איפה הערוץ עם האופרה, יותר מעניין

פוסט מאת ערן לוי, ברלין

בתחילת השבוע ראיתי את ארסנל מנצחת את סנדרלנד 1:2, ומשהו שם הדליק אותי. ראיתי קבוצה מסודרת ומאורגנת שמעבירה מסירות מדויקות ושולטת בכדור בצורה מעוררת התפעלות, גם אם זה מזכיר פחות את מסעות כיבושי חניבעל ויותר את מערכת דון קישוט וטחנות הרוח, כשמולה קבוצה אנגלית תרתי משמע, עם חלוצים גדולי מידות, עם משחק אגפים והגבהות אל תוך הרחבה.

הרבה לא יצא לסנדרלנד מזה, אבל אצלי זה עורר נוסטלגיה לעבר הרחוק, אל הימים של "משחק השבוע" בחמישי בערב. רק שם יכולנו לראות כדורגל אנגלי, וגם אז זה לרוב – ובמקרה הטוב – תקציר של משחק שנערך שבועות קודם לכן.

ואז הגיע הפוסט של לוינטל עם הגיגיו על ניצחון בדקה ה-92 של ארסנל בסטאד ולודרום, והחזיר אותי למציאות. והמציאות היא שארסנל-סנדרלנד מדליק אותי יותר מארסנל-מארסיי, ושבמשך חצי שעה אני יושב מול המסך ומחפש משהו מעניין בערב של ליגת האלופות.

יכול להיות? יכול להיות! ותאמינו לי שאני לא בוחל בכדורגל, בטח שלא ברמה. אומרים לי שאני משוגע כשאני מספר שאני מקדיש ערב אחד בשבוע למשחק המרכזי של ליגת העל, מול המחשב, עם חרא של איכות ועם דני נוימן. פעם אפילו השתייכתי מרצון למועדון ששת הצופים של שידורי הליגה הלאומית. רק השבוע שלח לי קורא תגובה לפוסט האחרון שלי בזו הלשון: "כשאני חושב על האפשרות ההזויה ללכת לראות כדורגל ישראלי, אני מתכסה זיעה קרה".

מה צריך סך הכל בנאדם בשביל לחיות? לרוץ מהר הביתה, לשטוף פנים במים, להדליק מקל של קטורת, למזוג כוסית של יין ולראות כדורגל טוב. מתח, איכות, אצטדיון מלא, טעויות שיפוט ושערים. מארסיי-ארסנל? כאן בונים, אין מקום לצופים. צ'לסי-גנק? ממש מותח.

אולימפיאקוס-דורטמונד? יומיים לפני כן ניצחה פורטונה דיסלדורף בסט. פאולי ועלתה למקום השלישי בליגה. השנייה. היה מעניין יותר. שחטיור דונייצק-זניט? זה מה שמחפש האוהד המצוי שאינו רוסי או אוקראיני? מה זה חשוב, העיקר שנדע ש"ברדה לא שותף" ושאינטר ניצחה את ליל "של וינסנט אניימה", לא פחות.

וכשאין כדורגל אמיתי מתחילים להבליט את הפרטים הקטנים והעאלק-חשובים. צ'לסי היא הקבוצה החמש-עשרה בהיסטוריה של ליגת האלופות שמוליכה 0:4 במחצית. זו גם הייתה הפעם השניה שצ'לסי ניצחה בתוצאה 0:5 בליגת האלופות. יו, זה מרתק.

ומה עוד? ליאו מסי יכול היה להבקיע את שערו ה-200 במדי ברצלונה אם לא היה מחמיץ בסיטונות.  רביעיה מול ארסנל זה מתקבל על הדעת, רביעיה מול קבוצה צ'כית זה כבר סטנדרט. אבל לא להבקיע אפילו שער אחד? מסי,– הפעם הגזמת, בגללך ניצחתם רק 0:2.

כמה היו זוכרים את שם הקבוצה האחרת, שהסתובבה על הדשא בקאמפ נואו, אם כותרות היום שלמחרת לא היו זועקות באותיות ענק משהו קצת מוכר יותר ממנה כמו "אפס פילזן"? הרשו לי לחזות את העתיד: מסי יבקיע את השער המאתיים שלו בברצלונה. והמאתיים ועשרים. והמאתיים חמישים. משעממממם.

גילוי נאות:  עכברוש כדורגל ישראלי שכמוני תמיד ישמח לראות קבוצה ישראלית בצ'מפיונס, בדיוק כמו שעלצתי למראה יוסי בניון עולה מהספסל לעשרים דקות מול סנדרלנד. אבל בשם הרצון לצרוך מדי פעם איכות גבוהה בערבו של אמצע שבוע, ועוד באצטלת ליגת הכדורגל הנחשבת לאיכותית בעולם, אני מוכן לוותר על הקבוצות הישראליות בליגת האלופות אם זה אומר שהמחיר לכך כולל את באטה בוריסוב ואת ויקטוריה פלזן (ועוד באותו בית!).

ואולי אז, כשגם שלב הבתים יהיה משהו שכדאי לשרוף מולו שעתיים של ערב חופשי, אשב עם לוינטל במאסטריכט מול משחק של ארסנל נגד מישהי. מי שזו לא תהיה. אפילו מארסיי.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 *

ערן לוי ב"דה באזר"

"דה באזר" גם בפייסבוק

מה לעשות כשמוציאים לך לשון?
אולימפוס - המשותף ליפן ולישראל

4 Comments

יאיר 21 באוקטובר 2011

המותג ליגת האלופות לא מייצג בהכרח את הכדורגל הטוב ביותר, ובהחלט ניתן למצוא יותר עניין ואולי גם רמה בחלק ממשחקי הפרמייר ליג שאינם כוללים את הגדולות דווקא. בכלל, כדורגל טוב אפשר למצוא בכל מקום וזה כמובן גם תלוי במידת הזהות עם הקבוצות המשחקות, כך שאוהד של פ"ת יישב לכסוס ציפורניים במשחק ליגה מול נתניה בעוד שמארסיי-ארסנל יעניין אותו פחות. לא אוהב את אלו ששוללים או חוטפים מראש "זיעה קרה" מכדורגל ישראלי ( לא בטוח שהם באמת בדקו וראו מספיק משחקים בליגה הזו ) ואני אפילו לא צריך להגיד שמשחקים חלשים יש גם בליגה האנגלית והספרדית אבל שוב , זה תלוי במידת אהבתך את הכדורגל כמשחק ואת עוצמת האהדה והזיקה לאחת מהקבוצות המשחקות . כשקבוצתך מעורבת ואתה מתוח זה שונה לחלוטין מחוויית צפייה נייטראלית .

יאיר
אתר allsportil

אביאל 21 באוקטובר 2011

הכל נכון, חוץ משחטייאר דונייצק נגד זניט, היה פשוט משחק אדיר, עם כדורגל מעולה, קצב, שערים יפים, הרבה יכולת ואינספור החמצות, המשחק היחיד שהיה נראה לי מעניין השבוע בליגת האלופות, אחרי שבאיירן נאפולי איכזב אותי.

S&M 21 באוקטובר 2011

יאיר, תאמין לי שראיתי מספיק כדורגל בחיי. מגיל 10 הגעתי לכל מגרש בארץ, עונות רבות (מדי) של 30 משחקים בעונה. הכדורגל הישראלי הוא ביזיון – מנוהל בצורה מבזה, מאומן ברמה נמוכה, מתנהל במתקנים עלובים, והתוצאות בהתאם.

כשאני משווה את ה למה שרואים בעולם, לפחות בחלק ממנו, אני לא מבין איך אפשר לצרוך כדורגל ישראלי. בעיני, הצרכנים שקולים לנרקומנים. ובדיוק כמו שנרקומנים מוכנים לעשות הכלל, כולל להתגולל בביבים, כך גם אוהד כדורגל ישראלי.

אני כבר לא יכול ללכת לראות כדורגל ישראלי. בטלוויזיה, לפעמים, אני מוכן להקדיש לזה פה ושם קצת זמן. אבל בדיוק בגלל זה שמתי את המחשב ליד הטלוויזיה, שאפשר יהיה לראות את זה בחצי עין. ובטח שלא לשלם על זה לזכיין שקיבל את הזכות מהמנהלים העלובים של הכדורגל הישראלי.

מעבר לרמה הנמוכה שנובעת מכל הנ"ל, המנהלים של הכדורגל גם עושים כמעט כל מאמץ לנתק את המשחק מהעם, ולהקטין עוד ועוד את מספר הצופים בו. מוכרים את הזכויות לערוצים סגורים, מאפשרים מחירי כרטיסים שערורייתיים, מאפשרים שימוש במתקנים עלובים ועוד. אצלי זה הצליח להם מעל ומעבר.

אלקו 25 באוקטובר 2011

אני מסכים לגמרי, תיארת בצורה מדוייקת את מחלות הכדורגל המודרני, שהפך ממוצר ששייך לאוהדים למוצר נקי של צרכנים.
בליגת האלופות המתח נשמר לשלבים המאוחרים כמו בסרט מתח מבוים ועד אז כל מה שיש זה התעללות של תאגידי ענק במועדונים צנועים, כמובן בליווי סטטיסטיקות משמימות. לי היה יותר קל להיות בבית הקברות הי"א באשדוד אתמול מאשר לשבת מול שלב הבתים.
וזה לא היה קל בכלל, אני אוהד הפועל..

Comments closed