מספיק ודי

הדבר האחרון בו אפשר להאשים אותי זה סימפטיה לבית"ר י-ם.  הרעיון שעומד מאחורי המועדון הוא נאלח, העובדה שהשחקנים מוכנים לקבל על עצמם את הרעיון בלי לשאול שאלות – לפחות בפומבי – היא נאלחת באותה מידה, והעבריין שמחזיק בה לא מוסיף כבוד לאף יישות בסצנה.  אבל כנראה שככה זה בעולם בו יש רק ארבע עשרה קבוצות והמון שחקנים שרוצים לשחק בליגה הבכירה, אין יותר מדי אופציות, ומקצועית וכלכלית עדיפה בית"ר על פני מכבי נתניה או הפועל עכו.

גם הסיבה בעטיה ביקש הבוס לדחות את עונש הרדיוס שהוטל על קבוצתו עקומה מלכתחילה: הוא יכול לספר עד מחר שהוא לא רוצה לקחת אחריות על חיי אדם, שהוא חושש לשלום הציבור – ערימת הגזענים ביציעים שלו חושבת אחרת, ה"ציבור" שלהם מפולח באדיקות, וגם טביב יודע את זה, וגם מירי רגב, שתי נשמות טובות.

אבל רדיוס זה רע – לאוהדים, לשחקנים, לבעלים.  בסדר הזה. בשביל זה בנו את סמי עופר, בשביל זה הרחיבו את טדי, בשביל זה יש אופציה לבניית יציעים אחוריים במושבה ובנתניה, בשביל זה מחפש מיץ' בנרות תחליף לבלומפילד – בשביל האוהדים.  והאווירה במשחקים הולכת ומשתפרת, מקבלת אופי אירופי, עם עשרות אלפים שמגיעים, שנהנים, ולא בגלל הכדורגל – בגלל האווירה.

ואת כל זה אוכל הרדיוס ולא משאיר פירורים.

*

ב-13 במרץ 2010 הפסידה הרטה ברלין במשחק בית לפ.צ נירנברג 2:1. האוהדים הזועמים של הרטה, שראו את קבוצתם באחת העונות הגרועות אי פעם של קבוצה כלשהי בבונדסליגה, לא יכלו לשמור עוד את זעמם בתוכם, ופרובוקציה של שוער נירנברג רפאל שפר אל מול יציע ה'אוסט קורבה' הלהיטה עוד יותר את הרוחות: כמאה וחמישים אוהדים של הרטה קפצו אל מעבר לתעלה המפרידה בין היציע למגרש, פרצו לכר הדשא, רצו לכיוון חדרי ההלבשה, שברו את מחיצות אחד מספסלי המחליפים ואף השליכו לרצפה מצלמת וידאו של רשת 'סקיי' ששידרה את המשחק.

ב-24 במרץ גזר בית הדין את עונשה של הרטה: סגירת ה'אוסט קורבה' לכניסה במשחק הבית הביתי של הקבוצה מול שטוטגרט, הגבלה של מספר הצופים באצטדיון באותו יום ל-25 אלף בלבד וקנס של 50 אלף יורו.  פועל יוצא מהגבלת מספר הצופים היה אובדן הכנסה של כ-350 אלף יורו למועדון.

ואם לא מכלילים את היסטוריית עונשי הרדיוס ללא קהל לדורותיה (שלושה בבונדסליגה השניה, אפס בראשונה) זהו העונש הכבד ביותר שזכור לי מאז עברתי לגרמניה.  לפני עשור.

בשבוע שעבר נגזר עונש חמור על פ.צ מגדבורג מהליגה השלישית בגין ארבעה אירועים שונים של פירוטכניקה והשלכת חזיזים אל עבר אוהדי הקבוצה האורחת. גזר הדין – קנס של 40 אלף יורו וסגירת היציע הצפוני למשחק ליגה אחד.

הרבה כסף צריכים המועדונים לשלם עבור השטויות של האוהדים שלהם, ובכל זאת יש הגיון בגזרי הדין: האוהדים שלא עשו דבר לא צריכים להיענש.  ויש מידה רבה של עונש קולקטיבי בסגירת יציע, הרי לא כל האוהדים השליכו חזיזים או עסקו במופעי אש ותמרות עשן ביציע, אבל גם לאוהדים יש אחריות מסוימת, בעיקר כשפעילות שכזו מגיעה באופן קבוע מיציע מסוים (ותאמינו לי שמופעי הפירוטכניקה באצטדיוני גרמניה מרשימים הרבה יותר מאלו החד-פעמיים של בית"ר י-ם בשרלרואה או כל קבוצה ישראלית אחרת בכל אצטדיון אחר בישראל).

וכל קבוצה בונה על הכנסות, מכניסה אותן לחישוב השנתי, וכדאי לה לשמור על הציפיות המקצועיות על מנת לשמור על בסיס אוהדים גדול וקבוע, לא כולן בורוסיה דורטמונד.  ואף אחד לא היה מעלה בדעתו להעביר את משחקה של פ.צ קלן מול באיירן מינכן או וולפסבורג לאצטדיון של באייר לברקוזן בגלל התפרעות אוהדים או הדלקת חזיזים. אפילו הקלדת המשפט האחרון מעלה בי גיחוך.

בעונת 2014/15 עמדה פ.צ קלן בראש הקבוצות הנקנסות בבונדסליגה עם קנסות בשווי 200 אלף יורו. בורוסיה דורטמונד במקום השני (172 אלף, 32 אלף מתוכם ע"י אופ"א), שאלקה שלישית (87 אלף). כל קבוצות הבונדסליגה ערכו את משחקיהן הביתיים, ובכן, בבית.  לא באצטדיון טוטו הגרמני, לא באצטדיון רדיוס הגרמני, לא במושבה הגרמנית.

הייתי במשחק ההוא של הרטה מול שטוטגרט, עם 25 אלף צופים ביציעים ובלי האוהדים ב'אוסט קורבה'.  זה לא אותו דבר בלי האוהדים של ה'אוסט קורבה', בלעדיהם שקט באצטדיון.  25 אלף צופים ישבו וצפו במשחק ולא עשו יותר מאשר לרטון על היכולת הירודה של הרטה (שהפסידה 1:0 ושירדה בתום העונה לליגה השניה).

השירה הרמה שנשמעת מיציעי אצטדיוני גרמניה לא משותפת לרוב הצופים, כי רוב הצופים יושב בשקט, לא חורך את הגרון בשירה ולא משפשף את סוליות הנעליים בקפיצות אין סופיות.  הכל בזכות ה'אוסט קורבה', ה'קופ', שער 11 ושער 5.  וגם כשעמדתי עמוק בלב המאפליה של השער המזרחי קשה היה להתעלם: גזענים גזענים, אבל לא מפסיקים לשיר.

*

היום ייערך המשחק בין בית"ר י-ם למכבי חיפה.  אף אחד לא האמין באמת ובתמים שמשהו רציני עומד מאחורי ה"תחזיקו אותי" של אלי טביב או ה"סולידריות" של יעקב שחר, כולם ידעו איך זה ייגמר הרבה לפני שזה התחיל.  כנראה שאיש מהם לא היה פותח את הפה אם היו משחקי הרדיוס נקבעים מול הפועל עכו או מכבי פ"ת, זה לא מקרה שבמקום שתי קבוצות קטנות ומעוטות אוהדים מעורבות בעניין שלוש קבוצות בעלות קהל גדול ונאמן, Money’s too tight to mention.  ואחרי שהמשטרה הודיעה כי תיקח אחריות על המשחק אפשר לשכוח מ"שלום הציבור" הצדקני שפוזר כמו אבק פיות באוויר, עכשיו שלום הציבור מעניין פחות את החבר'ה שקודם שמו אותו בראש מעייניהם, שדאגו לחיי אדם, עכשיו מדברים על כך ש"תקנון הענישה של ההתאחדות לכדורגל ישונה תוך 30 ימים".

ואחרי הכל, אם זה מה שיעשה את ההבדל, אם עכשיו יתמקדו הראשים בביטול עונשי הרדיוס לנצח – דיינו.  רק בקשה אחת: ספרו את האמת – לאוהדים שמשקיעים את הכסף ואת הנשמה, שבלעדיהם לא שווה כל העסק מאומה, מגיע קצת יותר כבוד.