נתניה אוּנד נוֹך פוּנפצֶן

שני צדדים לעיר קמניץ, והצד הספורטיבי קורע את הליגה

קמניץ לא נמצאת על מפת התיירים שמגיעים לסופשבוע לברלין: העיר רחוקה מדי, קשוחה מדי, קיצונית מדי, עם יותר מדי אנשים שמצביעים למפלגת הימין הקיצוני. לעלות על רכבת, לנסוע שעתיים וחצי ולראות בניינים עתיקים כמו בכל עיר בגרמניה, אבל גם מדרכות שבורות וצרות, בניינים שזקוקים לשיפוץ ואנשים עם מבטא מוזר.

וכשקמניץ עולה לכותרות, בעיקר בתקשורת הישראלית, מופיעים איתה כל השדים הניאו-נאצים המוכרים. גם הפעם האחרונה, קצת אחרי שנבחרת ישראל עד גיל 20 זכתה באליפות אירופה שנערכה בעיר, הגיעה בעקבות רצח של תושב מקומי בידי מהגר, הצליחה להותיר את קמניץ בתודעה של הציבור הישראלי – זאת בהנחה שרוב הקוראים ידעו שאליפות אירופה נערכה בכלל בקמניץ.

מועדון הכדורגל פ.צ קמניץ סובל לא מעט מהתדמית, גם מאוהדים שמשתוללים ברחובות, מכים מהגרים חפים מפשע ומזדהים כחברי מועדוני אולטראס של המועדון (http://bit.ly/2oH112A). ובמועדון עצמו אין גזענות, ופגשתי אוהדים של קמניץ באצטדיון המקומי ובמגרשי חוץ אליהם הגיע הקבוצה, ותמיד היו האנשים שפגשתי אדיבים וחביבים, גם אחרי שסיפרתי להם שאני מישראל, מהגר.

ואיכשהו יצא לי לעקוב אחריהם ביתר שאת, בעיקר העונה, ככה זה כשהקבוצה המצליחה בגרמניה לעונת 2018/19 מגיעה מקמניץ. ואולי הליגה הרביעית בגרמניה לא מדברת אל חלקכם, והמלאך גבריאל עדי שלא פעם דחו על הסף את הצעותיי לסופשבוע של כדורגל בעיר: סעו ל'פוסט שטדיון' של ברלינר אתלטקי, בקרו ב'האנס-צושקה-שטדיון' של ליכטנברג 47, אלה המקומות המרגשים, לא עוד איזה אצטדיון מלא בעשרות אלפי צופים.

ואם אתם פריקים של נצחונות – בשביל זה יש העונה את פ.צ קמניץ: שנים עשר מחזורים ברגיונליגה הצפון-מזרחית מאחורינו, שנים עשר נצחונות לזכות קמניץ. שלושים ואחד שערי זכות, רק תשעה שערי חובה, מקום ראשון (כמובן) ופער של עשר נקודות מהמקום השני. אם יש 'נתניה ועוד חמש עשרה' מודרנית – זו פ.צ קמניץ.

בונדסמאניה Bundesmania

המועדון ירד בעונה שעברה לליגה הרביעית בהליך פגום: ההכרזה על פשיטת רגל, שכוונה להבטחת ירידת הליגה (בשל הורדה אוטומטית של תשע נקודות) על מנת לארגן מחדש את השורות ולשוב במהרה לליגה השלישית, הביאה לירידתה של כימי לייפציג (ששיחקה בעונה שעברה ברגיונליגה) לליגה החמישית למרות שזו האחרונה לא סיימה את העונה מתחת לקו האדום. ככה זה כשקבוצה מליגה ארצית יורדת לליגה אזורית, אין מקום בליגה האזורית לכל הקבוצות שמשתייכות לאזור, מישהי חייבת לשלם את המחיר.

וגם מה שכימי לייפציג עושה העונה באוברליגה הדרומית מרשים לא פחות ממעשה קמניץ, ובתום תשעה מחזורים נמצאת היורדת הטריה במקום הראשון עם עשרים ושבע נקודות – ואיכשהו אני מאמין שגם בכימי היו מעדיפים לוותר על הסטטוס של 'נתניה ועוד חמש עשרה' על עונה נוספת בליגה הרביעית.

בסוף החודש יתקיים משחק הסיבוב השני בגביע הגרמני בין כימי לייפציג לפאדרבורן מהבונדסליגה השניה, ואני לא יודע איפה אתם מעדיפים להיות ביום הזה – אני אהיה בלייפציג. נסו להשיג כרטיס למשחק הגביע של הקבוצה מהליגה החמישית, לא תמצאו, כולם אזלו. בינתיים צריך לכתוב על הקבוצה הקצת-יותר לוהטת בכדורגל הגרמני, ואני לא רק כותב – אני גם מצלם.

ביום השנה לאיחוד גרמניה נסעתי לצפות ב'נתניה' של גרמניה, למשחק בין אופטיק ראטנו לפ.צ קמניץ. משחק קצוות בין הראשונה לאחרונה, והרצון שלי לראות את האנדרדוג מפתיע את אימת הליגה התנגש עם רצונות של קבוצת כדורגל שמצליחה להתגבר על כל יריבה, שמביאה עמה קהל רב לכל משחק, שמספרת בכל סופשבוע מחדש: אנחנו לא כאן כדי להישאר, הכל זמני, בשנה הבאה בליגה השלישית:

שומרת על החיים
הנס של מרזבורג

תגובות

  • שחר ע.

    מקסים ,מזכיר את שירים ושירים שהינו צריכים לדמיין את השערים

    הגב
  • 49ers

    נהדר, כרגיל.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *