תפס אמריקה בבוואריה

מספר מלים בעקבות הארכת חוזהו של אלמוג כהן באינגולשטדט

המשחק היה נורא ואיום, המטריה שאבי הניף מעלינו כיסתה טפח וחשפה טפחיים, כל השחקנים היו מכוסים בשכבת בוץ עבה, אפילו פילים לא היו עולים לשחק בעיסה הבוצית שנוצרה במגרש.  אבל שחקני מכבי והפועל בעונת 1978/9 היו הרבה יותר מאשר סתם פילים.

היו שם עבירות בלי סוף, במשחק שהיה מסתיים בימינו עם שלושה כרטיסים אדומים לכל צד.  לפחות.  והאוהדים שיתפו את השחקנים בתנובת הארץ והשליכו עשרות תפוזים אל עבר המגרש.  היו אלה הימים בהם שערים 4-5 היו מלאים באוהדי מכבי, ושער 7 שימש כבית היחיד לאוהדי הפועל.

ואז הגיע הרגע שנחרט בזכרון, שלי ושל עולם הכדורגל הישראלי: מושיק שוויצר התנהל באיטיות מוגזמת באגף שמאל של המגרש הבוצי.  רק ג'ימי טורק עמד מולו, במרחק גדול, מנסה לנחש את המהלך הבא.  שוויצר הרים את הכדור אל עבר מרכז רחבת הפועל, אבי כהן הגיע בריצה, הניף את רגל ימין עם סטייל שלא ידעתי שקיים, והרגל שלו פגשה את הכדור ושלחה אותו למשקוף – ופנימה.

כבר למחרת כתבו בעיתון על הסקאוטים של ליברפול שהיו במשחק ודיברו על "השער שישלח את אבי כהן לאנגליה".  ואחרי שמכבי ת"א זכתה באליפות במחזור האחרון, עם 0:2 על הפועל חיפה (עם שערים של אבי כהן ויהודה קצב) ידעתי שזכיתי, שראיתי אגדה.

אבי כהן עבר לליברפול, לא היה מגדולי שחקניה, אפילו הבקיע שני שערים עצמיים, אבל הוא היה בליברפול! פאקינג ליברפול! לא היתה אז קבוצה כמו ליברפול באנגליה, בעולם.  ביציעים היו שרים אז "ליברפול באנגליה, מכבי בישראל" (או הפועל, או הכח, כל הגרסאות נכונות.  כי ליברפול היתה האחת והיחידה).  אבי כהן בליברפול, ישראל באנפילד.

*

השנים שחלפו, ואיתן גיבוש הדעה הפוליטית וקהות הלאומיות שלא היתה בלתה בסוף שנות השבעים, חסכו ממני את הצורך להתייחס לשחקן כדורגל שמחפש את  פרנסתו במקומות מקצועיים ומכניסים יותר כ"שגריר".  אבי כהן רצה להתקדם בחיים, בדיוק כמו ויקי פרץ שהצטרף לשטרסבורג, משה גריאני ויעקב כהן שעברו לברייטון, בדיוק כמו גילי ורמוט ואיתי שכטר שהגיעו לקייזרסלאוטרן, ובל נזלזל בסינטהיו סלליך של אלופת סלובניה ובחצי משחקני הליגה שמצאו עצמם לרגע בליגה הבלגית.

כי יש משהו אחר באירופה, גם אם זה קורה בליגה האוסטרית או השוויצרית.  יש סטנדרטים אחרים, יש מוסר תשלומים אחר, יש איכות ומקצוענות אחרת.  יש גם תככים, מזימות, מלחמות אישיות, כמו בכל ארגון שמאגד חבר'ה צעירים שרוצים להיות טובים יותר מכל יריביהם, חיצוניים ופנימיים, שמפוצצים באנרגיות נעריות לטוב ולרע, שמקדישים חלק ניכר של חייהם לענף מכניס – אך גם תובעני, קשוח ובלתי צפוי.

גילי ורמוט – בחירה אקראית, ולו רק בשל תקופתו בגרמניה – הוא דוגמא לשחקנים שבחרו לשוב למקום בו הם פרחו בעבר, המקום שבזכותו (ובזכות סוכנים חרוצים?) הגיעו לאירופה.  היה להם קשה, הם לא זכו בדקות משחק רבות, הם עבדו קשה, יותר קשה מאשר בארץ, והיו לבד, בלי משפחה וחברים קרובים ועם מזג אוויר מחורבן, והכל בשביל התקווה להיות בסגל בסוף השבוע, אפילו לא בהרכב.

Bundesmania כדורגל מגרמניה

המעבר של אבי כהן לליברפול היה בגדר נס, לא משהו שחושבים עליו יותר מדי כשבוחנים אפשרויות קידום בשנים שלפני אלבום הזהב הראשון של פרינס.  ואז הגיעו איל ברקוביץ' ויוסי בניון לממלכה המאוחדת, וחיים רביבו לגליסיה, ופתחו לכולם את העיניים.  וגם אם כיום קשה לראות את השחקן שיעשה את דרכו בזמן הקרוב לקבוצה שלא מזכירה את זו של בוב פייזלי, עדיין שומרים פרשנים דמיקולו נאמנות ל"קבוצה גדולה או כלום".

אני רואה את תומר חמד בצ'מפיונשיפ ונהנה מכל רגע מוצלח שלו.  אני נזכר בעדן בן בסט עושה קריירה בברסט הקטנה ולא מצליח להבין איזה אינטרס היה לו לחזור לארץ, גם אם בטולוז הלך לו קצת פחות.  אני זוכר את רוברטו קולואטי בבורוסיה מנשנגלאדבך בימי הבונדסליגה השניה שלה ומעלה חיוך.

אני גם זוכר את בן שהר נאבק על דקות משחק בבונדסליגה השניה.  הוא הגיע לברלין, עבד קשה, והיה לו את מה שצריך כדי להצליח בגרמניה – וזה הספיק לליגה השניה בלבד.  ולא שיש משהו רע בליגה השניה, ההפך הגמור: ליגה חזקה, איכותית, קשוחה, עם שחקנים שיכולים למצוא מקום בהרכבים אירופיים רבים, ליגה עם שחקני נבחרות בכירים, עם ממוצע צופים שעומד העונה על 18,780 צופים למשחק.

אבל זו ליגה קשה, שדורשת עבודה קשה, אולי אפילו יותר מאשר בבונדסליגה, מקום בה הקשיחות מפנה מקום ליעילות, לטכניות, ליכולת האישית.  בן שהר הצליח שם, במקום הקשוח ההוא, כשחקן סגל הרטה ברלין, הקבוצה שכולם רצו לנצח, המכבי של  הליגה השניה, עם התקציב הגדול ביותר והשחקנים הטובים ביותר.  הוא רץ באגף, התמודד כשווה בין שווים עם שחקנים ותיקים בליגה, עשה בדיוק את מה שדרש ממנו המאמן שלו.  שחקן מהיר, חזק, עם שליטה בכדור ועם כח מתפרץ, ומה לעשות שגם בן שהר לא יכול למצוא את מקומו בליגה הבכירה בין שחקנים כסמי אלאגווי, סנדרו ואגנר וניקו שולץ.  (בדיחה של הללי על סנדוויץ' טוניסאי, המלחין האהוב על היטלר ו'היחידה לטיפול נמרץ בעוד 3…2…1…)

*

וכל תשפוכת שבע מאות המלים שלפניכם מגיעה כהקדמה לברכה לאלמוג כהן, שבליל הסדר חתם על הארכת חוזהו באינגולשטדט.  השחקן שהגיע ב-2010 לנירנברג לא רווה תמיד נחת, הבין שהוא בפיגור פיזי לעומת חבריו לקבוצה ועשה הכל על מנת להשתוות אליהם, לכל הפחות.  והוא התקדם, ועבר לאינגולשטדט, הקבוצה של אאודי עם הכסף והשאיפות הגלויות להעפלה לבונדסליגה.  והוא היה שם, סופג הקנטות על נסיעות לפאדרבורן, בילפלד ואוסנברוק שלא מוכרות לאנשים שבין שש לשמונה בערב יושבים באולפנים של תחנות רדיו, סופג וממשיך, סופג ומתעלם, יודע מה הוא צריך לעשות, והוא עשה הכל לעצמו, עבור הקריירה שלו, כי רק הוא קובע איך תיראה הקריירה שלו.

ועכשיו הוא כבר שחקן עם ותק של שבע שנים בגרמניה, בשתי הליגות הבכירות.  ובפעם האחרונה שראיתי אותו הוא הגיע לברלין עם אינגולשטדט, שחקן מן השורה שעולה בדקה ה-70 ומיד מדליק את כולם, דוחף את החברים שלו קדימה, מביא אותם על סף שוויון עם בישול ועידוד והתרוצצות בלתי פוסקת על המגרש.  שחקן חזק, שחקן יעיל, שחקן שיודע מה הוא רוצה, שחקן בונדסליגה.

יש חוקים חדשים בעולם, ועל פיהם שחקני הכדורגל הישראלים אינם בטופ העולמי.  אבל יש כל כך הרבה שחקני כדורגל בעולם שאינם בטופ ועדיין יודעים איך לזנב בו.  הם יודעים מה הם שווים, הם עושים הכל כדי להמשיך ולהשתפר מהמקום בו הם נמצאים, הם לא מתייאשים, הם נלחמים על כל דקה בהרכב, הם מקבלים המון כסף עבור המלחמה.

זה לא בשביל כולם, זה ברור.  זה כן בשביל אלמוג כהן, גם זה ברור.  שרק נזכה לראות עוד ממנו, לבטח בשנתיים הקרובות.  הוא לא שגריר, גם לא לגיונר, אבל הוא היחיד בבונדסליגה שאפשר לפגוש ברחוב ולדבר עמו בעברית, וזה מספיק כדי לרצות בהצלחתו.  פרובינציאלי? שיהיה.  מה שהיה טוב לאבי כהן לבטח יהיה טוב לאלמוג כהן.

ALM

 

Mary v. Mare - הנשים בלונדון
מהארת׳סטון ועד ג׳ון סטונס

38 Comments

מיכאל 23 באפריל 2016

מעולה וכל כך נכון לגבי היחס הפטרוני על כל רבדיו של שדרני/פרשנים בארץ.

גיא זהר 23 באפריל 2016

כל כך נכון. העיקר כל פעם מדברים עליו בזלזול ועל לא עוול בכפו במשוואה עם ערן זהבי. לאלמוג כהן אף פעם לא תהיה האלגנטיות של רביבו, מסירות האומן של ברקוביץ והדריבל של בניון, אבל עוד 30 שנה כשיספר לנכדים שהוא תיקל את מולר, זהבי יספר שהכניע את קליימן וגורש. כהן וטל בן חיים הבלם ובביראס הם אלו שהפוסטרים שלהם צריכים להיות תלוים בחדרים של הילדים שחולמים להיות כדורגלנים מקצוענים.

יואב 23 באפריל 2016

לזהבי יהיה המון מה לספר לנכדים. וזה יהיה מאד ארוך(:

גיא זהר 23 באפריל 2016

לא מזלזל בכלל בזהבי אבל זה כמו להשוות בין אלעד הופמן לעמרי כספי

יואב 23 באפריל 2016

לא ולא.
פעמיים ליגת אלופות ולא מעט בזכותו.
תארים? שיאים? צמדים על בנפיקה ופרנפורט? מספרת מול ליון? הרואיות מול באזל ופלזן?
אלעד הופמן זה מצחיק. אל תקלקל גיא אני מחזיק ממך(:

יואב 23 באפריל 2016

עם כל הערכה לאלמוג, הוא מחליף את הסי וי שלו עם ערן בלי למצמץ בכלל.
הוא עושה קאריירה יפה ועדיין לא באיזור חיוג של זהבי. כמעט באף פרמטר.

גיסנו 23 באפריל 2016

לא חושב. אני רואה את זה כשני מסלולים מקבילים,אלמוג כהן עשה דברים שזהבי לא ולהיפך. השאלה מה עדיף היא סובייקטיבית.

גיא זהר 24 באפריל 2016

ברור שההשוואה להופמן (אליל דרך אגב) היתה פרובוקטיבית, אבל בעיניי, ואני מבין לגמרי את השיקולים שלו, זה שזהבי לא יצא שוב לאירופה אחרי עונת סוזה היא לכל הפחות חוסר מיצוי פוטנציאל עם כל הכבוד להצגות מול פלזן ובאזל. מעריך הרבה יותר את אלמוג וטל בן חיים. זה גם כתם גדול על הקריירה של אחד מהגדולים שראיתי – משה סיני.

Kirma der faux 24 באפריל 2016

כלומר האם עדיף שגרה אפורה של עוד תיקול ועוד מסירה, אבל כשהיריבים המידיים שלך הם באיירן, דורטמונד, שאלקה וולפסבורג הרטה וכו', או רגעי שיא לא מעטים בישראל ושש עד עשר משחקים בשנה במפעל אירופאי.
אני מניח שאין עדיף, זה תלוי בבן אדם.

גיא זהר 24 באפריל 2016

תעשו את התרגיל ותחליפו את מכבי בבאטה בוריסוב ונראה כמה יגידו שעדיף לשחק שם. אבל ההשוואה היא בכלל לא רלוונטית אלא קונטרה לאלו שהישוו בין העיסקה של אלמוג לזהבי והתייחסו באופן כה מבטל אליו.

מאנו 23 באפריל 2016

שוב אתה לא יכול לצאת ולחשוב מחוץ לקופסאת האוהד העילג והבור שאתה. צא ולמד

יואב 24 באפריל 2016

מאנו,
מספיק עם הסטוקינג! אתה לא מעניין.
גיסנו,
ובמסלולים המקבילים?

מאנו 24 באפריל 2016

במסלולים מקבלים אתה אספסוף צהוב ונבער שלא מבין דבר וחצי דבר בכדורגל, ולא מסוגל להפסיק מסגידתך לערן זהבי.

יואב 24 באפריל 2016

בחיים האמיתיים אתה מאונן כפייתי. סקס כדורגל, מערכות יחסים. אתה חי ליד. אתה לוויין ומכונת קלישאות כל כך מחורבנת שהבלוף שלך נחשף מיד.
אל תזהם את האתר הזה. שחרר

מאנו 24 באפריל 2016

"אתה חי ליד. אתה לוויין" – אין לי מושג מה זה בדיוק אומר, אבל אהבתי את ההשקעה.

יואב 24 באפריל 2016

למה שתבין משהו כל כך בסיסי שנכתב בעשרים שניות?
זה מבלבל אותך, אתה עם דף המסרים נגד מכבי המוכן מראש. מקווה שאת החלק- מאונן הבנת. לטובתך.

Amir A 23 באפריל 2016

לגבי אבי כהן, אם אני לא טועה השער העצמי הראשון שלו היה במשחק שבו הוא גם כבש והסתיים ב- 4-1 לליברפול

גיא זהר 23 באפריל 2016

משחק האליפות של ליורפול

YuvalR 23 באפריל 2016

מעולה.
בביקור בגרמניה ב-2011 הלכתי למחזור הראשון (של 2011/2012) בברלין, הרטה נגד נירנברג. קניתי בחנות האוהדים של הרטה בתחנה המרכזית חולצה פשוטה לכבוד העליה של העונה קודם ואיתה הסתובבתי בעיר בשעות שלפני המשחק. פגשתי חבורת אוהדים שמחה ושתויה של נירנברג וניגשתי אליהם. היו קצת מופתעים שאוהד הרטה ניגש אליהם, אבל ברגע שפתחתי את הפה הם הבינו שאוהד הרטה אני לא.. הצגתי את עצמי כתייר ישראלי ושאלתי אותם על אלמוג כהן.
העיניים של כולם נפתחו – מתים על אלמוג. אחד הפייבוריטים שלהם. לא שחקן גדול במובן הרגיל, אבל לוחם שנותן את כולו על המגרש תמיד וזה יותר חשוב לאוהדים האלה מהכל. אמרו שמזכיר להם את הכדורגל הקשוח של פעם. וכן, היה אפשר לראות את זה אחרי זה על המגרש. לא מפתיע שהוא עדיין בגרמניה. ולמי אכפת מה פרימו ודומיו חושבים.

Martzianno 23 באפריל 2016

מדויק.
ואין על ה-ח' בפינה השמאלית העליונה, בהילוך החוזר.

אביאל 23 באפריל 2016

מדויק, זה תמיד מצחיק אותי שאומרים שזהבי הוא הישראלי הגדול ביותר, כבר שכחו מה ברקוביץ, אבי כהן, רוזנטל, רביבו, אוחנה וכו׳ עשו בחו״ל.

7even 23 באפריל 2016

שחקן נשמה

7even 23 באפריל 2016

כ"כ נכון המשפט על מה יספר לנכדים

יואב 23 באפריל 2016

ערן, פוסט נהדר!

קסנופון ללא הרבבה 23 באפריל 2016

מעולה. תודה.

אורדוניה 23 באפריל 2016

להוריד את הכובע. בלי טיפת ציניות

סימנטוב 23 באפריל 2016

אני לא בעניינים איזה כיף לקרוא עליו. אהבתי!

איציק 23 באפריל 2016

ושמישהו יספר לי שעקשנות והתמדה הם לא כישרון. כל הכבוד לו. ממש לא לכל אחד יש את זה בארגז הכלים שלהם ולכן לא הגיעו. הוא כן הגיע.

גיא זהר 24 באפריל 2016

ולא פחות חשוב, באר שבעי!

MOBY 24 באפריל 2016

נו בחייכם.
אני מבין את התל אביבים. דירוגים ורשימות הן דבר סובייקטיבי.
אצלי, קטן ועטר יבואו תמיד לפני ברקו ובניון. אבל אני מבין שזה בא מעיניים ירוקות לחלוטין.
כמו גם שממן ואבוקרט לא קיבלו את הכבוד שהגיע להם (רמז, הרבה מעל מלמיליאן וסיני או טורק למשל).

רומן 24 באפריל 2016

טור מדהים!
אני אישית הייתי מעדיף 30 להכנס דקה 70 כל משחק ולהתרוצץ בין הבלמים בטירוף מאשר להיות פה מלך הביצה.
אני תמיד מרחם עם שחקנים טובים שלא שיחקו בחול, כאילו מרגיש שהם פספסו את הקריירה שלהם.
לכן מבחינתי גם ווואליד בדיר וגם נג'ואן גרייב שמשום מה לא הזכרת אותם עשו קריירה הרבה יותר גדולה מזהבי ואפילו מרובן עטר.

matipool 24 באפריל 2016

ערן – טור נהדר .
אי אפשר להסביר לילדים של היום את המעבר של אבי כהן לליברפול . אני יודע שכבר כתבתי את זה בעבר וזה אולי כבר משעמם אבל רק לחשוב ששלישיית הזרים של ברצלונה היום הייתה מסי , ניימאר וערן זהבי נניח ( אז היה מותר רק 3 זרים ) . מה שעוד מעצים את ההגעה שלו לליברפול של אז , זו העובדה שאז לא היה אינטרנט / מחשבים אישיים / ניידים וכו' והעולם היה הרבה פחות כפר גלובלי .

גיא זהר 24 באפריל 2016

ראשית המעבר היה מדהים. לדעתי היה השחקן היחידי מחוץ לשחקנים מהאיים הבריטים שלא נחשבו אז לזרים. זהבי פנחס בגדולתו.

טל 12 24 באפריל 2016

אני זוכר את התקופה,כולם דיברו אז על אבי כהן וההמעבר שלו לליברפול. כילד שהחל להתעניין בכדורגל התלהבתי,אבל לא הבנתי אז את גודל ההישג.

רציתי שיהיה לי את הקלף שלו (היו אז מסטיקים עם קלפים של כדורגלנים) לאוסף,באותן שנים ופעם אחד זכיתי בקלף של אבי כהן,בעודי מתלהב,אני מבחין בתמונה שזה לא אבי כהן הזה.לאכזבתי גליתי שזה היה קלף של אבי כהן מרמת גן (הכח או הפועל ,לא זוכר).

טל 12 24 באפריל 2016

אחת

טל 12 24 באפריל 2016

כאוהד נתניה אני זוכר לטובה את האינטנסיביות של אלמוג במשחק.כיף לראות אותו בפועלה.הוא עובד קשה על המגרש,אי אפשר לפספס את זה.

אני מקווה לראות את אלמוג כהן בנבחרת.יש מאמן חדש אז אני מאמין שהוא יקבל את הזימון שלו.אם ישחק מספיק דקות בקבוצתו,אני לא רואה סיבה שהוא לא יחזור ל 11 של הנבחרת.

היסטוריון של ספורט 24 באפריל 2016

תודה על הפוסט
וזו דוגמה למה הכדורגל הישראלי נראה כמו שהוא נראה.
אלמוג כהן שחקו בונדסליגה לגיטימי לחלוטין שהוכיח עצמו בעקשנות אין ספור.
יום אחד הוא זרק מילה (כנראה) על אלי גוטמן .
מאז גוטמן החליט שהוא לא יהיה בנבחרת וזימן איזה 35 שחקנים לכל קמפיין רק השחקן הכי בכיר שלנו ,בעצם היחיד שלנו בארבעת הליגות הגדולות ביבשת לא זומן.
אמנם זכותו של מאמן להחליט על השחקנים אבל מתוך השקפת עולם של ממש לא מתוך חיסול חשבונות.
אני מאמין שאם אלישע דברים כאלו לא יקרו.

גורביץ' 24 באפריל 2016

למזלו וכנראה הרבה בגלל אבא שלו והמשפחה הוא חזר לגרמניה, אמנם לליגה השנייה, אבל חזר, אחרי החצי העונה הנוראית הזאת בהפועל תל אביב. הוא הרים קריירה אובר אצ'יברית בטירוף יחסית לשחקן שלא יודע לבעוט מרחוק ולא יודע לפתוח הגנה במסירה, ואני אומר את זה במובן הכי טוב שיש.

Comments closed