על מיניות וכדורגל שחוזר הביתה

1) אני לא מבין מה רוצים מקאסטר סמנייה, אלופת העולם הצעירה ב-800 מ'. אז יש לה קצת יתרון בטסטוסטרון. זה עדיין לא מספיק טסטוסטרון שיאפשר לה להתחרות בגברים, ובכל מקרה היא גדלה וגודלה כאישה, אפילו שבילתה רק בחברת גברים ושיחקה איתם כדורגל בשכונה.

אבל מהו בדיוק מבחן הנשיות?

הרי אנחנו חיים בזמנים אחרים. המחיצות המיניות מיטשטשות ואף נמחקות עם הזמן. בעידן שלנו אדם יכול לבחור את מיניותו, מי היה מאמין? כריסיאנו רונאלדו עם האובר-טיפוח-עצמי שלו – זה גבר או אישה? וכדורגלני איטליה שמסתפרים כמו דוגמניות ומשחקים בשיער יותר משהם בועטים בכדור? ועוד לא דיברתי על הכיוון של אורנה אוסטפלד.

מה אני כן יכול לומר על האצן הדרום אפריקאי הזה? סליחה, הזו? שאני בהחלט הייתי עושה אותה/אותו/אותם. גוף פיצוץ, לוק נערי, צבע שוקולד מריר. סמנייה, תעשי לי ילד… או תעשה לי ילדה… מה שכן, אני נגעל ממש מאנדרוגינוס – אז שיהיה לקאסטר כוס או שיהיה זין, אבל לא גם וגם כי זה באמת בעעעעעעעעע…

2) ואיזה כיף לחזור לימי ערוץ אחד שמשדר את הליגה בכדורגל. עזבו את השדר והפרשן, חזרנו לימי החסויות. "ניקולטי", "קסאנאדו", "מגפי אברם" (זה לא היה אבל למה שלא יהיה בעצם?). אחחחח תענוג. ואני רק חיכיתי וחיכיתי – מה עם קלאב הוטל לוטראקי? כבר נסגר? אם אבי רצון עדיין רלוונטי אז בטח שלוטראקי.