חוזרים ישר אל גלדבך-באיירן

.

.

.

.

.

.

.

.

***

פוסט מאת ערן לוי, ברלין

*

יש לי בבית כבלים בסיסיים. כמה ערוצים ארציים, עוד כמה אזוריים וחמישה ערוצי שופינג. יש גם שני ערוצי ספורט, שבחצות פושטים את עורם ומפיצים פורנו רך לכל בית אב בגרמניה. די משעמם, לא מה שחשבתם. קשה להתלהב מנשים שמפזזות בצעדים עאלק סקסיים ודי מגושמים בחצי עירום מול המצלמה. אפילו אני ראיתי דברים קשים יותר בחיי ("פינק פלויד בפומפיי" בקולנוע 'מתמיד' בגיל חמש עשרה, אבל אלוהים, איזה "בקרוב").

גם לפני שהם עוטים על עצמם מחוכים הדוקים ולבני תחרה, לא מצליחים ערוצי הספורט לפתות את הצופים. פה משחק כדוריד ושם טורניר קרלינג, פעם היאבקות WWE ופעם אליפות העולם בהטלת חצים, ענף הספורט היחיד שתנאי הקבלה אליו הוא עודף משקל ו/או כבד עמיד למספר יפה של אחוזי אלכוהול.

ויש גם שידורים חוזרים אינסופיים של בונדסליגה, עם יציאה לפרסומות בכל חמש דקות בממוצע. לפני חמישה שבועות יצאו הליגות הבכירות לפגרת החורף ומאז צפיתי שלוש פעמים בסיכום המחזור ה-17 של הבונדסליגה הראשונה.  מישהו אמר ערוץ הספורט?

קשה לי להתחבר לכדורגל כשאין לי כדורגל בטלויזיה. את ערוצי הספורט השווים עם הבונדסליגה, הפרמייר ליג וליגת "Realona" אני משאיר ליום בו אקנה מסך אל.סי.די 42 אינץ'. הנשמות הטובות שפרצו לדירה שלי לפני כחודש וגנבו מכל טוב דאגו באופן אישי לכך שהיום הזה התרחק עוד יותר (לפחות אף פורץ לא יסתכן בפריצת דיסק כדי לסחוב TFT 35 אינץ' על הגב).

*

בשישי הקרוב חוזרת הבונדסליגה עם משחק שלא יכול לאכזב. יש את המסורת – משחק הפתיחה של הסיבוב השני משודר בערוץ פתוח, וזו לכשעצמה סיבה למסיבה. ואיזה משחק זה יהיה: בורוסיה מנשנגלאדבך מארחת את באיירן מינכן.

רק ארבע נקודות מפרידות בין השתיים. ארבע נקודות ועולם ומלואו. בשש עשרה עונות סיימה באיירן מינכן את הסיבוב הראשון כאלופת החורף, בארבע עשרה מתוכן זכתה באליפות. גלאדבך מצידה הצליחה להוציא שש נקודות מבאיירן רק פעם אחת בהיסטוריה, בעונת 1995/6, אז צפתה באיירן מהמקום השני בבורוסיה דורטמונד זוכה באליפות החמישית שלה. העונה ניצחה כבר גלאדבך באליאנץ ארנה, ואם תנצח גם במשחק הקרוב אפשר יהיה לשלוף שוב את הטבלאות הסטטיסטיות ולדסקס את אובדן האליפות האפשרי של באיירן.

אפשר גם להפוך את הסטטיסטיקה, שתשחק לרעתנו: גלאדבך לא הפסידה ב-12 משחקי הבית האחרונים שלה, באיירן היא קבוצת החוץ המצטיינת עד כה עם חמישה נצחונות בשמונה משחקים. גלאדבך ספגה עד כה העונה אחד עשר שערים בלבד, באיירן אחד פחות, ושתי הקבוצות סיימו בתיקו את ארבעת המשחקים האחרונים ביניהם שהתקיימו בגלאדבך.

אבל יש דברים מעניינים יותר מסטטיסטיקה.  בסטיאן שוויינשטייגר למשל.  הוא חוזר, ואין אחד שלא התגעגע אליו בקבוצה: "הוא השחקן שמדביק את הנוצות שלנו" (יופ היינקס), "כשבאסטי חסר חסרה הקלאסה" (מריו גומז), "כשהוא היה חסר ברור היה שאין לו תחליף" (מיכאל נרלינגר).  שוויינשטייגר עצמו לא מצפה לפחות מניצחון: "יש לנו איכות משחק גבוהה, את זה יודעים כולם.  ויש לנו חשבון פתוח איתם".

 ***

בעונה שעברה הגיע לוסיאן פאברה למנשנגלאדבך בשיא השפל והציל אותה מירידה. לא הוא יהיה האיש שידבר על מאבק אליפות. עבור פאברה, אחד האנשים היותר נחמדים בכדורגל הגרמני, אליפות זו עדיין מלה גסה (גלאדבך זו עדיין לא קרית שמונה, אבל אפשר להניח שאם גלאדבך היתה בראשות הטבלה ובפער של שמונה נקודות מהמקום השני, אפילו פאברה היה משתמש בה).

ככה זה עם קבוצה שחווה צמרת פעם בעשור וחצי. בסוף היא תתפרק והכוכבים שלה ימצאו מקומות אחרים, תחרותיים יותר, בהם אין מרכז ותחתית טבלה באג'נדה. הקבוצה שחזרה לליגה הבכירה לפני שלוש עונות לא יכולה להמשיך ולהחזיק בשחקן-על כמו מרקו רויס, שסגר בדורטמונד, כשגם רומן נוישטדטר כבר יודע שלקטלוג פתיחת העונה הבאה הוא יצטלם במדי שאלקה.

פאברה לא תמים, בטח שלא צבוע: "יש מעין אופוריה, אבל לא ממש. כולם בקבוצה זוכרים איפה היינו לפני שישה חודשים, הם מבינים שזו הזדמנות נהדרת לקבוע עובדות בשטח".

אם גלאדבך תנצח את באיירן היא תצמצם את הפער מהמקום הראשון לנקודה אחת בלבד. כפי הנראה גם זה לא יוציא את אנשי גלאדבך מהכלים. במסדרונות המועדון מדברים על "מקום באירופה". לא ליגת האלופות – מקום באירופה.  המקום השישי מבטיח כרטיס לליגה האירופית והפער הנוכחי של גלדבך מהמקום השביעי, עשר נקודות, עשוי להספיק.  עבור מועדון שלא מזמן עמד כמטחווי קשת ממפגשי ליגה שנייה אקזוטיים עם דינמו דרזדן ופאדרבורן, כרטיס לאירופה ייחשב, בכל מתכונת, כהצלחה אדירה.

*

ולחשוב שהכול התחיל בניצחון החוץ באליאנץ ארנה במחזור הראשון. שלוש נקודות מול באיירן כבר בכיס, שלוש נוספות יפמפמו את מנת האדרנלין הנדרשת לוורידי השחקנים על מנת למשוך את העונה החלומית הזו כמה שיותר.

ועוד לא דיברתי על מפגש רבע גמר הגביע הגרמני מול הרטה ברלין שמצפה לגלדבך בתחילת פברואר. ניצחון בברלין והעפלה לחצי הגמר ירימו את הקבוצה לגבהים עליהם אפשר היה רק לחלום בתחילת העונה (אז מה אתה אומר, פאברה? אולי תשאיר את הגביע להרטה?).

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

ערן לוי ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק*

*

 

שוברטיאדה
חידון מספר 272 על ספורט באזור המפרץ

4 Comments

עמית לוינטל 20 בינואר 2012

בהצלחה לגלאדבך.
אגב מה חדש עם ארצגבירגה אווה? :)

דגל הקרן 20 בינואר 2012

איי איי איי
איזה טעות של נוייר, אבל איזה משחק של גלאדבאך!
עמידה נכונה בהגנה, בלי פניקה וכמעט בלי טעויות, אבל הדבר שהם עושים הכי טוב זה המתפרצות. אין הרבה קבוצות שיכולות לעבור מהאזור שלהן לאזור של היריב במהירות כזאת (לא עולה לי משהו בראש כרגע חוץ מריאל, ואל תגידו לי יונייטד כי זה כבר לא זה…)
אני מאוד אוהב את הסגנון שלהם.

Roobie 20 בינואר 2012

משחק גדול. בערך 80% החזקה בכדור לבאיירן, יותר מחצי מהזמן ב-40 מטרים הקרובים לשער של גלדבאך, ועדיין נראה שבאיירן יצאה בזול.

ערן לוי 21 בינואר 2012

באמצע המחצית השניה, כשבאיירן ישבה על גלאדבך ולא הפסיקה לרוץ, הבנתי את הטעות – זו גלאדבך שישבה על באיירן. היא החזיקה את באיירן בשטח מכותר, מספיק רחוק מהשער שלה ומספיק קרוב כדי לצאת למתפרצות.
לטר סטגן דם אצולת שוערים בוורידים.
גלאדבך קבוצה נהדרת שמתאימה את המשחק ליכולת שלה, ולמרות שלפעמים הרמה בינונית – איזה כיף.

Comments closed