האנזה לנצח

נסעתי לרוסטוק, לדרבי הגדול של מזרח גרמניה, כי יש דברים שגם גרמניה מאוחדת לא תצליח לשנות

לפני הרבה הרבה שנים עברתי ברוסטוק. זה היה בדרך לירח הדבש, למלון ספא על אי גדול בים הבלטי, לא רחוק מגבול גרמניה-פולין. והדרך מברלין ארוכה, למעלה מארבע שעות, וצריך להחליף רכבת איפשהו, אז רוסטוק.

זה קרה בחודש מרץ, ובגרמניה קר בחודש מרץ, החודש המאוס בשנה, לפחות שלי. כי כשהסתיו מגיע יורדות הטמפרטורות אבל לא יותר מדי, נעים בחוץ, העלים משנים צבעם, העיר חוגגת את השינוי; וכשהחורף מגיע נהנים מאווירת חג המולד ברחובות ומהאורות שמציפים כל פינה חשוכה בזמן שבין תחילת נובמבר לסוף דצמבר; וכשינואר ופברואר הדכאוניים מגיעים אז לפחות יודעים שחודשיים וזה נגמר, חודשיים וזהו.

ואז מגיע מרץ, עם הטמפרטורות המקפיאות שלו, עם אי-שינוי ניכר במזג האוויר, עם הסכין המשוננת שלוחצת, שחודרת אל עומק הנפש הקפואה שלנו, והנפש לא מבקשת יותר מדי, רק קצת חום, כי הגיע הזמן. ואם מרץ מוכן הוא עושה לנו טובה לקראת סופו, מסדר לנו הסרת שכבה אחת, ואם לא מתחשק לו אז נמתין עד אפריל, שם כבר אין מקום למשחקים.

היה קר ברוסטוק במרץ, והרחובות היו ריקים, אז לקחנו את התיקים, החלפנו רכבות וחזרנו הביתה, לברלין. וזה חרה לי לא מעט, אבל לך תסביר זאת לאישה הטריה שלא מבינה את העניין שלי במשחק האידיוטי הזה. לך תסביר לה שזו העיר של המועדון שלנצח ייזכר כאחרון לזכות באליפות מזרח גרמניה. ועכשיו, באמצע דצמבר עם טמפרטורה מתחת לאפס, החלטתי לעשות את הדרך לרוסטוק, לראות מקרוב את אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים (והמועטים) של מועדוני הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.

*

להתעורר כשחושך בחוץ זה אף פעם לא נעים, על אחת כמה וכמה על בסיס יומי. טוב לכם, בישראל, לא מתמודדים עם הבעיות של תושבי צפון-מרכז אירופה. אז ניחא כשמתעוררים אל החשיכה על מנת להעיר את הילדה לבית הספר (ומי לעזאזל החליט שנעיר ילדים משנתם כשחושך בחוץ), זה לא מרגיש נכון בסוף השבוע. אבל אין ברירה, המשחק נפתח ב-14:00, הרכבת יוצאת ברבע לתשע, פעם בשעתיים, ואם עולים על הרכבת הבאה מחמיצים עשרים דקות משחק, ולא בשביל שבעים דקות נשב שלוש שעות ברכבת. לכל כיוון.

בשמונה בבוקר נכבים האורות ברחובות, אבל עדיין חשוך. אין היום שמש, היא לא תופיע, אפילו לא לביקור חטוף. הפרצופים העייפים ברכבת התחתית מנסים לתפוס תנומה של שלושים שניות בין התחנות, בתחנה הסופית יתעוררו באחת ויתחילו במירוץ של האנשים שעובדים בשבתות. ברכבת לרוסטוק נראים הדברים אחרת: צעירים, מבוגרים, ילדים – ואף אחד לא ממהר, אין מה למהר, עוד שלוש שעות נגיע, יש זמן.

20161217_0910001

*

שמונה אוהדי האנזה רוסטוק עולים על הרכבת. יש לא מעט אוהדי רוסטוק בברלין, בדיוק שיש לא מעט אוהדי שאלקה 04, בורוסיה דורטמונד, פ.צ קלן ומינכן 1860 בברלין. כולם מגיעים לברלין, ואם היה לנו מיקי זוהר משלנו הוא היה מכנה אותה 'מדינת ברלין'. וברכבת ממדינת ברלין למדינת מקלנבורג-פורפּומֶרן ולעיר הגדולה שלה נרדמים אוהדים של רוסטוק, הם לבטח מתורגלים, עשו את הדרך הארוכה לא פעם על מנת לצפות בקבוצה האהובה עליהם שפעם, לא כל כך מזמן, הורכבה כמעשה טלאי על ידי משטר חסר מצפון וכל יכול.

קרל מוויס, חבר המפלגה הקומוניסטית ויו"ר וועדת תכנון המדינה של גרמניה המזרחית, החליט בשנות החמישים שהעיר הגדולה במדינה צפונית לברלין זקוקה לקבוצת כדורגל חזקה משלה. ובמזרח כמו במזרח, עושים בלי לחשוב, בלי להתחשב. אמפור לאוטר, מועדון מזרח גרמני מעיר קטנה בת כשמונת אלפים תושבים, היה לקורבן. רוב שחקניו הפעילים הועברו לאמפור רוסטוק, מועדון חדש שהוקם ב-1954 בעיר. אמפור לאוטר לא הצליח להסתגל לשינוי החריף ונמחה באחת מעל פני האדמה.

הקבוצה החדשה של רוסטוק הצליחה לא רע: שלוש סגנויות בין 1962-4 והופעות בגמר הגביע המזרח גרמני. ואחרי מתן העצמאות המקצועית למחלקת הכדורגל שונה שמה ל'מועדון כדורגל האנזה רוסטוק' (FC Hansa Rostock) והמועדון היה לאחד מבין אחד עשר מועדוני עלית שאמורים היו לבנות את סגל העתיד של הנבחרת. גם ימים רעים היו להאנזה, ביניהם שלוש ירידות ליגה, והמתנה עד 1990 על מנת לזכות באליפות הראשונה שלה. וזה קרה בעונה האחרונה בהחלט של ה'אוברליגה' המזרח גרמנית, וזה הסתיים עם דאבל ומקום בבונדסליגה המאוחדת ושתים עשרה עונות, ביניהן עשר ברציפות, ומקום שישי בשיא. אחר כך הכל התקלקל, הקבוצה ירדה לבונדסליגה השניה, ו-2016/17 היא העונה השביעית של האנזה רוסטוק בליגה השלישית.

 

*

לא זכרתי את רוסטוק כמו שהיתה לפני עשר שנים. גם פעם היא היתה אפורה, אבל פעם היה זה ביקור חטוף דרך חלונות תחנת הרכבת, והיום זה בעיר, ממש בתוכה. הרכבת שמוליכה לאצטדיון מפוארת יותר מזו המקומית של ברלין, עם כסאות מרופדים ושירותים, כמו ברכבות האזוריות, אולי זו הקונטרה לבתים הארוכים ולחד-גוניות העירונית שנגלים בדרך.

יורדים בתחנה, חוצים את השכונה, מרחוק אפשר לראות את השלט הגדול, Ostseestadion. תמיד צוחקים על המלים הארוכות של הגרמנים, לא מבינים שהם בסך הכל מחברים מילים, מקצרים את התהליך, מצמצמים את הרווח לא רצוי. 'אצטדיון הים המזרחי', זה מה שזה אומר, ואנחנו מכירים אותו כים הבלטי.

פעם נקרא האצטדיון בשם אחר, מסחרי הרבה יותר, אחרי שזכויות שמו נמכרו לחברת פיננסים. שמונה שנים נקרא המקום בשם אחר, מסחרי הרבה יותר, עד שהחליטו בהאנזה לעשות מעשה, להשתחרר מהחוזה, להשיב עטרה ליושנה ולשנות את שם האצטדיון לסמלי יותר, כמו הים הבלטי שעל חופו שוכנת העיר רוסטוק. אוסטזֶה שטדיון, אי אפשר להתבלבל.

ואין פאר במקום, גם לא הוד והדר: קירות הבטון אפורים, הכסאות ביציעים קרובים, המעברים צפופים, המדרגות תלולות, צריך להיזהר, בעיקר עם הרגל שעדיין מחלימה, לא למעוד. ובין האפור-אפור יש אנשים בצעיפים וכובעים בכחול ולבן, ויש דוכני בירות ומזון ביחס נהדר שלא מצריך עמידה ארוכה בתור, ואין כל כך מה לראות מחוצה לו, אבל אנחנו עשינו את הדרך לאצטדיון ברוסטוק כדי לבחון את תוכו,  אחר כך יישאר זמן לשאר.

20161217_1252381

*

12,300 צופים הגיעו בקור של מתחת לאפס לדרבי החם של המזרח, ככה זה כשמספר המפגשים בין שתי הקבוצות באוברליגה המזרח-גרמנית גדול יותר מאלה שנערכו בליגות של גרמניה המאוחדת. חמישים ושלוש פעמים נפגשו הקבוצות,  כמו גם תחת שמות אחרים: 'אמפור רוסטוק', שמה המקורי של האנזה מ-1954, ו'פ.צ קרל-מרקס שטדט', שמה של העיר קמניץ בין השנים 1953-1990.

שתי הקבוצות צמודות אחת לשניה, קמניץ שביעית והאנזה שמינית, אבל בליגה צפופה כמו זו של עונת 2016/17 יכולות שלוש נקודות להקפיץ את אחת מהשתיים לצמרת הגבוהה, ואחרי התבוסה הביתית של האנזה לפני כשבועיים מול הולשטיין קיל (4:1) דורשים האוהדים נצחון מול היריבה המרה. קמניץ עצמה הובסה בביתה במחזור הקודם, 3:0 לעולה החדשה מריגנסבורג, וכשהבעיות הכלכליות מוצפות ומקשות על פעילותה השוטפת חייבת קמניץ נצחון על מנת להרגיע מעט את השורות.

ובין כל האוהדים בכחול ולבן (ועוד כמה מאות בתכלת של קמניץ) יושב אחד, ישראלי שחי בברלין, ומתרגש כמו שלא התרגש מעולם לפני כן. האנזה רוסטוק, זה הכדורגל, כאן קרובים כולם לדבר האמיתי, כאן מרגישים את החיבור בין האוהדים למועדון, זה באוויר, כל הזמן, בעיר חוף של מאתיים אלף תושבים שאוהבים את האנזה רוסטוק. ואין כאן תיירים, איזה אינטרס יש להם להיות כאן, וליגה שלישית רחוקה מלפתות את האוהד ההדיוט הזקוק בדחיפות למנה של אובמיאנג או לבנדובסקי על מנת להצדיק ביקור במדינת כדורגל. מזל שיש קבוצות כמו האנזה וקמניץ בגרמניה, ששומרות על העקרונות שבחלקים אחרים באירופה נשכחו מזמן.

Hansa Forever: כך מקבלים את פני השחקנים באצטדיון, רגעים לפני שריקת הפתיחה

יום רע היה לאוהד המקומי באוסטזה שטדיון: בקור מקפיא לא הצליחו הרוסטוקרים להתמודד מול מערך מסודר ומגובש של קמניץ בראשות אנטון פינק, מעלית שחקני הליגה השלישית עם 112 שערים, שניים מהם כאן, ברוסטוק. הוא כובש, הוא מבשל, הוא מחלק כדורים ביעילות של רכז, הוא מפנה שטחים לחבריו, הוא המלך של הקבוצה – והוא צנוע, כל כך צנוע, אף פעם לא משתולל, תמיד מפרגן לחברים על המגרש. ונראה כי פינק מבין שהליגה השלישית היא הבונדסליגה שלו, שכאן הוא יכול להיות הכוכב הצנוע שהוא, שאם יחפש מלוכה בבונדסליגה השניה הוא עלול למצוא עצמו עם אתונות.

פינק סוגר את המשחק עם שני שערים שמעלים את התוצאה ל-0:3 לאורחים, אפילו שורקי הבוז ביציעים נרגעים, למי יש כוח לזה. אוהדים מתחילים לעלות ולרדת במדרגות, לעשות דרכם אל עבר היציאה, הספיק להם ליום אחד, ואני מביט בהם ורוצה להצטרף אליהם, להפעיל את כפות רגליי האבנוניות שנראה כי קפאו בדמן, אבל לא עוזבים משחק כדורגל לפני שהסתיים, זוהי חוקתי, חוקת ערן לוי, ללא יכולת ערעור. וכמעט כמו תמיד אני מקבל מאלוהי החוקה את ההוכחה המעשית לקיומו עם שער מצמק של האנזה בבעיטה נהדרת מהאוויר מ-20 מטרים, היישר אל בין החיבורים, יתברך ויתקדש ההוא שדואג לי.

האצטדיון מתרוקן בתוך דקות, מותיר בעזבונו את אוהדי ושחקני קמניץ שלא מפסיקים לשיר, והם קופצים ורוקדים, שמחים מאוד על ההישג הנהדר בדרבי המזרח גרמני, אחד מבין חמישים ושישה אוסט-דרבי'ז העונה, וכל אחד מהם חשוב לא פחות מחמישים וחמישה האחרים.

האוטובוסים שעומדים ליד הכניסה הצפונית לאצטדיון מתמלאים במהירות ויוצאים לדרכם, לפזר את האוהדים ברחבי העיר. הנהג הנחמד, עם צעיף של האנזה רוסטוק על הדשבורד, לא מפסיק לחייך. כן, אני מגיע למרכז העיר, הוא אומר לי, עוד שתי תחנות. הוא ממשיך לחייך, לדבר עם הסובבים אותו, והופך באחת את עורו כשהוא מביט דרך המראה בבחור שמעשן סיגריה אלקטרונית. לא אפכת לך מהאנשים שמסביב, רק אתה והסיגריה האלקטרונית שלך, רוטן הנהג בקול, תפסיק עם זה, פוֹל אידיוט.

שמונת האוהדים ברכבת מברלין הפכו לעשרים גברים רעשניים ושיכורים ברכבת לברלין. והם לא מפסיקים לדבר בקול, לשיר שירים, לדפוק על הדלתות, לפתוח עוד בקבוק בירה, לזרוק את הפקקים אל עבר המעבר, לבחון מי מהם יגיע רחוק יותר. והם נאלמים דום כשהשוטרים עוברים בתווך, עם אלה ואזיקים בחגורה המבצעית ועם אפוד מלא, מוודאים שכולם יגיעו הביתה בשלום.

*

למה לרוסטוק, מה איבדת שם, שלוש שעות לכל כיוון בשביל ליגה שלישית, סונטים בי היום כמו פעם. ואני, מה בסך הכל אני מבקש – קצת תרבות מועדונים, קצת אהבה אמיתית, להגיע לכל פינה בגרמניה, לגלות את האהבה שלי בכל עיר, עיירה וכפר: אוסנברוק ודואיסבורג, יינה ולייפציג, אופנבך ומנהיים. היינו בקוטבוס, עכשיו ברוסטוק, ותיכף נכנסים לשנת החורף של הכדורגל הגרמני, אבל בסוף כולם מתעוררים, גם הכדורגל, הדבר היחיד שמסוגל להפוך את חודש מרץ המאוס להרבה יותר נוח.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

11 תגובות ל “האנזה לנצח”

  1. ר.בקצה (פורסם: 18-12-2016 בשעה 17:26)

    עכבר-כדורגל אמיתי.
    יש איזשהו ספר בדרך?

  2. צור שפי (פורסם: 18-12-2016 בשעה 18:22)

    נהדר. כמי שחווה בעצמו את הקור הצפון אירופי, המרץ שלי הוא דווקא נובמבר. כבר קר, הימים מתקצרים, הכל אפור גשום ובוצי, החורף עוד כולו לפנינו והשלג שצובע את הכל בלבן ויפה עדיין לא הגיע. מרץ דווקא לא רע כי יודעים שהקור אוטוטו נגמר, שעון קיץ, ימים מתארכים, בקיצור – יש למה לחכות.

  3. שרדר אוריגינל (פורסם: 18-12-2016 בשעה 20:39)

    אחלה טור.
    מתגעגע.
    תבוא לקצת כדורגל שוליים פה. יעשה לך טוב לרגל!

  4. פרומה (פורסם: 19-12-2016 בשעה 00:44)

    התיאורים מדהימים הרגשתי איתך

  5. מאנו (פורסם: 19-12-2016 בשעה 01:05)

    נהניתי מאוד לקרוא. רק אתקן ש"שומרות על העקרונות שבחלקים אחרים באירופה נשכחו מזמן" זה לא ממש נכון, יש קבוצות בליגות השנייה והשלישית עם הרבה אוהדים, מסורת ואווירה גם במקומות אחרים באירופה, לא רק בגרמניה. לא חייבים להקטין מדינות אחרות כדי להאדיר את הכדורגל הגרמני.

    • Dr.van nordstrand (פורסם: 19-12-2016 בשעה 09:20)

      עד שניסה לדחוף מילה טובה על ישראל ולומר שאנחנו באירופה… מבחינת כדורגל.
      וגם שם, קבוצות האוהדים עושות כבוד

  6. רינוס מיכלס (פורסם: 19-12-2016 בשעה 09:52)

    הכותב הכי טוב בדה באזר ( בפער גדול מאוד ) ,
    שכותב על הנושא ( מבחינת מאמר נושא קבוע ) הכי מעניין ב – דה באזר

    אתה פשוט נכס לאתר הזה

    חבל שאי אפשר לשכפל אותך למסעות גם ברחבי האי הבריטי ( כמובן שרק מהליגה הראשונה – football league 1 – הליגה השלישית בטיבה , ומטה )

  7. אנונימוס (פורסם: 19-12-2016 בשעה 10:27)

    נהדר. ושיר הבונוס בסוף והקליפ נהדר

  8. אני בא מקטמון (פורסם: 19-12-2016 בשעה 11:59)

    כמו שאמר לי חבר גרמני:
    March is the month of still, it is still cold, still snow, still no sun

    • Dr. van nordstrand (פורסם: 19-12-2016 בשעה 17:36)

      still can't crown Bayern, they are only 16 points ahead and there are 6 matches at hand.
      ( of course- he said that in german… )

  9. מיילס ההוא מהג'אז (פורסם: 26-12-2016 בשעה 08:57)

    תודה, כתוב נפלא.
    בהזדמנות, אחרי הפגרה, בדוק את ‏‎MSV Duisburg בליגת הנשים מצפה לך שם הפתעה ישראלית.

    חג שמח לכולם

לא ניתן להגיב.