יאללה מכבי (ברלין)

משחק צמרת בברלין, השניה בטבלה מול המוליכה, אחת מהן תהיה אלופת החורף. ערן לוי אוהד הצלחות, גם אם הן רחוקות שנות אור מהבונדסליגה

מוקדם בבוקר החל הגשם להפגין נוכחות.  תחילה עם ליטוף של החלון, אחר כך בהצלפות עליו, אחת אחרי השניה.  לא יום לכדורגל, אם תשאלו אותי.  אבל אף אחד לא שואל אותי, וגם אני לא שואל אף אחד, רק מספר לכם איך זה מרגיש.

הילדה לא רוצה כדורגל, כל כך קר, קר לה בחוץ, ואם לא החלקה על הקרח אז כלום.  אבל היום היא לא איתי, אין מי שיעצור אותי, גם לא שתי מעלות שמרצדות על המסך של הטלפון.  זה ככה רק בבוקר, יותר מאוחר הן יטפסו לחמש, וGoogle- בכלל מספר שיהיו עוד מעט שש מעלות, לגמרי נסבל.  חוץ מזה קבעתי עם מנהל הקבוצה במגרש, לא יפה לבטל.

ניסיתי לעשות פרומו למשחק הצמרת של השבוע בברלין – כתבתי טיזרים בדף הפייסבוק שלי, פרסמתי קטעים מדיווחים לקראתו, שלחתי את שעת המשחק לכל דיכפין.  נאדה, אפילו רמז להגעה לא קיבלתי.  מה להגעה, לקבלת ה-RSVP…  ככה זה כשמנסים לשווק משחק צמרת בליגה השביעית (Landesliga).  מצד שני אני לא איש שיווק, זה בטח לא תרם לאפס אישורי הגעה.

כבר שכחתי כמה רחוק המגרש של מכבי ברלין מהבית, בצד השני של העיר.  עשר דקות לתחנה, עוד עשר דקות בהמתנה לרכבת (כי אצלנו מתכונת שבת חלה ביום ראשון), נסיעה של שלושים דקות, עוד שש דקות המתנה לרכבת הבאה, ואז עוד תחנה אחת ועשר דקות הליכה.  והגשם הטורדני לא מפסיק לרדת, אז אני מנסה לנער את מחשבותיי ממנו ומתמקד במה שמסביב.

20151213_111950

הנה האצטדיון של טניס בורוסיה ברלין, ה'מומסן שטדיון'.  הייתי כאן פעם, בדרבי בין טניס בורוסיה לדינמו ברלין.  שתיהן היו אז בליגה השישית, שתיהן עלו מאז (טניס בחמישית, דינמו ברביעית).  הנה הקזינו שצמוד לאצטדיון, מעניין אם הוא פתוח גם אחר הצהריים,  שיהיה מקום להטביע בו את יגון ההפסד (או שמחת הנצחון).

הגשם מתחזק, אף אחד לא הולך כאן ברגל, כולם במכוניות.  שכונה קצת יאפית של ברלין, במערב הרחוק, לא קרוב לשום דבר שאינו פרברי.  הרבה מגרשי כדורגל מסביב, רק אחד פעיל. מגרשי חניה ריקים סביבם, יום רע לצאת מהבית.  שונא מטריות, אבל כנראה שהגיע הזמן, אז פותח.

*

20151213_112719

מתחם יוליוס הירש.  ביתה של מכבי ברלין קרוי על שם שחקן הכדורגל היהודי-גרמני שב-1910 ו-1914 זכה באליפות גרמניה עם קרלסרוהה וגרוייטר פורת, שבין השנים 1911-1913 רשם שבע הופעות במדי נבחרת גרמניה והשתתף איתה באולימפיאדת שטוקהולם 1912, שב-1943 נשלח (כפי הנראה) לאושוויץ-בירקנאו, משם לא חזר.

בכניסה למתחם פאב מיושן, צפוף מאוד, עם דלפק עץ כבד, כסאות גבוהים והמון מאפרות.  המקומיים קוראים לזה "קנַייפֶּה (Kneipe) או "לוֹקַאל" (Lokal).  הגשם לא מפסיק לרדת אז משאירים את כיסוי הניילון על הגריל שבחוץ, מוותרים על נקניקיות לזמן הקרוב.

כן בבקשה, פונה אליי הברמנית במבטא רוסי קל. איפה איזק, אני שואל וזוכה למבט תוהה, לא מבינה מה אני רוצה ממנה, מאיפה באתי לה עם האיזק הזה.  ואז אני נזכר שבגרמניה מדברים כמו שכותבים: איסק.

אה, איסק…הוא בחוץ, במגרש, עם הקבוצה.

הדרך למגרש מלאה בבוץ שנדבק, שעוטף את הסוליות.  צריך להיזהר, שלא יימרח על הנעל. אמא שלי תמיד אמרה לי לא לקנות נעלי זמש, הן מתלכלכות מהר, אבל אחרי שבילו את חצי השעה האחרונה בגשם אפשר להניח שבוץ הוא הבעיה האחרונה של הנעליים.

כר הדשא לא מסומן.  בלי קווי אורך ורוחב, בלי אמצע, בלי רחבות, רק שער חף מרשת בכל צד.  התקהלות של אנשים נצפית במגרש הסינטטי הצמוד.  נערים בגיל העשרה (בטח אחת עשרה) סיימו משחק.  קבוצה אחת שמחה, בקבוצה השניה בוכה ילד במדי שוער.  כולם יורדים מהמשטח, מפנים מקום למבוגרים שעולים על הירוק הסינטטי, להתחמם  לקראת משחק העונה.

*

שוורץ-וייס נויקלן חדשים בלאנדסליגה, בעונה שעברה הם עדיין נלחמו בקבוצות הליגה השמינית (בצירקסליגה), אליה עלו שנתיים קודם לכן.  ואז, בעונת 2014/15, הם סיימו במקום השני עם 121 שערים ועם פער של שתים עשרה נקודות מהמקום השלישי והצטרפו, לראשונה בהיסטוריה של המועדון (נוסד ב-1920), לליגה השביעית.

והם לא עצרו לרגע, והמשיכו להרשים גם בלאנדסליגה.  וזה לא קל כמו בבצירקסליגה, ושבועיים לפני תום הסיבוב הראשון הם עם 38 שערים 'בלבד'.  אבל הם במקום הראשון, ויש להם את ההגנה החזקה ביותר (15 שערים ב-13 מחזורים) ואוהדים נאמנים שמלווים אותם  לכל פינה אליה מגיעה הקבוצה לשחק בברלין.

ויש להם עוד משהו שאין לקבוצות אחרות – אליאני אורגייס מונטויה,מלך השערים של נויקלן בעונה שעברה (22), מלך השערים של הקבוצה והליגה העונה (11).  ויש גם ערך מוסף לשחקן – 27 משחקים רשמיים בנבחרת קובה ושער אחד, מול נבחרת  ג'מאייקה בגביע הקריבי. ומונטויה, פעם המגן התוקף של פ.צ גוואנטנמו, סיפר שהשער היחיד שלו במדי הנבחרת לא ריגש אותו כמו "לשחק מול 80 אלף צופים בדאלאס".  ופעם הוא החליף חולצות עם קייל בקרמן, הקשר של ריאל סולט לייק ונבחרת ארה"ב, ומאז הוא לובש באימונים את החולצה מס' 14, בדיוק כמו קייל.

המאמן של נויקלן יודע מה יש לו ביד: "אליאני מביא עמו איכות מיוחדת לקבוצה שלנו.  יש לו ניסיון בינלאומי והוא מנהיג אותנו".  פעם היה מונטויה שחקן הגנה, אבל בליגות החובבניות של גרמניה הוא טוב מספיק כדי להתקדם לקישור ההתקפי.  וזה עובד לא רע בכלל.

MONT

*

 

אין יציעים במגרש של מכבי ברלין, רק שישה ספסלים, שלושה בכל צד, לאורך קווי האורך, אבל אף אחד לא יושב.  שישים  צופים עומדים לאורך קו האורך הדרומי, נצמדים לגדר שמקיפה את המגרש, במרחק של שלושים סנטימטרים ממסלול ריצתו של הקוון.  הרוב הגדול מגיע מנויקלן, והוא מוריד את ממוצע הגילאים, שעל פי הערכה רשמית (שלי, רק שלי) עומד על 47 (בדיוק כמוני).

איסק, המנהל של מכבי, עם סיגריה בזווית הפה, כמו תמיד.  מברכים איש את רעהו לשלום ומיד דנים בנושאים החשובים שעל הפרק: האלימות נגד מכבי.  כתבתי ב-Bundesmnia  על האירועים האנטישמיים במשחק הקבוצה השלישית של מכבי מול פ.צ נויקלן ו- BFC מטאור, ולמרות שהרוע עדיין אינו מראה את פניו במשחקי הקבוצה הבוגרת הוא עדיין על הפרק, בדרכים קצת שונות.

יהודי אחד בלבד משחק בקבוצה הבכירה של מכבי ברלין, כל השאר מכל העולם.  איסק מספר שפעם הוא ספר בקבוצה שחקנים מארבע עשרה מדינות.  אבל השם "מכבי" והשלכותיו מלוות את המועדון, לטוב ולרע.  "מגיעים אלינו פליטים, והם רוצים לשחק כדורגל, וחלק מהם שחקנים לא רעים, והם מתאמנים איתנו פעם או פעמיים, ונהנים מהאווירה ומהמשחק – ואז הם נעלמים.  לא כי הם לא רוצים אלא כי הם חוששים מהתגובות של הסובבים אותם, שיגלו שהם משחקים בקבוצה של יהודים".

גם נשיא הקבוצה, שחולף על פנינו, מביע צער על המצב: "לא טוב, מה שקורה עכשיו, האירועים בארץ משפיעים עלינו באופן ישיר.  אתה רואה שם? בפינה? זה הדובר שלנו.  קבע איתו פגישה, הוא היה בכל הדיונים המשפטיים, הוא מכיר את הנושא מקרוב, הכי טוב, הוא יספר לך  דברים שלא ידעת על קיומם".

איסק עוזב את השטח, לקבל את פני הקבוצה השניה שתשחק מאוחר יותר.  אני תופס מקום ליד דגל הקרן, מול השוער של מכבי, כמו יודע איך תיראה המחצית הראשונה.

1

*

שלוש נקודות מפרידות בין נויקלן למכבי ברלין (32 ו-29, בהתאמה).  נויקלן הבקיעה עד כה 38 שערים, מכבי עם 37 שערים לזכותה.  ומכבי רוצה לנצח, וזה גם מה שהנשיא שלה רוצה.  "הוא תמיד מקבל את מה שהוא רוצה", צוחק איסק שחזר למגרש, "כשהוא אמר שנרד – ירדנו, כשחזה שנעלה – עלינו.  ובתחילת העונה הוא החליט שנעלה לליגה השישית".  "זה חשוב שנעלה", ממשיך הנשיא שהצטרף לשיחתנו, זה חשוב למועדון, לסיטואציה, להפגנת הנוכחות".

המפגש הראשון אי פעם בין שתי הקבוצות נפתח תחת גשם כבד.  המשחק צמוד, מאוד צמוד, רמה גבוהה ומפתיעה לליגה השביעית.  שתי הקבוצות רוצות לנצח, תיקו לא בא היום בחשבון.  מכבי חייבת לנצח בהפרש של שני שערים לפחות על מנת לטפס למקום הראשון, אבל מול נויקלן זה לא הולך בקלות.  האורחים מספיקים להבקיע שער שנפסל בטענת נבדל לפני שכריסטוף בורנגרבר משתלט על הכדור עמוק בהגנת מכבי.  הוא עובר שחקן אחד, מדלג על פני שני, חוצה את קו מחצית המגרש, חותך בין שניים נוספים, משאיר עוד אחד מאחוריו ודוהר אל תוך הרחבה, ורק הכשלה – ושריקה לפנדל – מצליחה לעצור אותו.  טלאל עבדולמסי יוסוף חמו, מלך השערים של מכבי, בועט את הפנדל – ומבקיע.

הנשיא מניף אגרוף לאוויר, מחייך מאוזן לאוזן.  השחקנים חוזרים למרכז המגרש, מחייכים, עומדים בלחץ.  ורק בנויקלן מסרבים להתרגש, חוזרים לעצמם ולרחבת מכבי.  בעיטה מ-25 מטרים נכנסת לשער, השופט פוסל אותה בטענת משהו שאף אחד לא מבין.  אבל ארבע דקות מאוחר יותר אף שופט לא יכול לפסול את שער השוויון, בבעיטה חזקה מ-14 מטרים, של תומס מייסנר.

ובדקה ה-44, ברגע הכי גרוע מבחינתה של מכבי, השתלט הקובני של נויקלן על הכדור, עקף את השוער, השכיב שחקן נוסף וגלגל את הכדור לרשת החשופה.

1:2 לנויקלן.

"הם טובים", מנענע נשיא מכבי בראשו מצד לצד, "הם חזקים וטובים, ואני רוצה להיות אופטימי אבל… נראה, יש עוד מחצית שלמה".

איסק נעלם מהאופק, אני שב לפאב המעושן, לשתות משהו חם.

*

3

בכל שנה באמצע נובמבר מתחילה התכונה לקראת חג המולד.  שווקים צצים כפטריות אחרי הגשם, נקניקיות וסטייקים נצלים בכל פינה, הדוכנים מתמלאים בשמאלץ קוכן (מאפה סופגנייתי בצורת מעויין מבצק שמרים), וה'גלוּ וַיין' (Glühwein) – יין מתובל וחם שמוגש בספלים ססגוניים – נשפך כמים.

וכך, בסופי שבוע קרים (וגם לא כל כך, כמו שאנו חווים בשלוש השנים האחרונות) יוצאים לשוק חג המולד התורן: פוטסדאמר פלאץ, אלכסנדר פלאץ, קודאם, ג'נדרמן מרקט.  לפעמים מחליקים על הקרח, לפעמים עורכים מסעות 'טעם העיר', תמיד עוצרים ליד דוכן של הגלו ויין, מקבלים ספל יין חם, ואם קר מאוד אז מוסיפים לו שוט, אוחזים בספל בשתי ידיים, חזק חזק – גם כדי להתחמם, גם כדי להיות בטוחים שנקבל חזרה את הערבון, שלושה יורו, לא צחוק.  וכשלוגמים נפתחים הסינוסים,  מאדימות הלחיים, מתנער הגוף מהקור העוטף, מתכונן להמשך היום.

ולא רק בשווקי חג המולד מוצאים שמחות קטנות, כי חג המולד נמצא בכל מקום בדצמבר – בפאבים, במסעדות, בדוכני רחוב, במגרשי הכדורגל.  וקר מדי לאחוז בכוס בירה מפלסטיק כשהידיים מתחננות לכסות, ובגילי אי אפשר לשתות יותר מדי קפה אם רוצים לישון כמו שצריך, ויין חם עונה על כל השאלות, פותר את כל הבעיות.

*

עם כוס גלו ויין אני מתייצב שוב במגרש, ממתין לשריקת הפתיחה, מנצל את ההזדמנות לשוחח עם הדובר שיושב בפינה, ספון בכיסא מפלסטיק. הוא מבקש לקבוע פגישה, "אני מתוח מדי כדי לדבר עכשיו", הוא מתנצל, שומע את שריקת הפתיחה למחצית השניה וחוזר למקד מבט מרוכז במגרש.  אני עוזב אותו ניגש לצדו השני של המגרש, קרוב יותר לאוהדי נויקלן.

2

הנשיא אמר שיש עוד מחצית שלמה, אבל גם הנשיא לא תיאר לעצמו שכך היא תיראה.  משחק שקול לחלוטין בין שתי הקבוצות, עם יתרון קל למכבי.  מחזיקים יותר בכדור, תוקפים יותר, מחמיצים בסיטונות.  מי שלא מבקיע סופג, אמר פעם יצחק שום.  היום הפך המשפט הסתום לאמת צרופה, ואחרי עוד ועוד נסיונות עקרים של מכבי להבקיע היא סופגת בצד השני.

דקה 57 – 1:3.

דקה 61 – 1:4.

נויקלן חותכת את הגנת מכבי, משאירה את החלוצים שלה לבד מול השוער, משם זה קל הרבה יותר.  "אתה מכבי?", שואל אותי אוהד נויקלן.  אפשר לומר, אני משיב לו.  "הם משחקים לא רע", הוא אומר, "משחקים פתוח, לא כמו רוב הקבוצות שאנחנו פוגשים, שסוגרות את המשחק, מנסות לסחוט נקודות, מכבי טובים יותר מכולן".

פציעה של שחקן נויקלן, שמכריחה אותו להיגרר אל מחוץ למגרש בתמיכת חברים לקבוצה, מוציאה את האוהד מדעתו והוא צורח על השחקן הפוגע, מקלל אותו ולא נרגע.  ייתכן שבנו הוא הפצוע, או שאולי הוא פסיכי.

השופט מוסיף דקה אחת למשחק, נויקלן לא נחה ומבקיעה את השער החמישי.

1:5.

*

השחקנים של מכבי עוזבים במהירות את המשטח, חפויי ראש.  אף אחד לא מדבר, אף אחד לא מרים את העיניים מהדשא.  בנויקלן שמחה גדולה, האוהדים והשחקנים נפגשים, מדברים.  מונטויה מתחבק עם כל מי שעובר לידו, קופץ ורוקד, נושק לאשתו הגרמניה.  ורק השחקן הפצוע נותר לשכב על הדשא, לקבל טיפול, ואחרי שכולם עוזבים את המגרש הוא מדדה בתמיכת הרופא לחדר ההלבשה.

יש אלופת חורף – וזו לא מכבי.

איסק נעלם, אין לו זכר.  הקבוצה השניה של מכבי להתחמם, בעוד חצי שעה ייפתח משחקה.  ואני אוהב כדורגל של מטה, אבל גם לי יש גבולות, והליגה העשירית רחוקה מדי מהקו הירוק שלי.  אז אחרי משחק הצמרת של הליגה השביעית אני עוזב את המתחם, חוצה את הפאב הריק מאדם, מדלג מעל שלוליות הבוץ שהותיר הגשם מאחוריו, עושה את הדרך הארוכה לתחנת הרכבת.  בעוד כשעה ייפתח המשחק בין פ.צ וילמרסדורף לפ.צ שטאאקן.

ליגה שישית, לאור זרקורים.

שמה עוד לא היינו.

4

 

 

יורוקאפ היר ווי קאם!
שיעשה לביתו

5 Comments

holden 17 בדצמבר 2015

אשכרה אתה אוהב כדורגל אמיתי, מתבוסס בבוץ ותחת זרזיפי גשם לליגות הנמוכות בגרמניה, כל הכבוד שלא איבדת את חדוות ההנאה מכדורגל עם השנים.
אצלי זה הגיע ואני מסוגל להנות רק ממשחקי צמרת מכריעים.
אפרופו בוץ וגשם באירופה, השנה אין סילבסטר מושלג ביבשת?
ברומניה בהיר ושמשי וכך גם בסרביה ואפילו באנקרה הקרירה, עושם רושם שכל אירופה מרוכסת עמוק לתוך דצמבר, בקצב הזה השלג אם וכאשר יגיע יהיה רק בשלהי פברואר, מזג האוויר אכן השתגע

ויכסלפיש 17 בדצמבר 2015

יופי של טקסט. המטרה העיקרית בליגה השביעית היא לעלות לשישית או לזכות בגביע מחזי ולהגיע לגביע הגרמני?

ערן לוי 17 בדצמבר 2015

זה תלוי בקבוצה, זה תלוי בתקציב. זכיה בגביע המחוזי מסדרת סיבוב ראשון בגביע הגרמני וכסף רב יחסית למועדון הזוכה. ליגה שישית זוכה לחשיפה גדולה הרבה יותר, בעיקר בברלין, מאחר והליגה השישית היא הליגה הבכירה בעיר.

Stack 19 בדצמבר 2015

נהדר! וכיף לקרוא.

האלכימאי 27 בדצמבר 2015

אחלה כתבה, קראתי בשקיקה! יאללה T.B.ברלין :)

Comments closed