אשת חיל מי ימצא / ערן לוי, ברלין

יש לי קטע עם האקסיות שלי, בעיקר אלו שחיו איתי כמה שנים טובות לפני שהפכו לאקסיות שלי. היכרות סוערת, פרידה רגועה. בדיוק עכשיו אני מדבר בסקייפ עם אחת מהן. גילוי נאות: היא חברת המועדון היחידה שמתחשק לי לדבר איתה, עם האחרות זה יותר עניין של זכרון העבר ונימוס אלמנטרי.

נימוס עלק, הרי אני לא באמת שם על מה שחושבים עלי, ולא אהיה קורקטי רק כדי לספק רצונות של מישהו אחר.   אבל מישהי זה כבר סיפור אחר. יותר מדי אלמנטים כשזו מישהי, לא משנה מי. ובדרך כלל אני נמס מול נשים, גם אם בזמן האחרון למדתי לחבוש מסכה כדי לא להיחשף לגמרי אל מול אותה פיה מזדמנת, שלעולם לא אדע אם טובה היא או רעה.

יוהאנס, החבר שלי ממערב העיר, חי עם אותה אישה כבר עשרים שנה. יש להם ילד שצעיר בשבועיים מבתי. את קורס ההכנה ללידה עשינו אני ופרודתי על המזרן לצידם. אנחנו זוג נשוי טרי מהשדה והם מכירים מגיל תשע עשרה. באחת ההפסקות ישבנו במסעדה עם כל הזוגות האחרים ושמחתי על ההפוגה מההרצאות האינסופיות על ההריון הקרב, בעיקר מפני שבאותה תקופה סבלתי מעוני מרוד באוצר מילים גרמניות והמעט שידעתי לא כלל "צירים", "שחלות" ו"חצוצרה" (שבתרגום חופשי מגרמנית נקראת "מובילת הביציות". חמוד).

אחרי עוד שיחה על הורות וזוגיות (שלי נשמעה כמו "בלה בלה קוש קוש שנלר שנלר") הגיע זמן התשלום. חשבון בנק כבר היה לי, גם עבודה. הוצאתי את כרטיס האשראי מהארנק והנחתי אותו על השולחן. יוהאנס ראה את הכרטיס, נאלם דום ופער עיני עגל לפני שהוציא את הכרטיס שלו והניח אותו על השולחן. על שני הכרטיסים היה מוטבע הסמל של הרטה ברלין.

התברר שהוא אוהד שרוף של הקבוצה ומלווה אותה בכל עונה, בכל ליגה, בכל מזג אוויר, כבר למעלה מעשרים שנה. אני, שרק הגעתי לעיר שנתיים קודם לכן, חיפשתי מושא להזדהות, כי כנראה שככה זה כשאוהבים כדורגל בלי תנאים וכשמכבי ת"א רחוקה מתמיד וגם, איך אומרים את זה בלי לפגוע, כבר לא מאוד מעניינת.

יוהאנס, בעברו כתב ספורט ב"בילד", שיכנע אותי שהדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לי בברלין הוא מנוי שנתי.  ולא שהיה לו קשה מדי, שנים חיכיתי למישהו כמו יוהאנס שימשוך אותי בכל סופשבוע שני למשחק כדורגל. חוץ מזה דחילק, בונדסליגה! מקום קבוע ביציע, בירות ונקניקיות, הסיגריות היחידות בחיי נגמל ותיק.

עוד שנה ועוד שנה, נפתחים ומדברים ומגלים שלא הכל ורוד. אצלי הכדורגל עורר את יצר הכתיבה ואצל אשתי דאז את חוסר היצר. כתבתי על כדורגל וחיפשתי אוזניים קשובות בחוץ כדי לספר להן על זה. יוהאנס מצידו סיפר לי לא פעם על החיים של אוהד שרוף עם אישה שיותר מכל דבר בעולם שונאת כדורגל. כל יציאה לתחנת הרכבת בואכה בונדסליגה לוותה במטר אנחות תוצרת ורשה, כל חזרה במטח הטחות על מנות היתר של האלכוהול והריח הכבד של הסיגריות. על מסיבות העליה ספוגות האלכוהול כבר שמעתי מאשתי. מצאה לה פרטנרית.

ארבע שנים עברו, הרטה ירדה ועלתה ליגה, והעונה הנוכחית מתחילה בלי אף אחד בסביבה שיספר לי מה באמת טוב לי. עם סקיי ספורטס בסלון וצעיף של הרטה מעל לדלת. כשאני חוזר הביתה ממשחק אני יושב וכותב ורק אחר כך נפטר משאריות היום באצטדיון האולימפי. הפכתי ליוהאנס קטן, רק בלי הספיחים.

יכול להיות שיום אחד תגיע האחת שלי, בפעם השלישית. יכול להיות שיום אחד אחזור להאמין בהתפשרות עבור האושר הזוגי, אבחר לשכוח שאני לא שם על מה שחושבים עלי ולא אהיה קורקטי רק כדי לספק רצונות של מישהו אחר.  אבל מישהי אחרת… אולי הפעם היא תגיע עם צעיף של הרטה. או קייזרסלאוטרן. גם מכבי ת"א הולך.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

ערן לוי ב"דה באזר"

"דה באזר" גם בפייסבוק


עייפות החומר - סיכום מחזור חמישי
Deja Vu

9 Comments

דביר 13 באוקטובר 2011

אחלה פוסט.
אם אמרנו שאם וקבוצת כדורגל לא מחליפים ואת מכבי הזנחת מה אתה מצפה מהאשה???

ערן 13 באוקטובר 2011

יפה אמרת – הזנחתי, לא זנחתי. קבוצת כדורגל לא מחליפים, אבל ספר חוקי האוהדים העולמי לא מביע התייחסות לקבוצה נוספת, ועל כך יעידו 3 מיליון אוהדי ברצלונה בארץ ששורשי הכדורגל שלהם קרובים יותר לקרית אליעזר ולויטה מאשר לקאמפ נואו. מהאישה לא צריך לצפות לכלום, הכל בגדר משאלה כמוסה.

אפריים 13 באוקטובר 2011

מרגש.
אחת מן השאלות הקיומיות- האם עדיף בחורה שאוהבת כדורגל ולא תריב איתך על השלט או כזו שלא סובלת כדורגל ולכן לא תציק לך תוך כדי משחק עם תיאוריות שפיתחה.
לא מזמן חבר שלי סיפר לי שאשתו שואלת אותו אם הוא חייב ללכת למשחק בכל שבת מחדש מהרגע שנפגשו. הם 14 שנה ביחד. בגיל 2 גם הילד הקטן הצטרף.

דרך אגב, מכיר?
http://fussballogie.blogspot.com/

לנית 13 באוקטובר 2011

יפה! ולי באופן אישי גם כייף :-)
אני חושבת על "להתפשר עבור האושר הזוגי, לבחור לשכוח שאתה לא שם על מה שחושבים עליך ולא תהיה קורקטי רק כדי לספק רצונות של מישהו אחר."
אני מאחלת לך זוגיות שבה לא תצטרך להתפשר ולא לשכוח ולא להיות קורקטי רק כדי לספק רצונות של מישהי אחרת. זה אפשרי וזה בריא ונפלא :-)

חיבוק

נועית 13 באוקטובר 2011

אהבתי מאד. ממש מרגש לקרוא משהו כל כך אמיתי מהחיים, משהו שלא כולם מדברים עליו אפילו בקול רם.
לך עם האמת שלך, תמצא את הכי טוב בשבילך!

יאיר 14 באוקטובר 2011

יפה. מעורר הזדהות למרות המרחק.
אין ספק שיש לנו מה ללמוד מחוויית הכדורגל הגרמנית. אולי עוד 100 שנה.

יאיר

allsportil.co.il

B. Goren 15 באוקטובר 2011

אחלה פוסט ערן. נהנייתי.

רון מהכפר 15 באוקטובר 2011

פוסט נפלא.
כנות תמיד נעימה לקריאה.

S&M 19 באוקטובר 2011

נחמד, אבל אני לא בטוח שהעסקה כדאית (כדורגל במגרש מול אישה). מה גם שמדובר באהדת קבוצה חדשה, ולא במשהו שנולדת איתו/אליו ולא ניתן להתגבר עליו. לכן אני מרשה לעצמי לנחש שהפרידה לא נבעה מהכדורגל.

אצלי זה היה הפוך. התחלתי לנסוע לאשתי (אז חברה) בשבתות שיצאתי מהצבא, וזה בא על חשבון משחקי כדורגל. בסופו של דבר ויתרתי על כדורגל מהסוג של ללכת למגרש ולצעוק, ועברתי לראות כדורגל בטלוויזיה בלבד. ומאחר ומדובר בכדורגל ישראלי, אני מודה לה על כך. בלב, רק בלב, חס וחלילה שלא תתפוס תחת. היא בטוחה שהקרבתי משהו חשוב לטובת היחסים.

כשאני חושב על האפשרות ההזויה ללכת לראות כדורגל ישראלי, אני מתכסה זעה קרה. תסלחו לי, אבל מעבר לגיל מסוים, ואחרי שנחשפת לכדורגל זר, אני לא מבין איך זה אפשרי.

Comments closed