האיש והכובע

במועדון ולדהוף מנהיים מחפשים תשובות לכשלון המתמשך של הקבוצה - ונזכרים בערגה בשנות השמונים המאושרות

45,800 צופים בממוצע הגיעו בעונה שעברה למשחקי הבית של גוואנגז'ו אברגראנדה – וגם הם לא הצליחו למלא את ה'טיאנה-סטדיום' על 58 אלף המקומות שבו. גוואנגז'ו R&F של ערן זהבי גירדה את תחתית טבלת העניין עם מקום ארבעה עשר (מתוך שש עשרה קבוצות) ועם מספר צופים ממוצע של 9,900 באצטדיון של 18 אלף מקומות.

חוסר העניין היחסי של הסינים בכדורגל המקומי ומספרי הצופים הנמוכים אינם מרתיעים את השחקנים והמאמנים הזרים שממשיכים לחתום על חוזים נדיבים ב'סופר ליג'. שלושה עשר וחצי אחוזים משחקני הליגה הם זרים שבחרו בחיים הרחוקים והשונים במזרח אסיה תמורת מיליוני ועשרות מיליוני דולרים שיסדרו לנכדים את החיים, כשגם מאמנים רבים מגיעים לליגה הסינית עם שיקולים דומים. ואם כבר מכה אז בסין, שאולי מנסה לטפח את השוערים שלה ולא מאפשרת החתמת שוערים זרים – אבל לא עוצרת באדום בכל הנוגע להעסקת מאמנים זרים: ארבעה מאמנים סינים בלבד החלו את העונה ב'סופר-ליג', אחד מהם – לין מה – כבר פוטר מדליאן ייפאנג והוחלף על ידי ברנד שוסטר הגרמני.

ויש גרמני אחד שהיה שם לפני כולם, שהגיע ראשון לסין והחל את עבודת הפיתוח בימים בהם עדיין לא היה עם מי לעבוד: השחקנים שתו ועישנו; המועדונים פעלו במתכונת חובבנית; אפילו ליגה מקצוענית לא היתה בתכנון ב-1992, אבל לקלאוס שלאפנר לא היה אכפת: הוא טס לסין, מונה למנג'ר הזר הראשון של הנבחרת (ומנהל טכני לאחר מכן) ושתל את זרעי המקצוענות במדינה. הוא תמך בהקמת ליגה מקצוענית, קידם פתיחת בתי ספר לכדורגל מקומיים והיה למתווך הכדורגל הסיני בעולם במשך למעלה מעשרים שנה. והיה לו גם הפסד מביך של הנבחרת הסינית לתימן במוקדמות גביע אסיה 1994, אבל ברבות הימים שכחו לשלאפנר את התוצאות וזכרו את היסודות, כאלה שבלעדיהם היה מחפש ערן זהבי את חוזה הזהב במדינה אחרת.

עד היום משמש שלאפנר כשגריר של הכדורגל הסיני, ספק אם רוב האוהדים אכן מכירים את פועלו בסין. רוב חובבי הכדורגל הבוגרים זוכרים את שלאפנר בעיקר בשל תקופת עבודתו כמאמן בגרמניה ובשל ה'פֶּפִּיטֶה-הוּט' – כובע שוליים בעל הדפס בשני צבעים היוצרים פסי שתי וערב זהים ברוחבם – שהיה לסימן ההיכר של שלאפנר בארץ הולדתו.

והיה לשלאפנר סמן נוסף בקריירה שהניף אותו אל שיא הגובה המקצועי, שסידר לו בעקיפין את הג'וב בנבחרת סין ורשם את שמו בספרי ההיסטוריה של הבונדסליגה.

חנוכת מתקן האימונים ע"ש קלאוס שלאפנר בסין

***

קשה לעלות מהליגה הרביעית בגרמניה לליגה השלישית המקצוענית, בעיקר בשל העובדה שזכיה באליפות לא מספיקה להעפלה: בליגה הרביעית (רגיונליגה) חמישה מחוזות, שיטת ההעפלה מאפשרת עליה של שלוש קבוצות בלבד לליגה השלישית. בשל כך מתמודדות בתום העונה שש קבוצות על שלושה כרטיסי עליה: חמש אלופות המחוזות והקבוצה שסיימה במקום השני במחוז דרום-מערב (מספר הקבוצות הגדול בגרמניה נמצא במחוז זה).

