עכשיו טוב

כשכדורגל ושופינג מתנגשים חייב אחד מהם לנצח

לא צפיתי במשחק של הרטה ברלין מול בורוסיה מנשנגלדבך, היו לי דברים חשובים יותר לעשות, כמו למשל לקנות נעליים חמות לחורף. והוא תיכף נגמר, עוד חודשיים אפריל, וכשהאביב מגיע הוא דוחף את נעלי החורף עמוק לארון, עד לחורף הבא, והוא תמיד יגיע, וכך גם תורן של נעלי החורף, ועדיף עכשיו מאשר מאוחר, חוץ מזה שעכשיו יש אחלה מבצעים בחנויות על הדגמים הישנים, ואם נהגתי ב-1986 על פורד אסקורט 1973 אז בטח אין לי בעיה לנעול ב-2019 נעליים מודל 2018.

שלוש שעות בלי טלפון ביד, בלי עדכונים שוטפים מהמגרשים, בלי לדעת מה הרטה ברלין או בורוסיה דורטמונד או בני גנץ עשו. בית קפה, מאפין אוכמניות, חנות ועוד חנות ועוד אחת, בסוף קניון, עכשיו יהיה לי חם בכפות הרגליים, אוכל לשבת או לעמוד באצטדיונים בלי להרגיש את הקור החורפי משתחל אל הגוף דרך כפות הרגליים, עכשיו טוב.

וזה מרענן מאוד לא להתעדכן כל הזמן, ולפעמים הייתי רוצה שלא יהיו טלפונים ניידים בעולם, ולפעמים אני לחוץ כשהבת שלי לא מתקשרת, אבל כשהייתי ילד לא תמיד סיפרתי לאמא שלי איפה אני כי לא היה לי טלפון נייד, לא היה לאף אחד טלפון נייד, והנה, נשארתי בחיים כדי לספר על זה.

ורק הכדורגל נשאר אותו הדבר. נכון, היכולת טובה יותר, האיכות גבוהה יותר, האצטדיונים מרשימים הרבה יותר מימק"א, שכונת התקווה, הקופסה והאורווה, אבל כדורגל הוא משחק שכולם משחקים, ובכל מקום תמיד אותו הדבר, ולא צריך עדכונים שוטפים כדי להזדהות עם העקרונות.

ובערב, אחרי שהנעליים יצאו מהקופסה והונחו על רצפת מסדרון הכניסה, התפניתי לגלות שהרטה ברלין הביסה את גלדבך 0:3, הרסה לה רצף מרשים של נצחונות בית שכמעט שברו שיא מועדון והמשיכה בעצמה את חוסר היציבות מתחילת הסיבוב: שני משחקי בית – נקודת ליגה אחת, שני משחקי חוץ – שש נקודות.

בונדסמאניה BUNDESMANIA

מזמן אני מכיר את הרטה, יש ד.נ.א שלא עוזב, שלא משחרר, ובהרטה אוהבים לשחק בחוץ. ארבעה נצחונות בבית, ארבעה בחוץ; שש עשרה נקודות בבית, חמש עשרה בחוץ. וזה מספיק למקום שמיני, וקבוצה שהצליחה פעמיים בלבד העונה להשיג שני נצחונות רצופים צריכה קצת יותר ממתכון ההצלחה הרצופה על מנת להשיג מקום באירופה, או סתם מקום גבוה קצת יותר, קרוב יותר לחבורת הצמרת מאשר לבטן המרכז.

והנצחון של הרטה היה מיוחד, זו פעם ראשונה מזה עשור שהרטה מצליחה לנצח במנשנגלדבך, ואונדריי דודה הבקיע את השער העשירי שלו העונה והפך לשחקן מרכז השדה הפורה בבונדסליגה, וגלדבך לא רק הפסידה אלא גם איבדה נקודות ביתיות לראשונה מזה אחד עשר חודשים – אבל בסוף השבוע הבא יש את ורדר ברמן על הראש, ועוד במשחק מרכזי, וכשהמשקולות נחות על הכתפיים של הרטה היא לרוב מאבדת את הראש, מצליחה יותר בלי לחץ, כמו מכבי חיפה שבכל עונה רצה לאליפות, אבל רק אחרי שאיבדה סיכוי.

בסוף השבוע הבא לא אסע לאצטדיון האולימפי, דברים טובים נופלים לאחרונה בדיוק על שעות המשחקים, אבל אם אתם בסביבה ביום ראשון ורוצים לראות משהו אחר, לא רגיל, תמצאו אותי בדרבי הברלינאי, ברלינר אתלטיק מול דינמו. והקבוצה האורחת, קבוצת השטאזי הנודעת לשמצה שהפסיקה להפחיד את עולם הכדורגל מיד לאחר איחוד גרמניה, עומדת מתחת לקו האדום ואל מול סכנת ירידה ממשית לליגה החמישית, וזו סיבה מספיק טובה להגיע. חוץ מזה החנויות סגורות בימי ראשון, וכבר יש לי גרביים תרמיים, עכשיו טוב.

המשחק שהבטיח וקיים
חיים שלי

תגובות

  • אסף

    תתחדש

    הגב
  • matipool

    אין על מאפין אוכמניות עם קפה טוב ביום קר.

    הגב
  • שי

    קבוצת השטאזי ממשיכה להיות שנואה גם בימינו?

    הגב
  • עופר פרוסנר

    היי ערן - אולי תכתוב לכשייצא לך (אני לא בפייסבוק אז סליחה אם כתבת ולא ראיתי) על הסיפור המוזר על אוהדי טהבה שעברו לאהוד את בלאו וייס פרידריכסהיין, וגם על ביטול המשחקים ברגיונליגה נורד אוסט בסופש האחרון? מעניין אותי מה דעתך על הסיפורים האלה.
    תודה:)

    הגב
  • דובי מילר

    אסקורט 73'...וואו, הזכרת לי נשכחות, להורים שלי היה את הדגם הזה, האסקורט mk1 מודל 68 ואז 75 ומשם "עפו" על עצמם ל-mk2 מודל 77 שנקראה ברנדה משום מה...
    על המכוניות האלו נהגתי בילדותי כשכפר יונה הייתה באמת כפר ואני ילד לפני בר מצווה וקצת אחרי.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *