך ללמוד, בכל מקום מדברים אנגלית, והמבטא האירי לא כל כך נורא כמו שנוטים לחשוב.

ויש את אלה שמגיעים מהמזרח התיכון, עם שורשים אירופיים שלא שווים הרבה, בעיקר מפני שהדורות הקודמים התעצלו לעשות את הדרך לשגרירות פולין ולפרק את הארנק מכמה מאות יורו לטובת האפשרות להצביע בבחירות הקרובות לראשות עיריית קרקוב. אלה מתחתנים עם מקומית (מאהבה, כן?), מתרגשים לקראת העולם החדש שבפתח, ובשלב מסוים מבינים שהחיים בחו"ל ובאופן כללי אינם ורודים יותר. מפני שאהבה שעוזבת את הבית,ממש כמו ילד, מרוקנת אותו ממהות.

*

לחשושים עושים דרכם מפה לאוזן, עוצרים בדרכם אצלי ומשמיעים קולם.   מה קורה שם? אוכלים ביחד, מסתובבים ביחד…  אם היא היתה גבר היו השמועות מתפוגגות באותה מהירות בה הגיעו לעולם.  עשרה עובדים או מאתיים, חדר צר או אולם – כולם יודעים על כולם, מרכלים על כולם. ברלין, חולון, ימית ז"ל או כרמיה תבדל"א – הקיבוץ לא עוזב אותנו. שוויון, הגשמה עצמית והומניזם הפכו מזמן לרכילות, הפרחת שמועות והסקת מסקנות חסרת בסיס. אם קשובים לטבע האדם יודעים שכל זה בלתי נמנע, אפשר להירגע. המקום בו אני מניח את כובעי הוא ביתי, לטוב ולרע.

יתכן שזו הסיבה בעטיה אני מהרהר לאחרונה על אזרחות זרה. הדרכון הגרמני ונקניקיית דם גרמנית מפתים אותי באותה מידה, אבל מאחורי חתיכת בר חזיר (מעובדת עד אימה ומפוצצת בדם מיובש) לא עומד דבר מלבד לחץ של הסרעפת ושרירי הבטן על הקיבה. הדרכון הגרמני הוא סיפור אחר לגמרי.  כיהודי וישראלי (שכל אחד יבחר את הסדר החשוב לו) יש משמעות עמוקה למעשה שכזה, בעיקר אצל אחרים.

בהודו פגשתי ישראלים שהחזיקו בגאווה בדרכון גרמני (תודה רבה לדורות ששרדו, עלו ולא התעצלו), אבל לא ייתנו לשקית מרק מוכן של קנור, החברה הגרמנית המשוקצת, לעבור את סף דלת ביתם.  לעומתם יש את סבתא שלי שהיתה שם כשזה קרה ועד היום אומרת ש"יש גרמנים טובים ויש יהודים רעים".  באיזה צד הייתם אתם בוחרים?

בהודו פגשתי גם בחור פולני שעשה את כל הדרך מוורשה אל תת היבשת באוטובוסים וטרמפים. בדרך הוא עבר באיראן. הוא לא שמע על יהודי איראן, הוא לא ידע על השנאה המתוקשרת ועל האסלאם הקיצוני. הוא שמע על ההרים, הנופים והאוכל המקומי. הגויים האלה.. רק אחרי שהגיע לאיראן גילה נשים מדוכאות וגברים שמתלוננים בחשאי על המשטר, תוך שהם מתבוננים בזווית עינם סביב ומנסים לאתר את המרגל הפוטנציאלי מתנת משמרות המהפכה. 

עם דרכון גרמני אפשר להיכנס לאיראן ולפקיסטן, למלזיה ולאינדונזיה.עם אזרחות ישראלית אין לי רצון או צורך להניח את כף רגלי במדינות האלה. עם דרכון גרמני אשב בנחת בברלין שחוברה לה יחדיו ואיהנה מהחיים, ואם יימאס לי מגרמניה אעבור להולנד, צרפת, אולי אפילו ליוון. עם אזרחות ישראלית אתעצבן מהמחירים הגבוהים בארץ ואתרגש ממחאות הקוטג' והאוהלים – רק מפני שסוף כל סוף יש מחאה, ולמרות המרחק הפיזי הרב זו גם המחאה שלי.

אזרחות היא לא רק סטטוס רשמי, היא גם מצב נפשי. חתימה על קבלת דרכון גרמני לא יכולה לשנות את החתימה הפנימית שמלווה אותנו מהיום בו שאפנו לראשונה אוויר לריאותינו. אפרים שמיר כתב פעם: "בעיני הפולנים הייתי יהודי מלוכלך, בעיני ישראלים נהייתי הפולני המגוחך". את הפיכתו מושא לגיחוך אחרי אפיזודת שלמה ארצי שלו אפשר עוד להבין, אולי אפילו להצדיק, אבל גם אפרים שמיר יעדיף להיות מצחיק מאשר מסריח. 

*

הולכים למטבח להכין קפה, מדברים על המשחק שייערך הערב בין ריאל מדריד להרטה ברלין.   היא לא מתעניינת במיוחד בכדורגל אבל האחים שלה אוהדים של ריאל ויש להם מנוי שנתי. אין לה מושג איך מגיעים לסנטיאגו ברנבאו, אבל היא יודעת שריאל מדריד היא הכול ואין בלתה. היא נולדה אל תוך המציאות הזו. היום היא רחוקה ממנה מרחק שנות אור, אבל בתוך תוכה היא תמיד תישאר אחת מהבלאנקוס. 

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

"דה באזר" בפייסבוק

אולסטאר נחמד: כוכבי ה-MLS נגד מנצ'סטר יונייטד
ראיון מיוחד עם ארי פולמן על מתח בין ריאליזם לפנטזיה ועשייה קולנועית בכלל

4 Comments

אהבה? 29 ביולי 2011

יפה :)

אהבה? 29 ביולי 2011

יפה

ירון ב. 29 ביולי 2011

וואלה לא יודע. אני אישית לא משתגע, אבל שמעתי שיש אחד, צאף אפרהמי, אולי הוא יוכל לעזור לך.
אה, שמעתי שגם החומוס בדמשק הוא משהו אליפות. אולי תוכל לתת לנו פה איזה חוות דעת.
אמא שלי, שברחה מהמדינה הארורה הזאת בעור שיניה, זרקה לי פעם איזו יציאה, שאם אני כבר לא לוקח חלק במשחק אז אני לא יכול לקבוע את החוקים.
ובנוגע למריה, לך על זה. אין על הקטנות האלה, אני אומר לך.
קבל שיר של אחד גבר גבר:
http://www.youtube.com/watch?v=z_weCYvN5KU

eladlad 30 ביולי 2011

אני פגשתי בהודו פולניה שעשתה את אותה הדרך להודו ביחד עם החבר שלה, הם בדיוק נפרדו אז טיילנו ביחד כחודש וחצי בטרמפים בהודו ונפאל. אולי זה החבר לשעבר?
בכל מקרה מתברר ש"אמא פולניה" בפולנית זה- "אמא יהודיה" ("אתם תלכו תהנו לכם ותשאירו אותי פה לבד בבית" וכד')

Comments closed