שחטו את העז

מזל טוב לקאבס, לא רק לרד סוקס מגיע

בבוקר נפרדתי מאמא, שביקשה להיות איתי בתחילת דרכי החדשה וליוותה אותי לניו יורק. נסענו ל-JFK, היא עלתה על המטוס, אני חזרתי ללונג איילנד, לתכנן את המשך הדרך. ומיד טסתי ללוס אנג'לס, זכרונות הילדות מה-וואלי תמיד היו שם, גם אם חלפו מאז חמש עשרה שנה. עד היום אני זוכר הכל כאילו הייתי שם אתמול: הקאר-ווש בסנטה מוניקה בולבארד, המקדונלד'ס ליד זוֹדי'ס, רחוב סטנלי שהוביל למלרוז פלייס והט'רי סטוג'ס.

ואז שוחחתי איתה, עם ההיא שפגשתי בצבא, שטסה ממסצ'וסטס לבסיס צבאי ליד רמלה כדי להתנדב בצה"ל – והכל השתנה. והיו עוד תחנות בדרך, אבל ידעתי מה יהיה יעד התחנה הסופית – בוסטון.

ואחרי ימים של שוטטות בעיר, ביקורים במוזיאונים, האפי האוורס ספוגי אלכוהול והמתנה ארוכה בכניסה לפאב של צ'ירס שלא דומה בכלום לפאב הטלויזיוני הגעתי למקדש המקומי – פנווי פארק.

היא סיפרה לי על הרד סוקס, על החברים שלה שלא מחמיצים משחקים, בעיקר בסופי שבוע, על האווירה באצטדיון, על ה'גרין מונסטר'. והמשחק ההוא, חודש לפני כן, של הבולטימור אוריילס במרילנד, החדיר באופן סופי את הבייסבול למגירה הייעודית שלו בראש שלי, אז יאללה, מתי הולכים למשחק?

ואיזה משחק זה היה – 4:0 למינסוטה טווינס באינינג הרביעי, 4:4 בחמישי, 4:5 לרד סוקס בסיום, וכולם יוצאים לרחוב, בורחים מהגשם לאיזה פאב סמוך, רק תבחר, אף אחד לא הולך הביתה.

והיו גם שבעים ושתיים שנים ללא אליפות בעיר, ואי אפשר היה להתחמק מזה. ולא היה את מי להאשים, הקאבס לקחו מזמן את העז.

חזרתי לארץ, התחלתי וסיימתי לימודים, ושוב ארה"ב, ואחרי שלוש שנים שוב לארץ, והתמחות בתחום החדש הזה, שכולם מרוויחים בו המון כסף, שהוא העתיד של העולם, ושש שנות ניהול מערכות מידע ארוכות כנצח, ונסיעה להודו לקראת אמצע החיים – ורק אז הואילו בטובם הרד סוקס לזכות באליפות.

הרד סוקס הפכו לקבוצה שלי, בדיוק כמו הטוסון טורוס מהמיינור ליג של שנות התשעים (ותודה לסירקל קיי על הכרטיסים). הקאבס מעולם לא הצליחו לעניין אותי, לא בתקופת בוסטון של האמריקן ליג ולא בימי טוסון של הפסיפיק קוסט ליג. אבל אני זוכר את השמחה שהלמה בי בדירה קטנה ליד אבן גבירול אחרי אליפות ראשונה מזה שמונים ושש שנה. מה זה לעומת מאה ושמונה שנות המתנה, קטן על הקאבס.

 

לא קלה דרכו
פרשת נח - לא לילד הזה פיללתי

7 Comments

אורי הברווז 3 בנובמבר 2016

רק שג׳ימי פאלון לא יעשה גם על האליפות הזאת סרט גרוע

אנונימוס 3 בנובמבר 2016

היום אתה לא מנהל מערכות מידע?

ערן לוי 3 בנובמבר 2016

כבר לא, היום אני עוסק בדברים מעניינים

אנונימוס 3 בנובמבר 2016

איכשהו הרושם שקיבלתי מהטורים שלך היה שאתה עדיין בהיי-טק ולא מת גם על העבודה הנוכחית שלך :) שמח לשמוע שכן

קלבדוס 3 בנובמבר 2016

תכלס אין שום הבדל מבחינתך (אני מעריך) בין 86 שנות המתנה ל-108. אולי אפילו 40-50.

ערן לוי 3 בנובמבר 2016

תכלס זה הרבה וזה הרבה. כשהרד סוקס זכו באליפות ב-2004 אחרי 86 שנה עמד המאזן של הקאבס על 96 שנה ללא אליפות. עשר שנים זה לא נורא.

אופיר 3 בנובמבר 2016

מאוכזב לגלות שגם אדם תרבותי כמוך מתעניין בספורט אמריקאי.

Comments closed