יש שמועות שהוא אפילו יותר טוב משכטר

פוסט מאת ערן לוי, ברלין

דורטמונד במקום הראשון אחרי ניצחון בדרבי על שאלקה שנואת נפשה, גלאדבך לא מפסיקה להפציץ והפעם בחוץ מול קלן, ובאיירן מינכן מפסידה למיינץ ומידרדרת עד למקום השלישי. הרטה הובילה 0:2, לברקוזן הפכה את זה ל-3:2, הרטה השוותה תשע דקות לסיום.

חתיכת מחזור שוחק בסוף השבוע בבונדסליגה. אבל מה שמפריע לי הוא היחס של התקשורת הישראלית למשחק של הרטה, ובעצם לכל משחק בו לא מופיעה קבוצה עם השורש "מ.י.נ.כ.ן" בשמה.

הרטה ברלין לא מעניינת בגרוש את האוהד הישראלי הממוצע. בעונה שעברה היא עוד היתה בבונדסליגה השניה, אין להם אף ישראלי בסגל והאליפות האחרונה שלהם נרשמה ב-1933. זו קבוצה ממוצעת להחריד העונה, מקום עשירי מתוך 18 קבוצות, קרובה יותר לקו האדום מאשר למקום בצמרת. אבל יש לה סגל שיכול להתחרות בכל קבוצה בבונדסליגה בצורה מרשימה הרבה יותר מזו של נירנברג או קייזרסלאוטרן.

אדריאן ראמוס או איתי שכטר? פביאן לוסטנברגר או אלמוג כהן? פטר נימאייר או גילי ורמוט (שמעתי שגם הוא מסתובב בגרמניה)?

פייר מישל לאסוגה, החלוץ של הרטה, לא מספיק? ילד בן 19 שמזכיר את רוני רוזנטל בימיו הטובים, רק טוב יותר, אבל זה לא מספיק. שנים עשר משחקים, שישה שערים, שלושה בישולים? לא מספיק.  ארבעה שערים בשבעה משחקים רשמיים בנבחרת הצעירה של גרמניה? לא מספיק. שני שערים מול לברקוזן? לא מספיק (למרות שכאן יש דווקא נסיבות מקלות, כי ארין דרדיוק כבש שלושער באותו משחק). ריינר אדריון, מאמן הצעירה, מאזכר את לאסוגה כממשיך דרכם של מריו גומז ומירוסלב קלוזה בנבחרת הגרמנית? גם זה לא מספיק.

אם לאסוגה היה שחקן של באייר לברקוזן הוא היה מן הסתם מקבל הרבה יותר כותרות בישראל. הם הרי שיחקו לפני כמה שנים מול מכבי חיפה, הם כבר מוכרים.

מישהו בכלל זוכר, או יודע, שלברקוזן מעולם לא זכו באליפות גרמניה (גם לא לפני הקמת הבונדסליגה)? מישהו בכלל זוכר שהשם הנרדף של המועדון הוא "נוורקוזן"? מישהו בכלל יודע שפייר מישל לאסוגה הגיע להרטה מבאייר לברקוזן?

אבל בשביל מה להרחיב אופקים? זה עלול לשבש את הלך המחשבה, את השבלונה, את השגרה. לא פלא שכל העולם ואחותו מקבלים 0-8 של ברצלונה על אוסאסונה בהבנה, נכנסים להלם קרב אחרי תיקו עם בילבאו ומתחילים להרהר בהתאבדות קולקטיבית כשהקטלאנים מפסידים בפעם הראשונה העונה?

ומה כבר יש בלברקוזן חוץ ממפעל תרופות מצליח ורודי פלר נרגן אחד שמצדיק את הברו-הה-הה סביב קבוצת הכדורגל של התאגיד?

אוטוטו יגיע היום בו יצטרף פייר מישל לאסוגה לסגל של נבחרת גרמניה. קלוזה לא ישחק לנצח, אי אפשר לבנות רק על גומז, ומרקו רויס בכלל לא חלוץ.  ביום הזה אזכור את הבורות העיתונאית המקובעת, שתקועה במשולש באיירן-נירנברג-קייזרסלאוטרן. עוד חמש עשרה דקות של אלמוג כהן בנצחון על לאוטרן ועוד תשעים דקות של שכטר בהפסד לנירנברג. שתי קבוצות תחתית חלשות, בלי התקפה ועם שבעה הפסדים בארבעה עשר משחקי ליגה. יו, כמה שזה מעניין.

 *

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

"דה באזר" גם בפייסבוק

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יומן הנרגן / יואב בורוביץ': למה לא שורה אובארוב?
יומן של אוהד מתוסכל - צהוב מול כחול

13 Comments

דייסלר 29 בנובמבר 2011

ניחא אם היה מדובר רק בכמה שורות באתר של ספורט 5, אבל שצ'רלטון יחליטו לשדר כל הזמן משחקים לא מעניינים של הקבוצה הלא מעניינת מקייזרסלאוטרן? ולמה? בשביל שנוכל להרגיש קצת "גאווה ישראלית"?.

Ido 29 בנובמבר 2011

ערן לוי – אל תבלבל אותנו עם עובדות איזוטריות.
זה רק שאלה של זמן ועבודת סוכן עד ששכטר יעבור מקצה הספסל לבאיירן ומשם לברצלונה.
ערוץ 5 רק מתלווה עליו בדרכו לפסגת העולם.

Mr. Kate 29 בנובמבר 2011

צריך לזכור גם שהרטה לא שיחקה הרבה שנים באירופה, ולעומתה לברקוזן כן עושה זאת באופן יחסית תדיר. מלבד זאת, הפרובנציאליות של התקשורת הישראלית(ואולי של כל תקשורת בכלל) היא מחלה שנוגעת בכל חלקה, לא רק בספורט.

טל 29 בנובמבר 2011

לא הבנתי מה הבעיה.

יש אינספור קבוצות כדורגל באירופה. כל אחת מהן (לפחות עבור האוהדים שלה) היא עולם ומלואו. לחלק ניכר מהן יש היסטוריה מפוארת אפילו יותר מלהרטה. במה שונה הרטה ברלין? במה שונה השחקן שהזכרת מאינספור שחקנים אחרים, צעירים ומוכשרים לא פחות, שבהם לא מתמקדים?

אם הרטה ברלין הייתה קבוצה מצליחה, היה לטיעון שלך קייס. אבל היא לא. אם היא הייתה מצליחה (נניח כמו דורטמונד בשנתיים האחרונות) היקף הסיקור שלה, וכתוצאה מכך, גם של השחקנים שמובילים אותה, היה גדל בצורה ניכרת. כל מי שעוקב אחרי כדורגל אירופאי יודע היום מי זה מאריו גצה, אף אחד (מחוץ לגרמניה) לא ידע מי הוא לפני שנה.

מה לעשות, כמות האינפורמציה שאפשר לשדר בכלי התקשורת ה"מסורתיים" היא מוגבלת. זה היתרון של האינטרנט: כל אחד יכול למצוא את הנישה שלו, כאשר לא מתקיים שם משחק סכום אפס (כלומר שמתן במה למשהו אחד בה על חשבון משהו אחר) שאפיין את התקשורת בעבר.

ועם כל הכבוד, הדרישה שהתקשורת הישראלית תתמקד בשחקנים גרמנים באותה רמה שבה היא מתמקדת בשחקנים ישראלים, היא מופרכת ודורשת סנדרט של התנהלות שאף מדינה לא עומדת בו. אני בטוח שגם בגרמניה מתמקדים יותר בשחקנים הגרמנים שמשחקים בריאל, למרות שיש בליגה הספרדית (כולל בקבוצה שלהם) שחקנים יותר טובים בהרבה. זה טיבעי לחלוטין.

טל 29 בנובמבר 2011

בה= בא.

ערן לוי 29 בנובמבר 2011

לאסוגה והרטה (ובאייר לברקוזן) הם רק המשל, הנמשל הוא הגישה הכללית.

בכל יום נתון אעדיף לצפות בהפועל ת"א – שאלקה או מכבי חיפה – בורדו על פני ברצלונה – מילאן או ריאל מדריד – ליון. יש לי סימפטיה לקבוצות הישראליות בכל מפעל וגם עדיפות על כל אימפריית כדורגל אחרת כל עוד הישראליות בתמונה.

כשזה מגיע לשחקנים בודדים התמונה משתנה. הסיקור של ה-NBA לא משתנה בגלל שעומרי כספי משחק שם. מספרים עליו קצת יותר אבל רק כחלק מהסיקור הכללי של הליגה. זה גם מה שקורה באנגליה, כי עם כל הכבוד ליוסי בניון הוא עדיין רק עוד שחקן כשרוני בליגה האנגלית.

אבל בכל הנוגע לכדורגל הגרמני זה (עדיין) לא עובד כך. מעטים באמת מכירים את נבכי הבונדסליגה והתקשורת לא עושה מאמצים להכיר אותה טוב יותר (כי אם היא היתה מנסה לעשות משהו בנידון היא היתה מוותרת מראש על רכישת זכויות השידור של הליגה הפולנית). לא צריך להעניק סיקור מיוחד להרטה ברלין, להופנהיים או לשטוטגרט, אבל לטובת תרבות הספורט והרצון התמידי להיות חלק מאירופה הספורטיבית רצוי לשתף יותר את הקוראים והצופים במה שקורה בליגה, שלפחות על פי דירוג אופ"א היא השלישית בטיבה באירופה (אני הייתי הולך על "השלישית בטיבה בעולם", אבל אז אני אשמע כמו הגרסה המהודרת של אבי לוזון). יש לליגה הרבה יותר להציע חוץ מאשר מאבקי תחתית של קייזרסלאוטרן ונירנברג שלא מתיימרות ליותר מאשר הישארות ועקב כך משחקיה רחוקים מלהיות מעניינים או אטרקטיביים. יש קבוצות מעניינות יותר מהשתיים הללו, צריך רק לפתוח קצת את הראש. שכטר יעזוב את לאוטרן ביום מן הימים, גם אלמוג כהן. ומה אז יקרה? יפסיקו לשדר בונדסליגה? יחזרו לבאיירן המוכרת עד זרא? זו לא טבעיות, זו ההמשכיות העצובה של הפרובינציאליות והשבטיות.

טל 30 בנובמבר 2011

אין שום חובה להעדיף קבוצות ישראליות, רק שלא על זה הדיון. העדפות אישיות לחוד ומדיניות תקשורתית לחוד. עם כל הכבוד להרטה ברלין, הפערים בינה לבין קייזסלאוטרן שוליים מספיק, בכדי שנוכחותם של שחקנים ישראלים תכריע את הכף בצורה ברורה לטובת לאוטרן. אם היה מדובר על באיירן או דורטמונד היה לך קייס, אבל אין קייס אמיתי לגבי קבוצת מרכז טבלה בבונדסליגה ובטח לא לטענה שהענין בה אמור לגבור (הרי זמן / מקום הסיקור הוא מוגבל) על הענין בקבוצות הגדולות או הקבוצות שיש בהן ישראלים.

שוב, אתה חי בברלין והתחברת לקבוצה הזו ולכן היא נראית לך כדבר הכי מענין בעולם. זה לא המצב האובייקטיבי.
ואני מבקש שתמצא שתמצא לי תקשורת במדינה אחת בעולם שתתנהל במקרה כזה בצורה שונה מהתקשורת ישראל שבדרך כלל אני מתעב, אגב).

לגבי סיקור הבונדסליגה בכלל: הבעיה המרכזית של הליגה הזו היא ששעות השידור של המשחקים בה (להוציא את משחק יום שישי) מקבילים לשעות השידור של הפרמיירליג, שהיא ספינת הדגל של צ'רלטון ולכן שמשחקים מתנגשים העדיפות תהיה כמעט תמיד למשחק האנגלי. הבחירה היא לא באמת בין משחק של שכטר למשחק של הרטה אלא בין משחק של שכטר למשחק מהפרמיירליג.

ערן לוי 30 בנובמבר 2011

נפלת על האדם הלא נכון: הרטה אינה הדבר המעניין בעולם ומעולם לא נראתה לי כדבר המעניין בעולם. אני אוהד כדורגל שחי בברלין. תרגיש חופשי להחליף את הרטה בכל שם אחר: הופנהיים, האנובר, פ.צ קלן או שטוטגרט, ולו על מנת למנוע כל רמז ללזות שפתיים.

אצטט את השורה הראשונה בתגובה הקודמת שלי:
לאסוגה והרטה (ובאייר לברקוזן) הם רק המשל. הנמשל הוא הגישה הכללית.

יאיר 29 בנובמבר 2011

את התקשורת הישראלית מעניינים מן הסתם שחקנים ישראלים, אן הקבוצות המוכרות ( ובדרך כלל המוכרות ) בליגות שלהן. יש כאן גם עניין של זכויות שידור ומשחקים ששידורם כנראה נקבע מזמן.

יאיר

http://allsportil.co.il

עידו 29 בנובמבר 2011

אחלה כתבה מצפה בקוצר רוח לעוד.
ישר כוח.

אלקו 29 בנובמבר 2011

יופי של פוסט, מסכים עם כל מילה. תאור מדוייק של הבורות הפרובינציאלית הישראלית. יש בערך 5 מועדוני פאר באירופה שמדווחים עליהם וכל השאר הוא מה שנקרא אצלנו "שגרירים", עוד ביטוי מזעזע. כמעט בכל מדינה באירופה יש תרבות כדורגל ואוהדים עשירה פי כמה מבישראל שאפשר ללמוד ממנה, מעניינת בהרבה מעוד שישייה של בארסה ומרגשת פי אלף משער מצמק של בניון בליגת המילואים. אבל אף אחד לא ישדר את זה פה. עדיף לראות את אלמוג כהן יושב על הספסל, נכון?

אני לא יודע אם התקשורת היא האשמה היחידה כמו שאתה אומר או שהיא פשוט נותנת לציבור המטומטם את מה שהוא רוצה (בארסה והנקודה הישראלית), זה קצת כמו הביצה והתרנגולת לדעתי.

טל 30 בנובמבר 2011

כי הרי בכל מדינה אחרת בעולם, מדווחים אחרת. או שאולי כל העולם פרובנציאלי (מלבד כמובן התקשורת המקומית בברלין)?

אי אפשר להתווכח עם אדם מסוים מה מענין אותו ספציפית, אבל אפשר לקבוע בהכללה שאין שום הגיון בלתת דיווחים שוטפים על קבוצת מרכז טבלה בבונדסליגה. אין אף מדינה אחרת (מחוץ לגרמניה, אולי אוסטריה ואולי אולי מדינות שיש להן שחקנים שם) שבה הקבוצות הללו מעוררות ענין. לשמחת מי שזה מענין אותו, אנחנו חיים בעידן האינטרנט ואפשר למצוא חומר אינסופי על כל דבר. לכפות את זה על הכלל (ועוד על חשבון דיוחים על על הקבוצות הגדולות או שחקנים ישראלים) זה הזוי לחלוטין.

עופר פרוסנר 30 בנובמבר 2011

ערן, מה שאתה כותב כאן, או בחלקו נכון ובחלקו מאוד לא. אנשים משלמים הרבה מאוד כסף לצ'רלטון על הזכות לראות כדורגל. וכשהם רואים כדורגל, הם מחפשים סיבה למה לראות משחק X לעומת משחק Y. כך לדוגמא, צ'רלטון משדרת את הליגה הרוסית, אבל לא בצורה מוגזמת את המשחקים של רובין קאזאן – אלא קבוצות רוסיות שאני משער שיש להן אוהדים בארץ (צסק"א, זניט)

עכשיו, יש עניין בכל מה שקשור לשחקנים ישראלים בחו"ל, וחלק מזה אולי קשור לפרובינציאליות, אבל חלק מזה הוא משהו שקורה בכל העולם – ואם תיכנס לאתרי ספורט מכל מיני מקומות, תוכל לראות איזה מעקב יש שם אחרי שחקנים מקומיים.

Comments closed