שומרת על החיים

מזל שיש על מי לסמוך בבונדסליגה

בדרך הביתה מהסופרמרקט הודיע לי חבר בוואטסאפ: 0:1 להרטה. "זה יסתיים ב-0:3", החזרתי בהודעה משלי, נאמן לפוסט שפרסמתי יום קודם לכן על התוצאה שתידרש להרטה ברלין על מנת לדלג על פני באיירן מינכן למקום הראשון, לפחות עד שיגיעו – או לא – נצחונות של ורדר ברמן ובורוסיה דורטמונד.

לא ראיתי את המשחק, ככה זה עם מחוייבויות. פעם הייתי עושה הכל על מנת להגיע למשחק כדורגל של הרטה (או מכבי): מוותר על לימודים למבחנים, על ארוחות משפחתיות, על אירועים חברתיים. היום זה לא אותו דבר, וטראומת ה-6:0 של 2011/12 עדיין לא יצאה מהראש, הטראומה היחידה שהותירה אותי מאז מחוץ לאצטדיון האולימפי בכל משחקי הרטה מול באיירן.

פסיכולוג טוב היה שולח אותי לשם, ללב האירועים, למקום בו הכל התחיל, בעיקר מאחר ונראה שהרטה התגברה על הטראומה: ה-6:0 היה אחד מתוך סדרה של אחד עשר הפסדים רצופים של הרטה לבאיירן,  שהחלה בדצמבר 2010 והסתיימה בספטמבר 2016. מאז לא הפסידה הרטה לבאיירן – גם אם לא ניצחה – והיתה קרובה יותר לנצחונות בהתמודדויות אלו מאשר אלופת גרמניה.

זה יישמע די בנאלי לומר זאת כעת, אבל ידעתי שהרטה תנצח. ההפסד בברמן לא הצליח לשנות את דעתי, גם לא המתלהמים בפייסבוק שכתבו באותיות גדולות ואדומות 'דרדאי ראוס!' (דרדאי הביתה) אחרי אותו הפסד. הרטה של השנה היא משהו מיוחד, גם אם לא מתייחסים לעובדה שזו פתיחת עונת הבונדסליגה המוצלחת בתולדות המועדון. והכל הגיע בעיקר מההנהלה שגיבתה לאורך כל הדרך את המאמן פאל דרדאי ושלא נכנעה לקולות שלא אהבו את ההתבוססות של הקבוצה במרכז הטבלה – במקרה הטוב – בשנים האחרונות.

הישג השיא של הרטה מאז שבה לבונדסליגה ב-13/14 היה המקום השישי, בשאר העונות נעה בין המקום השביעי לחמישה עשר, כשלפני ארבע עונות ניצלה מירידה במחזור האחרון של העונה. והמינוי של דרדאי, שהגיע לפני ארבע שנים, נעשה למען העתיד: הכדורגל הסיזיפי של הרטה בשנים האחרונות לא הצליח לרתק את האוהדים, לבטח לא למשוך קהל חדש, כשמסעות פרסום מסיביים וחוזה שיווק יקר עם חברה אמריקאית לא הפכו את האצטדיון האולימפי המנוכר למלא יותר. אפילו המשחק מול באיירן מינכן בעונה שעברה – אחד האירועים הבודדים שמצליח למלא את האצטדיון האולימפי עד אפס מקום – הותיר למעלה מאלפיים כרטיסים בקופות, והקמפיין We try, we fail, we win התפרש בקרב האוהדים בתבוסתני.

"תנו לנו לצבור ארבעים נקודות ולהבטיח את ההישארות, אחר כך נדבר", מבקשים לרוב אוהדי הרטה שחיים את הד.נ.א של הקבוצה מזה שנים, מודעים ליכולות המנטליות שהשתרשו במועדון ונרגעים אחרי שהמטרה מושגת, עם או בלי אירופה. דרדאי לא בנה על התבוסתנות הזו, וכשחקן נשמה ותיק במועדון ואחד מסמליה הבכירים החליט לשנות את התמונה. גם מיכאל פריץ, שבין השנים 2015-2009 מינה ופיטר תשעה מאמנים שונים, הבין שדרך העבודה חייבת להשתנות, חיפש את האדם עליו יוכל לסמוך ומצא את דרדאי.

מחלקת הנוער של המועדון, שלא הצליחה בעונות האחרונות לשלוח את שחקניה לקבוצה הבכירה ושאיבדה לפני שתי עונות את ג'ון אנתוני ברוקס שהיה עמוד התווך ההגנתי ובלם העתיד של הכדורגל הגרמני, שינתה גישה; דרדאי נצפה יותר ויותר באימוני ומשחקי קבוצות מחלקת הנוער, אפילו המפגש היחיד ביני ובינו התרחש במהלך משחק בליגת הנוער (U19) בין הרטה לדינמו דרזדן.

והיו צרות בסגל, והפציעות של מרווין פלטנהרדט וקרים רקיק היו יכולות להרוס את המרקם ואת הסדר בשנים עברו, אבל בעונה הנוכחית יש במועדון שחקנים בעלי רצון ומשמעת שמודעים לדרישות הטקטיות של דרדאי וממלאים אותן כמעט בשלמות. רונה יארשסטיין בן ה-34 נראה בשיאו בשער וצבר עד כה את הניקוד הגבוה ביותר מבין כל שחקני הקבוצה (על פי ה'קיקר', 3.03), חבאיירו דילרוסון הגיע ממנצ'סטר סיטי ונראה כמו אחד משחקני הרכש הטובים שנחתו העונה לבונדסליגה, הקפטן ודאד איביסביץ' בן ה-34 ששב לפרוח, ואונדריי דודה שהגיע לפני שנתיים כהבטחה שעוד תבשיל ושמתפוצץ העונה. שני האחרונים גם עומדים בראש טבלת מלך השערים של הליגה (חמישה שערים לדודה, ארבעה לאיביסביץ').

ובמקביל מצליחים שחקני הבית של המועדון לתפוס מקום של קבע בהרכב ובסגל: ארנה מאייר, ה-כשרון של הרטה שמבוקש דרך קבע במועדוני הפרמייר ליג ושלא החמיץ העונה דקת משחק; ג'ורדן טורונריגה ששיחק בכל שלושת המשחקים הראשונים של הרטה העונה (ושמושבת בשבועות האחרונים בשל פציעה בגיד אכילס) ומקסימיליאן מיטלשטדט ששב מפציעה היישר להרכב הראשון במשחק מול באיירן. הרטה של העונה הנוכחית היא הקבוצה בעלת מספר שחקני הבית הגדול בסגל מבין כל קבוצות הבונדסליגה.

ומה תגידו על תומס קראפט, שעד לפני מספר שנים היה השוער הראשון של הקבוצה, שעלה איתה לבונדסליגה, שראה את יארסטיין מגיע למועדון כמחליפו בעת הצורך ותופס את מקומו בהרכב הראשון. קראפט קשר מזמן את חייו להרטה, זו העונה השביעית שלו בשורותיה, והוא תמיד מוכן לקריאה שתבוא – וזו הגיעה דווקא מול באיירן מינכן, הקבוצה שלא רצתה ושחררה אותו בקיץ 2011 להרטה ברלין. וקראפט עמד בשער ב-6:0 האיום, והוא השחקן היחיד מההרכב המובס ההוא ששיחק בערב שבת האחרון מול באיירן מינכן – ושהפעם הציג יכולה מצוינת ולא נתן לכדורים של באיירן להתקרב אל השטח שמעבר לקו השער.    

(והיה שחקן מוכר נוסף ששיחק באותו 6:0 זכור לשמצה, ונראה שעד היום מחפש ניקיטה רוקביציה את עצמו).

יכולת נהדרת בפתיחת העונה, סגל מחובר ואיכותי, התעלות של שחקני הבית ורכש מדויק, שחקנים שמוחלים על כבודם ומוכנים לקפוץ למגרש בכל עת, בכל דקה, ולתת את הכל. ואין נצחונות משמחים יותר מאשר על היריבה השנואה שאלקה ועל אלופת גרמניה באיירן, אבל לא על הנצחונות האלה ייקבע גורלה של עונה, אחרי הכל היו גם נירנברג ובורוסיה מנשנגלאדבך שהפסידו ל'אלטה דאמה' העונה, וכשיודעים לנצח כל קבוצה אפשר לשחרר את הידיים מהמפתחות של פאל דרדאי, לתת לו להמשיך לעבוד בדיוק כמו שעשה עד עכשיו, להתרווח לאחור ולהנות מהרטה ברלין בבונדסליגה.

***

את ההודעה על השער השני של הרטה ראיתי בבית, את אקט פיזור המוצרים מהסופר בארונות ובמקרר דחיתי עד להפסקה. גם יוהאנס שלח לי הודעה עם המון כדורי רגל ועם "HA HO HE, Hertha BSC" הקבוע, הוא יושב שם גם בשבילי הערב, זה מגיע לו יותר מכל. "אני מנבא 0:3", כתבתי לו, בדיוק כמו לחבר מהפסקה הראשונה של הטקסט.

בסוף נגמר רק 0:2.

אכן אכזבה.

NOT

ערן חולצה אפורה

תגובות

  • holden

    מה יגיד ניקו קובאץ על ההצלחה של ההונגרי?
    הם שיחקו איזה 4 שנים באותה הרטה ברלין

    הגב
  • Matipool

    כיף לקרוא. מאחל לך אליפות של הרטה ולשנינו אליפות של ליברפול.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *