הדרבי של ברלין עולה ליגה

בסוף, ואולי כנגד כל הסיכויים המקדימים, הצליחה אוניון ברלין להבטיח דרבי ברלינאי ראשון מסוגו בבונדסליגה ולרגש מדינה שלמה

לא זוכר מתי היתה הפעם הראשונה שלי ב'אלטה פורסטריי', שמונה שנים תהיה הערכה קרובה למציאות. החברים שלי, אוהדי הרטה ותיקים ממני שאף הספיקו לשבוע מרורים מהגברת הזקנה בליגה השלישית, לא האמינו כשסיפרתי להם על הביקור במשחק של אוניון. רק יוהאנס, אחד שמבין עניין, התרגש בשבילי, ידע שמה שראיתי שם רחוק ממה שאראה בעוד עשרות משחקים באצטדיון האולימפי.

ואולי כדי להבין את חשיבותן של שתי קבוצות גדולות בברלין נזקקתי לירידת העבר של הרטה ברלין לבונדסליגה השניה. ארבעה משחקי דרבי רשמיים, זה כל המאזן בין אוניון להרטה, מאזן די מאוזן: נצחון חוץ להרטה, נצחון חוץ לאוניון, שניהם בתוצאה 1:2; שני משחקי תיקו, אין יריבה אחת עדיפה סטטיסטית על השניה. ובכל זאת הסתיימו שתי העונות האחרונות של הרטה ברלין באליפות הבונדסליגה השניה, 'באיירן מינכן של הליגה השניה' היה הכינוי של הרטה, שברגע בו השתלטה על המקום הראשון בליגה ברור היה שמשם לא תזוז עד הבטחת העליה. אוניון לא היתה קרובה למקום הראשון, אבל לא על התוצאות במשחקים בינה לבין הרטה ביקשתי לדבר, זה פחות חשוב, לפחות עבור אוהד הרטה כמוני.

מה שהיה במשחקים בין השתיים ריגש יותר מכל דרבי אחר שחוויתי בחיי, יותר ממשחק ליגה במגדבורג, יותר מאווירת כדורגל בדורטמונד. העיר כולה התמרקה לקראת משחקי הדרבי שאיש לא חווה מעולם, הכרטיסים נמכרו מראש זמן רב לפני שריקת הפתיחה, האווירה באצטדיון האולימפי היתה מדהימה, עניין קשה להשגה באצטדיון האולימפי הקר והמנוכר. ביום של הדרבי הביתי הראשון בהיסטוריה של הרטה מול אוניון היו הדרכים לאצטדיון מפוצצות, האוהדים הגיעו מכל פינה, ככה זה כשכולם מגיעים מברלין. הרחובות בשכונה היו פקוקים, תחנות הרכבות עמוסות בצעיפים אדומים-לבנים וכחולים-לבנים. והרטה הפסידה בדרבי הביתי הראשון, אבל לימים שכחתי את כל זה ורק רציתי לראות עוד מאותם אוהדים של אוניון שהצליחו להרשים אותי באופן חריג.

לא אוהב לעמוד במשחקי כדורגל, הגעתי לגיל בו אני מעוניין בקצת יותר נוחות בחיים, ויציע עמידה לא נכלל ברשימת הנוחוּת. מצד שני אני גם לא מעוניין לשלם יותר מדי עבור משחק כדורגל, כך שהרשימה נותרת במגירה ואני מוצא את עצמי לא פעם עומד ביציע העמידה באלטה פורסטריי. ולא שיש יותר מדי אפשרויות: שלושה יציעי עמידה, אחד בלבד לישיבה. אני אוהב לעמוד בשער האחורי, שצמוד ליציע האורחים ושמופרד ממנו על ידי מחיצת פלסטיק שקופה. מולי נמצא השער של האולטראס, עם כל השלטים והכרזות והשירים, אפשר לראות את ההצגה כולה מול העיניים. ולא זכיתי לראות יותר מדי משחקים גדולים של אוניון, כנראה שגורל קבוצות הכדורגל בברלין הוא כדורגל סיזיפי, שאינו יפה למראה, לפעמים אפילו לא כל כך יעיל, אבל מסתבר שזה מספיק כדי לשחק בבונדסליגה. זה מה שהרטה עושה איתו בשנים האחרונות, זה מה שאוניון תנסה לעשות איתו בעונה הקרובה.

לא הייתי אופטימי לפני שריקת הפתיחה לגומלין מול שטוטגרט, אפילו אמרתי זאת לחבר בצ'אט כדורגל טרום-המשחק. "מה זה הפסימיות הזו, מה אתה משטוטגרט?!", שאל החבר. "לא מאמין שלאוניון יש את היכולת", עניתי לו בקור. "אני בשביל הרקורד והעניין אומר שאוניון עולים", התגרה בי החבר. לא יכולתי להשתתף ברצונו וסיימתי את השיחה עם "אני רוצה שיעלו, אבל מעדיף לשמור על פסימיות".

הפסימיות היתה טובה כל השנים עבור חבריי, אוהדי הרטה ביציע 6.2 באצטדיון האולימפי, אחרת אי אפשר לנהל חיי אוהד בברלין. גם אוהדי אוניון הכירו את המציאות הזו בשנים האחרונות, עם ריצות בשיפולי הצמרת ובעיטה בדלי במחזורים האחרונים, בעיטה שהבהירה גם לאלה שרצו: אוניון לא באמת קבוצת בונדסליגה.

יכול להיות ששטוטגרט היא ההבדל בין שתי הליגות, שזו קבוצה שאינה מסוגלת להציב אתגר אמיתי ליריבה מליגה נחותה, אבל גם מול שטוטגרט לא נמצאו אופטימיים רבים מדי, ולא בגלל שטוטגרט – בגלל אוניון. אבל עכשיו כלום כבר לא משנה, שטוטגרט בבונדסליגה השניה, אוניון בבונדסליגה.

הפעם האחרונה בה העפילה קבוצה מהליגה השניה על חשבון קבוצת בונדסליגה היתה בעונת 2012/13, וגם אז היתה לברלין יד ורגל בעניין: הרטה ברלין אירחה במשחק הראשון את פורטונה דיסלדורף מהבונדסליגה השניה, הוליכה 0:1 עד הדקה ה-64 – ואז ספגה שני שערים בתוך שבע דקות, ירדה מנוצחת ונסעה לגומלין בדיסלדורף בידיעה שרק נצחון יעזור. בדקה ה-85 הצליח רפאל להשוות את התוצאה ל-2:2, הרטה נזקקה לשער אחד בלבד על מנת להינצל מירידה. השער לא הגיע, הרחקה של לבאן קוביאשווילי לעשרה חודשים אחרי אגרוף לשופט דווקא כן. השחקנים התפרעו אחרי שריקת הסיום, הרטה שבה לבונדסליגה השניה אחרי עונה אחת בלבד בראשונה. עכשיו הגיעה אוניון ברלין לתקן את הרושם הרע שהותירה הרטה, כמו גדולה.

קשה לי לצפות עתיד ורוד לאוניון ברלין בבונדסליגה, מועדון עם אוהדים מרגשים וסיפור שמזמן לא נצפה בליגה הראשונה בגרמניה, סגל בינוני במקרה הטוב ותקציב לא משהו, גם כן במקרה הטוב. אבל אתם כבר מבינים, בברלין עדיף להיות פסימי, כל הפתעה תהיה בסופו של דבר לטובה. בינתיים צריך להבהיר ליוהאנס והחבר'ה: בדרבי הקרוב כולנו יחד ביציע. וגם אני אהיה נגד הקבוצה המרגשת של אוניון ברלין, בדיוק בשביל זה יש דרבי ברלינאי בבונדסליגה.

 

בורוסיה דורטמונד: אין הווה בלי עבר

תגובות

  • יוסי

    יפה לראות שבברלין אין (עדיין) שינאה בין שני הצדדים.
    אפילו זכרונות של אחווה ושותפות מהתקופה שהעיר היתה מחולקת.
    יש קצת התנשאות וזלזול (משני הצדדים, כל אחד ונימוקיו), אבל הדרבי הולך להיות מרגש, בוודאי כשהוא יגיע לאלטה פורסטריי.
    נקווה שאוניון, בכוחותיה הדלים, אכן תצליח לשרוד בליגה הראשונה, ובינתיים, נקרא כולנו:
    אייזרן אוניון! אייזרן אוניון!

    הגב
  • דורפן

    הישג עצום כנגד שיטה מעוותת. פלייאוף בין קבוצות מליגות שונות עם תקצוב שונה ויריבות שונה תמיד יהיה לטובת הליגה העליונה יותר. איפה האיצטדיון של אוניון?

    הגב
    • שרדר אוריגינל

      Köpenick

      הגב
    • אודי

      יש נתונים לגבי התוצאות בפלייאוף שכזה בין קבוצת תחתית מליגה בכירה לעומת קבוצת צמרת מליגה נמוכה יותר?

      הגב
      • עוז

        דווקא בהולנד השבוע שתי הקבוצות מהליגה השניה (ר.ק.ס השמינית וספרטה השניה) הדיחו את שתי קבוצות הליגה הראשונה (אקסלסיור ודה חראפשחאפ) ועלו לארדיויזיה. לא בטוח לגבי הסטטיסטיקה אבל בפלייאוף ההולנדי זה לא נדיר שקבוצות מליגות תחתונות מעפילות (השיטה היא אותה שיטה עד לחובבנים: הראשונה עולה, האחרונה יורדת, שש קבוצות מהליגה התחתונה משתתפות בפלייאוף כשהנמוכות עם משחק נוסף, שתיים מהליגה העליונה).

        הגב
  • צור שפי

    צפיתי במשחק (בטלוויזיה) בנשימה עצורה ובשמחה גדולה בסוף. אני מתעב את ביירן אבל אין לי קבוצה אהודה בבונדסליגה. אולי זה ישתנה עכשיו עם התלבושת האדומה והאנדרדוגיות.

    הגב
  • סער

    האלטה פורסטריי מותאם לבונדסליגה?

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *