התופעה העגולה 3: כל המסביב (הקהל)

ק-ה-ל

 

היה הרבה אקשן וכיף במגרשים היום, כמו בכל יום עם כדורגל. המשחק הנהדר בו רמסנו את התרנגולים המוגבלים, הגולים הדרמטיים בקצוות המשחק של הופה מול באיירן, מיינץ הסינדרלה ממשיכה לרגש, ריאל ממשיכה לנצח בצליעה על מה שמוריניו מכנה "שדה תפוחי אדמה" (הדשא בברנבאו באמת במצב מזוויע מפתיחת העונה).

אבל הדבר הכי מרגש בכדורגל – לצד המשחק עצמו – זה הקהל. אלה שהמשחק שייך להם. האוהדים המתרגשים שיודעים לכבד את המשחק וגם ולקחת אותו חזק ללב. את הכדורגלנים אנחנו יכולים להעריץ או לתעב אבל לא לחוש קירבה ואחווה של ממש. לעומת זאת עם האנשים ביציע אנחנו מזדהים. כי הם התשקפות שלנו במצבי צבירה מסוימים.

קחו למשל את הילד הממושקף שבכה הערב בווייט הארט ליין. טוב להיות ילד אוהד טוטנהאם, זה לפחות מחשל:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מה שבאמת ריגש היה הטקס המכובד בפתיחת המשחק לכבודו של בובי סמית', אחת האגדות הגדולות של טוטנהאם.

כמה שרידים מאותה קבוצה גדולה של ביל ניקולסון עמדו על הדשא וכולם (כולל אוהדי היריבה השונאת) מחאו כפיים סוערות. זו תרבות. כמה שאנחנו רגילים לראות את הטקסים האלה באנגליה, זה תמיד צובט בלב. איזו אימפריה.

***

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הצד היפה הנוסף אצל הקהל הבריטי הוא ההומור והציניות. תראו את הקטע הזה שאוהדי ארסנל מתלוצצים על הכתב הברזילאי סביב המשחק מול בראגה בשבוע שעבר.

**

עוד רגע שריגש השבוע היה הסטאנדינג אוביישן של הקהל בוויסנטה קלדרון לכבודו של אנדרס אינייסטה. התעלו מעל היצרים והעצבים הרגעיים כשקבוצתם בפיגור ביתי כדי לתת כבוד לאיש שהביא למולדתם את גביע העולם.

זהו הרגע שהזכיר לנו שכדורגל הוא לא רק משחק. הוא הרבה הרבה מעבר לכך.

**

איזו תחושה מענגת זו להיות חלק מקולקטיב מאושר שחוגג. אופוריה כזו. כיף מזוקק. על גג העולם.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

המלצת הבלוג לחג: בתור חובב המנונים מושבע, תחפשו ביוטיוב המנונים של מועדוני כדורגל, תורידו את ההמנונים האהובים עליכם למחשב. הנה מבחר קטן:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יש עשרות המנונים שאני אוהב מאוד. אני ממליץ לכם לבחור 4 קבוצות בכל מדינת כדורגל שאתם מכירים. לא נעים לי להמליץ על ההמנון העצום של רומא כי גם ליובה, אינטר, מילאן, פיורנטינה ועוד קבוצות איטלקיות יש אחלה המנונים. כנ"ל בגרמניה, ספרד, סקוטלנד ואיפה לא. את המנון הכדורגל המפורסם ביותר – 'לעולם לא תצעדי לבד' לא צריך להציג, אבל מבחינתי ההמנון הכי מרגש ורומנטי הוא של אוהדי ווסטהאם האדירים – I'M FOREVER BLOWING BUBBLES (איזה מילים).

**

מה שיפה זה שבכל מדינה לקהל יש סאונד שונה, אופי אחר. אתה מקבל תחושה שאת התרבות ההארד קור של המדינה אתה מקבלל באופן מזוקק במגרשי הכדורגל שלה. הקהל ביוון, באיטליה, בארגנטינה, ביפן, בסקוטלנד – כל כך משקף את הצלילים, הצבעים, הריחות והנופים של המדינה שלו שזה פשוט מעורר השתאות. קהל כדורגל הוא אחד מפלאי תבל. ללא ספק.

גם במדינת ישראל – כמה דברים יותר מרגשים מאשר קהל במשחק כדורגל גדול… שיחות קירבה מרוחקות עקיפות במסלול חשאי בדרך לוועידה לשומקום ובלי פאונטה? הכל זה מריחה אחת גדולה.  

 **

למה המונדיאל הוא חוויה כה עוצמתית שחייבים לנכוח בה פיזית? בגלל מילה אחת עם שלוש אותיות. ק-ה-ל. מכל העולם – אתה מרגיש כמו אנתרופולוג, חוקר תרבויות, מסתובב, מסתודד, מתמזג, מרחרח ומתמסטל מהניחוחות. וכל קהל כה שונה ממשנהו.  

חבורת אוהדי נבחרת גאנה שמקיימת תהלוכה במהלך המשחק אחרי מכשפה

**

קהל הוא צבא, קהל הוא עם, קהל הוא לאום. קבוצת שיוך עם זיקה עזה, מלאה בסמלים וטקסיות, צבעיה ברורים ועזים.  קהל זה רעש ושקט, זה יופי וכיעור, זו מלודיה וקקופוניה, אסתטיקה וגועל, מובן מאליו ובלתי מתקבל על הדעת. קהל זה הדבר הכי עמוק בנפש, הכי פנימי בלב, ומצד שני הכי שטחי, פשטני, יצרי ומוחצן. קהל זה מלחמה וקהל זה שלום.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

**

אחד המקומות שאני הכי אוהב לנסוע אליהם כדי לראות כדורגל זה איסטנבול (אחר כך גם לאתונה וסלוניקי). רק בגלל האווירה בשוקרו סראקוגלו ובעלי סמי יין והמחזה המדהים מהאינונו – של הדולמבחצ'ה והבוספורוס.

לא אשכח איך השופט התעלם מהנפות דגל של הקוון במשחק בית חשוב של פנרבחצ'ה ואישר שני גולים למרות נבדלים ברורים. הוא פחד, ושחקני היריבה באותו משחק (סיבאספור) אפילו לא התווכחו. גם הם הרגישו את העוצמה של האיום המרחף. הבינו שזה יום בלי נקודות. 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

וכמובן שבתחום הזה שנקרא יציעים, הדברים הכי נשגבים והכי בזויים גם יחד נמצאים בדרום אמריקה.

**

בספרד היה נוהג בעונות האחרונות לפתוח כמעט כל משחק בדקות דומיה שלווו במנגינות נוגות. זה היה נהדר.

אני דורש דקת דומיה לפני כל משחק. כי אין על דקות דומיה! הן מכניסות את הקהל לפוקוס, מחדדות אותו. זה הרגע של היזכרות במוות לפני שמגיע הדבר הכי חי בעולם – המשחק. זה מעבר חד ביותר בשניות בודדות. אחרי הדממה מגיעה התרפצות של אטרף שמזכירה את האמת הכי בסיסית של הכדורגל: הקהל הוא המשחק. יאללה כדורגל!

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

שליחנו למרתון ניו יורק. הקילומטר התשיעי (מה צריך את זה?)
הטלפון מצלצל. פוצצו לנשיא הכבוד את האוטו (יערה צרי)

No Comments

Lazybones 22 בספטמבר 2010

מה נסגר עם כל הפוסטים בדה באזר.
יופי של פוסט כמו רבים אחרים.
אני תמיד מרגיש כאילו בטורקיה וביוון אין אוהדי הצלחות. שם כל האוהדים של הקבוצות הגדולות שותפים לטירוף.
יאללה כדורגל.

יאיר אלון 22 בספטמבר 2010

גדול

BENGAL 22 בספטמבר 2010

אני לא מאמין שאתה לא מקדיש פוסט שלם לתופה בשם ג'ק ווילשר.
כל כך התרגשתי אתמול נגד טוטנהאם מכל נגיעה שלו בכדור, מכל רגע קסם שהוא ייצר.

לא היה לנו דבר כזה אף פעם, אנגלי אמיתי (וולקוט ג'מייקני עם כל הכבוד) שמנהל את המשחק שלנו, עם הטמפרמנט האנגלי (ראית איך הוא מתקל ומפיל יריבים שגדולים ממנו פי 2 לפחות? או לוקח כדור גובה מפאבליוצ'נקו), וזה גורם לי לתהות, האם צומח לנו סוג של ראיין גיגס ארסנלי (שלעומת זרים לא יעזוב, כי הוא אנגלי, והחלומות שלו קצת שונים מכל השאר שרק רוצים ריאל וברצלונה).