קשה להיות אוהד של ולדהוף מנהיים בשנים האחרונות. הקבוצה שמשחקת ברגיונליגה הדרום-מערבית הגיעה בשלוש העונות האחרונות עד לשפת הבאר – ונותרה צמאה ויבשה. בעונת 2015/16 סיימה במקום הראשון, פגשה בפלייאוף העליה את שפורטפרויינדה לוֹטֶה ולא יכלה לה. עונה לאחר מכן סיימה מנהיים במקום השני והתמודדה מול SV מֶפֶּן על כרטיס העליה – שוב ללא הצלחה. לפני מספר שבועות הסתיימה עונת 2017/18 של מנהיים עם מקום שני בטבלה – והדחה נוספת במשחקי העליה, הפעם מול KFC אורדינגן. שלוש עונות, שלוש הזדמנויות, שלושה כשלונות.

במועדון המדוכא עוד קיוו לביטול רוע הגזירה לאחר שאורדינגן עמדה בפני שלילת רשיון המשחק בליגה השלישית בשל איחור בהגשת ערבויות. במנהיים ידעו שבמידה והעליה תישלל מאורדינגן תעלה קבוצתם הפינאליסטית לליגה השלישית. הדיון שנערך בנושא בארבעה ביוני 2018 סתם את הגולל על תקוות השווא כשקבע כי למרות האיחור תעלה אורדינגן לליגה השלישית.

גם את העונה הקרובה תפתח מנהיים בליגה הרביעית עם תקוות מחודשות בשל הרפורמה שערכה התאחדות הכדורגל הגרמנית בשיטת העליה. בעונת 2018/19 יעלו ישירות לליגה השלישית הקבוצות שיסיימו כאלופות מחוזות דרום-מערב, צפון-מזרח ומערב. ואם לא תצליח בעונה הבאה תוכל מנהיים לקוות לטוב גם בעונה שלאחריה, גם אז תזכה אלופת מחוז דרום-מערב לכרטיס ישיר לליגה השלישית. כל שנותר למנהיים לעשות הוא לסיים את העונה במקום הראשון, אם זה מנחם מישהו בעיר בזמן הקרוב.

בונדסמאניה Bundesmania

***

ביום בו תעלה לליגה השלישית תוכל מנהיים להציג אצטדיון כדורגל איכותי עם אופציה לקהל רב. אצטדיון 'קרל-בנץ' (מייסד חברת 'בנץ' שהוקמה במנהיים ושהתמזגה מאוחר יותר אל תוך 'מרצדס-בנץ') נפתח ב-1994. באצטדיון יש זרקורים, חימום דשא ומקום ל-25,667 צופים.

המחשבות על בניית אצטדיון מודרני החלו כבר בסוף שנות השמונים. ה'מנהיים-שטדיון' שעמד במקום בו עומד כיום ה'קרל-בנץ' הכיל 35 אלף מקומות – אך גם מסלול אתלטיקה רחב ידיים, כל כך רחב עד שלא עמד בתקנות של איגוד האתלטיקה. רק ב-1992 החלה הריסתו של האצטדיון (שבאותה עת נקרא אצטדיון 'ריין-נקאר') לקראת בנייתו מחדש ב-1994. תהילת האצטדיון הגיעה אליו שנים רבות לפני הוראת ההריסה.

בתחילת שנות השמונים התמודדה מנהיים לרוב על מקום טוב באמצע טבלת המחוז הדרומי של הבונדסליגה השניה. ב-1981 התאחדו שני מחוזות הבונדסליגה השניה למחוז ארצי אחד, מנהיים הצליחה למצוא לעצמה מקום בליגה במתכונתה החדשה לאחר שסיימה את העונה שקדמה לאיחוד במקום השישי. שתי עונות בילתה מנהיים בצווייטה בונדסליגה המחודשת, ואחרי שב-1981/2 סיימה שוב במקום השישי החליטה מנהיים ללכת עד הסוף. עם בסיס רחב של שחקני בית צעירים שזכו ב-1980 באליפות גרמניה לנוער סיימה מנהיים את עונת 1982/3 במקום הראשון והעפילה לראשונה בתולדות המועדון לבונדסליגה – והכל תחת האיש והכובע, המאמן קלאוס שלאפנר.

