אפשר גם בלי בופון

הסתדרתי יופי בלעדיו

1. לא צפיתי בגמר ליגת האלופות, לפחות לא בדרך המסורתית. הגעתי הביתה בדקה ה-30, החמצתי את שני השערים הראשונים במשחק (מנדז'וקיץ' יסלח לי), ישבתי מול המחשב לעשות דברים חשובים והצצתי מדי פעם בשידור הישיר.

אין לי שום דבר נגד כריסטיאנו רונאלדו, ואם תסובבו את ידי לאחור אודה שאני מעדיף אותו על פני השני; אין לי דבר אישי נגד שידורים ישירים של משחקים במחירים מופקעים, גם לי יש גבולות פיננסיים שמיטב כדורגלני העולם לא יצליחו לגרום לי לחצות; אין בי קנאה בעשרות אלפי אוהדים שממלאים יציעים ומעודדים שחקנים מיליונרים והכי רחוקים מהם שאפשר. אם משדרים ולא גובים דמי מנוי מופקעים – אני שם.

אבל באותה שבת של גמר ליגת האלופות היה הראש במקום אחר לגמרי – ב'אלפרד קונצה שפורטפארק', אצטדיונה של כימי לייפציג מהליגה החמישית. יצאתי בבוקר אותה שבת למשחק המחזור האחרון של הקבוצה, משחק בו נשענה עונה שלמה על תשעים הדקות האחרונות שלה: ניצחון – אליפות ועליית ליגה שניה ברציפות.

חמשת אלפים איש הגיעו למשחק ומילאו את האצטדיון הישן, חגיגות האליפות שראינו בלייפציג היו שמחות, אנושיות ומרגשות בכל קנה מידה. קשה היה להתנתק מהאנרגיות שעטפו אותי אחרי המשחק ולהתחבר לאירוע כדורגל בינלאומי שהרגיש מנותק מתמיד.

2. לא צפיתי במשחק בין ישראל לאלבניה, לפחות לא בדרך המסורתית. הגעתי הביתה במחצית, החמצתי את שני השערים הראשונים במשחק (סדיקו יסלח לי), ישבתי מול המחשב לעשות דברים חשובים והצצתי מדי פעם בשידור הישיר.

לא שיש דרך מסורתית לצפות במשחק של הנבחרת הישראלית הכושלת, שמצליחה בכל פעם מחדש להתעלות על עצמה ולהציג יכולת ירודה עוד יותר מהפעם הקודמת. איכשהו אני עדיין מוצא עצמי נמשך לשידורים הישירים כמו זבוב אל זגוגית של חלון. יכול להיות שדווקא הציפיה לתבוסה מעשית הופכת את המשיכה למזוכיזם רוחני, לרצון לראות את הנבחרת מפסידה. אפילו ה-5:0 לדנמרק לא הצליח לעורר בי רגשות שכאלה, של ציפיה להפסד, ערן זהבי ויוסי בניון דווקא כן. ואין לי כוח לדיוני אוהדים שלא רואים דבר מעבר לשחקנים שהיום נמצאים בסגל קבוצתם ומחר יעזבו בעבור אינטרס משתנה – השניים האלה לא עושים לי טוב, לא בעיניים ולא בראש.

אבל באותו יום א' של ישראל מול אלבניה היה הראש במקום אחר לגמרי – במגרש הקטן של ברלין הילאלספור, קבוצה קטנה ממערב ברלין שמשחקת בליגה השביעית. יצאתי בצהרי אותו יום א' למשחק המחזור הלפני-אחרון של הקבוצה, משחק בו היתה חייבת לנצח כדי לשמור על סיכויי עליה סבירים. הקבוצה האורחת פ.צ שפנדאו קיקרס היתה זקוקה לנקודה אחת על מנת להבטיח את ההעפלה לליגה השישית, ליגת ברלין.

שש מאות וחמישים איש הגיעו למשחק בליגה השביעית ומילאו את היציעים הקטנים שמקיפים את המגרש הסינטטי, התרגשו מכל בעיטה של שחקני הילאלספור, צעקו על השופט שלא שרק לטעמם, התאכזבו אחרי ה-0:0 בסיום, צפו בשחקני שפנדאו קיקרס חוגגים את העליה לליגה השישית. קשה היה להתנתק מההתרגשות, השמחה והאכזבה שעשו לי טוב ולהתחבר למשחק של נבחרת כושלת. דבר אחד אפשר לומר לזכות נבחרת ישראל: אפילו מול אלבניה הציגה כדורגל טוב יותר מהליגה השביעית בגרמניה.

BUNDESMANIA – דף הפייסבוק

3. עוד כילד לא הצלחתי להתגבר על הפער שבין ישיבה ביציע לבין רביצה על הספה מול הטלויזיה. אני זוכר התלהבות מטורפת בבלומפילד, את המלחמות שלי – אוהד מכבי בן עשר – עם אבא שלי – אוהד הפועל בן שלושים וחמש, את תחושת הריקנות בערב, מול 'מבט ספורט'. פתאום נראה המגרש קטן יותר, פתאום נראו השחקנים שמנים יותר, פתאום איבד העולם בו התאהבתי מזוהרו.

כמו אז גם היום: יכול להיות שאלו הסיבות להעדפתי המתגברת את מגרשי הכדורגל על פני שידורי הטלוויזיה, בדיוק כמו חיבתי היתרה למשחקי הליגות הנמוכות על פני תותחי הליגות הבכירות. יש רק מקום אחד בו מרגישים קרוב למגרש, וגם צמד הפרשנים המוצלח ביותר – אוקסימורון בפני עצמו לתושבי ישראל – לא יצליח להחליף את המגרש עצמו.

הייתי במשחק האליפות של כימי לייפציג בליגה החמישית (והכנתי סרט על המשחק שגם מופיע בתחתית פוסט זה)., הייתי במשחק העליה של פ.צ שפנדאו קיקרס לליגה השישית. עבורכם זה לבטח לא כמו להיות במגרש עצמו, אבל אם עדיין אינכם מזדהים עם העדפתי – יכול להיות שאחרי שתצפו בסרט תתחילו להבין על מה אני מדבר.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

17 תגובות ל “אפשר גם בלי בופון”

  1. נץים (פורסם: 14-6-2017 בשעה 08:15)

    מעולה! תודה!

    להגיב
  2. ארז (פורסם: 14-6-2017 בשעה 09:09)

    נהדר ערן.
    גם הטור וגם הסרט.
    שותף לתחושותיך, בעיקר לתחושת הריקנות כילד במוצ"ש מול המהדורה המסכמת (לאחר צהריים במגרש).

    להגיב
  3. yaron (פורסם: 14-6-2017 בשעה 09:10)

    תודה ערן, אדיר!

    גם אני את גמר הצ'יימפיונס לא צפיתי בדרך המסורתית.
    הייתי בחופשה עם המשפחה באיטליה ובערב המשחק יצאנו לטייל ובעיקר לאכול בעיירה מקסימה בטוסקנה – Certaldo
    יש שם כפר ומבצר יפיפיים שעולים אליהם במין רכבל על פסי רכבת (funicular) ולמעלה נופים עוצרי נשימה ומסעדות חביבות.
    התחלנו לחפש מסעדה (חייבים שתהיה גם פיצה) ואז מצאתי אחת מקסימה (עם פיצה) אבל מה שתפס לי את העין זה דווקא החלק הפנימי מאחור שבו ראיתי טלוויזיה ישנה מאלה שנותנים להם מכות וכמה חברה מתכוננים לתחילת הגמר שעמד להתחיל בכל רגע. למרות שכבר הכנתי את עצמי נפשית שאני רואה רק את המחצית השנייה בחדר לא עמדתי בפיתוי ושאלתי אם אפשר לאכול דווקא בפנים.
    "בטח! אתה רוצה לראות כדורגל?" עליתם עלי :-)
    המלצרית נכנסת ומגרשת את כל החברה/משפחה מהשולחן… :-(
    אני במחאה: "לא, לא, לא, הם נשארים לראות את המשחק!"
    אמרה לי לא לדאוג… לאורחים חייבים לשים מפה!
    החדר האחורי נראה ההיפך מהחזית הציורית. שולחנות כמו בקיבוץ, מלא תמונות בשחור לבן ושם מבלים ואוכלים החברה/משפחה. שמו מפות נייר כתומות הושיבו אותנו, לקחו הזמנה ואז חזרו כל החברה. ישבו בשולחנות מסביב ועל כסאות. אוכלים פסטה ושותים יין ורואים את גמר הצ'יימפיונס. לא מדובר על אוהדי יובנטוס, אולי חלק מהם. אני מנחש שיותר פיורנטינה. אבל הם כולם היו בעד יובנטוס.
    ב- 3-1 הלכנו…

    להגיב
    • יואב בורוביץ' (פורסם: 16-6-2017 בשעה 14:53)

      הייתי בצ'רטאלדו לפני שנה וחצי, לצערי לא ראיתי שם כדורגל (:

      להגיב
  4. איילת השחר DK (פורסם: 14-6-2017 בשעה 09:47)

    ענק אתה ערן, אדיר –
    הסרטון עושה חשק עצום לקום וללכת לאיצטדיון, רק על זה תודה.
    האם האוהדים של לייפציג אוהדים רק אותה, או שלכל אחד יש גם קבוצה "גדולה" מהבונדסליגה? כמה עולה כרטיס, והאם יש כאלה שלא נכנסים בשל סולד אאוט? האם בליגות הנמוכות המשחקים משודרים בטלוויזה הארצית, טלוויזיה מקומית או שבכלל לא?
    תודות, ונתראה אולי במגרש

    להגיב
    • ערן לוי (פורסם: 14-6-2017 בשעה 12:42)

      המשחק מהליגה החמישית הועבר בשידור ישיר באתר האינטרנט של תחנת שידור ארצית. המשחק מהליגה השביעית הועבר בשידור ישיר באתר גרמני המתמחה בליגות נמוכות.
      בטלויזיה מראים דרך קבע את שלוש הליגות הראשונות ומשחקים נבחרים מהליגה הרביעית.
      מחיר הכרטיס בלייפציג – 7 יורו, בהילאלספור -6 יורו.

      להגיב
  5. קורא אדוק (פורסם: 14-6-2017 בשעה 09:47)

    מעולה! נהניתי מאוד מהטור!

    להגיב
  6. איאן ראש נטול שפם (פורסם: 14-6-2017 בשעה 10:11)

    טור נהדר.

    לפי דעתי הטורים פה חייבים לעבור לבלוג מצולם.

    להגיב
  7. תום (פורסם: 14-6-2017 בשעה 10:56)

    ערן, תודה על עוד טור נהדר.
    למרות שאני הולך ומתרחק מעניין בכדורגל בשנים האחרונות (אולי כי הפסקתי לשחק), אין ספק שאתה מצליח להעביר תחושות ורגשות שבאמת עושי חשק לקום בבוקר סגרירי וללכת לראות משחק ליגה נמוכה כלשהו.

    מענין לענין, לענין אחר לגמרי…
    לפני כשבוע וחצי ביקשתי ממך המלצה על מקום ברלין לצפות בו במשחק אותו לא ראית בדרך המסורתית בסעיף 1. המקום שנתת היה נהדר, אך היה מלא עד אפס מקום כשהגעתי, ולכן הלכתי למסעדה קרובה ושם ראיתי באוירה…מסוימת.
    בכל מקרה היה נעים מאוד, והשכונה מאוד יפה ורגועה.
    רציתי להודות לך, ולהמליץ עליך כממליץ.

    להגיב
    • ערן לוי (פורסם: 14-6-2017 בשעה 12:38)

      העיקר שנהנית☺

      להגיב
  8. Amir A (פורסם: 14-6-2017 בשעה 12:11)

    למה ביום רביעי בשש בבוקר אני יושב ומסתכל על סרטונים מהליגה הגרמנית החמישית???

    להגיב
    • ערן לוי (פורסם: 14-6-2017 בשעה 12:50)

      כי הם בדה באזר!!

      להגיב
  9. επτά (פורסם: 14-6-2017 בשעה 12:57)

    נהדר. מצטרף למחמאות על התיעוד המצולם. מוסיף לא מעט לבלוג שגם ככה מצטיין בתיאור וסיפור חוויות מהכדורגל הגרמני.

    חשוב לי גם לציין שלדעתי פ.צ. שפנדאו קיקרס זה פלוס-מינוס השם הכי מגניב לקבוצת כדורגל כלשהי בהיסטוריה של הענף.

    להגיב
  10. אריק (פורסם: 14-6-2017 בשעה 13:17)

    אז בגלל זה לא ידעתי איפה משודר הגמר בגרמניה…
    היה משעמם מאוד האמת. אני גם מסמפט את רונאלדו ובטח את זיזו אבל זה פשוט לא עשה לי כלום.
    משעמם.

    להגיב
  11. היסטוריה לעניים (פורסם: 14-6-2017 בשעה 15:18)

    כימי , שפנדאו. יאווארדי איזה שמות. מתי הדרבי וונזה-פוטסדם?

    להגיב
  12. matipool (פורסם: 15-6-2017 בשעה 08:35)

    ערן – מענג כרגיל.
    בונדסמאניה בדרכים זה שיחוק.

    להגיב
    • ערן לוי (פורסם: 15-6-2017 בשעה 09:50)

      מתיפול, התגעגעתי אליך :)

      להגיב

מה דעתך?