הנס של מרזבורג

אף אחד לא האמין שזה יקרה - וזה בדיוק מה שקרה

שלושים ושמונה צופים הגיעו למשחק התחתית ב'לאנדסליגה' (הליגה השישית) של מדינת סקסוניה-אנהלט בין MSV  אָייסלֵבֶּן ל-SV  מֵרֽזֶבּוּרג. המשחק הסתיים בתוצאה 1:3 לזכות אייסלבן שהצליחה לטפס למקום האחד עשר בטבלה, מרזבורג נותרה עמוק במקום הלפני-אחרון עם ארבע נקודות בלבד ויחס השערים השני באיכותו הירודה בליגה.

פעם זכו שתי הערים ליוקרה ארצית ובינלאומית. עולם הנצרות זוכר את אייסלבן כמקום הולדתו של מרטין לותר – פרופסור לתיאולוגיה, נזיר, כומר והדמות המרכזית בתהליך הרפורמציה שהוביל ליצירת זרם הנצרות הפרוטסטנטית. גם העיר בה נולד לותר זוכרת את התושב המפורסם ביותר שלה, שמה המלא של העיר הוא 'לותרשטדט אייסלבן' (Lutherstadt Eisleben, עירו של לותר אייסלבן). מרזבורג זכורה לחובבי ההיסטוריה בזכות קתדרלת העיר, מרכז בישופות אזורי ששימש כסמכות השיפוטית של מנהיגי הכנסיה, ו'כישופי מרזבורג' – שני מסמכים מהמאה העשירית המכילים לחשי קסמים הכתובים בגרמנית עתיקה ומהווים דוגמאות פיזיות יחידות בעולם לפגאניזם הגרמאני שקדם לתהליך ההתנצרות.

במהלך תקופת המלחמה הקרה היתה מרזבורג תחת שליטה סובייטית בצד המזרחי של גרמניה ואף נבחרה על ידי השלטון הקומוניסטי כ'עיר סוציאליסטית', מונח מתיאוריית התכנון והבניה העירונית ששמה לה למטרה לבסס את המודל החברתי של הסוציאליזם תוך השמת דגש על אדריכלות שהיתה מקובלת באותן שנים בברית המועצות ובגוש המזרחי, או במלים אחרות אליבא דקומוניזם – ליצור את העיר האידאלית. אבל היה עוד אלמנט בולט בעיר הקטנה, והוא מאלץ עכברי כדורגל לצאת מחוריהם ולספר את סיפורו של מועדון הכדורגל הבכיר בעיר.

***

ב-1899 הקימו ארבעה עשר חברים את SV  מרזבורג, מועדון הכדורגל הראשון בעיר. מספר פעמים שינה המועדון את שמו עד שאולץ להתפרק עם תום מלחמת העולם השניה, פעולה שהושתה על כל מועדוני הספורט במדינה בידי בעלות הברית. לידת המועדון השניה הגיעה תחת שלטון קומוניסטי ב-1948 ועם שם חדש – BSG כימי בּוּנָה-שקוֹפאוּ על שם מפעל הכימיקלים הראשון לייצור פלסטיק וגומי במזרח גרמניה שפעל בעיירה שקופאו הסמוכה לעיר המחוז האלֶה ושהוקם בשנות השלושים כחלק מרצונה של גרמניה הנאצית להפסקת התלות בייבוא גומי. הצירוף 'בונה' נגזר מטכנולוגיית הפולימריזציה בין התרכובת האורגנית בוּטדיאֶן לנתרן, שסימנו הכימי הוא NA.

ציפיות גבוהות לא היו מעולם אלמנטים בולטים בקרב אוהדי ואנשי המועדון. עד 1948 התנדנדה הקבוצה בין ה'גאוליגה' (הליגה המחוזית הבכירה שהיתה נהוגה בשנות השלטון הנאצי) ל'בצירקסליגה' השניה, בשיאה סיימה במקום השלישי ב'גאוליגה מרכז'. שיא המועדון הראשון הגיע ב-1951 עם הנצחון על כימי לייפציג בגמר 'גביע כימי' והזכיה בגביע. שנה לאחר מכן הפכה בונה-שקופאו לחברה מייסדת בליגה השלישית האזורית החדשה. ב-1965 זכתה בונה באליפות והעפילה לראשונה בתולדותיה לליגה השניה של גרמניה המזרחית. את העליה לליגה השניה ייחסו באותה שנה לקמע – חזירון שליווה את השחקנים לארבעת משחקי החוץ האחרונים, המשחקים שסידרו לקבוצה את כרטיס העליה.  אחרי תקופה חסרת יציבות הצליחה הקבוצה להתבסס בליגה השניה למשך שמונה שנים רצופות ולהעפיל פעמיים לרבע גמר הגביע המזרח גרמני – ואז הגיע רגע השיא בתולדות המועדון.

***

אף אחד לא העניק סיכויים רבים מדי למועדון הקטן ממרזבורג – שנאלץ בעל כורחו לייצג כעת את שקופאו הסמוכה –  למרות שבמהלך תשע עונות בליגה השניה סיימה הקבוצה לרוב במקום השלישי או הרביעי. פער הנקודות הגדול מהמקום הראשון בתום העונה החזיר בכל פעם מחדש את האוהדים לפרופורציות. גם אנשי המועדון לא האמינו וראו את SV  מרזבורג כ'אחות קטנה' של פ.צ כימי האלה, המועדון הבכיר באזור. לשחקנים לא ניתנה האמביציה לעלות ולשחק בליגה הבכירה. בראיון לתוכנית ספורט בטלויזיה המזרח גרמנית התייחס האנס מאייר – שחקן ומאמן עבר בכדורגל המזרח-גרמני וחבר דירקטוריון בורוסיה מנשנגלדבך בהווה – בגיחוך לאפשרות עליה של בונה-שקופאו לליגה הבכירה במדינה כשאמר כי אינו מאמין שקבוצה שמתאמנת ארבע פעמים בלבד בשבוע מסוגלת לעלות ואף דרש מאנשי הכדורגל והאוהדים לחדול מחלומות בהקיץ.

שחקני הקבוצה לא התפרנסו למחייתו מכדורגל, רובם החזיקו בעבודה מרכזית במפעלים הכימיים בעיר שישבו על 'המשולש הכימי המרכז-גרמני', כינוי שניתן לתעשיית הכימיה ובתי הזיקוק באזור סקסוניה-אנהלט וסקסוניה, שהעסיקו למעלה מ-18 אלף עובדים והיו אחד מהמעסיקים התעשייתיים הגדולים במשק המזרח-גרמני. ובכל זאת היה לשחקנים דבר אחד במשותף: הם היו חברים ועמיתים שמוכנים להקריב את גופם אחד עבור השני. רוח הלחימה שהוחדר לד.נ.א של הקבוצה הצליחה לשמור על מיקומה הקבוע בשולי צמרת הליגה השניה במשך מספר שנים.

ואז הגיע אולף קלר, שב-1976 פרש ממשחק אחרי קריירה כשוער, בעיקר בקבוצות מהליגה השלישית, והצטרף לבונה-שקופאו כמאמנה החדש. קלר ראה את מה שצוותי אימון קודמים לא ראו והחליט לממש את הפוטנציאל. כבר בעונתו הראשונה כמאמן הצליחה הקבוצה לסיים במקום הרביעי ב-DDR ליגה, אבל גם המקום בצמרת לא גרם לאנשי המועדון לשגות בחלומות.

למרות הדרישות המקצועיות הגבוהות לא האמין גם קלר באפשרות העליה, והוא היה זה שטען בפתיחת עונת 1980/1 כי יש להימנע מהעפלה לליגה הבכירה במדינה, ה-DDR אוברליגה. השחקנים שהיו ברשותו של קלר לא התאימו לטענתו למאבק עליה או לכדורגל מקצועני, ועם החשש הגדול מהציפיות הכין את קבוצתו למשחק הראשון של העונה מול BSG  שטאל בלנקנבורג. המשחק הסתיים בנצחון מינימלי של בונה-שקופאו 0:1, וגם נצחון 2:3 מרשים במחזור השני על כימי לייפציג לא הצליח לשכנע את אנשי המועדון באפשרות העליה. בשלושת המחזורים הבאים השיגה הקבוצה נקודת ליגה אחת בלבד, אוהדיה החלו להטמיע את עובדת היות קבוצתם יריבה גאה, שמסוגלת להציק לקבוצות הצמרת – אך לא מעבר לכך.

ואז החלה סדרת נצחונות מרשימה מול קבוצות בכירות בליגה, ביניהם 0:3 על כימי זייטץ, 2:5 על זנגרהאוזן ו-1:6 על דינמו אייסלבן. האמונה החלה להתבסס ביציעים שהתמלאו יותר ויותר לאחר כל נצחון, חלוץ הקבוצה פרנק קונט זרח על המגרש וסיים את העונה כמלך שערי הליגה האזורית עם 16 שערים, אבל המטרה ממנה ביקש המאמן להימנע עדיין היתה רחוקה מהישג יד: הליגה השניה של גרמניה המזרחית נערכה במתכונת של חמש ליגות אזוריות עם שתים עשרה קבוצות בכל אחת מהליגות, כשאלופות ליגות אלו מעפילות לטורניר פלייאוף על שני כרטיסי עליה לליגה הבכירה.

והקבוצות שהמתינו לבונה-שקופאו בפלייאוף לא הזכירו במאום את החולשה הכללית של הליגה האזורית ממנה העפילה הקבוצה, כשאנרגי קוטבוס ואוניון ברלין הן הבולטות מבין האלופות האזוריות (BSG האפן רוסטוק ו-BSG  זוּל היו השתיים האחרות).

שלטונות גרמניה המזרחית יצרו הבדל ברור בין מועדוני הכדורגל במדינה לבין המועדונים המשתייכים ל'קהילת ספורט הפועלים', מועדוני מפעלים המוכרים בתחילית BSG (Betriebssportgemeinschaft) ושמהם ביקשו לא פעם למנוע את אפשרות ההעפלה, כשעל קבוצות מסויימות אף נאסרה ההעפלה לליגה בכירה. עליה של קבוצה נטולת אמצעים פיננסיים ושחקנים בכירים לאוברליגה לא הסתדרה עם מראה הליגה המושלמת שביקשו השלטונות להציג, ליגה שקבוצה קטנה נטולת היררכיה ממסדית מנסה להשתחל אליה.

בכירי עולם הכדורגל  הביעו עניין בכשלון משימת ההעפלה של בונה-שקופאו. גם השלטון המקומי העדיף שלא לראות באוברליגה קבוצה אזורית אחרת, אפילו אוניון ברלין הבורגנית היתה עדיפה בעיניהם על פני קבוצת המפעל הקטנה. במהלך העונה קיבלו  בעת ובעונה אחת חמישה שחקני הרכב זימון לשירות צבאי, זאת על מנת להקשות על הקבוצה במאמצי העליה שלה. המאמן קלר ייחס להצלחה של קבוצתו את המלים "טעות בד.נ.א' השלטוני" ולא הסכים לעצור למען כוחות חזקים ממנו ומקבוצתו: "אפשר לראות בבירור שהנהלת המחוז אינה מעוניינת בקבוצה נוספת באוברליגה לצד  כימי האלה". גם שחקני כימי האלה קיבלו את משכורותיהם מתקציב הספורט של המפעל בשקופאו, אך המנהלים הבכירים במפעל, ביניהם מנהל המפעל ויו"ר ועד העובדים, לא הסתירו את תמיכתם המוצהרת בקבוצה המפתיעה של הליגה השניה, גם אם בעיקר בשל חוסר האמונה באפשרות העפלה לליגה הבכירה.

