מעיין הנעורים של הגברת הזקנה

מסע ספורטיבי באירופה מתחיל עם הרטה ברלין, הקבוצה המרשימה של פתיחת העונה

ככה פתאום נחת הסתיו על ברלין, וזו אינה גוזמה שמושלכת לאוויר: בחמש בערב היה חם, בחמש וחצי קר, והקור תפס אותי במכנסיים קצרים וכפכפים, והרוח החזקה העיפה חול ועלים לפנים, והסתיו היה אדיב מספיק על מנת להמתין בסבלנות עד שאגיע הביתה, אסגור את הדלת מאחוריי, אנעל את החלונות ואצפה בו מכה עליהם בכוח. עכשיו אתה מוזמן להשתולל, עכשיו אני מוכן לקראתך.

קיץ חם היה לנו בברלין, אבל המזגנים עדיין מבוששים להגיע, יודעים עם מי יש להם עסק, גרמנים לא ימהרו לשנות סדרי עולם, גם לא אחרי ארבעה חודשים רצופים של קיץ בסטייל מזרח תיכוני. וגם הזכרון שלי קצר, כבר שכחתי כמה חם היה בבית, ברכבת, ברחוב, בחנויות, ולפני יומיים אחסנתי את המאוורר, כבר לא צריך אותו יותר.

אבל הסתיו גם הצליח לבלבל אותי, ובבוקר המשחק לא ידעתי מה ללבוש. יהיה לי חם עם זה, יהיה לי קר עם זה, ז'קט ניילון או מעיל בד, שרוול ארוך או שרוול קצר. והזמן חולף, וכבר צריך לצאת מהבית, לקנות כרטיס ולפגוש את החבר'ה, הם בטח השתנו, חלפה חצי שנה מאז הפעם האחרונה, והם צוחקים על אהבת הליגות הנמוכות שלי, יסעו ארבע שעות למשחק חוץ של הרטה BSC אבל אפילו לא עשר דקות למשחק בית של הרטה 03.

אולי בעצם עדיף כך, כל אדם ותחביביו הוא.

***

אחד מתחביביי הוא להגיע לכל המשחקים בין הרטה ברלין לבורוסיה מנשנגלאדבך. יש לי עדיין סימפטיה רבה לגלאדבך, כבר בשנות השמונים המוקדמות הם היו השמשון ת"א שלי, הקבוצה השניה שאהדתי בגרמניה. מאז השתנתה הקבוצה הראשונה שלי, ככה זה אחרי שיושבים חמש עונות ברציפות ביציע של הרטה, רואים ליגה אירופית וחצי גמר גביע, שתי ירידות ושתי עליות, הרבה יותר מאיזה קווין קיגאן שאהבתי ושבמקרה, פעם מזמן, הגיע להמבורג. משחק הבונדסליגה הראשון בחיי היה של המבורג, באצטדיון של המבורג, בעיר המבורג, תגידו תודה ותשתקו.

ויש גם משחקים טובים בין שתי הקבוצות, והרטה של העונה הנוכחית מזכירה יותר את גלאדבך מאשר את עצמה: קבוצה מהירה עם יכולת טכנית גבוהה שאוספת את המשחק ממרכז המגרש, שומרת על צפיפות של 'גגנפרסינג' עוד מימי לואיסן פאבר ומאיימת כל הזמן על השער.  אני זוכר 1:2 של הרטה בעונה הגדולה ביותר שחוויתי ושהסתיימה מרחק שער אחד מכרטיס לליגת האלופות, אני זוכר גם נצחון אחד בתשעת המשחקים האחרונים בין השתיים שכוללים שלושה הפסדים ביתיים, שתי תבוסות (4:1, 5:0), פתיחת עונה די מוצלחת עד כה וחשש לא קטן לפני שריקת הפתיחה.

בונדסמאניה Bundesmania

יוהאנס אופטימי יותר, אבל גם הוא לא מייחל ליותר מתיקו, ואם הוא היה ניר לוין הוא בטח היה מוסיף "לא נהיה חזירים". ועד לפני חצי שנה הזכיר לי יוהאנס את ניר לוין, עם פנים מלאות וגוף עגלגל קמעה, אבל היום הוא כבר נראה לגמרי אחרת: משחק טניס במסגרת רשמית, מתאמן חמש פעמים בשבוע, מתחרה בטורנירים של בני שלושים וחמש פלוס ומנצח את כולם. והוא גם שזוף, יותר מתמיד, ועדיין מעשן ושותה, יש דברים שלא משתנים.

***

השיר הפותח של המשחק הוא עדיין Nur nach Hause של פרנק צנדר (אם עדיין לא שמעתם – הנה הלינק ליוטיוב)  לפני כמה שבועות החליטו בהרטה להחליף את שיר העליה למגרש של צנדר בשיר חדש, מודרני יותר, של להקה ברלינאית עכשווית. צנדר התרעם, האוהדים לא הסכימו לקבל את רוע הגזירה, המנון לא מחליפים. וזה בדיוק מה שקרה – האוהדים ניצחו, השיר של הלהקה הברלינאית אפילו לא נשמע באופק, השיר של צנדר הושמע פעמיים.

נכון, אין כאן כסף כמו באנגליה או ספרד, ושחקנים גרמנים עוזבים את גרמניה לליגות עשירות יותר, ולא כל כך הולך באירופה… נו טוב, מעולם לא חיבבתי יותר מדי את העולם הקפיטליסטי, מעולם לא חשתי בצורך להרוויח יותר מעמיתיי וחבריי, הם בשלהם ואני בשלי. אז הרטה לא תשחק באירופה, ביג פ***נג דיל, ותודה לכל אלה שדואגים לי ומעדכנים אותי שהרמה בבונדסליגה לא גבוהה ושאין טעם למשחק בלי תחרות והנה תיכף תבטיח באיירן את האליפות העשרים וחמש ברציפות שלה, אוי אוי אוי.

