חזרת הפרמיירליג

לי זה מזכיר פגישה מחודשת עם בן/בת הזוג אחרי שלושה חודשים של פרידה. ההכנות למפגש המיוחד, הפנטזיות המיניות שעוברות לך במוח, ההתרגשות הבלתי נשלטת לנוכח המגע המיוחל והחיוך שלא יירד במהרה. הפרמיירליג שלנו חוזרת. איזה סיפור אהבה.

כיאה לציפיות כה גדולות וגעגוע כה רב, אנחנו עלולים להתאכזב כשניתקל במשחק מאכזב ומשמים אבל נחזור לקרקע המציאות ונמשיך. הרי המרחק יוצר הזיה כאילו הכל מקודם היה מושלם וטוב. וגם כשהמציאות היא טובה, אפילו מאוד, ברור שהיא אינה רק לבן. יש בה גם גוונים אפורים.

אתה יודע איך אתה תבוא לפגישה אבל יש לך תמיד איזשהו ספק, כמיהה לדעת, עם איזה מטען וגישה יבוא הצד האחר לפגישה. מה הוא מכין לך? האם תתאכזב חלילה וכמה זמן ייקח לכם שוב להתרגל זה/זו לזו/לזה?

אתה זוכר את הצדדים היפים של האהוב/ה, וגם את הדבר הזה שהכי אהבת בו/בה. אתה לא שוכח גם את הצדדים הפחות היפים של המשחק. אבל אתה מת שהרגע הזה כבר יגיע, שהעונה תתניע. שנוכל לדעת איפה אנחנו עומדים, מה אנחנו שווים, להתענג ולהתבאס, ליהנות ולהיות מעונים. לקבל תשובות ולהמשיך יחד מגובשים, מחוזקים.

בטוחים שזו אהבתנו הנצחית.

חידון (142) חגיגי ומיוחד לפתיחת הפרמייר ליג
ברלין (1): לורנה קיפלגט