הכותרות דיברו על נקמה, ככה זה אחרי 7:1 במעמד החשוב ביותר בעולם.

נו טוב, בשביל זה יש כותרות.

72,717 איש ישבו באצטדיון האולימפי בשקט, לא עשו יותר מדי רעש, לא ממש התרגשו מהמשחק. האווירה הזכירה את הביקורים שלי באצטדיונים באנגליה, את השקט הקונצרטי ביציע בניגוד גמור לכדורגל שעל המגרש. אירוע השיא עבור האוהדים באצטדיון האולימפי היה הנפת הקרטונים שהמתינו להם על המושבים ושיצרו כתובת ביציעים שמקדמת את מועמדות גרמניה לאירוח יורו 2024. אפילו תנועת הגל המפורסמת לא הצליחה לצבור תאוצה ביציעים, עד כדי כך היה קשה להתרגש אמש.

וזה לא מזג האוויר הקר שפגם באווירה, וזו בטח לא אלופת העולם שרצה על המגרש ושראתה ימים יפים קצת יותר מהערב, ממש לא מזמן. היו בעבר משחקי ידידות מרגשים יותר, טובים יותר. המשחק בין גרמניה לברזיל לא ייכנס לרשימת ה'דה בסט'.

השער של חסוס היה דרדל'ה שלא עשתה חסד עם קווין טראפ, איבודי הכדור של הגרמנים (ולפרקים גם של הברזילאים) הרגישו כמו חוסר תשומת לב של אימון, אבל שיא חוסר העניין בסאגת ה'נקמה' הגיע בדקה ה-92 אחרי שאנטוניו רודיגר השתלט על כדור ליד קו האמצע. האינסטינקט הראשוני, שגם נראה על גופו של רודיגר, היה לשלוח את הכדור אל תוך רחבת ברזיל, למהר ולהשוות לפני שריקת הסיום. אבל רודיגר לא שלח כדור ארוך לרחבה, עצר ובחר למסור. המסירות המשיכו להתקדם באיטיות אל עבר רחבת ברזיל, אף אחד לא נראה ממהר מדי, כולם המשיכו באותה הטקטיקה בה שיחקו לפני כן. התחושה ביציעים – וכפי הנראה גם על המגרש – היתה שלאף אחד לא אכפת מהמשחק הזה. אז ברזיל תנצח, ביג דיל.

זכרונות חצי גמר מונדיאל 2014 הצליחו למלא את האצטדיון, אבל כשהמאמנים מחליטים על שישה חילופים לכל צד אפשר להבין שגם עבורם הדבר הפחות בחשיבותו הוא התוצאה. ואני מעולם לא חיבבתי משחקי ידידות בדיוק בשל סיבות אלו, לא אוהב לשלם עבור משחקי אימון, בשביל זה יש אימונים. המשחק בין גרמניה לברזיל היה אימון, ואם נצחון במשחק אימון עם שישה חילופים שווה 'נקמה' ככותרת אז כנראה שסטנדרט הנקמה איבד מערכו.

ואם כבר משחק אימון אז למה בשעה כל כך מאוחרת? מי בפיפ"א מאמין שלהורים לא תהיה בעיה לשלוח את ילדיהם למשחק שנפתח ב-20:45 באמצע השבוע? אנחנו, מבוגרים בעלי גובה ומשקל, הצלחנו לעשות את הדרך המהירה מיד בתום המשחק אל תחנת הרכבת, להידחס עם עוד מאות אוהדים אל הקרון, להידחף ולהצטופף ולשרוד את הדרך הארוכה כמו סרדינים בקופסת שימורים – ואפילו אני לא הצלחתי להגיע הביתה לפני שתים עשרה ועשרים בלילה. ולי אין לימודים מחר, לא צריך להגיע לבית הספר בשמונה בבוקר, לא צריך לשמור על ריכוז בשיעור, לא צריך ללכת לישון מוקדם. אינפנטיני ושות' לא צריכים לקום מוקדם בבוקר לבית הספר, הם יכולים להמשיך בשלהם, העיקר שנוח להם.

בונדסמאניה Bundesmania

לקראת גרמניה - ברזיל (וגם בונדסליגה 2)