בגרמנית קוראים לזה 'זֵהנְזוּכט'

ארז טיקולסקר הצליח להחזיר אותי לילדות (לא שזה דורש מאמץ מיוחד)

הפוסט של ארז טיקולסקר ('מרמורק, מחוץ לחומה, על גג קבינה של משאית') החזיר אותי באחת לכדורגל של ילדוּת. זה לא היה באוקטובר 1972 (ועכשיו אני יודע שארז מבוגר ממני) אלא בנובמבר 1978, נדמה לי (ועכשיו אני יודע שהזכרון של ארז טוב משלי), וזה לא היה על קבינה של משאית אלא בדרך הכי קונפורמיסטית שיש, עם כרטיס כניסה, שער 13 בבלומפילד… כן, אבא, אני יודע שפעם קראו לו 'באסה', שנהגת להתפלח פנימה, אלף פעמים שמעתי את הסיפור הזה, אבל מה זה שווה אם לי אסור להתפלח?

*

שמשון נגד נתניה, הפועל נגד חיפה, כי בשנות השבעים היתה רק חיפה אחת, לא כמו היום שכל חיפאי רוצה שיקראו לה 'מכבי'. אפילו את מכבי שלי, האורגינלית, לא ראיתי בפעם הראשונה שלי. אבא אוהד הפועל, זה "או הפועל או להישאר בבית".

המשחק הראשון הסתיים בנצחון של נתניה, 1:2. חבל, תמיד היתה לי סימפטיה לשמשון, לשחקנים שלה שנראו כאילו עצרו לתשעים דקות באצטדיון, בדרך מבית הכנסת הביתה. קבוצה תימנית, ואף אחד לא נעלב או מחה כשאמרו "קבוצה תימנית", גם לא כשאמרו על בני יהודה "קבוצה של שכונה". היום משחקת בני יהודה באצטדיונים גדולים ושמשון הספיקה להפוך לבית"ר ת"א ולשחק ברמלה לפני שפורקה, הוקמה מחדש ועלתה, לגמרי בעצמה, לליגה ב'. אז תרשו לי לשוב בדמיוני אל ימים של א-פוליטיקלי קורקט.

והנה הוא עולה, מוטל'ה שפיגלר, שהבקיע את השער במונדיאל. הייתי בן שנתיים כשהוא בעט מקילומטר לרשת של שבדיה, ראיתי את השער באיזושהי תוכנית, משחק השבוע או מבט ספורט, כמה כאלו כבר היו בשנות השבעים. והוא הגיע לבלומפילד עם חיפה וניצח את הפועל 1:3, וכל הדרך הביתה הקנטתי את אבא: הנה, תראה, מגיע לך, לקחת אותי להפועל, חשבת שייצא לך משהו מזה, עוד קומוניסט בבית, אבל מי רוצה לאהוד את הלוזרים האלה. ואבא הפנים חלקית, ובפעם הבאה לקח אותי לדרבי התל אביבי, עם ה-0:2 של מכבי על הפועל בבוץ ובגשם ועם השער של אבי כהן בווֹלֶה מהאוויר שסידר לו אירופה.

יכול להיות שהנוסטלגיה סידרה לי את החיים בגרמניה. זכרונות של פעם שלחו אותי למגרשים של ליגות הנמוכות, ואחרי חמישים או שישים משחקים בעונה של טניס בורוסיה, טסמניה ברלין וחברותיה לליגות של מטה קשה למצוא אהבה באצטדיונים של בונדסליגה. הכרוז, השחקנים, המחירים במזנון, השיווק – הכל מרוחק, קר, יומרני, ביזנס.

ולא ששכחתי מליגת העל, צופה במשחקים, בעיקר של תחילת השבוע, כוחו של הרגל. פעם עוד הקפדתי באדיקות על משחק אחד לפחות בכל ביקור מולדת שנתי, אחר כך תהיתי אם זה שווה את המאמץ, בסוף הפסקתי לתהות. אולי פעם, אם ארז יזמין אותי. אלירן עטר, עומר אצילי, טל בן חיים וערן לוי (ההוא, לא אני) לעולם לא יהיו גדעון דמתי, אורי מלמיליאן, ויקי פרץ ודוד לביא.

זה לא פוסט של חזרה לכדורגל, סתם נוסטלגיה בגרוש.

"אבל געגוע ישן

כמו צליל לא מכוון

לא נותן לי מנוח"

הקהל הכי מרגש באולימפיאדה
הכל תלוי בגוטמן

10 Comments

אריק 19 באוגוסט 2016

הבנתי כשטיקולסקר צודק כשבעקבות הפוסט שלו נזכרתי שבכלל נתניה מתחילה עונה נגד פ“ת וגם שהיה דיבור מאוד טנטטיבי עם אוהד של פ“ת ששנינו מכירים ולא אנקוב, על צפיה משותפת.
בוא נגיד שלו, אפילו הפוסט לא הזכיר את קיום המשחק…

ארז טיקולסקר 19 באוגוסט 2016

בסוף אחזור להתרגש. אני חושב שצריך לארגן ערב צפיה בכדורגל ישראלי משנות השבעים. ברלין נשמע לי מקום מתאים לארח את ההפקה.

ניינר / ווריור 19 באוגוסט 2016

אני מצטרף אבל שיהיו גם משחקים של אורי

Kirma der faux 19 באוגוסט 2016

ערב האזנה

איתמר המנומר 19 באוגוסט 2016

תודה.
עושה כיף לקרוא אותך.

Gil - Zimbabwe 19 באוגוסט 2016

תמונה גדולה של ויקי פרץ.
אני חושב שמאז שהוא שיחק בעמידר וניבחרת הנוער (6 שערים במשחק אחד באליפות אסיה!!) ועד שפרש הוא נראה אותו הדבר.

ד"ר רזי הופמן 19 באוגוסט 2016

מצטרף פה, אבל ראבאק למה שמת לי פה תמונה של ויקי פרץ השפם?
זה היה חתיכת שפם. שפם שפם!
אני הילד המעריץ צפונובון ת"א שבא עם חברים לקחת חתימה מויקי הגדול בטקס פתיחת רחבת הי"א נדמה לי ב 73. ויקי היה שם עם שחקני נבחרת ישראל. איזה זכרונות. חתימה שלו עם עוד כמה שחקנים על דף שנקרע ממחברת עברית:)

ערן לוי 19 באוגוסט 2016

לי יש חתימות של ירון עוז ומיקו בלו על חתיכות קרטון שקרעתי מארגז בקרית שלום

אמנון 20 באוגוסט 2016

בעל שפם שקדם לויקי פרץ הוא כמובן יהודה שהרבני, החלוץ המיתולוגי של הכח רמת גן.

Taninanak 23 באוגוסט 2016

נמצא בברלין בראשון הקרוב (28/8) ויש משחק של הרטה בברלין!
האם יש כרטיסים בקופות או שצריך לקנות מראש? כמה עולה כרטיס? יש יציע מועדף? מישהו מהמגיבים/ כותבים צפוי להיות במשחק?
תודה!

Comments closed