והמשחק מתנהל בדיוק כמו שקיוויתי, וגלאדבך עולה ליתרון מבעיטת עונשין מ-11 מטרים של הזארד רק כדי לאבד אותו אחרי שתי דקות מנגיחה של הקפטן איביסביץ', ואחרי שלוש דקות נוספות מגיעה עוד נגיחה פנימה של דילרוסון – כנראה הרכש המוצלח ביותר של הרטה העונה – שמורידה את הרטה ליתרון בהפסקה.

טבלת הבזק של הבונדסליגה מועברת מיד ליד, נשלחת מאייפון לאנדרואיד – הרטה במקום הראשון! לא זוכים כאן ליותר מדי רגעים כאלה, אז אפילו מקום ראשון לעשרים דקות שווה המון. יוהאנס לא רגוע במחצית השניה, אומר שגלאדבך נראים טוב ושהם עוד יבקיעו. "אז ייגמר 2:4", אני אומר, "נחיה עם זה", הוא מחייך.

וה-1:3 מגיע, וסלומון קאלו, שחטף על הראש בתחילת העונה על היכולת הירודה ועל גילו המתקדם (מתקדם עאלק… חודשיים בתוך העשור השישי של חיי, קאלו רחוק מאוד מכאן) מתגבר על שתי עבירות באגף, מפסיק לרוץ לכדור האבוד ליד קו הרוחב של גלאדבך ואז מתמלא כוחות,שועט על הקו, מעביר מסירת זהב לאיביסביץ' ששוב מסיים משחק עם שני שערים (ואיביסביץ' בן שלושים וארבע, קאלו בגיל מתקדם עאלק…). הסטנדינג אוביישן של חמישים אלף צופים לאיביסביץ' המוחלף מספר יותר מכל על הכוכב של המשחק. ואם דילרוסון היה מוחלף גם הוא היה זוכה לאותו הכבוד.

***

 

אי אפשר לסיים תשעים דקות ו-2:4 בלי חיוך, ורק אני מצליח להלחיץ את המערכת של עצמי רגע לפני שריקת הסיום ואחרי שלא שמתי לב לאורך תוספת הזמן של השופט. ויוהאנס אומר לי בגרמנית, ואיכשהו אני שומע "עשר דקות", ואני צועק "עשר דקות?!" וטוביאס, השכן מהשורה התחתונה, צוחק ותופס לי את הברך, תתעורר, ערן (במלעיל), עוד דקה נגמר, פיר מינוטן, נישט צן! (ארבע דקות, לא עשר!)".

אפילו גלאדבך לא הצליחה למשוך יותר מדי אוהדים למשחק, חמישים אלף צופים במשחק הטוב של המחזור, אבל הם לא יודעים את מה שאני יודע, הם לא יודעים שמשחקים של גלאדבך בברלין הם תמיד חווייה, יותר מכל קבוצה אחרת שלא נקראת בורוסיה מנשנגלאדבך. וחמישים אלף צופים הם מספר מצוין ליציעים באצטדיון החדש של הרטה שיאושר בקרוב וייבנה עד שנת 2025. התכנון הוא לחמישים וחמישה אלף צופים במשחק, ואם הרעש באצטדיון עצום למרות היציעים הדי מחורבנים של האצטדיון האולימפי אפשר רק לתאר לעצמנו את המיית הרעש שיישמע במגרש הביתי החדש של הרטה. שבע שנים, יעבור בצ'יק צ'ק.

יוהאנס נשאר מאחור,מיהר לחנות המועדון לקנות חולצה רשמית במבצע לבן שלו, רק חמישה עשר יורו עבור הכבוד ללבוש פוליאסטר טהור על הגוף. גם שאר החבר'ה נשארו, הלכו לדוכן הבירה ליד הכניסה לתחנת הרכבת. ועד היום לא התרגלתי לדוכן החדש והמצועצע שהגיע לכאן בתחילת העונה שעברה, שהחליף את השולחנות המכוסים בנייר, את הבירה שנמזגה מתוך בקבוקים ואת הזקן הזועף שתמיד צועק "למזוג ולהחזיר את הבקבוק! למזוג ולהחזיר!".

אני נוסע הביתה, יש לי אריזות על הראש, רכבת לקלן, אחר כך ללברקוזן, למשחק של באייר מול מיינץ, הקבוצה היחידה שיכולה איכשהו לסכן את המקום השני של הרטה בתום המחזור הרביעי. ומיינץ צריכה לנצח בהפרש של ארבעה שערים לפחות על מנת לעלות למקום השני, אבל אפילו מבאייר לברקוזן החלשה של פתיחת העונה קשה לצפות להשפלה שכזו.

וסוף השבוע הארוך ימשיך עם נסיעה לבלגיה ומשחק של הפועל ת"א בשרלרואה, מוקדמות ליגת האלופות של פיב"א. אוי אירופה, כמה טוב שאת קטנה, הכל כל כך קרוב.

 

בונדסמאניה גרופ

חזרתי אלייך שנית
נשיאים ורוח וגשם

תגובות

  • אלכס דוקורסקי

    נהניתי לקרוא. מאחל נסיעות נעימות וחוויות טובות מהמשחקים השונים.
    איבסביץ' הוא חתיכת חלוץ ויצטיין בכל קבוצה בה יישחק.

    הגב
  • אלון

    יופי שיש תמונה אבל מה עם תמונה של יוהנס שלא מזדקן? בן בית אצלנו

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *