הדבר הגרוע ביותר שיכול היה לקרות לבונדסליגה בתום המחזור העשירי היה פגרה. באיירן איבדה נקודות ביתיות בפעם השניה בשלושה משחקים, לייפציג נצמדה אליה במספר הנקודות, הופנהיים והרטה ברלין שמרו על קרבה לצמרת, אפילו בורוסיה דורטמונד הצליחה לחזור מעט לעצמה עם שלוש נקודות בהמבורג. גם בבונדסליגה השניה מעניין: המוליכה הבטוחה מבראונשוייג החלה לאבד גובה, שטוטגרט והאנובר שבו בגדול למאבק האליפות, פ.צ היידנהיים בתפקיד לייפציג של הליגה השניה, ואל תתנו לי להתחיל לדבר על הליגה השלישית.

ודווקא עכשיו, עם המשחקים המרתקים בצמרת ובתחתית, עם היכולת שמתחילה להתגבש ועם כוחות האנרציה שיכולים להכריע עונה שלמה – יצאנו לפגרת נבחרות. ולא סתם פגרה – מחזור משחקים אחד בשלב הבתים של מוקדמות המונדיאל. ולא רק עבור מחזור משחקים אחד הפסיקו הליגות מפעילות – עבור משחק מול סן מרינו.

סן מרינו, עבורה שובתות הליגות בסוף השבוע. סן מרינו, שמולה זכתה גרמניה בנצחון החוץ הגבוה בהיסטוריה של המאנשפט. כל כך משפיל היה הנצחון ההוא בסן מרינו, בספטמבר 2006, שיינס להמן ויתר על האפשרות להבקיע שער ראשון בנבחרת בבעיטת עונשין מ-11 מטרים, אפילו להמן המוחצן לא רצה להעמיק את ההשפלה של סן מרינו, וזו משימה לא פשוטה להשפיל את סן מרינו, שכנראה רק נבחרת הוותיקן חלשה ממנה.

אז היה לנו הערב משחק מיותר שהשבית את מיטב השחקנים של הבונדסליגה, שלא העניק ערך מוסף במאום למסע של נבחרת גרמניה לרוסיה 2018. הפעם זה הסתיים עם 0:8 לגרמנים, ואם היה המפגש מסתיים ב-0:16 לא היה איש מופתע. משחק אימון מול קבוצה בליגה החמישית היה מעניק ערך מוסף רב יותר לאלופת העולם מאשר האירוע בסן מרינו. והעבירות הרבות שנעשו על תומס מולר ושות' הבהירו יותר מכל את הבדלי הרמות המקצועיות והכושר הגופני, ואנחנו יודעים איך עוצרים שחקנים טובים לאין ערוך מאיתנו.

וכשהשאלה היחידה שנשאלת ערב המשחק נוגעת להפרש השערים בסיומו, וכשסרג גנארבי מבקיע שלישיה במשחק הבכורה, וכשקווין פולנד מבקיע את שער הבכורה שלו בנבחרת, וכשיונאס הקטור לא מצליח להיזכר אם אי פעם הבקיע צמד שערים במשחק – אפשר להבין עם מי היה להם הערב עסק.

אולי הגיע הזמן למצוא מסגרת חלופית לסן מרינו וחברותיה. סביר להניח שגם קבוצות הדרג הנמוך באירופה ישמחו לנצח מדי פעם, ואת זה הן לא יצליחו לעשות כל עוד ימשיכו לנסות ולגרד את קצה האף של נבחרות כגרמניה. ואל לנו להתרגש מהפסד מקרי של נבחרת אירופית בינונית ומעלה לאיי פארו או לוקסמבורג, גם לא מהפסד מינימלי של ליכטנשטיין לישראל, בסך הכל סטיית תקן.

ועכשיו צריכים כל אנשי היציע להמתין בסבלנות עד שדווידה סימוצ'יני ואדולפו הירש יסיימו לנסות לשמור על שער ריק לאורך עשר דקות רצופות. אז אנחנו ממתינים, תשעים דקות מיותרות, לפני שנוכל לחזור לכדורגל תחרותי. מתישהו מגיע הגיל בו הזמן לא עוצר עוד מלכת, אליי הוא הגיע מזמן.

 

הסייחים נכנעו לגברת הזקנה
הילד כמעט בן שלושים