1.ישבתי מול המסך ולא האמנתי, עברתי מהכסא לרצפה, התקרבתי לטלויזיה וניסיתי לקלוט מה קורה כאן: עזבו אתכם מה-1:7 בסיום אחרי שבמחצית השניה הורידה גרמניה את הרגל מהגז, עזבו את האכזבה המיניאטורית שחוויתי אחרי השער המצמק של אוסקר בדקה ה-90, עזבו את שריקת הסיום שלא גילתה את אמריקה – אני לא הצלחתי להתאושש מה-0:5 כבר בדקה ה-29.

שנים שאני מבקר במשחקי הליגות הנמוכות בגרמניה, ולא פעם עולות על המגרש קבוצות עם שחקנים שהקשר בינם לבין כדורגל הוא לרוב קשר של אוהדים ששכחו מתי בפעם האחרונה הוציאו את הפחמימות מהתפריט – דבר כזה עדיין לא ראיתי.

ואין בי אהבה גדולה למשחקי ידידות, ההפך הגמור: קשה לי להתרגש ממשחק שלא קובע דבר, תשעים דקות של אימון, והם עוד מעזים למכור כרטיסים למשחק אימון, והכרטיסים בכלל לא זולים כי גם בהתאחדות יודעים שלמשחק שכזה העבר מוכר כרטיסים, לא ההווה, לא המונדיאל ההולך וקרב. ולעשרות אלפי הצופים שיגיעו הערב לאצטדיון האולימפי יהיה רק דבר אחד בראש.

1:7.

נו, אפילו אני נכנעתי, גם אני אהיה שם, בצפיפות שמזמן לא זכורה מהמשחקים של הרטה ברלין, בדוחק של רכבות ובאוהדים גסים ומפחידים יותר מאשר אוהדי הרטה ברלין. אף פעם לא אצליח לשכוח את ה-1:7 שהוציא אנשים לרחובות, שהשפיל את ברזיל בדרך הקשה ביותר שאפשר לדמיין, שבישל את שחקניה על אש קטנה בארבע השנים האחרונות, הכל לקראת משחק ידידות שלא קובע דבר – והכי קובע בעולם.

בונדסמאניה – כדורגל גרמני בפייסבוק

2.אז תיכף גרמניה – ברזיל, אבל קצת לפני כן קצת כדורגל גרמני מהבונדסליגה השניה:

לפני שבועיים הגעתי למשחק בין פ.צ אוניון ברלין ליאן ריגנסבורג, משחק מכריע בו שתי הקבוצות חייבות נצחון. היה זה יום קר מאוד, מינוס חמש מעלות ורוח חזקה שלא מרפה ורק עושה את החיים קשים יותר.

אבל ככה זה בגרמניה, אפילו על סוף מרץ אי אפשר לסמוך, אפילו הוא לא מסוגל לנפק את תחילת האביב. ואין לי דרישות גדולות מהאביב הגרמני: תן לי עשר, תשע, שמונה, שבע מעלות אחי, לא צריך יותר, רק מספיק כבר עם הקיפאון הזה, עם השלג, עם טמפרטורות של טונדרה מונגולית.

כפות הידיים קפאו, שינו צבען לאדום כהה, השתפשפו האחת בשניה כדי להתחמם – ולא הפסיקו לרגע לצלם. יצא לי סרט של 22 דקות (ויש גם גרסה מקוצרת: http://bit.do/UNION-REGENSBURG), אם עדיין לא צפיתם – זה הזמן:

 

חיים של כדורגלן
אחרי גרמניה - ברזיל