בונדסמאניה גרופ Bundesmania Group

ושוב הצליחו שחקני בונה-שקופאו להפתיע את המדינה כולה עם נצחונות מרשימים בפלייאוף, כשהבולט שבהם היה מול אנרגי קוטבוס החזקה שביקשה להבטיח לעצמה את ההעפלה השלישית בתולדותיה לליגה הבכירה. ואז הגיע המשחק מול אוניון ברלין, עוד אחת מהקבוצות החזקות בליגה השניה, כשנצחון עשוי היה לקרב עד מאוד את אופציית ההעפלה. שחקן הקבוצה ברנהרד קופף סיפר לימים כי איש לא האמין שהקבוצה מסוגלת להתגבר על יריבה איכותית כמו אוניון ברלין, המאמן קלר אף קיבל הוראה מפורשת להפסיד במשחק: "אמרתי לאדון שייגש לחדר ההלבשה ויאמר זאת ישירות בפני השחקנים. הוא בחר שלא לעשות זאת". דווקא באסיפת הקבוצה שנערכה לפני המשחק מול אוניון החליט קלר שלא להטיף לשחקניו, שסיפרו לימים כי היתה זו אסיפת טרום-משחק הקצרה ביותר שערך קלר לקבוצה במהלך שנות עבודתו בה.

ההפתעה הושלמה עם נצחון ביתי של בונה-שקופאו 0:2, השחקנים והאוהדים חגגו את הנצחון המרשים, עכשיו היתה זקוקה הקבוצה לנקודה אחת בלבד על מנת להעפיל באופן סנסציוני לליגה הבכירה במדינה. ארבעה עשר אלף צופים מילאו עד אפס מקום את האצטדיון המקומי למשחק מול האפֶן רוסטוק, ראו את הקבוצה שלהם יורדת להפסקה ביתרון 2:3, מבקיעה שער נוסף במחצית השניה ומשיגה את המטרה שמעטים האמינו באפשרות קיומה. בונה-שקופאו עלתה לאוברליגה. השחקנים חגגו, האוהדים קפצו על השחקנים, הפשיטו אותם מבגדי המשחק והותירו אותם בבגדים תחתונים על הדשא, דבר שלא פגם בחגיגות ולו במעט.

היציעים באצטדיון הקטן שופצו, תקציב הקבוצה הוכפל בן לילה לקראת עונת האוברליגה. אוהדי בונה-שקופאו לא דרשו יותר מדי מהקבוצה הקטנה שלהם, ובמהלך משחק הבכורה הביתי של הקבוצה באוברליגה הניפו שלט שהופנה לשחקנים ושעליו נכתב: 'אל פחד, לנו מספיק המקום השנים עשר בליגה' (באוברליגה המזרח גרמנית שיחקו ארבעה עשרה קבוצות, שתי הקבוצות שסיימו במקומות 14 ו-13 ירדו בתום העונה לליגה השניה).

גונטר קרוֹסֶה הבקיע את השער הראשון של המועדון באוברליגה, במשחק הבכורה של הקבוצה מול ויסמוט אווה (לימים ארצגבירגה אווה) שהסתיים בהפסד חוץ 4:2. המשחק השני השיב את הרוח למפרשי השחקנים והאוהדים עם נצחון אוברליגה ראשון בתולדות המועדון, 1:3 על אנרגי קוטבוס, הקבוצה שהעפילה יחד עם בונה-שקופאו.

