חיים שלי

הליגות הנמוכות שבו לפעילות, הדרבי הברלינאי השיב אותי לחיים האמיתיים

פעם הייתי חבר מועדון הרטה ברלין, שילמתי בכל שנה ששים יורו ולא ניצלתי אפילו פעם אחת את ההנחות שמוענקות לחברים בחנות המועדון. בעצם לא נכון, קניתי פעם מחזיק מפתחות, קיבלתי עליו עשרה אחוז הנחה.

דבר אחד טוב יצא לי מכרטיס החבר: יש שני סוגי תורים בכניסה לאצטדיון האולימפי, אחד ל'עמך', שני לחברי המועדון. בתור הרגיל מצטופפים הממתינים אל מול שערי ברזל צרים וקצת קלסטרופוביים וממתינים לעתים חצי שעה ויותר, תלוי מי היריבה; בתור של חברי המועדון נכנסים אל תוך האצטדיון בתוך פחות משלוש דקות, כל שצריך הוא להציג את כרטיס החבר ואפשר לוותר על הגעה מוקדמת, על המתנה ארוכה, אולי אפילו על החמצת הדקות הראשונות של המשחק.

הרטה ברלין, כיאה לקבוצה הבכירה בעיר, מחזיקה במספר חברי המועדון הגדול ביותר עם 36,050 חברים. מיד אחריה אוניון ברלין, שיש הטוענים שמספר אוהדיהם צומח בטור הנדסי לעומת אלה של הרטה, ושבכל הנוגע למספר החברים – 19,060 – יש עדיין עבודה. ואם בוחרים להתעלם מהקבוצה השניה של הרטה ברלין שמשחקת בליגה הרביעית (הרגיונליגה) ושנהנית מסטוק חברי המועדון של הקבוצה הבוגרת, אפשר להציב במקום השלישי בטבלת הפופולריות את ויקטוריה ברלין, הברלינאית הראשונה בהיסטוריה העירונית שזכתה באליפות גרמניה (אליפות לא רשמית ב-1894, שתי אליפויות רשמיות ב-1908 וב-1911).

ויקטוריה ברלין, אחד המועדונים הוותיקים בגרמניה, הוקם ב-6 ביוני 1889, הרבה לפני דינמו ברלין, שנמצאת במקום הרביעי בטבלת חברי המועדון עם קצת יותר מאלף חברים ושזכתה למוניטין המפוקפק כשנקראה בפי כל 'קבוצת השטאזי' בשל חיבתו הרבה של ראש המשטרה החשאית במזרח גרמניה אריך מילקה למועדון ועשר אליפויות רצופות שהגיעו בזכות תמיכה בולטת זו. היום הכל נראה לגמרי אחרת, הקבוצה משתרכת מתחת לקו האדום ונמצאת בסכנת ירידה ממשית לליגה החמישית. גם חברי המועדון לא ממש משתדלים להגיע בהמוניהם, ממוצע הצפיה של דינמו העונה עומד על שש מאות וששים צופים בלבד.

לברלינר אתלטיק קלוב – מעתה יש לומר ב.א.ק (BAK – Berliner Athletik Klub) – יש בסך הכל 645 חברים, לא יותר מדי, אחרי הכל 'נהנה' המועדון משכונת מואביט מאחד מממוצעי הצפיה הנמוכים בליגה, כארבע מאות איש בלבד מגיעים למשחקי הבית שלה. אבל עוד לפני שריקת הפתיחה של דרבי הקצוות הברלינאי אפשר להבטיח: היום יגיע מספר אוהדים גדול מהממוצע.

בונדסמאניה – דף הפייסבוק של הכדורגל הגרמני

 

ה'פוסט-שטדיון' ידע ימים יפים הרבה יותר: עד 1936 היה זה האצטדיון המודרני בעיר עם מקום ל-35 אלף צופים שאירח בין היתר את משחקי גמר אליפות גרמניה 1934 ו-1936, משחקי הנבחרת, משחקים במסגרת אולימפיאדת 1936 ואף את קרב האגרוף במשקל כבד בין מקס שמלינג לכוכב הבאסקי פאולינו אוצקודון, קרב שהסתיים בנצחונו של שמלינג בנקודות בתום שנים עשר סיבובים. גם הרטה ברלין, שבשנות השמונים שיחקה בליגה השלישית, אירחה את משחקיה באותן שנים בפוסט-שטדיון.

היום מכיל האצטדיון עשרת אלפים מקומות ישיבה ועמידה, אך באופן קבוע נפתח היציע המקורה בלבד. כאשר מגיעה קבוצת חוץ עתירת אוהדים פותחים עבורם גם את יציע האורחים, יציע שאינו מקורה ושמותיר את העומדים בו חשופים למזג האוויר, קר או חם. חבל על האוהדים, אבל ברלינר אתלטיק לא ייחודית בכך: בלא מעט אצטדיוני קבוצות בליגות הנמוכות דואגים אך ורק לאוהדים המקומיים, מותירים את אוהדי החוץ ללא גג מעל ראשם, שמש קופחת או גשם כבד.

אוהדי דינמו ברלין לא צריכים לעשות דרך ארוכה מדי מבתיהם לפוסט-שטדיון, אחרי הכל זו ברלין, והם מצאו את דרכם בינות למכוניות המשטרה והשוטרים הפרוסים לאורך הדרך עד ליציע אוהדי החוץ. מאתיים, אולי מאתיים וחמישים, אבל גם ביציע המקורה יושבים לא מעט אוהדי דינמו, מהשקטים יותר, לא אלה שישירו בלי הפסקה.

בעצם אף אחד לא ממש משמיע קול היום במשחק, לעתים רחוקות פוצח יציע החוץ בשירת עידוד שמסתיימת אחרי חצי דקה, אולי דקה. דינמו בסכנת ירידה לליגה החמישית, אבל האווירה רגועה באצטדיון. בב.א.ק רגילים לשחק מול יציעים ריקים, והיום יש כאן כמעט תשע מאות איש, לא עניין של מה בכך לאף אחד ב'פוסט'.

**

ילד כבן חמש עשרה, אולי שש עשרה, לא מזיז שריר בפניו כשהוא מספר לקופאי שהוא בן שתים עשרה. הקופאי תוהה, לא מאמין לו, מבקש תעודה מזהה שנענית בתשובה 'אין לי, אני בן שתים עשרה'. גם אני בן שתים עשרה, אני אומר לקופאי כשמגיע תורי, אבל עכשיו הוא לא תוהה אלא צוחק, אומר לי שאני נראה לכל היותר בן שש עשרה ומוכר לי כרטיס מבוגר, עשרה יורו.

בפנים אווירה שונה מהרגיל, בכל זאת כמעט אלף איש הגיעו לכאן היום, אבל המזנונאים לא מוצאים לנכון לחזק את השורות ומעמידים אוהל אחד בלבד מחוץ לאצטדיון ושתי עובדות שיגישו נקניקיות ומשקאות. ככה זה במשחקים של ב.א.ק, השירותים מחוץ לאצטדיון, גם המזנון, אז בשביל פיפי ואוכל צריך לצאת ממנו. לפחות זה אחד האצטדיונים היחידים בברלין בהם אפשר למצוא גם סוקוק, נקניקיה פיקנטית מזרח תיכונית שבערבית נהגית 'סוג'וק' ובמזנון מוגשת בתוך לחם טורקי.

טורקית נשמעת דרך קבע ביציעים, האצטדיון ממוקם בלב שכונה בעלת רוב טורקי, וכשחושבים על זה מגלים שהם כנראה חיים באחת השכונות המרכזיות של ברלין, מרחק הליכה קצרה מתחנת הרכבת המרכזית, עם תחבורה ציבורית לכל פינה בעיר. גם הבחור שיושב מעליי מדבר טורקית עם מישהו שניגש אליו, ראיתי פעם את הפנים שלו, לא זוכר איפה, אולי זה אולוץ'? כן, מאשר גוגל, זה וולקאן אולוץ', אחד המאמנים הבכירים ברגיונליגה, שווה לומר שלום.

אז הצטלמנו ביחד, והוא גם הסכים למסור דרישת שלום לעוקבי 'בונדסמאניה' בוידאו. אתה מאמן כיום, אני שואל, והוא מספר שבמהלך העונה פוטר מתפקיד המאמן של ואקר נורדהאוזן, ושכעת הוא לא יכול לעבוד מאחר וחוזהו בקבוצה יסתיים רק ביוני 2020. פתאום לא נראה תפקיד המאמן כמשהו כפוי טובה. נכון, צריך אופי מיוחד כדי לאמן קבוצות עם בעלים קפריזיים לא פעם שרוצים רק הצלחות ושתמיד ידאגו להיפטר מהמאמן כשדברים רעים קורים, אבל לשבת שנה וחצי עם חוזה משולם זה אף פעם לא רע. למה עד היום לא מצאתי את העסק שיחתים אותי על חוזה לשלוש שנים? לארבע שנים? למה אצלנו מפסיקים להרוויח אחרי שעוזבים את העבודה?

וולקאן, איזה שם…

**

המשחק נפתח, וולקאן ואני יושבים אחד ליד השני. הוא לא ישרוד את המחצית השניה, יעזוב כבר בהפסקה, אני נשאר כאן עד הסוף. והמשחק מתפתח יפה, עם התקפות בשני הצדדים ורצון עז של דינמו להוציא משהו מהמשחק הזה. מקום שישה עשר, מתחת לקו האדום אבל רק נקודה אחת ממנו, וכשעשר קבוצות מעורבות במאבקי ההישרדות לא צריכה דינמו יותר מנצחון אחד על מנת לשפר בצורה ניכרת את מעמדה בין ידידות אגודת התחתית.

רק בעיה אחת יש לדינמו: הפעם האחרונה בה זכתה בניצחון היתה ב-20 באוקטובר 2018 כשהביסה את בישופסוורדה. פברואר 2019 היום ולהתקפת דינמו שער אחד בלבד בשבעת המחזורים שחלפו מאז אותו 0:6 מרשים. ב-2014 שבה דינמו לליגה הרביעית, ירידה של הקבוצה בתום העונה תשמח רבים בגרמניה המזרחית, בינתיים יש להם על הראש את סגנית מוליכת הטבלה.

הרגיונליגה הצפון-מזרחית די גמורה, פ.צ קמניץ עושה 'קמניץ ועוד שבע עשרה' לליגה וכבר עכשיו נמצאת בפער של שתים עשרה נקודות מהמקום השני. על ב.א.ק עוברת עונה נהדרת, עם שלושה עשר נצחונות וארבעים שערים, ואפילו המאזן הנהדר הזה לא מתחרה בזה של קמניץ. והלוואי שקמניץ לא יעלו ליגה, הירידה שלהם (ושל רוט וייס ארפורט) בעקבות פשיטת רגל אילצה פינוי מקום ברגיונליגה והורידה את כימי לייפציג לליגה החמישית, אבל עם יכולת אי אפשר להתווכח, וכששני המבקיעים המצטיינים של הליגה מבקיעים שלושים ושניים שערים לזכות קמניץ – ועוד היד נטויה – אפשר רק להנות מהיכולת של ב.א.ק ולקוות לטוב קצת יותר בעונה הבאה.

מעל פסגת הר הצופים יש גג

**

דינמו רצתה, קיוותה, אפילו תקפה והגיעה למצבים מול השער – וכל שהצליחה להשיג הוא הפסד מכובד, רק 1:0 בסיום. ב.א.ק נשארת במקום השני ותקווה למעידה היסטרית וחסרת פרופורציות של קמניץ על מנת לשוב ולחלום על אליפות בתום העונה. ודווקא העונה יכולה היתה אליפות לסדר לב.א.ק את החיים: רפורמת העליות לליגה השלישית קובעת כי בתום העונה הנוכחית תעלה אלופת מחוז צפון-מזרח אוטומטית לליגה השלישית ולא תיאלץ לקחת חלק במשחקי פלייאוף על העליה. ככה זה כשנותנים אגוזים לנובי סטיילס, למרות שאפילו הוא הצליח לזכות בגביע העולמי, אז כנראה שהכל תלוי במפצח, לא באגוזים.

כולם עוזבים בשקט את האצטדיון, אוהדי דינמו נשארים ביציע החוץ כדי לשיר יחד עם השחקנים שלהם, אף אחד שם לא כועס על הקו האדום שהתרחק מהם עוד קצת, יש להם קבוצה וזה מה שחשוב. שחקני ב.א.ק המעטים שפונים ליציע מוצאים עשרה ילדים בגילאים צעירים ושלושה מבוגרים, שניים מהם מלווים את הילדים. הזמבורה שנשמעה בפתיחת המשחק מזמן פרשה לביתה, עומדת ומביטה בעיניים כלות בגבר עם שרירים נוסח וניס ביץ' שמתאמן על מתקנים שפרושים אל מול הכניסה לאצטדיון. הלוואי והיו לי שרירים כמו של האיש הזה, שמניף את כל גופו אל מעבר למתח כאילו הפעיל אותו עם שלט רחוק, אבל לעולם לא יהיו לי שרירים שכאלה, התחזוקה שלהם תפרק אותי. ניסיתי, בטח שניסיתי, ופעם היתה לי שישיה מובהקת במרכז הגוף וזרועות שנלחצו על ידי שרוולי חולצות מתפקעים ודופק של חמישים ושתיים פעימות בדקה, עד שהפסקתי לנסות וחזרתי לחיות.

החזרה של הרגיונליגה מהפגרה השיבה אותי לחיים ואל מגרשי הכדורגל האמיתי, פחות טוב מהבונדסליגה ויותר קרוב ממנה, בלי תיירי כדורגל שחייבים כרטיס לאליאנץ ארנה לכבוד בר מצווה או חתונה או סתם כדי לומר לחבר'ה בעבודה "הייתי במשחק של באיירן!". לך ספר להם, לאנשים שלא מוכנים להגיע למשחק של הרטה ברלין כי "זה לא ממש טוב, אתה יודע, זה לא כמו דורטמונד או באיירן", שהכי טוב זה למטה, במקומות כמו הפוסט שטדיון. ואם תתאמצו, לא יותר מדי, תמצאו אפילו שם קבוצות שיתגברו על מ.ס אשדוד.

דינמו תמתין להזדמנות אחרת לנצח את מ.ס אשדוד או שווה ערך, ברלינר תייחל להתפתחויות בצמרת, אני אמתין למשחק הבא שלי בליגות הנמוכות, כי עם כל הכבוד לב.א.ק, לדינמו ולרגיונליגה תחזור בסוף השבוע האוברליגה לפעילות, וליכטנברג 47 שלי מוליכה את הטבלה ומארחת בבית, ואני אהיה שם, איך לא, ואקווה שבתום העונה אוכל סופסוף לראות את ליכטנברג זוכה באליפות ועולה.

לרגיונליגה.

**

לא רק טקסט על המשחק יש לי בשבילכם, גם פרק נוסף בסדרת 'בונדסמאניה בדרכים' מהדרבי הברלינאי.

בקשה אחת לי אליכם: שתפו, שתפו, שתפו. שישים וארבעה (64!!) מנויים לערוץ היוטיוב, תסכימו איתי שזה מעט מדי…

עכשיו טוב
בורוסיה דורטמונד: אין הווה בלי עבר

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *