הגרלות. אחחחח. אין כמו הגרלות. אתה מחכה לביצים עם הפתקים שיבקעו כבר. את מי אנחנו מקבלים? יואו, רק לא את אלה. תביא לי שם גדול אטרקטיבי, תביא כל קבוצה רק שנוכל לעבור אותה.
האמת במקרים רבים ההגרלה יותר מעניינת מהמשחקים אחר כך. המתח הגדול והקתרזיס שאחרי. הגרלה היא פנטזיה. המשחק עצמו הוא המציאות. אם אתה ישראלי היא בדרך כלל מרה.
המנונים. אני מאוהב בהמנונים. הלאומיות זוקפת ראשה. "אנו נשבעים למות עם תהילה", "נתייצב לדגל כשיקראו לנו", "שנסו נשקיכם, אנו מוכנים למלחמה". אין, אין, אין משהו יותר מרגש מרבבות קנאים שרים את ההמנון, מחדירים מוטיבציה, מפגינים גאווה בנקודת השיוך והזיקה הרחבה והמשמעותית ביותר בעולם. זה נפלא לגלות שיוצאים למלחמה, והיא בסך הכל משחק של תשעים דקות.
והמנגינה הזו של הצ'מפיונס מרעידה את האצטדיון לפני משחק בין ברצלונה לצ'לסי או כל משחק גדול. כל הגוף רועד. נרגש. ללא ספק רגע שיא.
מסיבות עיתונאים של שרוטים. מנג'ר כמו מוריניו או לפעמים פרגוסון, רק לא רפא בניטז המרדים. זה מרגש, מרתק, מה הוא אומר, איך הוא אומר, המלחמה הפסיכולוגית, למי הוא מתייחס, את מי הוא מקניט, למה הוא מצפה וכמה הוא משקר.
ויש את העניין הזה שנקרא "מִשְחָק". שוין. אפשר לחיות עם זה. אנטי קליימקס.
No Comments
אחלה פוסט!!!
חייב להסכין עם קורא אדוק שחזר. אחלה פוסט שבעולם! למרות שאני לא אוהב את הנטיות הלאומניות של בעל הפוסט.
באמת אחלה פוסט.
זה מזכיר לי את הפרק ההוא בסימפסונס, שמארג' הולכת לבגוד בהומר עם מדריך באולינג צרפתי שרמנטי, והוא אומר בדירה ש"לחכות זה 50 אחוז מהכיף". בדיוק כמו שכתבת – כי המשחק עצמו, אתה רוב הזמן סובל. ואם אתה כבר נהנה, זה נגמר מהר מדי.
ובלי קשראולי יש מצב שתביא לנו את רשימת חמשת המאמנים הכי שרוטים, אם כבר התחלת בזה, זה יכול להיות מעניין.
תודה, אין עליכם קוראיי המטקבקים.
סילביה, זה נפלא כשהלאומנות מתבטאת בכדורגל. עדיף הרוגים?
עופר, זה אחלה פרק. המדריך ההוא שרואה שהיא זורקת עקום והוא מעביר אותה לזרוק מהמסלול ליד ואז היא עושה סטרייק.
והבאת אחלה רעיון לפוסט שיעלה בקרוב :)
כתבת יפה!
הגרלות זה תמיד עניין מעניין לדוגמה קבל באיזה בית אנגליה נפלה השנה :)
סרביה תפתיע