בתום המחזור השני עמדה הקבוצה הצנועה במקום החמישי בליגה והתכוננה ביתר שאת למשחק החוץ מול דינמו דרזדן החזקה, אך זו היתה יריבה טובה מדי עבור בונה-שקופאו. המשחק הסתיים בתבוסה קשה של 10:1 לזכות דרזדן, השחקנים לא הצליחו להתאושש מהתוצאה, איבדו את המומנטום הקצר והחלו לרשום הפסדים ותבוסות – 7:0 לדינמו ברלין, 5:1 להאנזה רוסטוק, 3:0 למגדבורג, האלה ולוק לייפציג, כשרק במחזור השמיני מצליחה הקבוצה לצבור נקודת ליגה אחרי תיקו ביתי 1:1 מול פ.צ קרל מרקס שטדט (לימים פ.צ קמניץ).

עתידה של בונה-שקופאו באוברליגה בלט כבר בתום הסיבוב הראשון, כשהקבוצה התבוססה במקום הלפני-אחרון בטבלה עם ארבעים וארבעה שערי חובה וארבע נקודות בלבד כשרק העולה השניה מקוטבוס מצליחה להיות גרועה ממנה. השחקנים החובבנים שבן לילה הפכו לראשונה בקריירה שלהם למקצוענים לא הצליחו להתמודד מול הקבוצות החזקות בכדורגל המזרח-גרמני שהעסיקו בשורותיהן שחקנים בעלי נסיון ארצי ובינלאומי עשיר.

בונדסמאניה Bundesmania

אבל גם הקבוצה החלשה לא הסכימה לוותר בקלות, ביקשה לשוב לליגה השניה עם קצת יותר כבוד. השחקנים שבו לסיבוב השני נחושים להוכיח את יכולתם והשיגו שבע נקודות ליגה נוספות, כשבדרך הם מצליחים לסיים בתיקו חוץ 2:2 סנסציוני מול פ.צ מגדבורג, להפסיד לדינמו ברלין – קבוצת השטאזי והמועדון החזק במדינה באותן שנים, בין היתר בזכות התמיכה של ראש השטאזי אריך מילקה – בתוצאה המינימלית 1:0, לנצח את האנזה רוסטוק (0:1) ולסיים את העונה עם טעם מתוק אחרי נצחון 3:4 במחזור האחרון על BSG  צביקאו.

שלושה נצחונת, אחת עשרה נקודות – כך הסתיימה העונה היחידה של בונה-שקופאו בליגה המזרח גרמנית הבכירה. המועדון לא הצליח להתאושש מהעונה הקשה, גם לא מירידת הליגה, ומאחר ואיש לא האמין מלכתחילה בפוטנציאל של המועדון איש גם לא ניסה להחזיר את הקבוצה לאוברליגה. למרות חוסר האמונה המשיכה הקבוצה לשחק בליגה השניה, אך בעוד בעונה הראשונה לאחר הירידה הסתיימה במקום השלישי המכובד באו העונות הבאות וסידרו לבונה-שקופאו מקום של קבע בתחתית. את עונת 1989/90 סיימה הקבוצה במקום הארבעה עשר שמתחת לקו האדום וירדה לליגה השלישית. הקבוצה שסיימה מקום אחד מתחתיה וירדה יחד עמה היתה… MSV אייסלבן, לימים יריבתה בתחתית הליגה השישית.

ב-7 בפברואר 1991 הופרטה מחלקת הכדורגל של בונה-שקופאו והוקמה מחדש תחת השם המקורי SV  מרזבורג 99. אחרי הקמתה המחודשת הצטרפה הקבוצה ל'לאנדסליגה' של סקסוניה-אנהלט (באותם ימים הליגה השלישית בגרמניה) והיתה לראשונה שזוכה באליפות ליגה זו במתכונתה המאוחדת. מהר מאוד נדבק למרסבורג הכינוי 'קבוצת מעלית' בשל העליות והירידות התכופות שלה מהליגות השונות, עד שב-2012 הגיעה לשפל המקצועי שלה עם ירידה לליגה השביעית.

עונת הכדורגל בליגה הבכירה של גרמניה המזרחית לא הצליחה להותיר חותם גדול על הכדורגל הגרמני, אפילו השחקנים המפורסמים שעברו במרסבורג בעבר אינם זכורים מעונת השיא של המועדון: יורג אמריך, שחקן ארצגבירגה אווה ופ.צ קמניץ שבין השנים 1996-1992 שיחק במרזבורג; וסילביו מייסנר, ששיחק בשורות ארמיניה בילפלד, שטוטגרט וקייזרסלאוטרן, שזכה באליפות גרמניה ב-2007 ושצמח במחלקת הנוער של מרזבורג. שחקני עונת השיא שקעו בתהומות האנונימיות, גם המועדון לא מצליח להתרומם מהקשיים הכלכליים שהגיעו בעקבות פשיטת הרגל, פירוק והקמתו מחדש בשנת 2012.

***

נסים שקרו בכדורגל המזרח גרמני רחוקים שנות אור מהמציאות בה נאנקים מועדוני כדורגל רבים תחת עול ההוצאות הכבדות ומנסים לשרוד בליגות הנמוכות תוך המשך פעילות המחלקות השונות בתוכם. למרות הקשיים הכלכליים ניסה המועדון לתחזק קבוצת נשים שאף זכתה להישגים ברמה המקומית עם אליפות אזורית אחת והצלחות בליגות הנמוכות ואף הצליחה בעבר למשוך אליה כדורגלנית בינלאומית בדמות מיידה מרקגראף, שחקנית נבחרת מונטנגרו שבין השנים 2012-2010 שיחקה במרזבורג. בנוסף לקבוצה הבוגרת וקבוצת הנשים השניה פעלו במועדון שלוש קבוצות נערות, אך בתום עונת 2015/16 פורקה מחלקת הנשים והנערות ואילצה את השחקניות למצוא לעצמן בית חדש.

אין שאיפות גדולות מדי לאנשי SV  מרזבורג 99, העונה או בשנים הבאות. ספק אם מישהו מאנשי המועדון היה מעוניין לחזור לימי מזרח גרמניה הטוטליטריים ולו בשל ההצלחה הספורטיבית הקצרה, זכרונות העליה לאוברליגה יספיקו לחובבי הנוסטלגיה. יש מועדונים שמחזיקים בארון אליפויות וגביעים ושרוצים רק עוד ועוד, במרזבורג יסתפקו יסתפקו בהצלחה במאבק ההישרדות ובזכרון העונה היחידה בתולדות המועדון באוברליגה, הליגה הבכירה של גרמניה המזרחית.

 

 

 

 

 

נתניה אוּנד נוֹך פוּנפצֶן
גוד ביי דויטשלנד, טייק טוּ

תגובות

  • בן

    מרתק, כמו תמיד. תודה לך על הטורים שאתה כותב. אני מתגורר בברלין ואיכשהו, כמו הרבה ישראלים לשעבר ובהווה, מכיר רק את הפן הברלינאי של גרמניה, ולא את גרמניה האמיתית - של העיירות (שיכולות להכיל מאות אלפי תושבים ועדיין איש לא שמע עליהן) ושל המסורת ושל הטרגדיה המתמשכת ושל הכאב ושל הגאווה שנשברה כליל ואולי לעולם לא תוחזר. הכל שם רציני יותר - גם הכדורגל הוא הרה גורל, מתודי ופילוסופי. מקווה שתמשיך לכתוב.

    הגב
  • אבנר משער 2 (206)

    כמה ארוך - ככה מעניין
    תודה

    הגב
  • שחר ע.

    טור מרתק, קראתי כמה פעמים,
    כל הכבוד על ההשקעה הרבה

    הגב
  • שי

    לא הבנתי למה הממסד המזרח-גרמני לא רצה בהצלחתן של קבוצות הפועלים. הן לא ייצגו אידיאל שהוא מאמין בו - לפחות על הנייר? אחוות פועלים וכל זה. מה אני מפספס?

    הגב
  • 49ers

    נהדר כרגיל, תודה רבה.

    הגב
  • גאזה

    מרתק כתמיד,
    תודה ערן

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *