מאסימו “המניאק” סונגו

כמו כשאתה קונה בית אתה גם נאלץ לאסוף את כל הסביבה – כולל האוויר, האווירה והאנשים – ככה גם כשאתה משיג חבר נכפה עליך לקבל את התכונות שלו ולא פחות מכך – את הסביבה והחברים שלו.

החבר הכי טוב של מקסי הוא מאסימו סונגו. תחילה קראתי לו "מאסימו הבנזונה" – ככה השם שלו היה שמור אצלי בפלאפון. עם הזמן התרככתי ואחרי חודש שיניתי את כינוי ל"מאסימו המניאק". בקיצור המגמה חיובית וברורה.

מדובר בבחור רזה שלא אוכל הרבה. המשקפיים השחורים שלו בולטים עוד יותר נוכח שיערו הבלונדיני הקצוץ. הוא לא נראה איטלקי וגם לא נשמע איטלקי. מדבר תמיד בלחש ובפה אטום. המילים נבלעות כליל במבטא הצפוני של הבחור מטרייסטה. המילה קור עושה איתו חסד – בוא נאמר שאלסקה היא כמו שמש תל אביבית באוגוסט לידו. הוא משדר קרירות, אינו מביע רגשות, תמיד במצב של קיפאון וכל חיוך קטן ונדיר הוא מאולץ. משתמע שהוא אנטיפת ולמעשה אף חבר של מקסי לא ממש סובל אותו.

המניאק הוא בחור מרובע, שבניגוד לרוב האיטלקים לא נראה צעיר מגילו (35). מצד אחד הוא חי חיים של הומו (למשל הולך לחוף הגייז) ומצד שני מתכחש מאוד לכך – הוא מזיין בחורה מהעבודה רק כדי שיחשבו שם שהוא סטרייט, ובכלל למרות שהוא מעדיף גברים בבירור הוא לא ימהר להודות בכך. 

מה שראוי לומר לזכותו הוא שמדובר בבחור מאוד אינטליגנטי, דובר אנגלית רהוטה (באיטליה זה נדיר), מנהל בכיר בחברת השקעות, שמרוויח עשרות אלפי יורו בחודש וגר באיזור הכי טוב ברומא – בשכונת מונטי העתיקה שבמרכז העיר. לא תמיד אבל בדרך כלל הוא קמצן גדול. הוא גם יודע לנצל את מרותו בעבודה – מנהל רומן עם עובד שלו שיש לו בנזוג ועם בחורה מהמשרד שעובדת תחתיו.

ההיכרות הראשונה שלי עם המניאק הייתה יום אחרי שמקסי ואני הכרנו. הנסיך שלי בא לאסוף אותי מהבית הוא שהיתי ולמטה הוא חיכה עם מאסימו. הכרנו והיה נחמד. לא הבנתי מה בדיוק טיב היחסים ביניהם. בגלל שמקסי אוהב בלונדינים, ואפילו שמאסימו ממש אינו יפה, חשדתי שהיה ביניהם משהו. מצד שני אולי מדובר בהצגה שלי בפני חבר טוב.

את הפעם השנייה בה התראינו אני כבר לא אשכח. זה היה בלילה האחרון שלי אז ברומא, שעה קלה אחרי גמר ליגת האלופות. הלכנו לארוחת ערב-לילה קלילה. מקסי נשכב על המיטה בחדר של מאסימו (הוא מרגיש שם בבית, מבלה שם בלי סוף, יש לו מפתח לבית וכשמאסימו לא בארץ הוא ישן וחי שם) והמניאק (אז עוד בנזונה) התחיל לדחוף לי ידיים והיה קרוב לניסיון אונס. רק שקשה להגדיר ככה אירוע בו לי יש יתרון של 10 קילו שרירים בערך.

הייתי נסער. ניערתי אותו מעליי. כעסתי על מקסי. חשבתי שהוא בישל את הדייסה וניסה להפיל אותי בפח. מאוחר יותר התברר שהוא אחד משני החברים הקרובים היחידים שמקסי לא סיפר להם על ההיכרות שלנו מאי נעימות ומקנאה אפשרית. אגב כאילו כלום – למחרת בבוקר אותו אנס-ימו התקשר אליי משדה התעופה כששנינו שהינו שם במקביל (הוא טס לארה"ב). סיננתי כמובן.

בקיצור הסאגה הזו נמשכה גם כשמקסי הגיע ארצה. אמרתי לו שאני לא אוהב את החבר ההוא שלו. לפני שעזב את הארץ הוא הבטיח לי שיספר לו כי זה גרם לי להרגיש לא  נוח. כשמקסי חזר הוא עוד לא סיפר. רק למחרת כשהודעתי לו שאני קופץ שוב לרומא הוא גילה לו.

בפעם הראשונה אחרי שנתיים שנות היכרות מאסימו – שאגב הוא אחת משבעה מאסימואים ששמורים בזיכרון הפלאפון של מקסי – הביע רגש. הוא חיבק אותו ולחש לו: "אני אוהב אותך ורוצה אותך מאוד – אבל כחבר. אני מכבד את הזוגיות שלכם ושמח בשבילך". בנסיעה הזו שלי כבר אחרי יומיים ברומא עם מקסי הספקנו לבלות איתו בארבע ארוחות וראיתי אותו יותר מדי. די התפוצצתי ואמרתי למקסי: "די נמאס. יש לך כל כך הרבה חברים שאני אוהב ודווקא אותו אני צריך לראות כל יום פעמיים-שלוש ולבלות איתו כמעט כל ארוחה".

זה הוביל לפיצוצון קטן אבל אחר כך התנצלתי וניסיתי לבלוע ואמרתי למקסי שאני מכבד את רצונו להיפגש עימו. ושתבינו מקסי עצמו מקלל אותו מדי יום על התנהלותו, אופיו ודברים שהוא עושה. מזוכיסטי משהו אבל זה חבר קרוב.

עם הזמן מאסימו בא לקראתי. הציע לי כל עזרה אפשרית כולל להיכנס לביתו ולהשתמש חופשי בהכל. הוא שפך 150 יורו בערך על אלכוהול לארוחה לכבוד חברים שלי שהגיעו לבקר ממילאנו. התעצבנתי שוב כשהגיש לי את המנה העיקרית אחרון אחרי כל האורחים אבל שרדתי גם את זה. הוא גם לא הפעיל מזגן כשהאורחים התאדו.

למחרת במסיבה הוא צילם תמונות שלי ושל מקסי ביחד. מאוחר יותר ראיתי שהן נחמקו מהזיכרון. התעצבנתי ומקסי סיפר לי שהן היו חשוכות כי הוא לא השתמש בפלאש. בטח שכח, לא שם לב.

החיים ממשיכים. בסוף עוד אתרגל אליו. כי מדובר בבחור אינטליגנטי שאני כן לומד ממנו על התרבות, השפה והמנהגים המקומיים. רק חבל שזה נעשה הרבה מתחת לטמפרטורת החדר.

וואו. שיאי עולם בשחיה!
כמה משוגע איברהימוביץ'?

No Comments

קורא אדוק 27 ביולי 2009

את האמת
כל פוסט חדש אני מתאכזב מרמת הכתיבה
איפה הניצוצות והגאוניות של עד לפני חודש חודשיים?
איכות עדיפה על כמות
אני מרגיש כאילו אני קורא יומן של בן 15 מאשר של כתב ציני חריף ומעניין
ואני אומר זאת בכנות כקורא אדוק…

עופר (הירוק) 27 ביולי 2009

לא יאומן, כמה כל פעם קורה אחד משני מקרים קלאסיים –
1. מקרה כמו שלך, שהחבר/ה הכי טוב של בן/בת הזוג, (מעתה אשתמש בזכר) הוא חתיכת מעצבן שאין דברים כאלה, ואתה רואה כמה הוא אידיוט וחרא אבל he's a mate.
2. פה אשתמש בנקבה – החברה הכי טובה שלה היא כוסית הורסת, ואתה תמיד חושב שאולי יש מצב אבל אין סיכוי להצליח לסדר איזה משהו שם.

אחחחח, החברה הכי טובה שלה, שום דבר טוב לא יוצא מזה אף פעם.

סילביה פלאת' 27 ביולי 2009

קורא אדוק זה חתיכת אידיוט.
אני אוהב מאד את הכתיבה האישית למרות שהטקסט על מאסימו נעדר פואטה באופן יחסי. ואולי פואנטה זו לא המלה הנכונה, אלא מסר. אין בו מסר. ואולי גם מסר אינה המלה הנכונה, פשוט לא ברור מה אתה רוצה להגיד. ואולי אתה לא רוצה להגיד שום דבר חשוב מעבר ללספר את הסיפור וזה לגמרי לגמרי בסדר. ואפילו מאד מעניין. אני קראתי את הטקסט בקריאה רצופה למרות שהוא ארוך. כך שאותי זה עניין.
בכל אופן, יש לי שתי שאלות:
1. האם היית רוצה (או מוכן) לזיין את מאסימו?
2. האם לדעתך הומואים בתוך הארון הם אנשים די חארות. כי לתחושתי הם כן.

סילביה פלאת' 28 ביולי 2009

בעל הבלוג, עוד פעם עוברות שעות ארוכות עד שאתה מגיב לטוקבקיך הנאמנים. אז אם יצאת הלילה ברומא, שתית, אהבת, זיינת ונהנית- ניחא. אבל אם אתה מול מחשב ובכל זאת בוחר לא להגיב זה מכעיס ומעליב עד מאד. בעיקר מכעיס.

lewinthal 28 ביולי 2009

קורא אדוק,
אני מתנצל. אני מבין שאתה יותר מעוניין בדעותיי על עולם הספורט וגם זה יגיע בקרוב.
עופר, לפעמים הדבר הכי טוב זה פנטזיה – גם אם היא לא ממומשת (מובן שעדיף לממש אותה אבל כל עוד זה לא קורה זה נשאר בגדר חלום מתוק).
בקשר לחבר של החבר/ה – החוכמה זה לגלות סובלנות ולדעת לקבל את זה. הנטייה האימפולסיבית היא להתעצבן, לומר "לא רוצה שתהיה איתו בקשר הדוק" או "אין לי בעיה שתהיה איתו בקשר, אני מעדיף לא להיות אתכם בנוסף כל כך הרבה".
אבל צריך להשתלט על עצמך כי אתה יודע – הוא חבר ותיק שמקסי מרגיש איתו בנוח ואני לא מתכוון לשנות את החיים של מקסי כי אז זה עלול לחזור כבומרנג.
הבעיה היא שלנו הישראלים אין תמיד סבלנות וצריך לפתח אותה לדעתי.

סילביה, מעניין מה שאת אומרת. לגבי מאסימו – לא הייתי נוגע בו גם אם הייתי לא בהכרה. זה הדבר הכי פחות סקסי ביקום. מילא שאני לא נמשך לבלונדינים, הוא גם לא מושך בלי קשר. בעעעעע.
לגבי ההומואים בארון – יש צדק בדבריך לדעתי אבל תמיד יש בעיה עם הכללות.
מצטער על האיחור בתגובות

רותם גרוסמן 28 ביולי 2009

זוכר שרוברטו בניני לקח את האוסקר על החיים היפים? הלך על הכסאות בהוליווד ואמר על הפודיום: i want to make love with everybody, with all of you" או משהו כזה.

מהפוסט שלך הבנתי שאתה לא כזה.

תמשיך לכתוב על מה שבזין שלך. לקרוא אותך לא עולה כסף וגם לעבור עמוד ככל הידוע לי עולה חיני חינם

Comments closed