בין הבדלה לדוז פואה

הדברים הטובים שמגלים כשלא מצפים

החלטת התאחדות הכדורגל של צפון-מזרח גרמניה לדחות את המשחק בין באבלסברג ללוק לייפציג מיום רביעי הרסה לי את התוכניות. רציתי לנסוע למגרש, לצלם את היציעים, להוסיף פרטים חדשים לסיפור המלחמה של באבלסברג מול ההתאחדות , על הגזענות ביציעים (ובאופן עקיף גם על הקריאות האנטישמיות שנשמעות לא פעם ביציעי לוק לייפציג) שזוכה למלחמה למרות התעלמות טכנית של המוסד הרשמי הקובע, דעת הקהל התומכת במחאה שהולכת וגוברת וקונה לה עוד ועוד סולידריות מצד מועדוני ואוהדי הליגות הגבוהות בגרמניה. עכשיו אי אפשר לספר, המשחק נדחה למועד בלתי ידוע, משטח הדשא לא עמד בקור של תחילת פברואר וזקוק למנוחה מפעילות.

וכבר חודשים ארוכים אני עוקב אחר האירועים, עוד מהפעם הראשונה בה נשמעו קריאות גזעניות ואנטישמיות מצד אוהדי אנרגי קוטבוס כלפי אוהדי באבלסברג, ולפני מספר ימים נכנס לפיד שלי וידאו מ'חדשות הלילה' של הערוץ הראשון עם עיתונאי שסיפר בדיוק את מה שאני לא הפסקתי אף פעם לספר.

רציתי להיות שם, במקום ההוא, באולפן מול רומי נוימרק, לענות על כל השאלות שהיו לה, להוסיף מידע חיוני שמרחיב את היריעה על האירוע החריג במציאות האדמיניסטרטיבית השמרנית של ארגוני הכדורגל באשר הם, ובמקום להיות שם ישבתי מול מסך המחשב ותהיתי מה עוד אפשר לעשות כדי להיות שם בפעם הבאה.

*

כבר כמה שנים שאני מתחכך בשולי עיתונות הספורט. התחלתי עם כתיבה לאתר זניח שנסגר לאחר שנתיים, המשכתי בפורום על כדורגל, סגרתי עשור ב'דה באזר', כתבתי למערכת ספורט של אתר חדשות גדול ולעיתון בתפוצה ארצית, התראיינתי פה ושם.

ותמיד עם רגל אחת.

אין צורך להיכנס להסברים מטעם, ממילא הגרסה היחידה שתקראו עליה כאן היא הגרסה שלי, ובני האדם נוטים באופן כללי לסנגר על עצמם כל עוד זה אפשרי, לפעמים גם מעבר לכך, אבל השורה התחתונה נשמעת יותר טוב באנגלית.

Keep your day job

אז אני עובד ומתפרנס, מדי פעם מצליח להכניס עוד כמה יורו-סנטים מכתיבה, ובינתיים ממשיך לתחזק את בונדסמאניה, דף הפייסבוק והעמדה האישית שלי, ממשיך לנסות ולמצוא עוד מישהו שיכניס אותי פנימה, וגם הוא וגם אני יודעים שלא צריך יותר מדי כדי להכתיר את המשימה בהצלחה.

ועם המחשבות האלו נכנסתי למונית בדרך לאירוע המרכזי של סוף השבוע – בלי כדורגל: 'Jewrovision', תחרות הזמר והריקוד היהודית הגדולה באירופה.

*

צעירים הם משתתפי התחרות, נעים בין הגילאים 19-10, וכולם מגיעים מקהילות יהודיות ברחבי גרמניה, החל מברלין, מינכן ופרנקפורט, כלה באוסנברוק, גלזנקירשן ודורטמונד. התחרות מתקיימת במתכונת האירוויזיון המוכרת: יש מנחה, יש שמונה עשר שירים, יש סרטון על כל קהילה לפני שנציגיה עולים לשיר, יש שופטים ניטרליים ויש קבוצות שופטים מכל עיר שמשתתפת, יש אס.אמ.אסים לקהל, יש גם 'דוז פואה', תיכף העסק מתחיל, מיד אחרי ההבדלה.

וההופעות היו, ובכן, הופעות של ילדים ונערים, חלקן מוצלחות במידת מה, רובן נשענות על כשרון בולט אחד וחבורת נוער שמרקדת מאחוריו או שרה לצידו בזיופים סבירים מינוס. אבל ההפקה, אוי איזו הפקה, עם מסכי ענק מאחורי המתמודדים, עם סרטי וידאו ערוכים לעילא, עם אפקטים של זיקוקים ואש שיוצאת מקדמת הבמה ושאת חומה אפשר להרגיש בשורה החמישית, וכמעט אלפיים איש שהגיעו לדרזדן מכל רחבי גרמניה כדי לקחת חלק באירוע השנתי, שכנראה לא יספק מועמדים לגראמי אך לבטח מעניק גאווה, יהודית או הורית, כנראה ששתיהן ביחד.

וקצת לפני כן, בתור לבּוּפֶה, ניגש אלי בחור צעיר וכולו התרגשות וחיוך, והוא אומר שלום, ואני עונה לו בברכה משלי ומנסה להיזכר מאיפה הוא מוכר לי, והוא כמו קורא את מחשבותיי ועונה על השאלה לפני שנשמעה: "אתה לא מכיר אותי, אבל אני מכיר אותך מבונדסמאניה".

והוא מספר לי על ההשפעה של בונדסמאניה ושלי על חייו, על רצונו העז עוד בנעוריו המאוחרים לחוות את הדברים עליהם אני כותב: האווירה באצטדיונים, תרבות האוהדים, הבילוי שעוטף את המשחק, נקניקיות ובירה ושיחות עם אוהדים על כדורגל. והוא שליח של הסוכנות היהודית או משהו כזה בעיר גדולה בגרמניה אבל לא שוכח להגשים את החלום עליו קרא בעבר ומבקר במשחקי כדורגל בגרמניה מתי שרק אפשר.

תודה על מה שאתה עושה, הוא ממשיך, ונדמה לי שאני מכיר אותו, או לפחות את דמותו שעלתה לפתע מהזכרון, מהפוסטים שהוא פירסם עם סלפי'ז מהיציעים, ותמיד תהיתי איך בחור צעיר שעל פי פרופיל הפייסבוק חי בישראל מבקר באצטדיוני גרמניה בתדירות שכזו, ועכשיו הוא עומד מולי באולם גדול בדרזדן, ליד מגשי המבורגר וצ'יפס ופלאפל אפוי, ומספר לי את סיפור חיי השנה האחרונה שלו בשלוש דקות ואני כבר לא צריך לשאול אותו אם זה הוא, אני יודע.

בונדסמאניה Bundesmania

*

בדרך חזרה למלון נזכרתי בתוכנית הלילה בה לא התארחתי, ואולי יש אנשים ששמעו על הסיפור של באבלסברג בפעם הראשונה בחייהם כשצפו בטלויזיה רגע לפני שנרדמו, ואולי עכשיו יתחיל חלק קטן מהם להתעניין בנושא, ואולי חלק עוד יותר קטן מהם ייתקל בבונדסמאניה בחיפוש בגוגל, ואולי חלק מזערי מהם יחליט לעשות לייק לדף, וגם אם דובר עברית אחד בלבד יביא עצמו ללחיצה על האגודל הכחול ארוויח חובב כדורגל נוסף שלא יצטרך עוד לחפש, אני אתן לו את מה שצריך.

העיתונים, הטלויזיה, התקשורת, הכל ימתין לזמנו, אולי בעתיד הרחוק, אולי כבר במרץ הקרוב. שתי רגליים יציבות על הקרקע זה תמיד נחמד, אבל לפעמים אפשר להמשיך עם הבלגן, גם אליו מתרגלים. ועד שהוא ייסגר על עצמו אפשר להנות משתי רגליים יציבות במקום אחד שהוא שלי. ואם הם שם, בישראל או בגרמניה או בכל מקום אחר, אז כנראה שגם להם זה חשוב.

ימים אחרים, קצרים ומאושרים
זמן גורל

תגובות

  • אסף the kop

    הנה הצעה !
    תתחיל לחזר אחרי רומי נוימרק.
    בסוף היא לא תוכל להתעלם.

    הגב
  • בני תבורי

    נהדר! גם רומי נוימארק.

    הגב
  • דורפן

    יפה - אבל אתייחס לעניין באבלסברג. לדעתי זה ממחיש בצורה עצובה את גבולות יכולתו של הכדורגל. הכדורגל הגרמני מציב עצמו בחזית המלחמה בגזענות, שזה טוב, אבל אני לא יודע כמה זה משיג. כשאני רואה את תוצאות הבחירות בדורטמונד (רק לדוגמא) קשה לי לדמיין שכל מצביעי הימין הקיצוני הזה אינם אוהדי ברורוסיה דורטמונד.

    הגב
    • אולטרע

      עצם זה שאין להם במה להציג את הדעות שלהם זו התקדמות. דורטמונד ספציפית זו דוגמה די טובה. עדיין יש להם בסיס רחב בעיר, אבל הכוח שלהם ביציע (וכתוצאה מכך גם ברחובות) הצטמצם מאוד. לטווח הארוך זו כנראה הדרך היחידה שעובדת, שילוב של אכיפה עם חינוך.
      לתשומת לב הקורא אלי טביב...

      הגב
  • עידו

    נהנה מאוד לקרוא את הדברים שאתה כותב כאן ובפייסבוק. גם כשכתבת להארץ זה היה נפלא, מקווה שתמצא במה שתאפשר לך לכתוב כמה שיותר.

    הגב
  • פרלה

    נהדר ומעניין כמו כל מה שזוכים לטעום ממך כאן.
    נחשון שוחט שכותב כאן על ריצה, שאל אותי אחרי הופעה משותפת בפאנל של לשכת עוה״ד: ״רגע, אתה פרלה שאוהד מכבי חיפה ולפעמים צץ בדה באזר?״ השבתי בחיוב ונצרתי את הרגע.
    ההכרה הזו בנקודות החשובות לנו באמת, מאנשים שאנו מעריכים, היא מאד טובה לנפש.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *