בשיעור מולדת (ערן לוי, ישראל)

יומיים בארץ הספיקו לבת שלי לאמץ מנטליות חמימה מעט מזו הגרמנית. היא רצה בכל הבית, מנהלת שיח עירני עם בן אחותי בן הארבע וחצי, במבטא גרמני רך יותר היא דורשת בכל שעה עגולה מיני פיתה עם חומוס והיא כמובן כבר מכירה את כל הדמויות מערוץ לולי. אמא שלה היתה מתה אם היתה יודעת – אצלה בבית אין אפילו טלוויזיה. אבל אמא שלה חושבת עד היום שעברית כתובה היא שפת יתדות, אז גם לטקסט הנ"ל היא לא תתוודע.

איזה חג ארוך, ארבעה ימים בבית עם אורחים מסביב לשעון וכמויות כבד קצוץ שדבוקות עד עכשיו לדפנות הקיבה, בצוותא עם החומוס. יין ויאנג עטופים בחלת שבת. הידיעות מברלין מבשרות על שבוע שלם של עשרים וחמש מעלות צלסיוס. לא עוזבים את ברלין בחום כזה, הרי אלוהים יודע שהטישרט הבא לא יפציע בעיר לפני סוף מאי 2012.

שדרות רוטשילד מבולגנות. האוהלים מזמן איבדו צורה, הרהיטים הישנים שעדיין נמצאים בשדרה שחורים מפיח ושולחן ההכוונה מאכלס רק את אלה היושבים מאחוריו. תחושות חזקות של "סוף סוף התעוררנו" מלוות אותי בכל מפגש עם חברים ומכרים, ודווקא הרווח שבין שיינקין לבלפור מצליח לעורר אותי ולהחזיר אותי לתל אביב שעזבתי לפני שש שנים – לבית הקפה בשדרה, למסלול האופניים היחיד שהכרתי, לרחובות הקטנים שמובילים לקינג ג'ורג'.

עולה לקומה השלישית בדיזנגוף סנטר. בקניונים בארץ אף פעם לא מבקשים כסף על פיפי. השירותים פתוחים לקהל הרחב ובסנטר יש אפילו חדר שירותים לילדים, עם ציורי חיות על רקע ירוק על הקירות, עם כיור בצורת פיל ואפילו עם מייבש שמותאם לידיים הקטנטנות של הילדים. איך זה שבארץ אפשר למצוא את מייבש-הידיים-בשבע-שניות כמעט בכל חדר שירותים ובגרמניה עדיין לא עלו על הטכנולוגיה הזו?

לפני שני עשורים עזבתי את הבית אחרי שלוש שנים ביחד. הדבר הראשון שעשיתי היה לנסוע לדיזנגוף סנטר ולהתקעקע. עברו שני עשורים, עברו גם שבע שנים ביחד, והנה אני שוב בסנטר, עומד מול חנות ענקית לקעקועים ופירסינג, מהרהר לדקה ונכנס. אימפולס.

לא יודע איזה קעקוע, אפילו לא יודע איפה בגוף אני רוצה אותו. המקעקע בחנות לא מנסה לדחוף לי בכוח, שואל אותי כמה פעמים אם אני בטוח. אני מאוד רוצה לעשות משהו עבור עצמי, בעיקר אחרי עוד יציאה לחופש. אני יוצא מהחנות כדי להרהר עוד מעט ברעיון ועובר ליד מרכז לשיאצו. קעקעוע אחד כבר יש לי ושיאצו עוד לא הספקתי. בסוף בחרתי בשיאצו. הקעקוע כבר מזמן יצא לי מהראש.

גם הכדורגל. במקום משחק של מכבי ת"א מול דינמו קייב (עם כרטיס ביד!) העדפתי להישאר בחצר האחורית עם המשפחה והחברים. בשבועיים בארץ לא קראתי על כדורגל ולא ראיתי כדורגל. עד יום ראשון בערב.  במקום דב-אלבוים-מארח-את-אחינועם-ניני בחר אבי בערוץ 55 בהוט. יובנטוס הראתה שם דברים ששנים לא ראיתי ממנה וניצחה את מילאן 0:2. לא יכולתי להתיק את העיניים מהמסך.

בסיום המשחק החל שידור של ריאל מדריד נגד אספניול, אבל הליגה הספרדית כבר מזמן לא מעניינת אותי, הכל ידוע. מה שעוד ידוע הוא שהמשחק בין מכבי ת"א לחיפה הרבה יותר מעניין מעוד 0:4 של ריאל. החלטתי שזה יהיה משחק הליגה הישראלית הראשון מפתיחת העונה בו אצפה, וקלעתי יפה.

אוטוטו חוזרים לברלין. עבודה, לנקות את הדירה, ארוחת ערב עם הקולגות, החומוס 'סבבה' של אברהמי, אשכול נבו מגיע לביקור בעיר. והאיטלקיה… לבד בברלין? רחוק מכך.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

ערן לוי, ברלין 

דה באזר גם בפייסבוק


יומן האליפות של הג'איינטס: איליי אוהב את האצטדיון בגלנדייל
סיכום ספטמבר. כשכדורגל פוגש כדורגל אנגלי

14 Comments

רועי 4 באוקטובר 2011

איך היו היציאות בימים האלה? סדירות? נא להמשיך לעדכן

אזי 4 באוקטובר 2011

המשפט שלך על זוגתך (אישתך?) שלא מבינה עברית נורא מזכיר לי את הפרסומת שעלתה לאחרונה על זה שצריך להתחיל להחזיר ישראלים מחו”ל לארץ כי בני הזוג שלהם והילדים שלהם לעולם לא יבינהו מה זה להיות ישראלי…
חבל שמיום ליום רק נראה לי יותר שצריך לברוח מכאן.

יניר 4 באוקטובר 2011

איפה נמצא החומוס של אברהמי בברלין?

Mr. Kate 4 באוקטובר 2011

הוידאו של נורית גלרון עשה לי חשק לפרסם משהו אחר שלה!
(שמעת חיבור כזה קודם?)

http://www.youtube.com/watch?v=TIKqW2V39lI

פיסגדו 4 באוקטובר 2011

כתבה יפה
שיר יפה איך אני אוהב אותו

עידו ברנואר 4 באוקטובר 2011

סוף סוף כתבה טובה
ישר כוח
עידו.

בורסה 4 באוקטובר 2011

כמה זמן לא קראתי כתבה כזאת מעניינת.
עלה והצלח

לנית 4 באוקטובר 2011

יפה כתבת! וחבל לי שלא התקעקעת… להתראות בשמחות :-)

בליקי 5 באוקטובר 2011

חביב, אבל מוכרח להודות שנכנסתי כי תהיתי אם יש סיכוי שזה הערן לוי ההוא…

ערן לוי, הפועל חיפה 5 באוקטובר 2011

זה לא אני, זה הערן לוי ההוא, מברלין.

אורי 6 באוקטובר 2011

אחרי החומוס של אברהמי תהיתי אם אני עוד אספיק למשחק של הרטה, ומה לעשות עם ארוחת הערב שקבעתי שנתקעת באמצע המשחק…?

הספקתי לראות את המחצית הראשונה שבה הובקעו שלושת הגולים של המשחק וחמישים אלף הצופים יצרו אווירה מטורפת. אגב, שמעתי פעם שאצטדיון כדורגל זה המקום היחיד שבו התור בשרותי הנשים קצר יותר מאשר בגברים, אז לא כך בגרמניה…

תודה על העצות, לא יכול לחכות לבוא שוב :)

בני תבורי 6 באוקטובר 2011

יופי של פוסט, מאלה שנגמרים מהר מידי…
יש הרבה מקעקעים מצויינים בת"א, אישית אני ממליץ על שניר במרכז בעלי מלאכה, סמטה של קינג ג'ורג' מקביל לשיינקין. לא הכי זול, אבל לא היית רוצה לחסוך בקעקוע, הא?

סימנטוב 6 באוקטובר 2011

כמו קעקוע המדינה הזאת לא תעזוב אותך, גם אם הצבע דוהה הקעקוע תמיד נשאר חלק ממך… ברכות על הישארותו בגינה :) סוף סוף אתה בבית
אחלה חזור מהר! :)

Comments closed