ימים טובים לקליינה הרטה

יש דבר כזה, מזל של אלופים. זה בדיוק מה שהיה בדרבי הברלינאי של יום א', זה בדיוק מה שהרטה הקטנה נזקקה לו על מנת להמשיך את המסע לאליפות.

אני מביט במפה, מנסה לאתר את המגרש. רכבת אחת מהבית, להחליף לתחתית, להחליף לאוטובוס, קילומטר הליכה. דרך ארוכה לעשות מהשכונה במזרח ברלין למגרש ברחוב הדוד טום שבסוף מערב העיר, דרך ארוכה כדי לראות את הקבוצה הטובה בליגה

הרטה ברלין ניצחה את שאלקה בערב שבת, 0:2, שמרה על המקום השלישי, הגדילה את הפער מהמקום הרביעי.  מישהו כתב לי בפייסבוק שהרטה למעלה כי הליגה חלשה העונה, כי בעונה רגילה הרטה מסיימת סביב המקום השביעי.  הוא לא יודע כמה הוא רחוק מהמציאות, כי הרטה היתה מתה לסיים במקום השביעי. ב-2009/10 היא סיימה במקום האחרון, כמעט-הקבוצה הגרועה בהיסטוריה של הבונדסליגה.  אחרי עונת השיבה לבונדסליגה הגיעה עונת הירידה, הפעם בפלייאוף מול פורטונה דיסלדורף.  ואחרי – שוב – עונת עלייה הצליחה הרטה להינצל מירידה במחזור האחרון של העונה שעברה.

גם יוהאנס והחבר'ה ביציע לא מאמינים למה שקורה מול העיניים, וכולם נהנים מהרגע, שרק לא ייגמר.  וגם אם נסיים במקום השביעי העונה אף אחד לא יתאכזב, כי אצלם ביציע לא יושבים פרשנים של הרגע, אצלם יושבים אנשים מציאותיים שיודעים נפש בהמתם, שיודעים שהעונה הרטה לא תרד, שזה מה שחשוב.  כל דבר אחר זה אחלה צ'ופר שבעולם.

ואחרי הרטה הגדולה – מגיע תורה של קליינה הרטה (Kleine Hertha).

20160313_133926_resized

*

שתי הרטות משחקות באוברליגה, ושתיהן נפגשו לדרבי במחזור האחרון של הסיבוב הראשון – המארחת פ.צ הרטה 03 והאורחת CFC הרטה 06 שעשתה את הדרך משרלוטנבורג לצלנדורף.  הרטה של צלנדורף נוסדה ב-10 במרץ 1903 (וחגגה בשבוע שעבר 113 שנות קיום) על ידי שלושים חובבי כדורגל תחת השם גרמאניה 03 צלנדורף, ששונה ב-1909 לשם הנוכחי, פ.צ הרטה צלנדורף.

במשך חמש שנים השתייכה הקבוצה למועדון הכדורגל BFC  הרטה 1892, לימים הרטה BSC ברלין, ההיא מהפסקה הראשונה של הפוסט, ולכן מכונה עד היום הקבוצה מצלנדורף קליינה הרטה (הרטה הקטנה).  ב-1914 הפך המועדון לעצמאי בשנית, ואיך אפשר לצאת לעצמאות בלי שם חדש – פ.צ הרטה 06 צלנדורף.  גם היציאה לעצמאות החזיקה מעמד זמן קצר, ובינואר 1919, עם תום מלחמת העולם הראשונה, הגיעו ראשי קליינה הרטה להבנות עם נציגי VfB צלנדורף על איחוד, ושוב שונה שם המועדון לפ.צ הרטה 03 צלנדורף, הפעם  לתמיד.

במשך עשור לא היוותה הקבוצה יריבה אמיתית ליריבותיה הברלינאיות, ורק ב-1933 הצליחה לזכות באליפות בליגות הנמוכות, אבל אז נכנס לתמונה אדולף היטלר שהחליט לשנות את מבנה הליגות ומנע העפלה מהרטה.  הנאצים לא עשו טוב למועדון,  שלאורך שנות שלטונם נאבק על המשך קיומו (בלי אסוציאציות, מדברים רק כדורגל) ובמהלך מלחמת העולם השניה נאלץ להקפיא כל פעילות.

ב-1945 הוצאו כל מועדוני הכדורגל מחוץ לחוק ונאלצו לפעול תחת זהות חדשה.  המועדון היה הראשון בברלין לזכות ברשיון פעילות מכוחות הכיבוש תחת שמו המקורי – הרטה 03 – ורק אז נספגה השכונה המערבית בנחת ועדנה.  ב-1953 זכתה קבוצת הבוגרים באליפות ליגת החובבים והעפילה לאוברליגה של מערב ברלין  (הליגה הבכירה בשיטת הליגות במדינה בין השנים 1945-1963), רוב היוקרה תוזמנה אל עבר קבוצת הנוער עם זכייתה באליפות ברלין לאחר שגברה במשחק האליפות (שנערך לעיני 60 אלף צופים כמתאבן למשחק הידידות בין נבחרות גרמניה לטורקיה) על נערי הרטה ברלין 2:3.

*

מוקדם מדי, ארבעים דקות לפני שריקת הפתיחה, שווה ערך לארבע שעות במונחים של בונדסליגה.  אצטדיון ארנסט-רוייטר ברחוב הדוד טום ריק מאדם.  במגרש הסינטטי שממול מתמודדות שתי קבוצת מליגת 40+, כך הם נראים לי, החבר'ה שרצים על הדשא המלאכותי.  כדורגל מבולגן, שחקנים שבקושי עומדים על הרגליים, גברים עם בטן גדולה וידיים שלא יורדות מהמותנים ואיש אחד בטרנינג כחול שהתנדב לרוץ לאורך המגרש עם דגל קוון ביד.  האנשים שממתינים לפתיחת האצטדיון עומדים סביב למגרש, כי צריך לשרוף את הזמן עד שקליינה הרטה תופיע, כי באין ציפור שיר גם עורב יחשב כזמיר.

בקופה הקטנה, על כסא גבוה, יושבת אישה בשיער צבוע, כנראה בשנות החמישים המאוחרות לחייה, או שאולי שנות הארבעים המאוחרות לחיי שיבשו את דיוק אבחנותיי.  כרטיס מבוגר בשמונה יורו, כרטיס מוזל בחמישה, ילדים עד גיל ארבע עשרה בחינם.  וכולם מקבלים תוכניה בת שמונה עמודים, על דפי כרומו צבעוניים, עם טבלת הליגה, דברי הקדמה, קצת על היריבה, ראיון קצר עם הבלם רוברט שרודר, טבלת מלך השערים של הקבוצה, תוצאות משחקי המחזור הקודם, ששת משחקי הבית האחרונים ושני המשחקים הבאים של קליינה הרטה בבית, סיכום משחק הסיבוב הראשון בין השתיים, תמונות כל שחקני הסגל, רשימת ההרכבים והמחליפים של שתי הקבוצות וכתבה קצרה על ההדחה באמצע השבוע מגביע ברלין.  יצור מהחלל, שיטוס ממקום רחוק מאוד, אלפי שנות אור מאיתנו, וינחת כאן במתחם, יעיף מבט בתוכניה ויידע בדיוק לאן הגיע.

20160313_134427_resized

ברז הבירה שבפאב הצופה על המגרש מאחורי נקודת הקרן המערבית פועל בעצלות, המים הרותחים הנשפכים על שקיות תה שחור בתוך כוסות חד פעמיות פופולריים הרבה יותר בימים קרים שאינם נחווים ביציע של אולטראס שיכורים.  כרוז המשחק יושב בתא במרכז היציע, נכנס לפעולה קצת לפני שריקת הפתיחה, מתנצל על כך ש"אין היום מוסיקה, לצערנו נקרע הכבל של הרמקול".  השחקנים עולים על המגרש, הרטה 03 בכחול, הרטה 06 באדום, שריקת פתיחה לדרבי.

Bundesmania כדורגל מגרמניה

*

הקבוצה הקטנה משכונת צלנדורף אפילו לא השתעשעה ברעיון לשחק בבונדסליגה עם הקמתה.  רק קבוצה אחת מברלין הורשתה להצטרף לליגה הבכירה החדשה שנוסדה ב-1963, והרטה 03 לא היתה מסוגלת להתמודד, מקצועית וכלכלית, עם הרטה ברלין וטסמניה ברלין, הקבוצות הבכירות של חלק העיר המערב-גרמני בשנות הששים.

לליגה האזורית של ברלין, השניה בטיבה בגרמניה, זה הספיק, והרטה 03 בילתה בה אחת עשרה שנים די ממוצעות, במהלכן זכתה להישג השיא שלה – שתי זכיות רצופות באליפות ליגת ברלין (1968/9 ו-1969/70) והתמודדות על העלייה לבונדסליגה (יחד עם ארבע אלופות ליגות אזוריות שונות).

בטורניר הראשון על כרטיס העלייה, בו זכתה רוט-וייס אוברהאוזן, סיימה הרטה במקום הרביעי; בטורניר השני סיימה הרטה במקום אחד גבוה יותר, רק כדי לצפות בקיקרס אופנבך מעפילה לבונדסליגה.  ובכל זאת מצא המועדון נחמה מכיוון אחר, עם זכיית קבוצת הנוער של המועדון (עד 19) באליפות גרמניה.

הבונדסליגה השניה, שהוקמה ב-1974 על חשבון חמש הליגות האזוריות, חייבה טורניר נוסף לקביעת הקבוצות שיצטרפו אליה.  הרטה 03, שהתמודדה על מקום במחוז הצפוני של בונדסליגה 2 (בשנותיה הראשונות חולקה הליגה לשני מחוזות, ב-1981 אוחדו השתיים למבנה ליגה אחת בת עשרים קבוצות), ביקשה לסיים באחד משני המקומות הראשונים בטורניר על מנת להמשיך ולשחק בליגה השניה בטיבה במדינה.  המשימה נכשלה, הרטה סיימה במקום הרביעי והצטרפה לאמטורליגה ברלין, הליגה השלישית.

*

המושבים קרים, קפואים, הבירה שבכוס מזריקה צינה לגוף דרך עור כפות הידיים.  זר לו הגיע לכאן לא היה מאמין שהקבוצה בכחול במקום הראשון, שהאדומים רק מבקשים להישאר העונה בליגה.  הרטה 06 האורחת, שב-2004 עדיין שיחקה בליגה התשיעית ושבשתי העונה האחרונות העפילה פעמיים ברציפות עד לליגה החמישית, עושה את המוות למקומיים – זוכה בכל תיקול, מבטלת את הקישור של היריבה עוד באמצע המגרש, מגיעה למצבים – וסובלת מיום משוגע של ניקו הינץ, השוער של הרטה 03, שהצטרף אליה בתחילת העונה מדינמו ברלין שבליגה הרביעית ושזוכה בתואר "שחקן הכדורגל שהכי דומה לדב רמלר".

hinz

שניים עומדים מאחוריי, בצעיפים כחולים-לבנים, לא מפסיקים לדבר על הרטה, זו של הבונדסליגה.  הילד שיושב עם אבא שלו לא מצליח להתרכז במשחק, עכשיו הוא רץ ביציע, מצד לצד, עד שהאבא מתייאש, ניגש אליו, אוחז בידו, ויחד הם עושים את הדרך ליציעי העמידה בצד השני של המגרש.  שמח שם יותר, ביציעי העמידה, תמיד שמח יותר ביציעי עמידה, הישיבה במשחק עושה משהו לחשק, נותנת לדברים אחרים לחדור למחשבות, כמו "כמה קר פה" או "לא זוכר אם יש חלב בבית".

עם השריקה לתום המחצית ממהרים כולם לפאב המחומם, עומדים בפנים, ממתינים לסיום ההפסקה.  עכשיו גם אני בפנים, דחוס בין אנשים, מצליח למצוא פינה פנויה בצמוד לרדיאטור החם… עכשיו הכל טוב, עכשיו כבר לא קר, שום דבר לא כואב.  אני מניח את הכובע והכפפות על גוף החימום, הצמר סופג לתוכו מעלות טובות, ורק יציאת השחקנים מחדרי ההלבשה תולשת את סיביו מהספירלות, שולחת אותו לכסות את הראש, את כפות הידיים, חמש דקות של גן עדן.

20160313_145117_resized

ושוב נפתח המשחק בדיוק כמו בהתחלה, עם לחץ של האורחים ועם מצבים רבים שמספיקים לשני משחקים והחמצות מסמרות שיער מול השער.  רמלר הגרמני לא מפסיק להתעופף, והוא קם מיד, חוזר למרכז השער, אפשר לסמוך עליו.

ובכל זאת משהו השתנה בפנים של הרטה 03, והכל מתחיל ונגמר בפביאן טוקומאני, המגן הימני של הרטה 03.  למרות המצבים הרבים מול שער קבוצתו אף לא אחד הגיע מהאגף עליו מופקד טוקו.  הוא לא מפסיק לרוץ, לתקל, למצוא שחקנים פנויים למסירה, לתת ספרינט של החיים, בכל פעם מחדש, לצד השני של המגרש, לנסות להשיג כדור אבוד, להרים לרחבה, והוא אף פעם לא עצבני, לא מתייאש אחרי עוד ריצת שווא, רק שב במהירות לקו ההגנה, לעמדה שלו, וחוזר חלילה.  אחרי כל ביקור בליגות הנמוכות שואלים אותי אם יש שם מישהו שאפשר להביא לליגת העל.  יש אחד כזה, הייתי עונה היום, טוקו – יאכל את ליגת העל, ישאיר לה אבק.

שבעים וחמש דקות שליטה של הרטה 06 מסתיימות ללא שערים ועם המון תסכול של מוראט טיק המאמן, שבארבע השנים האחרונות מדריך את הקבוצה. הוא צועק, תומך, מכוון, מתייאש וחוזר חלילה, ורק הדקה ה-77 מושיבה אותו – לראשונה במשחק – על הספסל, אחרי שאפרים גקפטו משתלט על כדור בחצי המגרש של 06, דוהר קדימה ללא הפרעה – ומול השוער בועט לפינה הרחוקה ופנימה.

משהו נשבר אצל השחקנים באדום, הם מאבדים את החשק, מאבדים את מרכז המגרש, מנסים לתקוף דרך האגפים אבל שום דבר לא הולך להם יותר.  טיק מבצע חילוף נוסף, אבל גם זה לא מצליח להחזיר את שחקניו לחיים.  עכשיו מתחילים האוהדים לדחוף בקול את הכחולים שלהם, דוחפים אותם קדימה.  גבר בשיער לבן מעודד כל שחקן בכחול שנוגע בכדור. "יופי טוקו! לא נורא אפי! כל הכבוד ניקו!".  אני ניגש אליו, שואל לדעתו על טוקו, הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו, שקוע עמוק במשחק, ומי זה מספר 19 בכלל? "הוא מדבר על טוקו", אומר ההוא שעומד לצדו, "הגיע מהרטה 06, מציאה שלנו".  אחר כך, במסיבת העיתונאים, אני מגלה שההוא שעומד לצדו הוא קיימאר נירומאנד, נשיא הרטה 03.

בדקה ה-86 אני מבקש לשאול את האיש בשיער הלבן שאלה נוספת, אבל אז משתלט בוראק מנטס על כדור תועה בתוך רחבת 06 ובועט פנימה.  אין עם מי לדבר, השיער הלבן קופץ באוויר, צורח הכי חזק שהוא יכול, מחבק את הנשיא בכל הכוח, דוחף אצבעות לפה ומשחרר שריקה שחורכת את השכונה.  שש דקות נוספות  חולפות ורגע לפני שריקת הסיום משתלט ניקלאס וארוול על הכדור בתוך הרחבה, עובר את השוער ומגלגל פנימה את הכדור השלישי לרשת.

20160313_154313_resized

*

ב-1979 נרשם רגע גדול נוסף – ודי לוזרי – בהיסטוריה של הרטה 03 עם זכיית הקבוצה באליפות האמטורליגה והעפלה לפלייאוף העלייה לבונדסליגה השניה.  יריבתה  לכרטיס העלייה OSC ברמרהאפן הגיעה למשחק הראשון בברלין והפסידה 5:4.  במשחק השני בברמן לא הובקעו שערים עד הדקה ה-86, והרטה 03, שחשה בניחוח העלייה עולה באפה, ספגה שער אחד וראתה את ברמרהאפן חוגגת בסיום ועולה לליגה השניה.  תואר אליפות האמטורליגה של ברלין העניק קליינה הרטה כרטיס כניסה לטורניר אליפות גרמניה לחובבים.  גם שם הגיעה הקבוצה עד לגמר, גם שם הפסידה, הפעם ל-ESV אינגולשטדט הבווארית, 2:4 בסיכום שני המשחקים (1:4 לאינגולשטדט, 0:1 להרטה).

ואז, שלוש שנים מאוחר יותר, פגשה קליינה הרטה את הרטה הגדולה.  זה קרה במשחק בסיבוב הראשון של הגביע הגרמני, אליו העפילה 03 לאחר שזכתה בגביע ברלין.  שנים עשר אלף צופים ראו את הרטה הקטנה נלחמת עד הסוף, לא יראה מהאחות הגדולה והמקצוענית, ומסיימת את תשעים הדקות בשוויון, 2:2.  אבל ההארכה היתה מאמץ רב מדי עבור הקטנה, שספגה שני שערים נוספים מהגדולה וסיימה את חלקה בגביע הגרמני.  ושוב שבו במועדון למצוא נחמה בקבוצת הנוער (עד 17), שב-1988 גברה במשחק גמר אליפות גרמניה על שטוטגרט 1:2, ובשנה שלאחר מכן הפסידה לנערי באיירן מינכן את אותה אליפות בבעיטות עונשין מ-11 מטרים.

לאורך מספר שנים התמודדה הרטה 03 בכל עונה על האליפות, לבטח שהתה במשך רוב הזמן בצמרת האמטורליגה, שמאוחר יותר שינתה את שמה לאוברליגה ברלין.  עם איחוד ליגות מזרח ומערב גרמניה ב-1991 בוטלה האוברליגה ברלין.  במקומה הוקמה ה-NOFV אוברליגה (ליגת התאחדות הכדורגל של צפון-מזרח גרמניה) ותפסה את מקום הליגה השלישית במדינה.  ב-1994 הוקמה הרגיונליגה צפון-מזרח, כשהיא מחליפה הפעם את האוברליגה בתפקיד הליגה השלישית בטיבה.  בליגה הרביעית הצליחה 03 קצת יותר וב-1996 השיגה את כרטיס הכניסה לרגיונליגה החדשה, שהורכבה ברובה מקבוצות מזרח-גרמניה לשעבר, שהיו גדולות על קליינה הרטה ושלחו אותה ב-1998 חזרה לאוברליגה.

משם לא הצליחה עוד הקטנה להתאושש, ירדה בתום שני עונות נוספות לפרבאנדסליגה (הליגה החמישית, שב-2008 עברה שינוי מבני נוסף, הפכה לליגה השישית והחליפה את שמה לברלין ליגה). רק בתום שש עשרה שנים הצליחה הקטנה להתעלות על עצמה, לזכות באליפות ולהעפיל לאוברליגה.

ועכשיו במקום הראשון באוברליגה (ומשחק עודף על FSV אוניון פורסטנוואלדה הדולקת אחריה, ותקווה שזה ישתנה בקרוב) ועם מזל של אלופים בדרבי מרשה לעצמה קליינה הרטה יותר לחלום על העפלה לליגה הרביעית.

*

0:3 במשחק שיכול היה להסתיים לגמרי אחרת, שלושה שערים של קבוצה שעם קצת יותר ריכוז של חלוצי היריבה היתה סופגת שלישיה עוד לפני ההפסקה.  יש להם אופי, הספיק לדווח לי השיער הלבן לפני שהתנפל בחיבוקים על טוקו, כל שחקן בקבוצה שלנו הוא מענטש.

במסיבת העיתונאים שנערכת בפינת הפאב יושבים המאמנים מוראט טיק ומרכוס שאטה.  טיק אפילו לא מנסה להסתיר את האכזבה: "אפשר לחלק את המשחק לשני חלקים : 75 הדקות הראשונות ו-15 הדקות האחרונות.  החמצנו ארבע הזדמנויות בטוחות לשער, החילופים שלנו לא עזרו, המשחק לא היה ממושמע.  לא נשקע באכזבה, נקודות מול מוליכת הטבלה הן בונוס, את הנקודות שלנו נאסוף במקום אחר".

רשות הדיבור עוברת לשאטה שמבקש, לפני הכל, להציע למאמן האורח משהו לשתות.  כוס מים עושה דרכה מהפאב, שאטה ממשיך: " לא הצגנו מנטליות של קבוצה שרוצה לעלות.  החילופים שלנו בפתיחת המחצית השניה עזרו לדחוף קדימה, היה לנו מזל עם שתי הצלות של ניקו, התחלנו להיכנס למוד.  אני לא מרוצה מהמחצית הראשונה.  דבר אחד ברור: הנצחון שלנו היה גבוה מדי".

טיק מהנהן בראשו.  כל הנוכחים בפאב מהנהנים בראשיהם.  שני המאמנים תיארו בדיוק רב את שאירע על המגרש, אין שאלות, הכל ברור.

בדרך לרכבת אני עובר על פני שלושה שחקנים, שניים של 06 ואחד של 03.  ה-06ים מציעים ל-03 טרמפ הביתה, הוא מסרב בנימוס, יחזור הביתה עם אחיו.  השלושה מחליפים מספרי טלפון, נפרדים לדרכם.  ברכבת אין זכר לאוהדים, ככה זה במשחקים שאינם בונדסליגה אחת או שתיים.  כנראה שגם במשחקי ליגה שלישית, אבל בפעם האחרונה שקבוצה מברלין שיחקה בליגה השלישית זה קרה ב-2008.  מאז תקעה יתד אוניון ברלין בבונדסליגה 2 וכל שאר הברלינאיות לא מצליחות להעפיל לליגה השלישית.  גם העונה זה כנראה לא יקרה, ונותר רק לקוות שהמסע של קליינה הרטה יסתיים באליפות, עוד ברלינאית בליגה הרביעית בטח לא תזיק.

בונדסמאניה 2.0 – סיורי כדורגל בברלין

 

"שלוש בעשר"
המעבדה הסוציולוגית של ליגה א׳

6 Comments

עדי אבני 16 במרץ 2016

תודה ערן. נהנה מכל פוסט שלך, ובייחוד באלה המבכרים את הליגות הקטנות על הגדולות

רינוס מיכלס 16 במרץ 2016

נשבע לך שמאז ימי " שם המשחק " השם יקום דמו , לא הייתה לי הנאה כל כך צרופה של לשבת ולקרוא סיפורים על ספורט בכלל וכדורגל בפרט

אני מחכה לטורים שלך על הליגות הנמוכות , כאילו אני עומד לפתוח ספר תמונות ישן של המשפחה

אולי מבחינתך אתה לא מרגיש את מה שאני הולך לכתוב , אבל – בחיי שאתה " מבוזבז " …

ושאלה לסיום ,
כתבת ש – " ב 1945 הוצאו כל מועדוני הכדורגל מחוץ לחוק ונאלצו לפעול תחת זהות חדשה. "

על ידי מי ולמה ?

ערן לוי 16 במרץ 2016

חלוקת ברלין לרובעים עם תום המלחמה (אמריקני, בריטי, צרפתי וסובייטי) הביאו את הצורך בחלוקה של מועדוני הספורט על פי האזורים החדשים. מועצת כוחות הברית החליטה על פירוקם של כל מועדוני הספורט בעיר ואישור פעילות ברמה עירונית בלבד.

רינוס מיכלס 16 במרץ 2016

תודה על ההיענות והתשובה ☺

טל 17 במרץ 2016

כתבה מצוינת – כיף לקרוא !

נראה שאתה צריך גם קצת קרם ידיים בגלל הקור… :)

ערן לוי 17 במרץ 2016

אופס, שכחתי ללחוץ על כפתור הפוטושופ…

Comments closed