כל דבר בחיים מתחלק לאינסוף. במיוחד יום ראשון הגדול

סיכום יום א' גדוש: על אמני הבעיטות החופשיות, האתלטיות של צ'לסי, הבורג הכי חשוב במכונה הברסאית, הדרבי של סלוניקי, משחק העונה היחיד היום שנערך רחוק מהמסכים שלכם. ויש עוד!

 

מחלקים ומפשטים. אלה הם בני האדם

אני מאמין בתפיסה הצבאית הבסיסית שכל דבר בעולם מתחלק לשלוש. למשל תוצאה: ניצחון, תיקו והפסד. גם בני אדם מתחלקים לשלושה סוגים: א. אלה שבזמן העבודה משחקים באבלס, ב. אלה שבזמן העבודה משחקים סוליטייר (או פריסל) ג. ואלה שלא עובדים.

אלה שלא עובדים מתחלקים לשלושה טיפוסים: א. מחפשי עבודה,  ב. אוהבי הבטלה (שינה, שש-בש, בתי קפה, חתימה בלשכה וצפיה בכדורגל), ג. אלה שטוענים שהם עובדים אבל מעבירים את כל יומם בפייסבוק.

אופס. כשל לוגי: איך אפשר להעביר את כל היום במשרד בפייסבוק, אם צריך לשחק באבלס או סוליטייר?

מסקנה: זה לא הכל מתחלק לשלוש. אבל היות שאנחנו צריכים לעשות סדר במחשבות שלנו, לקטלג דברים בצורה רציונלית אז אנחנו מחלקים כל דבר לשניים/שלושה/ארבעה חלקים.  

ניסוח המסקנה בצורה אחרת: העולם מורכב. מורכב מאוד. לראש וללב לא קל להשתלט על כל כך הרבה חומר… וכל כך הרבה משחקים גדולים היו לנו ביום ראשון הגדול. אז איך לפשט אותם לנקודות נבחרות? ומאיפה לעזאזל להתחיל?

**

1)

קלולס

נתחיל מהסיפור האמיתי. לא צ'לסי, לא בארסה, לא בית"ר, לא יובה. הסיפור הכי עצוב בכדורגל העונה הוא ליברפול.

אל הכדורגל אינו רחום ואינו חנון. הוא דואג שכל הגולים הכואבים באנפילד תמיד ייכבשו לצד של הקופ. מזימה שמיימית זדונית. מלח על הפצעים. ואם יש אוהדים אדומים מסכנים שאוכלים להם את הלב בימינו – אלה הם אוהדי ליברפול, ליבי איתם. האימפריה עוד תחזור. כן, אני יודע. זה מה ששרים גם ביציע הקופסה. בינתיים ליברפול מצליחה רק נגד קבוצות שאינן ממערב אירופה ומארבע הליגות המקצועניות.

 המנג'ר החביב שלה רוי הוג'סון נראה איש אבוד ובודד. לא נעים לקטול איש מבוגר, גם אחרי שאיבד את העשתונות וסיפר על הרקורד שלו ושיטותיו שהצליחו 35 שנה בכדורגל. אבל יכול להיות שליברפול מצבה הנוכחי בכל זאת גדולה על הבחור החביב הזה. בניגוד לעונה שעברה, עכשיו אפילו קשה לומר שליברפול מאכזבת. מדובר פשוט בקבוצה בינונית להחריד שהתחתית הולמת אותה.

הוג'סון בוכה ומתרץ שהם בתקופת מעבר, שצריך זמן להתחבר, ודרוש להתחזק בעוד שחקנים. בכל מקרה אחרי שלושה חודשים ו-14 משחקים עם הוג'סון, ליברפול הייתה צריכה להיות יותר טובה ומכובדת. שיאי הבושה נשברים. הפתיחה הכי גרועה למועדון מזה 45 שנה, 26 שנה מאז שראו שם את הקו האדום. 

איזו בינוניות מדבקת – אפילו ג'רארד וטורס אנמיים ולא דומים לכלום. את גלן ג'ונסון הפאתטי אני מגדיר 'הגירסה השחורה והימנית של דדי בן דיין'. להפסיד בדרבי הבריכות (האם גם הארטליפול בדרך לקרוא תגר) ועוד באנפילד? מביש. 

האם הקו האדום הזה זה רציני?

נעבור לדברים פחות עגומים:

2) בעיטות חופשיות – נתון סטטיסטי: 35 אחוז מהגולים כיום מגיעים כתוצאה ממצבים נייחים. ככל שהטורניר והמשחק גדולים וחשובים יותר, כך אחוז הגולים ממצבים נייחים וחשיבות איכות הביצוע של מצבים נייחים עולה.

תוך דקה אחת נפלה היום בשני משחקים שני שערים מבעיטות חופשיות: הגול האדיר של אלכס (0:2 צ'לסי) וכעבור רגעים בודדים הטאץ' הנהדר של נורי שאהין (0:2 דורטמונד). תראו איזה יפה הכדורגל. שתי בעיטות כל כך שונות שמניבות תוצאה דומה. 

טכניקת הבעיטה: אם נחזור לשקר הגס שהכל מתחלק לשלוש כדי לפשט את התמונה, אז בגדול רוב ניסיונות הבעיטות החופשיות הם כמו של שאהין – סיבוב הכדור שיעלה מעלה החומה ויירד אחר כך לשער עם סיבוב צידי. יש לעתים נסיונות התחכמות לבעוט כדורים שטוחים שיעברו דרך החומה או מהצד שלה, וכמובן יש את הגאונים- הם האמנים הקוביסטים של הכדורגל, שמחפשים זוויות זונות, להגדיר חוקי הפיזיקה מחדש, להביא נקודת מבט אחרת ומקורית, יצירתיות ומקוריות. מפרקים את האובייקט לגורמים ומרכיבים אותו בדרך חדשנית. מבריקה.

אלה הם: אנדראה פירלו, רוברטו קרלוס, ז'וניניו פרנאמבוקאנו, כריסטיאנו ר., אלסנדרו דל פיירו, דידייה דרוגבה. כל אחד בסגנון המכחול הייחודי לו. כמו שאתה יודע לזהות יצירה של פיקאסו, כך אתה יודע לזהות גול של קרלוז/ז'וניניו/כריסטיאנו… רק על פי מעוף הכדור. וכן – הבלם אלכס רודריגו דיאס דה קוסטה הוא חבר נכבד ברשימה הזו. הנה עוד טעימה (מול ליברפול בצ'מפיונס. הוא עשה את זה בעוד כמה הזדמנויות, הכי יפה מול מידלסבורו- לצערי לא מצאתי לינק).

3)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 אם כבר בעיטות מרחוק, הנה עוד כמה יצירות אמנות שאוירו היום, שמן על בד, כדור על רשת. למעלה זהו תגלית של פאלרמו, הסלובני יוסיפ איליצ'יץ' (22) שהגול שלו בארטמיו פרנקי יצר טורנאדו בכל פירנצה.

ואגנר לאב שנראה קצת כמו כלב דלמטי כבש את שערו ה-101 במדי צסק"א בסטייל. השער ה-102 שלו בפנדל חתם 0:2 לצסק"א על רוסטוב.

סיים דה יונג המוכשר מאייאקס כבש שער ניחומים יפה וחסר משמעות  באחת הסנסציות היומיות כשאוטרכט ניצחה באמסטרדם ארנה. רודי ואן וולפסוינקל בן ה-21 כבר עם 15(!) גולים העונה, תשעה מהם בליגה. כל עונה יוצא לנו מפציץ מליגת הלגו הזו.

4) כמה ציני יכול להיות משחק הכדורגל. צ'לסי ניצחה את ארסנל משני גולים מרהיבים. העקב של דידייה דרוגבה זו עוד פנינת חן גאונית של החלוץ העצום הזה. איזה שוד! שלא תבינו לא נכון – צ'לסי טובה בהרבה והייתה ראויה לנצח את ארסנל. אין עוררין על כך. אבל זה היה שוד – כי צ'לסי מקרקסת את ארסנל בזכות עליונות פיזית וטקטית. אז מה פתאום דרוגבה ואלכס מציגים גם כזו עליונות טכנית על תותחנינו? זה ממש מביך אותנו הגאונות הזו. לא מספיק אתם יודעים לדרוס? אתם גם עושים דברים בסטייל ועדינות פתאום? 

צ'לסי היא קבוצה מהפכנית בכדורגל. אולי המשחק שלה לא מעורר השראה לדעת רבים, אבל היא קבוצה מאוד חשובה שמסמלת לאן מתקדם הכדורגל. מדובר בקבוצה האתלטית בתולדות המשחק. שמונה שחקני הרכב בצ'לסי היו מהגזע הגנטי העליון. סוסי פרא שחורים בריונים שלא מתעייפים לעולם, שריריים, מהירים, לא נותנים לך לנשום. הורגים אותך.

זו הייתה תצוגת עליונות פיזית ברורה. נוקאאוט. אי אפשר למצוא שחקן פנוי ברחבה. וארסנל עם המון שחקנים שמייצרים מצבים ובקושי שחקן אחד שאמור להיות המטרה שלהם, כהרגלה לא מצאה פתרונות.

רמירז היה אדיר, כיפר על הטעות מול מנ. סיטי וסופסוף הבהיר מה מצאו בו. ומעל כולם היה מייק דין בתצוגת שיפוט מזהירה. כמעט לא שרק, נתן למשחק לזרום. זה היה מסחרר. כיף. נתן לשחק כמה שהיה אפשר. שאפו. 

 5) לאו מסי אולי השחקן הטוב בעולם, אבל השחקן הכי חשוב של בארסה – הלב והמוח גם יחד – הוא צ'אבי. הקוסם הקטן. הפליימייקר, האדריכל בעל הראייה התלת-ממדית, המוח של הפאנל, הפילוסוף המעשי שמביא סדר למשחק ואיזון בין הגנה להתקפה, הרכיב שהכל עובר דרכו, הבורג הקטן שבלעדיו המכונה חורקת ובלתי יעילה. בלי צ'אבי בארסה פגיעה.

6) הנה ביקורת נוקבת – צ'רלטון היקרים, אתם מביאים לנו המון שידורים חיים. הבלוג מברך אתכם על כך ומי ייתן ותמשיכו כך ואף תביאו לנו עוד. אבל אתם עושים פשע אחד נורא שקשה לסלוח עליו. לא ייתכן שהבונדסליגה – שהיא בנוסף לכל מעלותיה גם הליגה המצולמת טוב ביותר – תשודר באיכות נוראה כפי שאתם מעבירים לנו אותה. זה בלתי מתקבל על הדעת. למה אנחנו מקבלים בבית סיגנל מרוח של 9/16 עם פסים שחורים בראש והתחתית המסך? תתעוררו. תתקנו את זה. יש לכם זהב ביד, אל תעשו ממנו אשפה!

7) בספר חוקי הכדורגל צריך להוסיף עוד סעיף אחד – ז'וזה מוריניו תמיד יוצר בסוף מלך. איכשהו זלזלו אחרי שריאל חרקה מול מאיורקה, וראו זה פלא – היא גם הוציאה משהו בקמפ נואו. תיקנו את הדשא בברנבאו ובאמת פתאום ריאל כובשת בצרורות (שישייה מול דפור). הכל מתיישר בסוף אצלו. זה מתחיל בהגנה בלתי עבירה ואחרי זה באים הגולים. מאמן שלא ייאמן. גאון. המזל יודע מה הוא עושה כשהוא בוחר בצד שלו.

8)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

כדורגל סרבי ב-HD!… טוב, כל מה שראיתם עד כה בכדורגל אתם מקבלים כל שבוע או לפחות כל חודש. אבל קרה היום דבר שלא קרה שנה וחצי. אחרי 40 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד פרטיזן בלגרד קיבלה בראש 2:0 מוויבודינה נוביסאד. חבר סרבי אמר לי שיש להם שידורי כדורגל מקומי ב-HD. אני עדיין לא מאמין לו. תראו איך התקציר נראה ותבינו אותי. תואר הפוקס היומי הגדול ביותר הולך לכובש השער השני – הגאורגי גיורגי מרבאשווילי (שווה לראות, לקראת סוף הקטע שצירפתי).

 9) חגיגה בכחול-לבן. המשחק הכיפי בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים (3:3) לימד אותנו שיש ליגה מגניבה בישראל בלי הגנות. מכבי ת"א היא הקבוצה היחידה עם פוטנציאל להגנה טובה. רק שלא יתחברו. שחקנים טכניים יכולים להבריק בישראל עם האין-הגנות שיש פה. ואתם יודעים מה? טוב שכך! יותר גולים, יותר מהלכים מלהיבים זה מה שאנחנו צריכים בארץ. ככה הקהל ייהנה יותר, המוצר יהיה מגניב יותר, סקאוטים אירופים יתרשמו וייקחו שחקנים מהביצה המקומית שיתפתחו בחו"ל. שיימשך ככה. כולם עולים. 

10) הרבה משחקים גדולים נערכו היום, אבל משחק עונה נערך רק אחד. האלופה שחטאר דונייצק גברה 0:2 בבית על דינמו קייב ופתחה ממנה פער של חמש נקודות. כמובן שהברזילאים לואיס אדריאנו ואלכס טשיירה כבשו.

11)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

עם כל הכבוד לדרבי של לונדון, היום נערך דרבי קצת יותר סוער בסלוניקי. אריס ופאו"ק שהעונה יש לאוהדיהן קרב אגו רציני כששתי הקבוצות משחקות במקביל גם בליגה האירופית. תראו איזו אווירה. השחקן הספרדי שדגל בבארסה, בעל השם המגניב חאביטו (אפשר בחיבה לקרוא לו חביתוש, אף ששמו המקורי פרנסיסקו חאבייר פראל) ניצח. הוא כבר ניצח את אתלטיקו מדריד ואולימפיאקוס. יש לו חוש לשערי 0:1 חשובים.

12) הנה פוסט שהתחלק ל-12 חלקים. וגם זה פשטני מדי.

השביעית של לואב
ואן מרוויק מנפה את נייג'ל דה יונג

No Comments

דורי גיל 4 באוקטובר 2010

בדרך כלל זה נכון, הפעם לא. בארסה לא ניצחה היום (אתמול) כי היא קבוצה שבעה ויהירה. זהו תהליך מחזורי בבארסה שמתרחש מאז הנסיקה האחרונה שלה למעמד של קבוצת על אי שם בתחילת העשור הקודם. זו הסיבה לכך שההגנה של בארסה מתרופפת, כי אם באופן מודע או תת-מודע, השחקנים של בארסה כקבוצה לא עושים הגנה בלהט שהם פעם היו עושים. שלא לדבר על זה שפיקה הפך למעין בלם-חלוץ. היום הם גם הוסיפו אלמנט חדש למשחק שלהם שאני לא זוכר מאז ימיו המאושרים של ג'ולי – מבול של החמצות רשלניות. ההחטאה של מסי מול אוואט היא רק תוצר של קבוצה שבעה ויהירה. גם צ'אבי לא יושיע אותם. מה שהם צריכים זה הדחה מוקדמת מליגת האלופות (בשמינית או ברבע), בנוסף לאיזה אובדן אליפות עסיסי למוריניו והפרנקואיסטים. אם תרחיש זה יתממש, שנה הבאה נראה את בארסה שאנחנו אוהבים ומוקירים.

בני תבורי 4 באוקטובר 2010

עמית,
כאוהד ליברפול אני מודה לך על הרכות והאמפטיה שאתה מפגין כלפינו. אני לא צוחק ולא ציני. אילו אני אוהד קבוצה אחרת, אפילו לא מנצ'סטר יונייטד, לא בטוח שהייתי מתאפק מלסרוק את בשרה של ליברפול ולכתוש כל מרכיב בה עד תום.
קשה לי עם המצב הזה ולא רק עם התוצאות. קשה לי בעיקר עם מה שנראה לי כאבדן הרוח, כאבדן התשוקה למשחק. המבט הכבוי בעיני השחקנים והצוות המקצועי. אני מחפש בנרות איזו מחווה גופנית, ולו הזעירה ביותר, של מנהיגות אצל ג'רארד ולא מוצא, ושאף אחד לא יספר לי שאין לו את זה. איסטנבול לא רחוקה כל כך. אני מחפש איזה מבט שאומר, או קיי, הפעם לקחת לי את הכדור, לא עוד! על פניהם של קאוט/קול/נגוג/באבל וכל מי שאמור (ואני יודע שאמור זה שם של דג) להוביל כדור ולייצר מצב אצלנו. אני רוצה לראות קצת קצף על השפתיים, ולא רק אצל קראגר שאצלו במרבית המקרים דווקא יש רוח אבל הוא זקוק לה בעיקר כדי לנשום. אני רוצה לראות את הודג'סון, שבכל מצב הייתי משלם הרבה כדי לבלות איתו ערב בפאב עם סיפורי כדורגל, קורא אליו לקו שחקן כלשהו ומסביר לו משהו. הייתי רוצה למצוא מילות נחמה לריינה האומלל, השחקן היחיד אצלנו שבאמת עושה עבודה טובה והכי הכי הייתי רוצה שיקרינו לשחקנים פעם ועוד פעם ועוד פעם את הפרשנות המבריקה של אלן שירר שמסביר למה טורס הוא חלוץ מצויין, אבל לא יכול לעשות כלום לבד.
מצד שני, אני, לא מאבד את התקווה. בניגוד לג'רארד, כל תואר שליברפול לקחה, חוויתי כאוהד לא כשחקן. ברור לי שהתארים יחזרו גם אם המשבר יתרחב לכדי ירידת ליגה (אני מקווה שזה יקרה רק אחרי ש QPR יעלו…), ליברפול הוא מותג אדיר ואטרקטיבי שישאר בסביבה גם אחרי ג'רארד, אבל הוא, ג'רארד, אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל, יצטרך לחוות את האליפות הראשונה אחרי המדבר עם חליפה ביציע ליד קני וראש. בינתיים, צריך לקחת הרבה אוויר, לכופף את הראש, לגדל עור עבה ולזמזם את YNWA.

דקל 4 באוקטובר 2010

כרגיל פוסט מצויין שאני לא מפספס אפשר עוד???

ארנון 4 באוקטובר 2010

עמית, אתה מדבר על הבונדסליגה, כותב על קבוצות שמפשלות, ואף מילה על הקבוצה שנמצאת במקום ה-12 בגרמניה, עם שמונה נקודות משבעה משחקים, הכי מעט כיבושים בליגה והפרש שערים שלילי??

יוני 4 באוקטובר 2010

עמית, במהלך צפיה במחוברים אתמול (על חשבון זפזופים לשעמומון באיטליה) הבנתי שאתה הבחירה הטבעית לליהוק שם. חתיך, שנון, עם חיים מעניינים. הבונוס – כל גבר יקנא אחרי שיראו אותך רואה כדורגל בשתי טלויזיות במקביל. קלאסיקה פוטנציאלית.

