רוּשֶה שטראסה (Ruschestraße) הוא רחוב סמי-מרכזי בשכונת ליכטנברג שבמזרח ברלין המתחיל בשדרות פרנקפורט ומסתיים ברחוב יוזף אורלופ, קצת לפני השוק הויאטנמי. לא תמצאו תיירים ברחוב, אין להם מה לחפש בשכונה מזרחית נטולת אטרקציות תיירותיות, שכונת מיטֶה המרכזית קיבלה לחיקה את מיטב העיר: אי המוזיאונים, צ'ק פוינט צ'רלי, הבונקר של היטלר, אנדרטת השואה, הרייכסטג, שער ברנדנבורג.

רק מיטיבי הלכת העירוניים שמחפשים משהו מעבר לשגרה המתויירת יגיעו לשכונה הזו, יתבלבלו בה לא מעט לפני שימצאו את השביל שמוליך לבניין החשוב ביותר בהיסטוריית המלחמה הקרה של גרמניה המחולקת. הם יעצרו בתחנת הרכבת התחתית 'מגדלנה שטראסה', יעלו במדרגות אל פני האדמה, יטפסו במעלה השביל הסלול עד שיגיעו ליעד: המשרד לבטחון המדינה, או המשטרה החשאית של מזרח גרמניה, או בשם המוכר ביותר של הארגון – השטאזי.

פעם היה השטאזי אחד מארגוני הביון הטובים בעולם, בעיקר בשל פעילותו חסרת הפשרות נגד אופוזיציה לשלטון הקומוניסטי של מזרח גרמניה וריגול אחר תושביו. מספרים שבכל בית דירות במדינה היה לפחות מודיע אחד של השטאזי. אלפי משתפי"ם כיסו כל פינה בעיר, בחנו בארבע עיניים את פעילות הרחוב, עקבו אחרי שכניהם ובני משפחותיהם ודיווחו על כך למפעיליהם מטעם השטאזי.

עשרות פעמים הגעתי לבית השטאזי, תמיד באותה הדרך, בדיוק כמו התיירים מיטיבי הלכת: אותה תחנה, אותן מדרגות, אותו שביל כבוש בדרך למשרדים הנודעים לשמצה ושמתפקדים כיום כמוזיאון השטאזי. לא הכרתי חיים שכאלה, שמעתי עליהם מעולים חדשים שעזבו את הקומוניזם הסובייטי ועלו לארץ או ממכרים ברלינאים, תושבי מזרח גרמניה לשעבר, שמעולם לא אהבו לחיות תחת שליטה ובקרה אובססיבית.

אריך מילקה בכבודו ובעצמו פעל מתוככי המתחם הענק של הארגון שחלש על שטח של כ-220 דונמים. מילקה עמד בראש המשטרה החשאית במשך שלושים ושתיים שנים. הוא הגיע לכאן בכל בוקר, כמו פקיד מיומן, נכנס למשרדו והמשיך לשמור על האינטרסים של המדינה הגרמנית הקומוניסטית, בנאמנות ובכל מחיר.

מילקה גם היה חובב כדורגל אדוק ואוהד מושבע של דינמו ברלין והיה ליו"ר הראשון של המועדון שנודע בשם הנוטורי 'שטאזי קלוב', מועדון השטאזי. עשר אליפויות מזרח גרמניה רצופות רשם המועדון של מילקה, נסו לשכנע מישהו שלראש השטאזי לא היה קשר לכך. שחקנים מרכזיים עזבו את הקבוצות שלהם ועברו לדינמו ברלין, שופטים קיבלו הוראות לעזור לקבוצת השטאזי על המגרש, וכשנרטיבים שכאלה נוצרים נראה פתאום עשור של אליפויות כעניין של מה בכך.

*

בליכטנברג לא אהבו את אריך מילקה, גם לא את השטאזי ומתחם המשרדים שלו שהיו תקועים להם עמוק בגרון, רוע טהור בלב השכונה. והכי קשה היה לאוהדי ושחקני SV  ליכטנברג, קבוצת השכונה הבכירה שנוסדה ב-1947 ושלצערה היתה הקרובה ביותר למשרדו של מילקה.

שלוש מאות מטרים בלבד מפרידים בין אצטדיונה של ליכטנברג לבין מתחם השטאזי. מרגלים ומשתפי"ם יצאו מצד אחד של הרחוב, הלשינו על בני משפחותיהם ושכניהם, חדרו לארגונים ומועדונים, סביר להניח שגם בתוככי SV  ליכטנברג פעל מרגל אחד או שניים.

ואיכשהו הצליח האצטדיון של ליכטנברג להיוותר כאי בודד בים של מרגלים. מילקה לא אהב את האצטדיון, שנבנה במקור לקראת 'פסטיבל הנוער והסטודנטים', אירוע בינלאומי שנתי שנערך ב-1951 במזרח ברלין. מהר מאוד השתלטו אנשי השטאזי על אזור האצטדיון: תחילה הגיעו נציגים למשחקים, אחר כך החלו אנשי השטאזי להצטרף לאוהדי הקבוצות האורחות, מאוחר יותר נבנו עמדות שמירה בכניסות למגרש. גם בעלי הדירות הרבות שהקיפו את האצטדיון ביטלו את חוזי ההשכרה הקיימים ו'השכירו' מחדש את הדירות לאנשים שהשטאזי חפץ ביקרם.

מילקה לא אהב את האצטדיון, גם לא את ההתנגדות השקטה של אנשי השכונה לארגון בראשו עמד. בשנות השבעים גמלה בליבו ההחלטה להרוס את האצטדיון ולבנות במקומו מגרש חניה תת קרקעי ומנחת למסוקים. אבל אפילו מילקה, האיש ששלט מעשית במזרח גרמניה, שמינה ופיטר מנהיגים על דעת עצמו, לא הצליח להיפטר מהאצטדיון.

והכל בזכות יוהאנס צושקה.

BUNDESMANIA – דף הפייסבוק של הכדורגל הגרמני

*

מועדוני כדורגל רבים גאים בשנת הייסוד שלהם ומבליטים אותה בשם המועדון הרשמי. שאלקה 04 נוסדה ב-4 במאי 1904, האנובר 96 ב-12באפריל 1896, מיינץ 05 ב-16 במרץ 1905. גם מועדון SV ליכטנברג 47 גאה בשנת ייסודו, גם אם שורשיו – כמו במועדונים רבים אחרים – נעוצים בעבר רחוק יותר מה-26 באפריל 1947.

ההתחלה היתה בכלל ב-1923, שם המועדון הבתולי היה LSC  גרמאניה 1923. נצחון המפלגה הנאצית בבחירות 1933 הביא לשינויים מפליגים בתמונת הספורט הלאומי בגרמניה, גם המועדון הטרי נאלץ ליישר קו עם ההנהגה החדשה, להתאחד עם מועדון שכונתי נוסף ולקבל שם חדש היאה בעיני השלטון – VfB ליכטנברג 1923. לאחר כניעת גרמניה הנאצית פורקו כל מועדוני הספורט במדינה על ידי מועצת ארבע בעלות הברית שאף אסרה על הקמת מועדונים חדשים והתירה קיום איגודי ספורט בלבד.

ב-1947 שב המועדון המקורי לתחיה ונקרא בשם SV Sportverein , מועדון ספורט) ליכטנברג 47, קבוצת הכדורגל של המועדון המחודש החלה לערוך את משחקיה באצטדיון  החדש שהוקם בנוֹרמאנֶנשטראסה. משחק הכדורגל הראשון שנערך באצטדיון היה גם המשחק שאירח את מספר השיא של צופים שנכנסו בשעריו כששמונה עשר אלף אוהדים הגיעו לצפות במשחק גמר גביע מזרח גרמניה בין SV דרזדן (גילגול עבר של דינמו דרזדן) לבין BSG  פאנקוב ברלין. לאחר חודש החליטו בליכטנברג לקרוא למתחם בשם חדש – 'אצטדיון האנס צושקה. האיש שזכה לכבוד כבר לא היה מזה עשור בין החיים.

יוהאנס 'האנס' צושקה נולד ב-28 בינואר 1910 בעיר הפולנית גוז'וב, עבר בצעירותו לגרמניה והתגורר עם סבו וסבתו בליכטנברג ואף שיחק כדורגל באחת הקבוצות בשכונה. עם סיום לימודיו עבד כפועל, כשלא מצא עבודה יצא לים והועסק כמלח. בין העבודות השכיל צושקה באופן עצמאי כביקר במוזיאונים, קרא ספרים רבים וכתב שירה.

נצחון המפלגה הנציונל-סוציאליסטית של אדולף היטלר בבחירות הארציות הניע את צושקה לפעול לטובת המאבק האנטי-נאצי ולהצטרף כחבר במפלגה הקומוניסטית. הוא רכש השכלה מרקסיסטית, עסק בהפצת ספרות אנטי-פאשיסטית בלתי חוקית והדביק פוסטרים של מחאה ברחבי ליכטנברג. הוא אף החביא בביתו את אלפרד קובלקה, גם הוא איש המפלגה הקומוניסטית ופעיל מרכזי נגד הנאצים שהיה מבוקש על ידי השלטונות.

גם צושקה לא הצליח להסתתר זמן רב מדי מפני השלטונות: בפברואר 1942 נשלח ל'גרדון-ברנדנבורג', בית הסוהר המאובטח והמודרני ביותר באירופה באותה תקופה. בספטמבר 1944 נידון צושקה למוות בבית הדין המחוזי של פוטסדאם, חודש לאחר מכן הוא הוצא להורג.

*

האצטדיון בליכטנברג היה כקוץ בבשרו של ראש השטאזי, אבל הקשר העמוק בין האנס צושקה לרעיון הקומוניסטי עמד איתן בין המחשבה של מילקה לבין המעשה. צושקה היה פעיל קומוניסטי אדוק שאף חלק תא כלא עם אריך הונקר, לימים המזכ"ל השני של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי ומנהיג מזרח גרמניה. גם אלמנתו של צושקה נטלה חלק בהצלת האצטדיון מציפורני השטאזי: אלפרידה צושקה היתה פעילה ב'ועד לוחמי ההתנגדות האנטי-פאשיסטית' שעסקה בין היתר בהנצחת שמות קורבנות הפעילות הקומוניסטית מול השלטון הנאצי. האלמנה צושקה האמינה שבעלה המנוח לא זקוק להנצחה מוסדית וכי בשל היותו ספורטאי פעיל היה מעדיף קריאת אצטדיון על שמו על פני פסל או אתר הנצחה.

הפעילות של אלפרידה צושקה לא הרפתה את ידיו של מילקה שהמשיך לנסות ולהיפטר מהמובלעת בלב מדינת השטאזי. בסוף שנות השבעים אף הצליח חלקית במשימה עם סגירת הגישה לנורמאננשטראסה ועל ידי כך חסימת הכניסה הראשית לאצטדיון. מעתה התאפשרה הגישה אל תוך האצטדיון אך ורק דרך הכניסה המשנית שברוּשֶה שטראסה. אנשי המועדון נאלצו לבלוע את הגלולה המרה תוך שהם מתנחמים בעובדה שפעילותו הקומוניסטית של צושקה והצעדים להבטחת הנצחת שמו על ידי אלמנתו ישמרו על המשך קיומו של האצטדיון וימנעו את הריסתו.

השטאזי המשיך לנסות ולכפות את הריסתו של האצטדיון על ידי השתלטות על שטחי אדמה מסביב לו והקמת בנייני משרדים ודירות רבי קומות שהקיפו את מתחם האצטדיון. מנהלי העבודה בשטח אף שחררו הודעות רשמיות בהן טענו כי "המשך קיומו של מתחם ספורט ציבורי פעיל בינות לאתרי שירות של המשרד לבטחון המדינה (שמו הרשמי של השטאזי, ע.ל) אינו מוצדק עוד".

אנשי השטאזי לא עצרו על מנת להרחיב את מתחם הפעילות הגדול ממילא שלהם. בדרך להרחבתו הרסו שני מבנים בעלי חשיבות אדריכלית גבוהה: בניין מגורים שתוכנן ב-1928 על ידי האדריכל ומתכנן הערים היהודי ברונו טאוט ומבנה הכנסיה האפוסטולית בסגנון 'אובייקטיביות חדשה' (New Objectivity) שהתפשט במדינה בשנות העשרים של המאה ה-20 כתגובת נגד לאקספרסיוניזם ושנקטע באחת עם עלית המפלגה הנאצית לשלטון. שני המבנים החשובים פוצצו והריסותיהם פונו לטובת הקמת מחסני אספקה עבור עובדי השטאזי. אצטדיון 'האנס צושקה' נהנה מגורל שונה ונותר נטוע במקומו עד עצם היום הזה.

*

באוקטובר 2012 נערך משחק במסגרת הליגה החמישית בין דינמו ברלין ל-SV ליכטנברג. אוהדי דינמו ברלין, מודעים ליחסים העכורים בין ראש השטאזי לאנשי ליכטנברג כמו גם לאהדתו הבלתי מתפשרת של מילקה למועדונם, לא שמרו את דעתם לעצמם. לקראת המשחק שנערך במתחם 'שפורט פורום' שבשכונת הוהנשונהאוזן – ביתה של דינמו ברלין – פרסמו האוהדים באתר הפייסבוק הקנטה כלפי המועדון מליכטנברג: "את הדרך הזו חייב היה אריך לעשות – נורמאננשטראסה מגיע לשפורט פורום".

בליכטנברג כעסו על הדברים, נשיא המועדון פרנק האמל התבטא אף הוא נגדם ואמר כי הם 'סרי הטעם'. דובר דינמו מרטין ריכטר ראה את הדברים אחרת והתגאה בהם, אם כי מסיבות שיווקיות: "ההד התקשורתי היה עצום. עכשיו יודעים הרבה אנשים שיש לנו משחק מול ליכטנברג. לרוב בקושי שומעים על כך, זו היתה הסיבה היחידה להפצת הדברים". האוהדים לא יישרו קו עם הדובר והודיעו כי בניגוד לדבריו העלו את הדברים למטרות פרובוקציה, בעיקר בשל העובדה כי גם כיום, עשרים ושבע שנים אחרי נפילת חומת ברלין ואיחוד גרמניה, סובלים אנשי דינמו ברלין מתדמית 'מועדון השטאזי'.

המטרה העיקרית של SV  ליכטנברג בעונה הנוכחית היא אחת: העפלה לליגה הרביעית, הרגיונליגה. אם אכן תצליח הקבוצה לעשות זאת תפגוש שוב את דינמו ברלין שפתחה הקיץ את עונת הרגיונליגה הרביעית הרצופה שלה. המפגשים בין שתי הקבוצות עשויים לעורר שוב את הטינה העמוקה שלא נראית כיום על פני השטח אך נשמרת בתת המודע, הן של ליכטנברג והן של דינמו.

בכל הנוגע ליכולת המקצועית לא יכולה SV ליכטנברג להעמיד בימים אלה תחרות שווה לשחקני דינמו, אך בשכונה המזרחית הצמודה למתחם מוזיאון השטאזי יוכלו תמיד להביט לימים עברו ולהעלות חיוך של נצחון על השפתיים. השטאזי, הארגון שהטיל אימה על תושבי מזרח גרמניה, שחיסל יריבים וכלא מתנגדים, לא הצליח להתגבר על אצטדיון אחד קטן.

 

 

 

בפעם הבאה