אל אל אפואל

.

.

.

.

.

.

.

.

פוסט מאת ערן לוי, ברלין

ביום שני בערב סיימתי משמרת, ארזתי את התיק (לפטופ וקופסת אוכל ריקה), לבשתי את המעיל והלכתי לכיוון המעלית. בדרך עצרתי ליד שולחנה של אחת מידידות העבודה שלי. הקדשתי לה שלושים שניות של סמול טוק לפני שסיפרתי לה שאני ממהר הביתה. למה, היא שאלה. יש הערב דרבי. מי הקבוצה שלך? מכבי תל אביב. ונגד מי היא משחקת? הפועל. הפועל? הם לא משחקים השבוע בצ'מפיונס ליג?

ההלם השאיר אותי ליד שולחנה לעשר דקות נוספות. לא ידעתי ממה להיות המום קודם, מהכרתה את לוח הזמנים של ליגת האלופות או מכך שאפילו היא – בחורה שבתשעה חודשי היכרות מעולם לא הביעה עניין כלשהו בספורט בכלל ובכדורגל בפרט – מכירה את הקבוצה הקטנה ההיא מניקוסיה.

אני זוכר את ה-2:2 של הפועל מול ליון עם השער מהסרטים של ערן זהבי. אני אפילו זוכר שהיו מי שאמרו שהפועל היתה יכולה להגיע רחוק יותר בליגת האלופות אם היתה משחקת כך במשך כל שלב הבתים, כי מי זו השאלקה הזו שבקושי הוציאה אפס אפס בבלומפילד.

השאלקה ההיא, שהגיעה עד לחצי הגמר, היתה צריכה לקבל את מנצ'סטר יונייטד כדי להבין שזה כבר לא כוחות. הפועל עמדה אז רגע לפני הקריסה הגדולה ששיאה הגיע בדרבי האחרון. כל השלוש הנ"ל רואות את ליגת האלופות בטלוויזיה, ולנו יש אפואל. איך אומרים בהודו: Same same but different.

אתמול בערב ויתרתי על משחק האימון בין ברצלונה ללברקוזן, דברים כאלה אני יכול לראות כשאני מגיע לביקור מולדת במגרש של הפועל אזור, שלוש דקות ברגל מהבית של ההורים.

הלכתי על המשחק היותר מעניין של הערב: אפואל – ליון. ראיתי אושר אלוהי אחרי השער של מנדוקה בדקה התשיעית. לא הבנתי איך אאילטון בכושר משחק (ורזה!) עד שהבנתי שיש יותר מאאילטון אחד בעולם, ושאפילו בברזיל איבדו את היצירתיות וממחזרים את הכינויים.

ראיתי קבוצה שהעפילה בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה לשמינית הגמר מול קבוצה שסגרה שמינית גמר בפעם התשיעית ברציפות. ראיתי מאה ושמונים דקות של קבוצה שמגינה בשיניים ולא מעניקה להוגו לוריס יותר מכמה רגעים של שלווה.

ואז הגיעה ההארכה והמשחק כמו נפתח מחדש. התקפה רדפה התקפה, ליון נראתה חדה יותר ועייפה פחות אבל אפואל מחזיקה חבורת רוצחים בסגל, לפחות על פי מראם החיצוני. אף אחד לא עייף בגלל שהשקיע המון בתשעים הדקות הראשונות. כל מי שנמצא על המגרש בכושר משחק. גם ההרחקה של מנדוקה שש דקות לסיום ההארכה לא הורידה מהמוטיבציה של אפואל ושמרה עליהם חיים עד שהגיעו הפנדלים.

שתים עשרה וחצי בלילה בניקוסיה. עשרים ושלושה אלף צופים ב-GSP בטירוף. אפואל ניקוסיה בין שמונה הקבוצות הטובות באירופה. שבע קבוצות ירצו אותה ברבע הגמר, כל אחת מהן כנראה תנצח אותה, אבל למי אכפת היום.

אני רואה את הקפריסאים מאושרים עד הגג ואני שמח בשבילם. אפואל היא הדבר הקרוב ביותר לכדורגל הישראלי שהגיע להישג כזה. נחמת עניים? אולי, אבל אחלה נחמה.

הערוץ הגרמני בוחר בסיום המשחק לעבור לראיון עם רודי פלר, המנהל המקצועי של באייר לברקוזן, שיסביר למי שעדיין אכפת לו מה קרה לקבוצה שלו בקאמפ נואו.  1:7 לברצלונה, מסי עם חמישיה ראשונה אי פעם בליגת האלופות.  בדיוק בשביל משחקים כאלה המציאו את התקצירים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

ערן לוי ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

 

רב אמן
כן, אמא, אני מרוויח בסדר גמור / דניאל פורת, לאס וגאס

15 Comments

B. Goren 8 במרץ 2012

זיפזתי אתמול בין שני המשחקים אך לבסוף העייפות ניצחה. הכותרות הבוקר על התוצאה בפנדלים, כבר עשו לי את היום. חוץ מזה, גם פורים היום וגם יום האישה מה שמחייב המשך יום מוצלח. חג שמח.

פולדש 8 במרץ 2012

כל כך מדוייק. לא הסתדר לי לראות את שני המשחקים וכשצפיתי בתקצירים באמצע הלילה, מבין אדי האלכוהול, הרגשתי בדיוק אותו הדבר. המשחק של בארסה היה מהנה מאוד בתור תקציר, אבל ממש התבאסתי שלא יכולתי לצפות באפועל ניקוסיה מול ליון, כי התקציר בישר על מותחן של ממש, עם השקעה משני הצדדים.

ירון 8 במרץ 2012

אתה חותם על זה שברבע גמר מול בנפיקה, נאפולי או מארסיי (אם וכאשר) אז כנראה שהקפריסאים יפסידו? אני לא כל כך בטוח.

עומר 8 במרץ 2012

ירון צודק, יש מצב לחצי גמר קפריסאי. כמובן שצריך לחכות לתוצאות של השבוע הבא, אבל בהחלט יכול להיות שברבע הגמר ישחקו הקבוצות הבאות: ברצלונה, מילאן, בנפיקה, אפואל, מארסיי, באזל, נאפולי, ריאל מדריד. אפואל עדיין תהיה הקבוצה ששבע קבוצות אחרות ירצו לקבל, אבל זה יכול להיות רבע הגמר המפתיע ביותר מאז השנה שפורטו ניצחה בגמר את מונאקו.

קורא 8 במרץ 2012

הראש חשב על העניין במשחק של אפואל העיניים רצו להשטף במשחק המקביל. באמת בהארכה היה יותר פשוט לצפות במשחק הזה.
היה כתוב על זה פנדלים ומברוק לקפריסאים

אבא של איתי 8 במרץ 2012

פלשבקים של יוון 2004?

B. Goren 8 במרץ 2012

אך תזכיר לי דברים שאני מנסה לשכוח. עפ כל הכבוד לקפריסאים (ויש), לא ארצה לראות אותם בחצי.

אסף THE KOP 8 במרץ 2012

לקפריסאים יש את אפועל.
לנו יש את הפועל והלונטלים שלה.

זה כל הסיפור.
זה ההבדל בשני משפטים.

צור שפי 8 במרץ 2012

ויש לנו גם את בית"ר והשחקנים הערבים שלה. אופס, בית"ר היא ערבים-ריין. עוד הבדל קטן בינינו לבין קפריסין.

רן 8 במרץ 2012

עוד פעם בית"ר?

צור שפי 8 במרץ 2012

תשאל את קודמי מהקופ "עוד פעם הפועל ולוונטל"? איך אומרים הילדים – הוא התחיל.

רן 9 במרץ 2012

אבל הוא בכלל לא אוהד בית"ר…

צור שפי 10 במרץ 2012

מה זה משנה? הוא הכניס את שנאתו להפועל למקום לא רלבנטי.

צור שפי 8 במרץ 2012

ערן עשיתי בדיוק כמוך, אני תמיד מעדיף מתח אמיתי על פני משחקי ראווה. זו היתה חתיכת דרמה אדירה והתפלאתי על מידת המעורבות הנפשית שלי, ללכת עם האנדרדוג זה מתגמל רק שהאדרנלין קיצר לי את שעות השינה. היה לילה ענק.

קורא אדוק 8 במרץ 2012

מעולה!

Comments closed