בכל סוף עונת כדורגל אני משחרר חיוך ענק, חיוך של הקלה. יש דבר כזה, יותר מדי ממשהו, אפילו עבור פריק כדורגל גרמני שלא מצליח להתרגש מקבוצות של מיליונרים בליגת האלופות. לא זוכר בכמה משחקים ביקרתי בעונה שעברה, בשמונה ליגות שונות. בטח יותר משישים, וזה עוד לפני השידורים הישירים.

העונה שלי לא מסתיימת במועד שלכם, אני נמצא על סקאלת זמן אחרת משלכם. הבונדסליגה היא רק אחת מליגות רבות, כולן גרמניות, רובן בטווח שבין הליגה השלישית ומטה. יש חיים משוגעים בליגה השלישית, יש עשרות אלפי צופים שמגיעים למשחקים ונותנים תחושה שרבים היו מכנים אותה "הרגשה של בונדסליגה". ותמיד כששואלים אותי לאיזה אצטדיון כדאי להגיע כדי לחוש את האווירה המיוחדת אני שולח אותם לליגה השניה והשלישית, לפעמים גם לרביעית. למגדבורג ורוסטוק, לאוניון ברלין ולדרזדן, והם מאוכזבים מפני שההמלצות שלי אינן כוללות את מינכן ודורטמונד, גלזנקירשן ומנשנגלאדבך. לא שרע שם, אבל הם לא היחידים.

העונה הקודמת העסיקה אותי לכל אורכה. זה התחיל בקיץ, עם הכניסה שלי למערכת הספורט של 'הארץ' והסיפורים שפרסמתי וששלחו אותי ביתר שאת למגרשים (בלי תעודת עיתונאי, מסתדרים); זה המשיך לאחר סיום חלקי המקצועי (למה?!) במדור הספורט, תמיד יש בונדסמאניה ודה באזר כדי לשמור על כושר כתיבה. ועכשיו, קצת אחרי שהעונה הסתיימה, הנה היא שוב מתחילה.

*

בשבוע שעבר נערך המחזור הראשון ברגיונליגה – הליגה הרביעית – של בוואריה, והעונה משחקת בליגה הזו קבוצה מאוד מיוחדת: מינכן 1860, שירדה לליגה השלישית ושבית הדין של ההתאחדות עזר לה להדרדר עד הליגה הרביעית החובבנית לאחר שהיו"ר והספונסר שלה חסן איסמעיק סירב לשחרר כסף שאמור היה להבטיח את פתיחת העונה של הקבוצה בליגה השלישית המקצוענית. ליגה עם מינכן 1860 היא תמיד ליגה מעניינת, בדיוק כמו שהמבורג החלשה והירודה של השנים האחרונות עדיין מושכת עניין בכל משחק, בכל מאבק הישרדות.

אבל מינכן 1860 אינה הסיפור המרכזי, הכדורגל הוא הסיפור המרכזי, ואני מתגעגע אליו ולא מתכוון לתת לו לעבור לידי בלי להרגיש. וכבר בסוף השבוע הקרוב תיפול בידי ההזדמנות לעלות על רכבת ולנסוע מזרחה לקמניץ, העיר השלישית בגודלה במדינת סקסוניה ושפעם, בתקופת המלחמה הקרה והשלטון הקומוניסטי, נקראה 'קרל מרקס שטאדט', אתם יודעים על שם מי.

ויש בעיר גם נהר בשם 'קמניץ', בית אופרה מרשים ומרכז קניות שקוף, בטח אפשר לבלות שם בזמן שנותר לפני שריקת הפתיחה, כי בעיר יש גם אצטדיון בשם Community4You, ביתה של פ.צ קמניץ מהליגה השלישית.

KEM

*

עונה פיננסית קשה עברה על המועדון המזרחי, שב-1900 היה אחד מהחברים המייסדים של התאחדות הכדורגל הגרמנית ושבעונת 1966/7 זכה באליפות הראשונה – והיחידה – בליגה הבכירה במזרח גרמניה, ה-DDR  אוברליגה. אחרי איחוד הגרמניות הצליחה הקבוצה לטפס עד לבונדסליגה השניה ולסיים בשיאה במקום השביעי, והכל זרם בצורה סבירה עד כניסת המילניום הנוכחי. ב-2006 ירדה הקבוצה לליגה הרביעית ובילתה בה חמש עונות לפני ששבה ב-2011 לליגה השלישית.

27 מיליון יורו השקיעה עיריית קמניץ בבניית האצטדיון הביתי של הקבוצה ולא שכחה לבוא לקראת המועדון עם שכר דירה שנתי נמוך של 180 אלף יורו בתוספת 2.5 אחוזים ממכירות הקבוצה – וגם זה לא הספיק. בחודש דצמבר 2016 עמד המועדון על סף פשיטת רגל בשל שני מיליון יורו שחסרו לכיסוי חובות. העיריה נטלה יוזמה בפעם השניה ושילמה חלק מהחוב, תשלום החלק השני התאפשר לאחר נטילת הלוואה בתנאים נוחים מחברת אנרגיה מקומית החתומה בחוזה אימוץ מול המועדון.

ואין כסף למועדון, כבר שנתיים שהוא נמצא במצב פיננסי קשה, ובכל פעם מחדש הוא מצליח להתאושש, למכור שחקנים ולהחזיק מעמד בשיפולי צמרת הליגה. מקום חמישי ב-2014/15, מקום שישי ב-2015/16, מקום שמיני ב-2016/17. את העונה הנוכחית ייאלצו לשרוד בקמניץ ללא אנטון פינק, הכוכב הגדול של הקבוצה בחמש העונות האחרונות ומלך השערים של הליגה השלישית מיום היווסדה (2008) עם 113 שערים ב-250 משחקים ושתי עונות שהסתיימו עם מלכות השערים של הליגה. בעונה הבאה תהנה ממנו קרלסרוהה, היורדת הטרייה והמועמדת הבכירה לעליה לבונדסליגה השניה בתום העונה.

אבל גם בלי אנטון פינק יהיה פיצוץ בקמניץ בסוף השבוע הקרוב, ככה זה כשיש דרבי מזרחי בעיר, ועוד מול כוח צביקאו.

KEMM

*

העיר צביקאו מצויינת בדברי ימיה כבית הייצור של ה'טראבאנט', מכונית הדגל של תעשיית הרכב המזרח גרמנית. גם בכדורגל הצליח המועדון המקומי לרשום הישג מיוחד: אליפות מזרח גרמניה הראשונה בהיסטוריה, ב-1950. לפני שנתיים הצליחה FSV צביקאו להעפיל לליגה השלישית, בעונה האחרונה הפתיעה הקבוצה את כל מומחי הכדורגל באשר הם ובעיני עצמם כששבה מסיבוב ראשון ירוד אל מהפך של מאה ושמונים מעלות בסיבוב השני, השתתפות במאבק העלייה ומקום חמישי בסיום.

יש היסטוריה למאבקים בין השתיים, ששים ושלושה משחקים: 25 נצחונות לקמניץ, 17 לצביקאו, 21 תוצאות תיקו. ויש גם חמישים קילומטרים שמפרידים בין שתי הערים, אבל זה לבטח לא מה שיעצור את אוהדי צביקאו מלהגיע למשחק, לעודד את הקבוצה, אולי אפילו לתפוס איזה קרב פיזי או שניים בינם לבין אוהדי קמניץ.

לא צריך לגמוא יותר מדי קילומטרים כדי להגיע מברלין לקמניץ, בסך הכל 265, קטן עלי. הייתי בוולפסבורג (228 קמ'), ברוסטוק (235), בקלן (575) ובלברקוזן (554), מה זה נסיעה של שעתיים וחצי מזרחה. הליגה השלישית נפתחת עם דרבי מזרחי חם, אין דרך מספקת יותר לפתוח את עונת הכדורגל החדשה.

איך אומר מחמל נפשי דונלד טראמפ – Stay Tuned.

הנמני הראשון
זה מה שנשאר