***

כשחקן לא הצליח שלאפנר להותיר חותם ושיחק בשיאו בלודוויגסהאפן מהליגה השניה (שנקראה בשנות השישים 'רגיונליגה'). ב-1977 מונה לתפקיד עוזר מאמן דרמשטדט מהבונדסליגה השניה, אחרי ארבע שנים בתפקיד קיבל הצעה שלא יכול היה לסרב לה: מאמן ראשי של ולדהוף מנהיים. שלאפנר חתם על החוזה, הצטרף למועדון והיה לאחראי הישיר על תור הזהב של הקבוצה.

שנות השמונים של המאה העשרים היו גם שנות הזוהר של ולדהוף מנהיים עם שבע שנים רצופות בבונדסליגה. בעונת הבונדסליגה הראשונה של הקבוצה שמר שלאפנר על סגל מקומי עם תשעה שחקני בית יוצאי מחלקת הנוער של המועדון.

המשחק הראשון של מנהיים בבונדסליגה לא יכול היה להיות מתוק יותר: ורדר ברמן, סגנית אלופת גרמניה, נסעה למשחק הפתיחה של העונה שלמעשה היווה משחק חוץ גם עבור הקבוצה המארחת (אצטדיונה של מנהיים לא אושר לבונדסליגה, הקבוצה נאלצה לערוך את משחקיה הביתיים באצטדיון 'זודווסט' שבלודוויגסהאפן הסמוכה). 42 אלף צופים מילאו כל פינה ביציע וראו את מנהיים בהופעת בכורה נהדרת עם נצחון 0:2 משערים של אלפרד שן ואחד פריץ ואלטר, שבשל העובדה שהחזיק בשם בעל מוניטין רבים בכדורגל הגרמני (פריץ ואלטר האגדי, מכוכבי שנות החמישים בגרמניה המערבית ואלוף העולם 1954) זכה לכינוי 'פריץ הקטן'.

והיו משחקים מרגשים נוספים בעונת הבכורה בבונדסליגה: 1:4 על בורוסיה דורטמונד, 1:3 מול איינטרכט פרנקפורט ונצחון חוץ 1:3 בהמבורג, אבל לאיש במנהיים לא היה ספק לגבי מטרות הקבוצה באותה עונה: הישרדות. מנהיים סיימה במקום האחד עשר והציגה סיפתח לא רע לפרמיירה בבונדסליגה. לשיאה הגיעה הקבוצה בעונה שלאחר מכן (1984/5) עם העפלה לרבע גמר הגביע הגרמני ומקום שישי בליגה, כולל נצחון מרשים במינכן, 1:2 מול באיירן שבתום העונה זכתה באליפות (הקבוצה שסיימה מקום אחד מתחת למנהיים היתה באייר אורדינגן, לימים KFC  אורדינגן שתעלה לליגה השלישית על חשבונה של מנהיים).

השנים הראשונות של מנהיים בבונדסליגה והשחקנים הביתיים הרבים בסגל הקבוצה מצאו מקום חם בלב דעת הקהל. תמיכה במועדון הגיעה מכל רחבי המדינה, שלאפנר ושחקניו התקבלו באהבה בכל מקום אליו הגיעו. גם שחקני הבית הבולטים של הקבוצה, ביניהם יורגן קולר ומאוריציו גאודינו, הצליחו לטפס לצמרת הכדורגל הגרמני והפכו לחברים בסגל נבחרת גרמניה המערבית. בעונת 84/5 אף החמיצה הקבוצה הזדמנות להעפיל לגביע אופ"א אך ורק בשל הפרש שערים נחות מזה של המבורג. בעונה שלאחר מכן העפילה מנהיים עד לחצי גמר הגביע הגרמני, שם הפסידה לבאיירן מינכן שזכתה באותה עונה בגביע.

ההופעה בחצי גמר הגביע היתה שירת הברבור של ולדהוף מנהיים בצמרת הכדורגל הגרמני. את שלוש העונות האחרונת בליגה הבכירה בילתה הקבוצה לרוב בתחתית הטבלה, ב-1990 סיימה מנהיים במקום השבעה עשר וירדה לבונדסליגה השניה, משם החלה ההתדרדרות במורד הליגות עד לשפל של 2010/11 בה מצאה עצמה הקבוצה בליגה החמישית.

קלאוס שלאפנר כבר לא היה שם, הוא ידע לזהות שובע ועזב את המועדון ב-1987. אחרי מנהיים עבר שלאפנר לקדנציה שניה בדרמשטדט, משם לפ.צ זארברוקן וקרל צייס ינה בדרך לתפקיד המנג'ר הזר הראשון של הנבחרת הסינית. הוא ניסה לשחזר את ההצלחה כששב ב-1996 לאמן את מנהיים, אך הפעם לא עמד במשימה ופוטר לאחר פחות משנה בתפקיד. את קריירת האימון סיים שלאפנר באיראן כמאמן פייקאן טהראן ושוב היה איש הבשורה שתרם רבות לפיתוח הכדורגל המקצועני במדינה.

בונדסמאניה גרופ

קץ קריירת האימון של שלאפנר לא נעלה את פרק חייו עם הכדורגל. ב-2006 מונה מטעם הוועד האולימפי הגרמני לתפקיד קידום יחסי ספורט עם מדינות העולם השלישי תוך מיקוד ושיפור מדיניות תרבותית. במסגרת התפקיד שהה שלאפנר במונגוליה לצורך הדרכת ילדים ונוער בקורסי מאמנים במדינה.

סגירת המעגל הסיני הגיעה לפני כעשור עם הודעה של דיקן בית הספר הגבוה לספורט של שיג'יאז'וואנג על מתן תואר דוקטור של כבוד לשלאפנר. מאז משמש מדי פעם טכנאי האלקטרוניקה לשעבר כמרצה באוניברסיטה ומלמד את היסודות הפדגוגיים והטכניים של הכדורגל.

***

בולדהוף מנהיים לא קיבלו בהבנה את כשלון העליה השלישי ברציפות. בדקה ה-82 של משחק הגומלין כשהתוצאה היתה 1:2 לאורדינגן (המשחק הראשון הסתיים בנצחון אורדינגן 0:1) ירו אוהדי מנהיים זיקוקים אל תוך המגרש והביאו להפסקתו על ידי השופט. בית הדין קבע הפסד טכני 2:0 למנהיים ושלח את הקבוצה לעונה נוספת בליגה הרביעית.

במנהיים היו רוצים יותר מכל לעלות לליגה השלישית, להותיר את קללת משחקי העליה מאחוריהם. אמונה לא תספיק מן הסתם לקבוצה שבשלוש השנים האחרונות הפכה לשם נרדף ללוזריות, כשלון רביעי ברציפות עלול לפרק את הקבוצה משאיפותיה. עדיף להיזכר בשנות השמונים העליזות של המועדון ובקלאוס שלאפנר, האיש עם הכובע שהביא את ולדהוף מנהיים לפסגות שלא ידעה. נוסטלגיה לא תפתור את הבעיות המנטליות במועדון, היא לבטח תזכיר לחבר'ה במנהיים מה היה שם פעם.

מזרחה מכאן
אחרי גרמניה - מכסיקו

תגובות

  • Amir A

    תענוג לקרוא את הטורים שלך. את מיעוט התגובות אפשר לייחס ליכולות הסקאוטינג של דורפן בבחירת מתכנתים.

    הגב
    • matipool

      זה בגלל שערן "משויך" לכדורגל הגרמני עם דגש על הליגות הנמוכות. לא מספיק סקסי. מפסידים את כל המסביב ואת הכתיבה הנהדרת.

      הגב
      • Amir A

        בדיוק. כשהתחלתי לקרוא את דהבאזר לפני הרבה שנים זה היה בדיוק בגלל טורים כאלו. על מכבי ת"א/ברצלונה/לברון/ליברפול/מנצ'סטר אפשר לקרוא בעוד מיליון מקומות ברשת. איפה עוד אפשר לקרוא על ולדהוף מנהיים, ועוד בסגנון כתיבה קולח ומעניין?
        צריך יותר טורים כאלו!

        הגב
  • אלי - לא אוהד כ"ס

    אכן מעניין ושונה. קראתי בשקיקה. איצטדיון של 25K לקבוצה בליגה הרביעית ?! יש עתיד לכדורגל בגרמניה.

    הגב
  • גאזה

    נהדר. תודה ערן

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *