מביא הוא להרטה ביצים וחלב

.

.

.

.

.

.

.

.

*

פוסט מאת ערן לוי, ברלין

*

יום שבת, העשרים וארבעה בנובמבר 1963, היה יום מיוחד עבור אוטו. הבחור הצעיר, שבעונת 1962/3 עדיין השתייך לרוט-וייס אסן מהאוברליגה השנייה, עלה בהרכב הפותח של הרטה ברלין במשחקה הראשון בבונדסליגה מול נירנברג (1:1).  רוט וייס אסן קיבלה עבור העברתו להרטה 10,000 מארקים גרמנים, אוטו זכה לשכר חודשי של כ-1200 מארקים. לימים ייזכר אוטו בערגה בתקופה ההיא:

"לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון מהנהלת הרטה ברלין, בה אמרו לי: 'מר רהאגל, אנחנו מייחלים להגעתך'. עד לאותה תקופה חייתי עם אמי בדירה צנועה באסן. באותו היום יצאנו לעולם הגדול. אני עדיין זוכר את עצמי יושב בתוך הפולקסווגן שלי בכיכר תיאודור הויס, מביט במורד הכביש לכיוון עמוד הניצחון ושער ברנדנבורג, ושומע את עצמי אומר לעצמי: אוטו, הנה זה מתחיל!".

בהרטה היה אוטו רהאגל לאחד השחקנים היציבים והבולטים בסגל האפור של הקבוצה. אחרי שלוש עונות, ועם ירידתה של הרטה לליגה השניה, עבר לקייזרסלאוטרן ושיחק בה במשך שש עונות עד לפרישתו ממשחק, ב-1971, בשל פציעת ברך קשה.

עוד כשחקן פעיל ידע רהאגל שבתום קריירת המשחק יפנה לאימון. גם דיטריך וייזה, מאמנו בקייזרסלאוטרן, הכיר בפוטנציאל של חניכו: "עם מסירות עילאית שכזו לספורט תחרותי עוד נשמע ממנו בעתיד. הידע המקצועי ותבונת האימון שלו ברורים מעל לכל ספק".

בגיל 31 סיים רהאגל בהצלחה את קורס המאמנים של אקדמיית הספורט בקלן, ועם פרישתו ממשחק פץח בקריירת אימון מפוארת.  הוא אימן את קיקרס אופנבך, בורוסיה דורטמונד וארמיניה בילפלד לפני שזכה בתואר הראשון שלו בשנת 1980- הגביע הגרמני עם פורטונה דיסלדורף.

בארבע עשרה השנים הבאות בנה את ורדר ברמן האימתנית של שנות התשעים וזכה עימה בשתי אליפויות, שני גביעים וגביע אירופה למחזיקות גביע. אחרי עצירה קצרה בבאיירן מינכן חזר רהאגל  לקבוצת העבר שלו קייזרסלאוטרן, העפיל עימה לבונדסליגה ובעונה העוקבת זכה באליפות. אחרי שכבש כל פסגה אפשרית בגרמניה עבר לכיבוש היבשת, כשזכה באליפות אירופה עם נבחרת יוון.

ועכשיו, בגיל 73, ואחרי שתים עשרה שנות היעדרות מהבונדסליגה, חוזר "המלך אוטו" למקום בו הכול התחיל וינסה להציל את הרטה ברלין מירידה. ארבעים ותשע שנים אחרי משחקו הראשון בבונדסליגה ידריך רהאגל את הקבוצה (מקום 15) במשחק החוץ הקרוב מול יריבתה למאבק הירידה אאוגסבורג (17). זה גם יהיה המשחק ה-1001 של הרטה בבונדסליגה, אחרי שלא הצליחה להתעלות לכבוד משחק האלף והפסידה בו לבורוסיה דורטמונד (1:0).

רהאגל נהנה מתשומת הלב המחודשת לה הוא זוכה מאז עזב את נבחרת יוון.  במסיבת העיתונאים שנערכה מיד לאחר נחיתתו בעיר, הוא אמר: "איש אינו יכול לקחת ממני את הישגי. מצבים לחוצים אינם זרים לי".

עולם הכדורגל הגרמני משדר הסכמה מקיר לקיר באשר למינוי המפתיע. וילי למקה, יועצו המיוחד של מזכ"ל האו"ם לפיתוח, ספורט ושלום, ובעבר מנהל ורדר ברמן, אמר בעקבות המינוי: "דבר אינו מפתיע אותי אצל אוטו. אני מאושר עד הגג בשבילו".

"אנחנו יודעים מה יש בו. אין לי ולו תהייה, הוא איש מקצוע אבסולוטי", קובע תומאס שאף, שהתמנה למנג'ר ורדר ברמן עם עזיבתו של רהאגל את המועדון.

מרכוס באבל, מאמן הופנהיים וחניכו של רהאגל בבאיירן מינכן, נשמע נלהב אף הוא: "גרנדיוזי, אשמח מאוד לראות אותו שוב בקרוב" (הרטה תארח את הופנהיים במחזור האחרון).

עוד לפני משחקו הראשון מסתמן רהאגל כרכישה הטובה ביותר של הרטה העונה. המאמן הקפדן לא ייתן לאיש לערער על סמכותו המקצועית, יארגן מחדש את המערך המבולבל, יוציא את המיטב משחקנים מוגבלים ויזכה להמחאה שמנה, בדיוק כמו ביוון. עבור שלושה חודשי עבודה יזכה רהאגל לשכר של 250 אלף יורו; בונוס ההישארות שלו עומד על כחצי מיליון יורו.

מיכאל פריץ, האחראי הישיר לסאגת המאמנים הבלתי נגמרת במועדון, זוכה סוף סוף לעדנה קלה.  בברלין כבר הספיקו לשכוח את אובדן הדרך ברגעים קריטיים לעתיד המועדון, ועל ירידת ליגה לא מוכנים לדבר, ורהאגל הוא כדור ההרגעה הטוב ביותר שקיים בנסיבות הקיימות בשוק המאמנים המקומי.

ורק אוליבר קאן, ששיחק גם הוא תחת רהאגל, לא שוכח. הוא בוחר להתרחק מהמולת המינוי ולהתייחס למדיניות ה"ניסוי וטעייה" של הנהלת הרטה: "מינוי מאמן לשלושה חודשים הוא דרישתו הברורה של מיכאל פריץ על מנת להציל את הרטה מירידת ליגה. המשמעות האחרת של המינוי היא כי כבר בתום העונה יחל החיפוש אחר מאמן חדש. אחרי ארבעה מאמנים בשנתיים וחצי, ברור לכל שאין המשכיות בקו המחשבה המקצועי של המועדון".

איש לא יפנה חצים לכיוונו של רהאגל במקרה של ירידת ליגה. הוא יודע שאין לו מה להפסיד. במקרה הטוב הוא יזכה לכל התהילה על מסע הישרדות מופלא, במקרה הגרוע יחזור לפרישה הנוחה והמרופדת. עד אז ייהנה מאור הזרקורים המחודש ומהאמון הגורף ביכולתו המקצועית. אין לרהאגל מה להוכיח, ויש לו שבעים ושניים ימים להוכיח זאת.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

ערן לוי ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

 

הצבעים של בארסה?
רן בן שמעון. עוד קווים לדמותו ("אנשים בלילה" עם קובי מידן)

5 Comments

אפריים 23 בפברואר 2012

אחלה כותרת.
(וזה לא בכדי לזלזל בתוכן כמובן. הסיפור על הרגע בו הכל התחיל מרגש גם כשלא מדובר במישהו שמכירים).

אופיר 23 בפברואר 2012

פשוט מאמן עצום. לא עולה לי בראש הישג שטביעת האצבע של מאמן ניכרת עליו כל כך כמו הזכייה ביורו 2004 המזעזע ההוא.

ארז (דא יונג) 23 בפברואר 2012

וואו, איזה נוסטלגיה בשיר הזה.

תודה על הסיפור המעניין.
משהו קצת לא מסתדר לי בזמנים בין העזיבה של רהאגל את ברמן והמינוי של שאף.

מיקו 23 בפברואר 2012

כבר הספקנו לשכוח את רהאגל. אחרי יוון חשבו כולם שרהאגל הוא מאמן גרמני טיפוסי ושכחו לו את האליפויות ואת גדולתו בגרמניה. אחלה סיפור, אשכרה מבינים שכדורגל זה לא רק באיירן. כן ירבו.

ותומאס שאף מונה ארבע שנים אחרי שריהאגל עזב, אבל תומאס שאף הוא היחיד שהחזיק מעמד (ולמעשה ישבור בקרוב את השיא של רהאגל בתפקיד) אחרי שבינו לבין רהאגל היו בארבע שנים לברמן ארבעה מאמנים שונים.

Comments closed