מסיבת עיתונאים קיטבג

כך נראית מסיבת עיתונאים בה עונה אלי גוטמן לשאלות עיתונאים שלא יודעים לשאול

בחיי שאלי גוטמן לא מעניין אותי.  מזמן הפסקתי להתייחס לדברים שהוא אומר.  יש עניין שנקרא 'אמון', ואלי גוטמן – על כל קלישאותיו, גוזמאותיו ופוליטיקלי קורקטיותיו – איבד אצלי את מעט האמון שאני רוחש לכל אדם, ומה לעשות שבמקרה זה ניתן בידיי כלי אחד ויחיד על פיו ניתנה לי יכולת מדידת רמת האמון באדם, הכלי היחידי שזמין למי שאינו חלק אינטגרלי ממשפחת גוטמן המורחבת – התקשורת.

אז גוטמן מספר במסיבת עיתונאים לרגל חתימתו בהפועל ת"א על שיתוף פעולה עם גיא לוי, נו שויין.  אז גוטמן ישב בבית והמתין להצעות שיזרמו אליו מאירופה, והוא רצה מהרגע הראשון לעבוד עבור אמיר כבירי, אז אמר.  ביג דיל.  והוא עונה בתשובות שלא קשורות לשאלות שנשאלות, גם לזה התרגלנו.

אבל אז מגיעים אנשי התקשורת, אלה שיושבים באולם במסיבת העיתונאים, שלרגע לא מנסים לחקור, לברר, לתחקר, או לכל הפחות להקשות.  הם שואלים את מה שצהובוני הספורט שואלים, ובעצם שאלותיהם מעלים את השאלה הגדולה והמעניינת מכולן – מה בא קודם: העיתונאי הצהוב או הצהובון?

מעולם לא השתתפתי במסיבת עיתונאים.  מה אומר, מעולם לא עבדתי כעיתונאי.  אני מניח שאם הייתי נשלח לאחת שכזו הייתי טורח ללמוד מעט על מושא המסיבה, על דבריו, על עבודתו, על כל דבר שיכול להאיר באור חדש את השאלות שאפנה אליו, על כל פיסת מידע שתוכל לפתוח זרקור על האדם שיאמן/ינהל את הפועל תל אביב. יש קהל בחוץ, קהל שאוהב כדורגל, שרוצה להרגיש קרוב לשחקנים שלו, לאנשים שמנהלים אותו, שמנהלים את הקבוצה שלו.  לא חייבים לצורך העניין להיות חברים של אלי גוטמן, גם לא ידידים.  מספיק לשאול שאלות מעניינות, שגם אלף צהובונים מובילים בשוק לא יעלימו את הצורך בהן.

ומה שואלים העיתונאים?

  1. "הגעת לקבוצה שהשקיעה המון המון כספים ועל המגרש זה נראה כמו אכזבה אחת גדולה. איפה תתחיל? כלומר, הגעת למקום שהוא ממש מבולגן, צריך להחליף חצי סגל".

יש נטיה מעצבנת של רוב עיתונאי ושדרי הקול בישראל לוותר על השאלות, לא להניח סימן שאלה בסוף דבריהם אלא לקבוע עובדה שנקודה בסופה. הבחור ששאל דווקא התחיל טוב, למרות ש"איפה תתחיל" היא שאלה להנחתה עבור גוטמן, שיכול עכשיו למרוח אותו בקלישאות סטייל "קודם כל אני מתחיל ברכבת ישראל, בשעות הבוקר המוקדמות אני בא מחיפה" ולהשכיח את השאלה או את מטרתה.  וכולם רואים את הפועל ת"א, את חולשתה, ואף אחד לא מסיק מסקנות נמהרות אחרי הנצחון על בני יהודה במחזור האחרון, הפועל עדיין קבוצה חלשה.  אבל העיתונאי כבר קבע: צריך להחליף חצי סגל.  עבור הגעה למסקנה שכזו לא צריך להיפגש עם אנשי מקצוע, לדבר עם מאמנים, לדון בנושא עם עמיתים, לראיין את גיא לוי באחד על אחד – כדי להגיע למסקנה הזו מספיק להקשיב לתוכניות ספורט ברדיו.

  1. "כאילו, אם אתה מנג'ר וגיא לוי הוא זה שמאמן על הקווים אז בעצם אתה סוג של ג'ורדי קרויף של הפועל תל אביב. האם זה התפקיד שלך?"

אם אני אלי גוטמן לא הייתי טורח לענות על השאלה.  מה זה "ג'ורדי קרויף של הפועל ת"א"? יש מנג'ר, יש מנהל מקצועי ויש "ג'ורדי קרויף של הפועל ת"א"? מה עושה ג'ורדי קרויף, הייתי שואל את העיתונאי, מה תפקידו, אילו סמכויות יש בידיו, הייתי מקשה על שואל השאלה, וממליץ לו לזנוח את השימוש במילה "כאילו" שלא לצורך, זה נשמע ילדותי ולא מקצועי.

  1. "אתה רואה את עצמך יום אחד בתור מאמן?"

שאלה סתומה, שהתשובה עליה היא "כן" או "לא".  כל שנותר לשואל השאלה הוא תקווה כי הנשאל יציל אותו ויפרט, וכשמדובר בגוטמן הפירוט לרוב לא קשור לשאלה.STUPID

  1. "אתה חושב שאתה מהאנשים האלה שיכול לשבת ביציע בזמן משחק ולראות שמשהו לא עובד בלי יכולת להשפיע במיידי, בלי להחליט על חילוף? זאת אומרת נתת את משל הטרנינג על האימונים, כאילו".

עוד שאלה סתומה, שהתשובה עליה היא "כן" או "לא"; עוד שאלה שמסתיימת (שוב) ללא סימן שאלה ועם מילת המפתח, סותמת החורים הכמעט-בלעדית של הרווח בין המלים – "כאילו".

  1. "היה הרבה שמועות על מכבי תל אביב באמת. כולם באמת רוצים לדעת אם היה מגיע הצעה להיות מאמן תחת ג'ורדי בעצם ולא מנג'ר".
  • זו לא שאלה.
  • רמת הניסוח ירודה.
  • שגיאות דקדוקיות בסיסיות.
  • רק לי מעלות שאלות ה"אם" את הסעיף? אלי גוטמן, שחתם על חוזה בהפועל ת"א, יענה על שאלת "אם" שקשורה למכבי ת"א? קצת קומון סנס, עיתונאי קטן.

6. "אם הקבוצה לא תצליח לצאת מהתחתית ויצטרכו זעזוע, תעלה השאלה אם גיא לוי נשאר כן או לא, זו החלטה שלך?"

ושוב שאלה סתומה, וכולנו מכירים את גורלה.

אף אחד מהנוכחים באולם בזמן מסיבת העיתונאים לא ביקש ללמוד על המאמן החדש, על דרכו בקבוצה הכושלת: מה הוא יתקן, מהי משנתו, איך ייראה צוות האימון תחתיו, איך נראה שיתוף הפעולה בינו לבין הבעלים, לבין המאמן.  ישבתי במטבח בערב יום שני, הקשבתי למסיבת העיתונאים, נותרתי בסיומה אותו בור שלא זכה לקבל מידע הרלוונטי להצטרפותו של אלי גוטמן להפועל ת"א.

מה זה משנה, בחיי שאלי גוטמן לא מעניין אותי, מזמן הפסקתי להתייחס ברצינות לדברים שהוא אומר.

מזמן גם הפסקתי לקוות לטוב בעיתונות הספורט הממוצעת – כל כך ממוצעת, כל כך צפויה, כל כך ירודה.

 

 

 

 

 

הפועל באר שבע נערכת לינואר - גיא זהר
3:3 בניוקאסל

29 Comments

קפטן קוקי 12 בינואר 2016

ואו. מאוד מאוד יפה ומעניין.
צריך להילמד בבתי הספר לתקשורת ספורט (מסתבר שיש כאלה).

-גיסנו- 12 בינואר 2016

מצויין.

אבל גוטמן הוא בסה"כ כמו עוד פוליטיקאי.
אין מה לאתגר בשאלות כי לא תקבל תשובות, הקהל בצד שלו תמיד יגונן עליו לא משנה מה יאמר, הקהל בצד השני תמיד ישנא אותו לא משנה מה יאמר, וגם ככה איכות השאלות והתשובות לא תשפיע על הרייטינג וכמות הקליקים, אז למה למי מהנוכחים להתאמץ?

ארז 12 בינואר 2016

גיסנו,
א. אתה חטאת בחלק הראשון של הדברים שלך בדיוק באותו פאק שאתה מייחס לגוטמן… לא בזה התמקד הפוסט.
ב. לגופם של הדברים שלך, יש מי שמעריך את גוטמן ועדיין ממש לא חף מביקורת כלפיו. עבדך הנאמן למשל.
ג. גם אני, כמוך, מתוסכל מתקשורת הספורט הזוועתית. אני חושב שבעבר הוכח שיש מספיק צרכנים גם לדברים איכותיים, בכל תחום. מצד שני, אי אפשר לבנות על מי שפונה לקהל גדול ובונה על מסות של קליקים. העובדה שספורט 5 הפך לוואן ולא להיפך מראה איזו מגמה ניצחה.

-גיסנו- 12 בינואר 2016

א. מצטער, לא הכי הבנתי למה אתה מתכוון פה.
ב. ברור שיש כאלו שמבקרים, אף פעם אין 100%. אבל הרי אם נלך לאנלוגיה על פוליטיקה, הרי בטוח שבקרב מצביעי כל מפלגה יש ציבור שמבקר אותה. בטוח שלא כל מצביעי בנט מעריצים כל צעד שהוא עושה, ולא כל מצביעי מרץ בטוחים שזהבה גלאון היא התגלמות הצדק הגלובלי. אבל אלה שכן תמיד יהיו הכי רועשים ותמיד יקפצו ראשונים להגן בחירוף נפש על כל ביקורת מבחוץ.
ג. זה נכון, אבל אני דווקא דיברתי מכוון הכתבים – כתגובה לפתיח של ערן שאמר שאם היה מגיע למסיבת עיתונאים היה מנסה להשקיע במידע מקדים ושואל שאלות לעניין – ואני אומר שלרוב הגדול של העיתונאים אין שום אינטרס להשקיע כי איכות התוכן היא כבר מזמן לא מדד לכלום, לצערנו :(

אמיתי 12 בינואר 2016

מה שניקרא בשביל הספורט….שפעם אחת כן
ישאלו שאלות ברמה עם סימן קריאה בסוף.
בשביל הגיוון…אתה צודק אבל ראבק איך לא
נמאס גם לעיתונאים מהשרייד הזה?

rami 12 בינואר 2016

+10000 על העניין ש"עיתונאים" שואלים שאלה שהיא בעצם משפט/הצהרה/הכרזה. זה מזעזע.
אם הייתי שומע את זה כמרואיין הייתי שותק.

D! פה ועכשיו 12 בינואר 2016

אני מסכים מאד
ועם זאת חלק מהבעיה הוא גם במאמנים/שחקנים.

סך הכל נדמה שכולם שם סתומים. סליחה על הכנות.

וחיים בתוך עולמם, שחקן צעיר גדל כשהוא מקשיב לכלום ושום דבר הזה וחושב שזו הדרך להתנהל, ככה כולם עושים את זה. אני די בטוח שלמרבית האנשים בענף (שחקנים, מאמנים ועיתונאים) כל זה נראה נכון.

ר.בקצה 13 בינואר 2016

עיתונאי ספורט הוא החוליה החסרה בין הקוף לאדם

איאן ראש 13 בינואר 2016

D לא כולם סתומים ולא כולם לומדים קלישאות מאחרים. ראיתי פעם את שירן ייני מתראיין אחרי משחק והיה תענוג. בלי קלישאות מוכנות מראש, התייחסות למה שבאמת התנהל על כר הדשא, מעט הומור וספונטניות. עשה רושם שלבחור יש ראש על הכתפיים. כנראה זו הסיבה שהוא מצליח למרות סט כישורים מוגבל.

אלעד 12 בינואר 2016

הרמה, אלוהים, הרמה. אנשי מקצוע משתמשים ב"כאילו" כל מילה שניה, משל היו ילד ביסודי. דיבור עילג שלא עומד באמות מידה בסיסיות של שימוש בשפה – ועוד מפיו של עיתונאי! שהמילה היא הכלי שלו!

ר.בקצה 13 בינואר 2016

מדובר בעיתונאי-ספורט, כן?
אתה הרי יודע שיועץ-מכירות, למשל, הוא לא באמת יועץ..

Ljos 12 בינואר 2016

דווקא נראה שלחלק מהשאלות יש מטרה מלבד קיטבגיותן. נראה כמו ניסיון ליצור כבר מעכשיו פיצוץ בין גוטמן ללוי. הדרך והתוכנית של גוטמן זה לא משהו שאפשר למכור באותה מידה שאפשר למכור את אופרת הסבון "טרחנים חסרי מנוח" בכיכוב המנג'ר והמאמן.

אסף the kop 12 בינואר 2016

תשמע.
חלק ניכר מהעיתונאים הם מטומטמים, כך שזה לא באמת מפתיע שהשאלות שלהם דביליות.

Lord Anthony 12 בינואר 2016

מכיוון שמדובר ברכילאי ספורט ולא בעיתונאי ספורט, הציפייה שהם ישאלו שאלות הנוגעות לספורט היא לא ריאלית.
מעבר לזה לא נראה שמילים זה הצד החזק שלהם.

עורב סגול 12 בינואר 2016

מביך להקשיב איך אנשים שעבודתם היא בניסוח מילים ומשפטים יכולים להיות עילגים כל כך. זה כמו ספורטאי שמוגדר כדורגלן ולא ידע להרים כדור בתנועה

matipool 13 בינואר 2016

אאוץ' ..

D! פה ועכשיו 13 בינואר 2016

וספורטאי שמוגדר כדורגלן ולא יודע להרים כדור?

Kirma der faux 12 בינואר 2016

באמת שאתה חייב שתגמר הפגרה בבונדסליגה אם אתה יושב בסלון ומקשיב למסיבת עיתונאים של אלי גוטמן…

ערן לוי 12 בינואר 2016

במטבח, לא בסלון…

איציק 12 בינואר 2016

1. מזמן הפסקתי להאזין לרוב מסיבות עיתונאים, בטח שבכדורגל הישראלי.
2. רמת ההתנסחות של הכדורגלנים זה אסון.
3. רמת ההתנסחות של המאמנים דומה לזו של הכדורגלנים.
4. גוטמן בנוסף להיותו מתנסח זועתי הוא גם משעמם וגם מערבב מיקצועי.
5. עיתונאי הכדורגל ברמתם כמו של הכדורגלנים והמאמנים.
6. העיתונאים שואלים כל הזמן את אותן השאלות המטומטמות, והמאמנם מערבבים את אותן התשובות המטומטמות.
אז למה, למה אתה מאזין לטימטום הזה? ואם כבר האזנת, למה אתה מתפלא מרמת ההתנסחות ו/או הדיון? מה אתה מצפה שהם יחדשו לך? (שים לב, לא מה ניתן לחדש, כי אם מה הם ספציפית מסוגלים לחדש לך?)
המלצת השף: אם אתה מצפה לשינוי לטובה (כנראה שיש לך באג חמור במערכת), הפסק מייד.

פורנוהוליק 13 בינואר 2016

"אתם תמיד שואלים אותם שאלות, והם תמיד עונים אותם תשובות"

פורנוהוליק 13 בינואר 2016

"כאילו" בעיתונאית מדוברת זה כמו "אה (3 מילים) אה (הפוגה) אה (סימן שאלה)" של כתבי הרדיו.

S&M 13 בינואר 2016

עיתונות הספורט בישראל היא בושה וכלימה.
אם אני ממש לארג', יש אולי, אולי, 15 כותבים על ספורט שראוי לקרוא. רובם כתבו או כותבים גם כאן.
מסיבת העיתונאים משקפת את רמת הכתבים. מאלו אין ולא צריכות להיות ציפיות. זה בד"כ מישהו בשנות העשרים, שגם מראיין, גם מקליט ומצלם, ומעלה הכל דרך הטלפון. הם ברמה מאוד נמוכה, אבל הם עושים ויעשו מה שהעורך יגיד להם. כמו פלסטלינה.
הבעיה היא בעיקר למעלה. בעורכים וכותבי הטורים. כמעט כולם מיישרים קו עם אופירה אסייג, עובדים רק על רייטינג, וככה זה נראה. צהוב, בזוי ומבזה.

ק. 13 בינואר 2016

זה ההבדל בין מסיבה של עיתונאים ל-press conference

נתן 13 בינואר 2016

הבעיה איננה בעיתונאי אלא בעורכים/בוסים. העיתונאי מבקש להתפרנס ומביא את שמבקשים ממנו. ברוב המוחלט של המקרים.

no propaganda 13 בינואר 2016

זה כולל לדבר בשפה עילגת, כמו בשאלה 5?

BlindTree 13 בינואר 2016

שמות, שמות. מי הכוכבים?

MOBY 13 בינואר 2016

אל תלין רק על עיתונות הספורט, הרדידות וחוסר הרצון לשאול שאלות קשות או שאלות המשך בראיון נמצא גם ב"עיתונות החוקרת".
הראיון של דנה וייס עם הסמודריץ המדושן היה בושה וכלימה.
התשובה שלו כי הוא ערבי ואני יהודי היתה תשובה גזענית, הוא פשוט הרים להנחתה שמעולם לא באה.
"אז רגע, אתה מאמין באלוהים נכון?, ובבריאת העולם? אז הערבי הוא יציר השם בדיוק כמוך לא?" היה יכול להיות המשך טוב.
וזו רק דוגמית קטנה,
שאלות קשות לבוז'י או נתניהו לפיד או כחלון אינן נשאלות כלל.

יובל 13 בינואר 2016

טקסט מצוין. כמו שכתבו כאן, ראוי להילמד.
חלק מרכזי בהתייחסות הירודה לאוהד הכדורגל הישראלי הוא ברמת הסיקור. כל עוד כל מאמן/שחקן עבר עם פה גדול מקבל מיקרופון או עט והוא זה שמתווך בין אוהד הכדורגל לקבוצה שלו וליריבותיה זה לא ישתנה וגם לעיתונאים הצעירים שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום אין סיבה לחשוב שעליהם להתמקצע ולא להיות צהובים. בכל הקשור לליגות האירופאיות יש לפחות אלטרנטיבה (ובמקרים רבים מדובר גם בעיתונאים שנותנים יותר כבוד למושאי הסיקור שלהם ולקהל הקוראים/ צופים שלהם), אבל בכדורגל הישראלי המצב בקאנטים. לא רואה איך יוצאים מזה.

Comments closed