כבר לא שלך, סנדרו

החלוץ שבחר בפרובוקציה - וחצה את הגבול. לפחות עבורי

המשחק הביתי האחרון של הרטה אמור היה להיות חגיגה אחת גדולה. עונה נהדרת של הקבוצה שאך לפני שנה ניצלה מירידה במחזור האחרון. 60 אלף צופים הגיעו למשחק מול דרמשטדט, שבימים כתיקונם לא מצליח למשוך יותר מ-40 אלף לאצטדיון האולימפי. המאמן פאל דרדאי דיבר על "חגיגת סיום עונה", האוהדים קיבלו קופונים לבירה אחת בחינם, וכולם קיוו לנצחון שישמור את 'הגברת הזקנה' של גרמניה קרובה למקום הרביעי, ואולי אפילו לסיים את העונה עם כרטיס לליגת האלופות.

כי כל מה שקרה העונה להרטה הפתיע את כולם – אם לא מכירים את הרטה. פאל דרדאי לא נבחר במקרה לאמן את הקבוצה. אם היה שחקן נשמה בהרטה, דרדאי עונה להגדרה. הוא אף ויתר על אימון נבחרת הונגריה כדי לעמוד במחויבויותיו עבור הרטה. זה התחיל עם מלחמת הישרדות בעונה שעברה עם סגל שחקנים ששווה יותר ממאבקי תחתית, וזה המשיך עם רכש ממוקד, מעבר למשחק התקפי ושמירה על רוטציה קבועה של שחקנים מצטיינים.

ולדימיר דארידה הצ'כי, השחקן עם הקילומטרז' הגבוה בבונדסליגה, הפך לאיש המפתח בקישור האחורי; סלומון קאלו מככב בעונתו הטובה בגרמניה עם ארבעה עשר שערים ושני בישולים; ודאד איביסביץ' בן ה-32 חזר לשחק באופן קבוע אחרי שנה וחצי על ספסל שטוטגרט וגמל בשלושה עשר שערים בליגה ובגביע, במנהיגות על המגרש וביצירת האחדות והדבקות במטרה של כל שחקני הסגל. אפילו על היעדרותו הממושכת של תומס קרפט בשל פציעה התגברו בזכות יכולת מופלאה של רונה יארסטיין, שבגיל 32 הגיע מנורבגיה כדי לשמש כשוער המשנה ומצא עצמו בשיא יכולתו כשוער הראשי לאורך רוב העונה. לא מפתיע שולנטין שטוקר, שפעם הדיח את מכבי ת"א עם פ.צ באזל ושבקיץ 2014 עבר להרטה תמורת 4 מיליון יורו, לא הצליח למצוא את מקומו בהרכב האיכותי ובילה את רוב חלקה האחרון של העונה ביציע.

והיתה את הנסיגה בסיבוב השני, עם 17 נקודות ליגה בלבד (ומקום 15 בטבלת הסיבוב השני של הבונדסליגה), ששיאה בתבוסה 5:0 לבורוסיה מנשנגלאדבך וסופה (נכון לעכשיו) הוא בחמישה הפסדים בששת משחקיה האחרונים, כשאפילו את הנקודה הבודדת השיגה הרטה במשחק בית מול היורדת החלשה האנובר 96. יודע נפש אוהדי הרטה אנוכי, ניתן כנראה לספור על יד אחת את מספר האוהדים המאוכזבים בעונה הנוכחית, כי שלב הבתים של ליגת האלופות זה כלי פיננסי עצום שאיש לא יתנגד לנוכחותו בעונה הבאה, אבל אחרי ירידות ועליות תכופות כמו אפס מעלות בדצמבר גם מקום בליגה האירופית לא מותיר יותר מדי אוהדים עם תאוותם בידם.

בשבוע שעבר בכה מיטשל וייזר בתום משחק ההפסד של הרטה לבאייר לברקוזן (2:1) שהדיח אותה מהמקום הרביעי. הוא רצה ליגת אלופות, כל כך רצה שלא הצליח להתגבר על האכזבה. כולם ידעו שהסיכוי קטן, אבל הגיעו למשחק מול דרמשטדט עם מחשבה שאולי לא הכל אבוד, אולי עוד אפשר להתברג למקום הרביעי. נצחון אחד של הרטה, הפסד אחד של בורוסיה מנשנגלאדבך, שוויון נקודות ומאבק על המקום הרביעי עד לשניה האחרונה של העונה.

OLY

*

ולדימיר דרידה העלה את רף הציפיות של 60 אלף הצופים לשמיים עם שער יתרון בדקה השישית, מהר מאוד הגיע השוויון (24) של ג'רום גונדורף והחזיר את כולם לפרופורציות. ובכל זאת – רק שער אחד, זה כל מה שצריך כדי לשוב ולחלום. והשער הגיע – בצד השני. סנדרו ואגנר, מכל השחקנים בעולם, העלה את דרמשטדט ליתרון בדקה ה-82 – ורץ לחגוג. מול ה'אוסט קורבה', היציע של אוהדי הרטה.

לואגנר סיפור לא גמור עם הרטה. בעונה שעברה הוא רשם 257 דקות ליגה בלבד, כולן כמחליף. הוא לא הצליח להרשים את יוס לוהוקאי, וגם פיטוריו בפברואר 2015 לא תרמו לעליית דקות המשחק של החלוץ הגבוה (1.94מ'). דרדאי השאיר על המגרש את הלוחמים למאבק ההישרדות, ואגנר אפילו לא נכלל בסגל לקראת סיום העונה.

לקראת העונה הנוכחית החליט דרדאי לוותר על שירותיו של ואנגר. החלוץ עבר לעולה החדשה מדרמשטדט, הפך באחת לכוכב הגדול עם אחריות ליותר משליש משערי הקבוצה (14 שערים, חמישה בישולים, מתוך 38 שערים קבוצתיים) והבקיע את שער הנצחון של הקבוצה בברלין, השער שהבטיח סופית את הישארותה של דרמשטדט לעונה נוספת בבונדסליגה.

Bundesmania כדורגל מגרמניה

*

כולם בברלין אהבו את סנדרו. היתה לו נוכחות על המגרש, גובה מאיים ויכולת איום תמידית על השער. כולם ביציעים רצו לראות אותו משחק בעונה שעברה, הרבה יותר מאשר שיחק בפועל. היינו עומדים בתור לבירה או לשירותים בהפסקות המשחקים ומדברים על הצורך בסנדרו, על האפשרויות שעומדות בפני הרטה שלנו יחד עם סנדרו על הדשא, על נוכחותו החיונית במשחק הגובה של הקבוצה. והיו כמה שלא אהבו אותו, וחשבו שהוא חלש מדי עבור הרטה, אבל הם היו בודדים ונבלעו בים האהבה שהורעפה על סנדרו בברלין. כשעזב לדרמשטדט שמחנו עבורו, ידענו שאין לו סיכוי למצוא את מקומו תחת דרדאי ושעדיף לו לעזוב. שמחנו עבורו כשהפך לשחקן המרכזי של דרמשטדט ולשחקן מבוקש בבונדסליגה.

ואיך חגג סנדרו את שער הנצחון באצטדיון האולימפי? עם ריצה ל'אוסט קורבה', עם תנועות מתריסות לעבר הקהל שכה אהב אותו ועם אצבע על השפתיים שאומרת "תשתקו, אני עכשיו מדבר". אחר כך הוא הסביר שהפרובוקציה הגיעה מפני ש"היו הרבה רגשות במשחק, לא נשלחתי מכאן בצורה יפה" וש"לא התכוונתי לפגוע, ה'אוסט קורבה' תמיד תמך בי, אבל שם למעלה היו תמיד כמה ששרקו לי בוז וצעקו שאני עיוור".

 

WAG

פעם אהבתי את סנדרו ואגנר, היום כבר לא. החלוץ שהגיע בשבת בבוקר לברלין ככוכב הבלתי מעורער של דרמשטדט עזב אותה בשבת בערב כאיש קטן. גם חמישים שערי ליגה לא יצליחו לכסות את העליבות שבאקט, את חוסר הקשר שלו – ובמידה רבה של שחקנים מקצוענים רבים – לאוהדים. כי אם היה קשוב אליהם, קרוב אליהם, היה יודע שאוהביו ביציעים רבים עשרות מונים מאלו שסונטים ומקללים. ואם היה יודע לא היה נוקט באקט האינפנטילי וחסר המודעות.

ואין בלבי על חגיגות מול האקסית. יותר מכך – מאוסה בעיני הנפת הידיים המתנצלת אחרי שער שמובקע מול האקסית. מה שהיה היה, עוברים קבוצות בכדורגל המקצועני, ואין דבר טבעי יותר מחגיגה אחרי כיבוש שער. אבל יש גבול – וזהו הגבול הדק שמבדיל בין החיבור של ה'קומון פיפל' למשחק לבין הפיכתו לעוד מוצר שיווקי קר אינטרסים, כמו משחק מחשב או מכונת כביסה.

אז יופי לו, לואגנר, על העונה הנהדרת. ויופי לו, לואנגר, על הפרובוקציה בפנים של האנשים שאהבו אותו למרות שבקושי ראה דשא. והוא בטח לא יישאר בדרמשטדט בעונה הבאה כי יש הרבה קבוצות בונדסליגה שירצו מבקיע כה מחונן בשורותיהן. ואני לא אוהד סנטימנטלי, רחוק מכך, מביט למציאות בעיניים, יודע עם מי יש לנו עסק, גם בבונדסליגה על עקרונותיה המתמסמסים, אבל גם לי יש גבול, ובסוף השבוע חצה אותו ואגנר.

****

****

ואחרי שהוצאתי קצת קיטור אני שמח לעבור לפסים אישיים:

בשבוע שעבר פורסם הטקסט הראשון שלי במדור הספורט של "הארץ" עם רשמים על מסע ההישרדות של אנרגי קוטבוס בליגה השלישית.

לא הייתי מגיע לכך בלעדיכם, על כל תגובותיכם, הערותיכם ושיתופיכם בחוויות עליהן אני כותב. לא הייתי מגיע לכך בלעדי 'דה באזר', ה-פלטפורמה העברית של הספורט.

תודה רבה לכולכם.

הנה הלינק לכתבה שלי ב"הארץ":

אנרגי קוטבוס – סרט מלחמה

היסטוריא פרטית
איך התחלתי לשנוא את מכבי חיפה

18 Comments

אורן 8 במאי 2016

אתה לא אוהד בארץ את מכבי?
פיו פיו משהו..

מאנו 8 במאי 2016

+1
אסור להשוות.

משה 8 במאי 2016

פיו ופיו והחבר העלוב השני שלו.

צור שפי 8 במאי 2016

גם מיכאל יוכין כותב היום על ואנגר. הוא יותר מסמפט אותו ממך. וברכות על האכסניה החדשה.

גילי פלג 8 במאי 2016

ברכות ערן, מגיע לך.

ארז 8 במאי 2016

מברוכ ערן. כל הכבוד.

גיל שלי 8 במאי 2016

ברכות לך ערן, אך המזל הוא של הארץ

yaron 8 במאי 2016

ברכות ערן.
שאלה (קטנונית) – איך התייחס אליו הקהל במהלך המשחק? זאת אולי פיסת אינפורמציה קטנה, אבל משמעותית.

matipool 8 במאי 2016

ברכות , ערן . כבוד !

holden 8 במאי 2016

ערן, איך מתייחסים לכהונתו של פפ?
מצד אחד אליפות רביעית ברצף של הקבוצה ומאידך כשלון בזירה הכל-אירופאית?
רומינגה מבסוט או מאוכזב מפפ?
עושה רושם שפפ עוזב בטונים צורמים כמו כל מערכת יחסים שמסתיימת בין גבר לאישה

cookie-monster 8 במאי 2016

אני נגעלת אוטומטית מכל שחקן שעןשה תנועת השתקה
או מציצה של בוהן.
ויהיה של איזה קבוצה שיהיה.
פשוט דוחה

עידוקוליס ליפשיץ 8 במאי 2016

שנים אני מנסה לפענח : יש מסר מאחורי מציצת הבוהן? למה חוגגים ככה?

אדם בן דוד 9 במאי 2016

בדרך כלל קשור לתינוק שנולד

עידוקוליס ליפשיץ 9 במאי 2016

כן, תינוק שנולד, אבל מה המסר?
אני לא חושב שזה רק תינוק שנולד כי יש שחקנים שמשתמשים ב"חגיגה" הזאת פעמים רבות. ומה יש להגעל אוטומטית מזה?

יניב פרנקו 8 במאי 2016

מממ

משה 8 במאי 2016

וברכות על הטור בהארץ.

no propaganda 8 במאי 2016

ברכות על הטור בהארץ.
אתה בטוח של דרידה הוא השחקן המהיר בבונדסליגה? אני זוכר שזה קינגסלי קומן ואחריו אובמיאנג.

ערן לוי 8 במאי 2016

סליחה, מיהרתי :(
דארידה הוא לא השחקן המהיר, הוא השחקן עם מס' הקילומטרים הרב ביותר בבונדסליגה.
תוקן, תודה.

Comments closed