ונאמר אמן.

סאביסאביץ' 22 בספטמבר 2010

כתבה פשוט מעולה!!

דוד מירושלים 22 בספטמבר 2010

פשוט כיף לקרוא
תודה!

גמל (סתם גמל) 22 בספטמבר 2010

זאת הסיבה היחידה שבגלל אני אוהב ששרים את ההמנון לפני משחקים בליגה. כולם רציניים ושרים את ההמנון ואז כמה שניות לפני שנגמר ההמנון כולם קופצים וצועקים ו"יאללה הפועל". כאילו מספיק עם כל המסביב, תנו לנו את מה שבאנו בגללו

פראליה 22 בספטמבר 2010

לוינטל, אתה קצת מערבב פה בין תופעת הקהל למציאות של האוהדים. קהל זה הסוג הזה שבאים לרב המגרשים בספרד, זה הסוג הזה שבאים לראות כדורסל בימי חמישי. אוהדים זה הטעם של הכדורגל.
לדעתי נושא מעניין שעדיין לא ראיתי התייחסות רצינית אליו זה מהפיכת האוהדים והעידוד בארץ בשנים 2002-2004 וההשפעות מדרום-אמריקה. (חלק מהחגיגה נגזלה בחסות ח"כ אבו-וילן).
בכל מקרה אין הרבה דברים שיכולים להשתוות לכמה אלפים שרים בתיאום המנון של הקבוצה שלך.

לוינטל 22 בספטמבר 2010

באמת נושא מעניין. שינוי של ממש

שלו רומא 22 בספטמבר 2010

מחזור אמצע שבוע באיטליה, שני משחקים שלדעתי חשובים ומרתקים, אינטר-בארי ולאציו-מילאן, בנוסף צ'זנה בקטניה תנסה לנצח ולהמשיך להוביל את הטבלה, גנואה-פיורנטינה בהחלט משחק שיכול להיות מעניין וקאליארי-סמפדוריה שתי קבוצות שמשחקות כדורגל טוב.
ויש גם ברשיה-רומא, רומא בלי טוטי ודה רוסי, שתי נקודות עד כה, גם ריסה וקאסטי פצועים. ובורדיסו עדיין מורחק. זה הזמן של הילדים להתבגר. ומהר.

mirage 22 בספטמבר 2010

מה שאני אוהב באוהדי ריבר בארגנטינה הוא העובדה שאין בכלל צורך במשחק, מה שמוכיח שהקהל הוא באמת יותר חשוב. הנה 2 דוגמאות של הקהל שלהם מתקבץ מתחת ליציעים "להתאמן" בשירי המועדון. מי צריך משחק בכלל….

http://www.youtube.com/watch?v=DLyB4ptI_84&feature=related
http://www.youtube.com/watch?v=fXDhdbEs32k&feature=related

צור שפי 22 בספטמבר 2010

hala madrid בביצוע של האוהד פלאסידו דומינגו מושר בתחילת כל משחק ביתי בברנבאו והוא הרבה פעמים יותר מרגש מהקבוצה ובטח יותר מהקהל העייף שלה.

שלו רומא 22 בספטמבר 2010

רוסו פירק את רומא, מקסס מורחק (וכנראה למספר משחקים), ג'וליו סרג'יו פצוע (וכנראה לתקופה לא קצרה). ראניארי קצת איבד שליטה בראיון לסקיי כשהאשים את ליפי בבחישה בקבוצה שלו (ביובה) וטוען שעדיין יש מי שמפריע מבחוץ. ובשבת יש את אינטר באולימפיקו, שפירקה את בארי. וכן גם דה-רוסי, טוטי וריסה פצועים. חגיגה.

פראליה 23 בספטמבר 2010

תנו לי אחד ברמה הזאת למי שיש
http://www.youtube.com/watch?v=LqpSnJ1shl8

הופ 26 בספטמבר 2010

אני אוהב את התופעה העגולה.

Comments closed