השד הטסמני מברלין

הוא היה בבונדסליגה, הוא שבר שיאים היסטוריים, בקיץ הקרוב יחגוג 116 שנות קיום. מגיע לו להיכנס לדה באזר

בשבוע שעבר ויתרתי על האולימפיה שטדיון, הטרור בפריז עשה את שלו, שכחתי איך חיים בסיטואציה בה "החיים חייבים להימשך", וקשה לי להיזכר בפעם האחרונה בה שהיתי במדינה בה מתרחש פיגוע.  והילדה שלי בכלל לא יודעת, היא והחברות שלה לא שמעו על אזעקות, לא שמעו אזעקות.

ועבר שבוע, וכולם שוכחים אחרי שבוע, בדיוק כמו בארץ.  רגב וחבריה באים בטענות לפייסבוקאים הצבועים שלא מחליפים את הגראווטר לדגל ישראל אחרי פיגועי דקירה, אבל גם כותרות העיתונים לא מתעניינות יותר מדי בעוד פצוע קשה ועוד מחבל מנוטרל, ואחרי כמה שעות ותמונות עם דם חוזרים לשגרת פוטין וארדואן, ניצבים מטרידים, מתווה הגז, בלאק פריידי.  ויש אנשים שאני מכיר בעיר שלא שמעו על ה"התקוממות המוגבלת", אפילו לא על "גל הפיגועים", אז איך יחליפו לדגל ישראל?

אז היינו באצטדיון של אוניון ברלין, ואיתנו עוד עשרים אלף צופים.  השלג לא הפסיק לרדת, ורק עלייה קלה בטמפרטורות הפכה אותו לגשם טורדני.  מצבת השוטרים בתחנות הרכבת וברחובות היתה שגרתית למשחקים של אוניון, אלפי אוהדים שעשו דרכם לאצטדיון לא נראו מוטרדים, האבטחה היתה אותה אבטחה, הבדיקה הבטחונית אותה בדיקה בטחונית.  ואחר כך, על בירה אחרונה במתחם האוהדים, ליד דלי ברזל ובולי עץ שבוערים בתוכו, נחנקנו מהעשן השחור ודיברנו על עבודה, על ברלין, על אנשים, כמו שתמיד עושים.  ואם עשרים אלף איש שלא חוו "התקוממות מוגבלת" בחייהם לא חושבים פעמיים לפני שהם עולים על הרכבת, מה לנו כי נלין.

ובערב, רגע לפני שהעיניים נעצמות, חיפשתי משחק ליום ראשון.  והיה אחד ברגיונליגה, ושניים נוספים באוברליגה, אבל התחשק לי צמרת, אז ירדתי רק עוד קצת במורד הליגות והגעתי לנויקלן, שבע מאות מטר מתחנת 'הרמן שטראסה', אצטדיון וורנר סֶלֶנבּינְדֵר, הבית של טסמניה ברלין.

*

Gruendungsfoto

ב-2 ביוני 1900 התכנסו חמישה גברים משופמים בפאב שכונתי בריקסדורף, שכונה ברלינאית שב-1899 הפכה לעיר, על מנת להקים מועדון.  הם בחרו בשד הטסמני כסמלו וקראו לו "טסמניה ריקסדורף 1900".  ב-1912 שונה שם העיר לנויקלן, ובהתאם גם שם המועדון: "טסמניה נויקלן 1900".

המועדון הברלינאי התנדנד בין שתי הליגות הבכירות של אותן שנים, כשרק בגאוליגה – הליגה הבכירה שהוקמה על ידי משרד הספורט של הרייך השלישי – הצליח לשמור על מקומה בצמרת.  עם תום מלחמת העולם השניה פורק המועדון, ב-1946 שב לפעילות, ב-1955 העפילה קבוצתו ל'ברלינר שטַדּטליגה', אחת מחמש הליגות הבכירות במערב גרמניה, וזכתה בשלוש אליפויות ובחמישה גביעים.  לקראת הקמת הבונדסליגה גילתה טסמניה כי למרות הישגיה המרשימים תהיה זו דווקא יריבתה הרטה ברלין שתצטרף לקבוצת המייסדות.  אנשי טסמניה הגישו ערעור למנהלת תוך צירוף השוואת הישגי שני המועדונים.  הערעור נדחה, הרטה הצטרפה לבונדסליגה, טסמניה נאלצה להמתין להזדמנות הבאה.

והיא הגיעה, והפתיעה את כולם.

*

הקופאית כועסת.  או לפחות ככה היא נראית, כשהקמטים העמוקים שעל פניה לא מוסיפים חן לאפור.  היא לא מתייחסת לשאלותיי על מחירי הכרטיסים, רק אומרת "7 יורו" בקול עצבני. אבל זה בסדר, לא באתי בשבילה, באתי בשביל טסמניה.

בפנים הרבה יותר נחמד, שני מגרשי דשא סינטטי צדדיים ומגרש דשא מרכזי אחד שיציעים נפרשים לאורכו, קצת ישיבה והרבה עמידה.  פעם, לפני ארבעים שנה, יכולים היו להידחס כאן עשרים אלף איש.  מאז נהרסו היציעים ונבנו מחדש, ועכשיו אפשר ביום טוב להכניס 3,500 צופים. ולא שיש 3,500 צופים שמעוניינים להגיע למשחקי קבוצת צמרת בליגה השישית, אבל טוב שיש יציעים, תמיד עדיף לשבת או לעמוד ביציע מאשר לצפות במשחק מגובה הדשא.

הפעם הראשונה והאחרונה בה היו היציעים מלאים היתה ב-21 במרץ.  במשחק לזכרו של אווה לישיד, שוטר ויליד נויקלן שב-21 במרץ 2006 נרצח בירי אקדח על ידי תושב השכונה.  הרטה ברלין שיחקה מול "שוטרים וחברים", קבוצה שהורכבה (ובכן) משוטריו וחבריו של השוטר, למעלה מ-4,000 צופים נדחסו לאצטדיון הקטן והסבו ליציעיו רגע נדיר של נחת.

*

team

ב-1965 החליטה מנהלת הבונדסליגה להוריד את הרטה ברלין לליגה השניה בשל חוזים כפולים.  הפוליטיקה המערב-גרמנית של שנות הששים לא ראתה בעין יפה היעדרות של עיר הבירה מהבונדסליגה, ואם לא הרטה – אז טסמניה.  הקבוצה שסיימה במקום השלישי ברגיונליגה – אז הליגה השניה במדינה – התבשרה כשבועיים לפני פתיחת עונת 1965/6 על הסטטוס החדש שלה – קבוצת בונדסליגה.

המשחק הראשון של העונה לא יכול היה להיות מרגש יותר: 81 אלף צופים באולימפיה שטדיון ראו את טסמניה מנצחת בהופעת הבכורה בבונדסליגה את קרלסרוהה 0:2.  הם עדיין לא ידעו שהיתה זו שירת הברבור של המועדון מנויקלן.

*

הגיל הממוצע של האוהדים – נכון לחצי שעה משריקת הפתיחה – עומד על שנות הששים בוכאה שבעים.  גברים ונשים בשיער לבן, דליל וצבוע עומדים ליד הקיוסק, משוחחים.  הצעירים יותר שותים בירה, צוחקים. בינם לבין המגרש מפריד שתי וערב של ברזל, הכדורים שנבעטים לעבר השער פוגעים בו וחוזרים למגרש, ובכל פעם נשמע "בום" שלא מרגש את אנשי השולחנות ולא מזיז אותם ממקומם, אפילו לא סנטימטר.

20151129_13421620151129_135527

בתוך רבע שעה מגיעים כל האולטראס, מורידים את הגיל הממוצע במתחם ומתמקמים ביציע, בין דגל הקרן המזרחי למרכז המגרש.  והם יכולים לבחור בכל נקודה ביציעים הריקים, אבל אולטראס יודעים שהם נועדו לסבול, והם לבטח היו בוחרים לעמוד ביציע שמאחורי השער, אם רק היה אחד כזה.  הם תולים את השלטים, הם מנופפים בצעיפים, הם שרים "יה יה יה, טסמניה" ו"טסמניה – פנטסטיקר".  הם עשרים חבר'ה, אז גם הרעש שלהם נשמע כמו רעש של עשרים חבר'ה, קטן כזה, חמוד.

"אני לא אוהד של אף אחת בבונדסליגה", מספר כריסטיאן בתור לבירה, "זה אפילו לא מעניין אותי, מצידי מחר אפשר לסגור אותה".  כריסטיאן כאן בזכות אבא שלו, שהיה באולימפיה שטדיון כשטסמניה ניצחה את קרלסרוהה.  גם היום הוא לא אופטימי מדי: "אין סיכוי, אלטגליניקה תנצח אותנו בשבוע הבא, הם הרבה יותר טובים, הם יעלו ליגה בסוף העונה, אנחנו נמשיך לנסות.  בסך הכל לא רע לנו כאן, אין אלימות, קרוב לבית, אין דרישות, אין ציפיות גבוהות, הכל בפרופורציות".  גם אבא שלו ידע מה שווה טסמניה שלו, גם אבא שלו ידע שהיא לא תחזיק מעמד בבונדסליגה, שהקבוצה שלו חלשה מדי עבור הרמות האלו, אבל אפילו אבא שלו לא תיאר לעצמו עד כמה היתה חלשה.

*

HANS

"לקחנו עלינו את הסיכון הזה, כל מה שרצינו היה להיות שם", סיפר לפני כמה שנים המגן השמאלי של טסמניה האנס-גונטר בקר, שבעונת השיא של המועדון רשם לזכותו 33 משחקי בונדסליגה.  והוא, כמו רוב שחקני הקבוצה, שבו בבהילות מחופשות הקיץ שלהם באיטליה וספרד. ובעסקת בזק עבר הקשר ההתקפי הבינלאומי הורסט 'שימי' סימניאק מפ.צ וארזה לטסמניה כדי להשלים את הסו-קולד סגל.

ללא הכנה מקצועית ומנטלית ועם רוב לשחקנים חצי-מקצועניים לא היוותה טסמניה יריב ראוי לקבוצות הבכירות בגרמניה.  הנצחון במחזור הראשון על קרלסרוהה הצטרף לנצחון במחזור ה-33 (1:2 על בורוסיה נויקירשן), ל-28 הפסדים ולארבע תוצאות תיקו, שהפכו את העונה של טסמניה לסיוט מתמשך.  חמש פעמים 4:0, ארבע פעמים 5:0, פעמיים 5:1, פעמיים 3:0; וגם 6:0, 7:2 והפסד השיא – 9:0.  ודווקא במשחק הבית בו זכתה בנקודת ליגה נדירה (0:0 מול בורוסיה מנשנגלאדבך) רשמה טסמניה לדראון עולם את מספר הצופים הנמוך ביותר שהגיע אי פעם למשחק בונדסליגה – 827.

*

20151129_135153

האוהדים של האורחת VfB הרמסדורף ויתרו על התענוג של עמידה ביציע עם מטריה, רק חמישה נצפים ביציע האורחים.  הקבוצה שלהם היא לא להיט, שני מקומות מהמקום האחרון, וכנראה שצריך בליגות האלו משהו הרבה יותר רציני על מנת למשוך עשרות צופים וצפונה.  טסמניה של היום לא מרשה לעצמה לחלום על ממוצע של 827 צופים למשחק, כמו אז, מול גלאדבך.  בעונה שעברה הגיעו 2646 צופים לכל משחקי הבית של הקבוצה, ממוצע של 156 למשחק.  היום הגיעו שבעים.

קבוצה אחת מליגת ברלין עולה בכל עונה לאוברליגה.  טסמניה ברלין, בגלגולה החדש, התחילה מתחתית הליגות והעפילה ב-1997 לאוברליגה כשזו היתה הליגה השלישית, אבל הירידה שהגיעה שנתיים מאוחר יותר היתה כואבת, והיא הסתיימה בשתיים נוספות, נעצרה רק בחמישית.  טסמניה המשיכה לעלות ולרדת, מבנה הליגות שונה, ומזה שלוש שנים שומרת הקבוצה על מקום של קבע בצמרת ליגת ברלין – הליגה הבכירה של בירת גרמניה, הליגה השישית בטיבה.  בגרמניה.

Bundesmania – כדורגל מגרמניה

*

מקום אחרון בטבלת כל הזמנים של הבונדסליגה; שמונה נקודות בעונה ויחס שערים 108:15, המאזן הגרוע בהיסטוריה; מספר הנצחונות הנמוך ביותר (2), מספר ההפסדים הגבוה ביותר (28), הפסד הבית הגבוה ביותר (9:0 למיידריכר, דואיסבורג של ימינו), סדרת המשחקים הארוכה ביותר ללא נצחון (31), מספר הצופים הנמוך ביותר למשחק (827).

האנס-יואכים פרוזינסקי, שוערה דאז של טסמניה ברלין, לא זכר לטובה את חוויית הבונדסליגה: "כמקצועון איבדתי את החשק לכדורגל.  לעתים קרובות מדי לא ידעתי מה לעשות בין האימונים, חסרה לי העבודה".  רבים משחקני הקבוצה שמרו על קשר בעקבות אותה עונה, "אבל בפגישות בינינו אנחנו מדברים יותר על מחלות מאשר על כדורגל", מתוודה פרוזינסקי.  למועדון הקטן והדל באמצעים פיננסיים לא היו הכוחות ליצור מאגר אוהדים ועשייה תקשורתית והוא החל להעלם מהתודעה.

גם אחרי העונה הטראומטית בבונדסליגה לא נשברה טסמניה והמשיכה להיאבק בצמרת הליגה השניה.  שלוש פעמים העפילה הקבוצה לפלייאוף העלייה (1969, 1971, 1972), שלוש פעמים נכשלה.  ב-1973 התרוקנו המקורות הכלכליים, ביולי של אותה השנה הכריז המועדון על פשיטת רגל.

*

20151129_151004

מריו רייכל, במעיל נפוח וכובע גרב, עושה רושם של טיפוס רגוע.  הוא לא מרים את הקול, מחלק הוראות בשלווה, לא מתעצבן אחרי פעולה רעה של מי משחקניו, מכונס לרוב בעצמו, משתף את עוזר המאמן בלבטיו.  רייכל הוא מאמן תוצרת בית.  ב-2003 מונה לאימון קבוצת הנוער (עד 19) של המועדון, אחרי שנתיים עזב את השכונה ועבר להוביל את ברלינר SC, יריבתה של טסמניה לליגת ברלין.  את הקפיצה המקצועית עשה רייכל ב-2011 כשמונה למאמן ראשי של אוניון פורטסנוואלדה מהאוברליגה, אימן אותה במשך ארבע עונות ואף היה רחוק חמש נקודות מהעפלה לליגה הרביעית.  לקראת העונה הנוכחית חזר רייכל למועדון האם ולתפקיד המאמן הראשי של הקבוצה הבוגרת.

אין לרייכל הרבה עבודה, הקבוצה שלו רצה גם בלי הוראות, שולטת במגרש, מגיעה למצבים, מסכנת את השער של הרמסדורף שיורקת דם על מנת לצאת מהמשחק בשלום.  האורחים נלחמים, ומשתדלים לעבור את החצי אבל לא מתעקשים יותר מדי, ורק בעיטה אחת משלושים מטרים מצליחה לעורר את שוער טסמניה שמזנק לאורך הרחבה והודף לקרן.

שחקני טסמניה בועטים למסגרת, פוגשים פעמיים את הקורה, גורמים לשוער היריבה להתעלות, להדוף כדורים אבודים, והם עושים זאת מספיק פעמים כדי להכניעו בסופו של דבר – פעם ראשונה בדקה ה-70, פעם נוספת בדקה ה-74.  עכשיו גם שחקני הרמסדורף מבינים שנקודות הם לא יראו היום, והם נסוגים לשערם, לא רוצים לספוג יותר.  הספסל של טסמניה שמח, האוהדים ביציע שמחים.  אפילו הקופאית הזעופה, שעזבה את העמדה והתיישבה ביציע, מצליחה לשחרר חיוך.  ורק הצהוב השני והאדום שנשלפו לעבר הקפטן רוני הרמל בדקה ה-91 צבעו את השמחה במעט עצב.

20151129_154102

*

טסמניה 1973 ברלין של היום אינה טסמניה ברלין של פעם, בכל המובנים.  את קבוצת הבונדסליגה שלפני חמישים שנה שברה שיאים שליליים שכחו כולם, זה לא יעזור להם בליגה השישית.  את הקבוצה האמיתית שלהם הם פוגשים בכל שבוע, במשחק מול ברלינאיות אחרות.  והיא חשובה להם, כמה שהיא חשובה.  כל כך חשובה שבעונה שעברה הם עשו מעשה: הם מאסו בסגנון האימון והניהול של המאמן מנואל הארטמן, שאופיו הקשה והתעלמותו משחקני הבית העכירו את האווירה בקבוצות המועדון.  מישהו מהם החליט להפוך את המחאה לפומבית ופרסם את דעתו בפורום הכדורגל של המועדון.  למעלה מ-3,000 תגובות ויותר מ-160 אלף כניסות לדף הדיון הבהירו לאנשי המועדון כי התנהגות חשובה יותר מהישגים מקצועיים, והמאמן – שהעלה את קבוצת הבוגרים מהליגה השמינית לשישית – פוטר מתפקידו.

המועדון מתחשב באוהדיו, ואף מפעיל עבורם את הפורום שבו, בנוסף לדעתם האישית, מעניקים ציונים לשחקנים לאחר כל משחק ודנים בהרכבים.  יכול להיות שהשיטה לא תחזיק מעמד בליגות גבוהות יותר, או שאולי תהיה הדרך הייחודית בה מְתַקשר המועדון עם אוהדיו לחלוצה בכדורגל הגרמני.  הרבה אוהדים לקבוצה, יותר מהשבעים שהגיעו במשחק, יותר מה-2648 שהגיעו בעונה שעברה לכל המשחקים.  אולי בסוף השבוע הקרוב, במשחק הצמרת בביתה של הראשונה בטבלה אלטגליניקה, יגיעו יותר אוהדים מהממוצע.  אולי טסמניה תנצח ותסגור את הפער.  ואולי, רק אולי, תעלה לאוברליגה בסוף העונה ותוציא סוף סוף את האוהדים מחוריהם.

ואולי לא. לפחות יש לנו אחלה של סיפור.

20151129_134945

נו האדל - סיכום מחזור 11
הדיון המיותר בדירוגים היסטוריים

13 Comments

רפאל 2 בדצמבר 2015

השורה התחתונה נכונה לגבי הכדורגל האירופאי במתכונת הנוכחית-
אולי לא יהיה תחרות או סיכוי לכך, אבל על הדרך… אחלה של סיפור.
הפוסטים שלך הרבה יותר מעניינים ממה שקורה בכדורגל, מפרגן ונהנה.
תודה

מוטי בננה 2 בדצמבר 2015

מרתק, תודה!

אריאל גרייזס 2 בדצמבר 2015

מעולה כרגיל

פאקו 2 בדצמבר 2015

מת על הטורים האלו שלך, המשקפים את השיגעון לדבר של כל אותם מועדוני ספורט על חבריהם ואוהדיהם, ובתוך כך את השיגעון שלך לדבר.

עמית 2 בדצמבר 2015

נהדר כרגיל ,
רק תסביר איך אתה חי שם עם כל הקור והאפור הזה 8 חודשים בשנה?

בובו 2 בדצמבר 2015

קל, קל מאוד. אוכל ומזג האוויר גרוע. כל השאר הרבה יותר טוב.

ערן לוי 3 בדצמבר 2015

אני אסביר לך:
מתרגלים.
זה כל הסיפור.

צור שפי 2 בדצמבר 2015

יפה כרגיל. אגב, אנחנו נוטים לחשוב שאת הרעות החולות של הכדורגל הישראלי אפשר למצוא בכל הליגות אבל התחושה שלי היא שככל שיורדים במידרג יש יותר מקום לספורט עצמו נטו בלי כל החרא שמקיף אותו ברמות הגבוהות (או בישראל "הגבוהות"). במלים אחרות, לא אתפלא אם יש סיפורים יפים מהסוג הזה גם בליגות הנמוכות בישראל וכמובן במדינות אחרות.

כסיפוביץ 2 בדצמבר 2015

נהדר!
לוקח את הפוסטים שלך כל יום על פני חדשות בישראלית

אורדוניה 2 בדצמבר 2015

פשוט תענוג לקרוא.

תודה

ערן לוי 3 בדצמבר 2015

תודה רבה לכולכם על התגובות, רק עושה חשק לכתוב יותר.

משהו אישי:
אני אוהב לכתוב, ואני שמח תמיד לגלות שיש מי שאוהבים את זה.
מזמן הבנתי שבכתיבה אני די טוב. בשיווק? טוב, כאן דרוש שיפור…
ואני מציין זאת כדי לבקש מכם להיות אנשי השיווק שלי, וזה לא דורש יותר מדי: אם אהבתם לקרוא פוסט זה או אחר שלי – שתפו, בבקשה. דרך האופציה בדף הפוסט, דרך פייסבוק, טוויטר, כל כלי שאפשר ושנוח לכם איתו.
דה באזר היא הפלטפורמה שלנו, תמיד תהיה, אבל לא יזיק אם גם מחוץ ליקום דה באזר יגלו שיש חיים ספורטיביים גם במקומות אחרים, גם בפלטפורמות אחרות.
אז בבקשה, אם זו אינה טרחה – שתפו בבקשה.
אפילו יצא חרוז בסוף, איזשהוא.

אורליוס 3 בדצמבר 2015

מקסים!

אריק האחר 7 בדצמבר 2015

אהבתי מאד
תודה

Comments closed