אז הפועל באר שבע העפילה לשלב ה-32 של הליגה האירופית, מזל טוב. זה לא קורה יותר מדי בחיים של אוהד כדורגל ישראלי ממוצע, זה שווה כל רגע של שמחה. וכלל לא משנה את מי אוהדים, כי מה שטוב לכל היבשת לא יכול להיות רע לקבוצה שמייצגת מדינה של כדורגל כושל וחלש.

אולי בגלל זה קשה לי להתלהב מהאליפות הקרבה ובאה של ב"ש בתום העונה, קבוצה מחוברת ואיכותית כמו שלא ראינו זה שנים בישראל, כמו שקשה לי לשמוע את המלהגים על שאלת הפרש הנקודות שיעמוד לזכות ב"ש עם הנפת צלחת האליפות השניה ברציפות. יש זמן, ב"ש לא תמשיך להפציץ חמישיות בכל שבוע שני, גם לה יש תקרת זכוכית, במוקדם או במאוחר תיתקל בה הקבוצה, וזה לא ייראה כמו תקרת הזכוכית של הפועל חיפה או בני יהודה אבל הכל יחסי בחיים, לא צריך לקפוץ בראש.

בדיוק כמו שבחרתי לא להשתגע מההעפלה לשלב הבא. זה בטח הרציו המחורבן שאני מכניס לעניין: הפועל ב"ש גברה פעמיים על הקבוצה שסיימה במקום האחרון בבית, הפסידה פעמיים לקבוצה שסיימה במקום הראשון וסיימה בשתי תוצאות תיקו מול הקבוצה השלישית, הישג די ממוצע – אם בוחרים שלא להשוות את הקבוצה הנהדרת של ברק בכר לאיזו נמושה מזרח-תיכונית שרק מבקשת לצאת בחיים מול שמות גדולים באירופה. שני נצחונות על אינטר? מסתבר ששם של מועדון זה לא מספיק כשהקבוצה כושלת במפעל אירופי. תיקו מול סאות'המפטון? על זה בפיסקה הבאה.

השיטה, אח השיטה. כשהיא פוגעת בכל קבוצה אחרת רבות הטענות והמענות נגדה, האנטי-כדורגל במיטבו. והנה סיימה לה סאות'המפטון במקום השלישי, מתחת להפועל ב"ש שספגה יותר שערים מסאות'המפטון בשלב הבתים. שתי קבוצות, פלונית ואלמונית, עם שישה שערי זכות כ"א; לקבוצה אחת שישה שערי חובה, לקבוצה השניה ארבעה שערי חובה, למי לדעתכם מגיע לעלות לשלב הבא? מה שלא טוב ליבשת כולה לא יכול להיות טוב רק מפני שקבוצה ישראלית נהנית מפגמי השיטה.

ועכשיו הפועל ב"ש תהנה עד הסוף, וגם אני אהנה מההעפלה שלה. ככה זה, שוכחים במהרה שריקות שופט רעות, נבדלים שלא היו, תוצאות מכריעות והעפלות על בסיס שאינו ספורטיבי במאת האחוזים. ביום שני תיערך ההגרלה ואני אצליב אצבעות ואקווה למפגש בין שאלקה לב"ש. לא מפני שאני מעוניין בהפסד של ב"ש כי אם בשל רצוני לראות קבוצה ישראלית בגרמניה, בכל יום נתון מעדיף את ב"ש על פני סאות'המפטון בגלזנקירשן.

 

וולפסבורג, קבוצת תחתית
האנזה לנצח