מנהרת הזמן

התסריט של גמר יורו 2016 אינו מקורי, פעם זה כבר קרה

"הזמן הרשמי כבר עבר, כנראה שהזמן עכשיו הוא זמן הפציעות, והתקפה נוספת של הצרפתים…ז'יניאק! והכדור פגש בקורה ויצא, כמעט הובקע כאן שער הנצחון של צרפת".

התחושה אמרה שפורטוגל. יותר מדי דברים מוזרים קרו בתשעים הדקות האחרונות, עם פרשנות עצמאית: הפציעה של רונאלדו תהרוג את פורטוגל, מגיע לשחצן הזה לא להיות שם כשזה קורה / הפציעה של רונאלדו תהפוך את החברים לגלדיאטורים, רוחו תישאר על המגרש ותביא גביע; פורטוגל שיחקה רע במשך כל הטורניר, לא מגיע לה / צרפת שולטת במשחק, מגיע לה.

רק לפני מספר ימים שלטה גרמניה במשחק והפסידה, אז כנראה ששליטה במגרש אינה בהכרח פתרון מעשי בתקופה בה מכסים שחקנים 120 קמ' לערך בתשעים דקות. ואין מגיע – לא מגיע בכדורגל, כי יש במשחק הזה טריק אחד שאין לאחרים – אפשר לשחק רע ולנצח, אפשר להיות אפור ולזכות בגביע.

ואז, בדקה ה-92, עצר ז'יניאק את הכדור בתוך הרחבה, נפנף מעליו  ובעט על מעבר  לשוער – ולקורה, ואני נזרקתי אל תוך מנהרת הזמן, אל ה-25 ביוני 1978.

Bundesmania כדורגל מגרמניה

דן שילון לא יכול היה לדעת לפני שלושים ושמונה שנים שז'יניאק יבעט בתוספת הזמן לקורה ויחמיץ הזדמנות בלתי חוזרת לזכות באליפות אירופה. אבל דן שילון היה הקול הראשון שעלה במוחי אחרי הבעיטה של ז'יניאק לקורה.

הייתי אז ילד, כמעט בן עשר, שראה לראשונה משחק כדורגל ענק, עולמי. לא שמעתי על שלטון חונטות ואנשים שנעלמים ברחובות, והארגנטינים נראו נחמדים כל כך בשחור ולבן, בנדיטים כאלה עם שיער ארוך (למעט אוסבלדו ארדילס), הלוואי ויזכו.

ובתוספת הזמן של המשחק קיבל רובי רנסנברינק כדור עומק בתוך החלק השמאלי של הרחבה ובעט לקורה, קרוב יותר מתמיד להביא לנבחרת הולנד גביע בו לא תזכה. בהארכה סגרו מריו קמפס ודניאל ברטוני את הסיפור והביאו גביע ראשון בהיסטוריה לארגנטינה.

ROB

זה לא יכול להיגמר אחרת, בטח לא למי שזוכר חוויות שכאלה. שמחתי על ההנפה של רונאלדו. אוהב לסגור פינות בחיים, אוהב לראות אנשים שסוגרים פינות בחיים. אבל הפציעה שלו היא הדבר הכי פחות טראגי במערכה הרביעית והאחרונה של הטורניר. כאן רונאלדו הפסיד בגדול, היתה לו תחרות קשה מדי עם ז'יניאק.

מגיע לפורטוגל לזכות באליפות. לא מפני שנלחמה על חייה, גם לא מפני שהצליחה להתייצב בלי רונאלדו (ולדעתי האישית שבה לשחק בסגנון הרצוי לה במשחק שכזה אחרי יציאתו מהמגרש). מגיע לה כי היא הבקיעה את שער הנצחון. זה הכל, לא צריך יותר מזה. צרפת תהיה שם, ב-2018, שחקנים כשרוניים, איכותיים וצעירים במלוא אונם, מגיע להם להיות חלק מנבחרת משמעותית במונדיאל.

וגם פורטוגל זכתה בגביע ראשון בתולדותיה, בדיוק כמו ארגנטינה ב-1978.

מ.ש.ל

"הזמן הרשמי כבר עבר, כנראה שהזמן עכשיו הוא זמן הפציעות, והתקפה נוספת של הההולנדים…רנסנברינק! והכדור פגש בקורה ויצא, כמעט הובקע כאן שער הנצחון של הולנד".

NOO

 

תולדות המצור על ליסבון
פרפר

11 Comments

איציק אלפסי 11 ביולי 2016

אי אפשר היה שלא להיזכר ברנסנברינק ברגע הזה (למרות שבקיץ 78' הייתי עדיין רק בתכנון). יש דברים שהם אכן חלק מהלא מודע הקולקטיבי של אוהדי כדורגל.

יוני 11 ביולי 2016

למה התכוונת ב״לא מודע קולקטיבי״?
אני לא חשבתי על הולנד-ארגנטינה גם כי לא הייתי בתכנון וגם כי לא ראיתי מעולם את תקציר המשחק.
אולי תת-מודע קולקטיבי?
זה מתחבר ברמה מסוימת (וחלקית בלבד) עם המונח ״מציאות בין-סובייקטיבית״ או ״מציאות מדומיינת״.

איציק אלפסי 11 ביולי 2016

המושג שיונג טבע Collective unconscious

יוני 11 ביולי 2016

תודה

באבא ימים 11 ביולי 2016

כתבתי על זה פעם בבלוג שלך איציק.

http://geshemalfasi.com/archives/373

גיל שלי 11 ביולי 2016

איזה יופי באבא, איזה יופי

גור אילני 11 ביולי 2016

פוסט מצוין, תודה על הקישור!

איציק אלפסי 11 ביולי 2016

פוסט מקסים. תודה שהזכרת אותו.

עודד 11 ביולי 2016

נשמע קצת כאילו האשמת את שחקני נבחרת ארגנטינה בחונטה..אני לא בטוח שזה כל כך אשמתם. בכל מקרה, למרות שהדיקטטורה השתמשה במונדיאל הזה כהסחת דעת מהבעיות בבית, ודווקא בגלל התקופה הקשה שעברו אזרחי ארגנטינה, טוב שזכו במונדיאל.

Ivan Pedroso 11 ביולי 2016

ברגע שז'יניאק בעט לקורה אמרתי לחברים שראיתי איתם את המשחק – וואי, יכול להיות פה ממש שחזור של רנסנברינק…

גיא זהר 11 ביולי 2016

על זה כתב רבנו שלום (בשיר די חרא) "למראית הדה ז'וו". זה היה כל כך ברור שישר שלחתי ווטסאפ לחבר. אחלה פוסט ואחלה לינק של באבא.

Comments closed