נעל קרועה 4 באוקטובר 2010

1-לפי מה שאני ראיתי דוד סילבה הוא הקשר התוקף הכי טוב בליגה האנגלית,שחקן מדהים,אולי רק שאבי מתחרה במסירות שלו
2- משהוא לא הגיוני פה ,למה לארסנל ב 5 השנים האחרונות יש יותר פצועים מכל שאר קבוצות הליגה?
3-את כל הקרדיט להישגים של בארסה וצ"לסי אני מעניק לרייקארד ומוריניו,מזובר באותה שבלונה
4-אולי אני מטפס על עץ פה,אבל נדמה לי שעכשיו נשארו רק 2 מועמדות לאליפות אנגליה,צ"לסי וסיטי

לוינטל 4 באוקטובר 2010

האמת היא שזה מדהים איך צ'לסי עדיין נראית כמו קבוצה של מוריניו. ואם הוא יפגוש אותה עם ריאל, הוא בטח ינצח. הרי הוא האיש היחיד שיודע לעצור את המכונה שהוא בנה.
דויד סילבה מוכשר אבל עוד לא עשה כלום.
אדם ג'ונסון זו מציאה! רכש פנטסטי שבוצע בשקט בחורף והולך להיות תותח על

ישי 5 באוקטובר 2010

לתת את הקרדיט על בארסה לריקארד.
בדיוק ההפך – שריקארד עזב בארסה רק שיחררה שחקנים והפכה מקבוצה טובה למדי לקבוצה הכי גדולה בהיסטוריה.
ריקארד פשוט לא מאמן ולראייה הוא גם לא הצליח בשום מקום חוץ מבארסה שם גם שהוא ניצל רק 30% מהקבוצה זה היה מספיק להישגים. 

moby 4 באוקטובר 2010

עמית אז צ'לסי קבוצה של מוריניו או שמה של אנצ'לוטי? מי בנה אותה? מי הפך אותה לאימתנית כל כך (אולי גרנט?)?
ואינטר?
האם ריאל בדרך להיות קבוצה ברמה של צ'לסי או אינטר?
האם גמר של צ'לסי מול ריאל מתחיל לרקום עור וגידים?
יכול להיות שמאמן אחד שששששששששששששוללללללללטטטטטטטט באירופה? ורק הבלחות או חיבור יוצא דופן (או טעויות שיפוט) מונע ממנו לשאת בגאווה את הכתר?(האם יש מספיק מקום באתר להודעות המגיבים על כך שאין לי שמץ של מושג והמיוחד איננו מאמן כלל?)
חיפה בצרות (למרות שפעם ראשונה ב-4 שנים האחרונות שחזרה מפיגור לדעתי) שיחרור של שני הבלמים ללא גיבוי מתאים עולה לה באובדן נקודות. האם הגיע הזמן לצרף את שר ההגנה בנאדו לארגן את החוליה המבולבלת הזו? פוטנציאל יש תיאום אין.

דודו 4 באוקטובר 2010

אכן, יום נפלא של כדורגל היה לנו אתמול.

1. כואב מאוד לראות את ליברפול. גדלתי על הקבוצה המדהימה ששלטה באנגליה ובאירופה בסוף שנות ה- 70 ובשנות ה- 80. ליוויתי אותם גם בשנים השכונות עם רוי אווואנס וז'ראר הויה והתעצבנתי עליהם בשנים של בניטז (מלבד איסטנבול החד-פעמית) אך לשפל כזה עדיין לא ירדו. במחזור הבא יתקיים הדרבי של מרסיסייד, כשהוא מאבק תחתית לכל דבר כששתי הקבוצות נמצאות משני צידי הקו האדום. הודג'סון לא יכול להוביל את ליברפול. הוא עדיין לא קלט איפה הוא ואם נחכה עד שיקלוט, הליגה תברח. צריך להביא את מרטין אוניל או לעשות משהו אמיץ ולמנות את קני דלגליש למאמן, שביחד עם סמי לי כעוזרו יזכירו לשחקנים את מי את מייצגים ויחזירו את הרוח לאנפילד.

2. צ'לסי ממשיכה לדרוס ונראה שיהיה מאבק מעניין העונה על הבכורה בעיר מנצ'סטר, כאשר לסיטי סיכוי לא רע לסיים סוף סוף לפני היריבה העירונית.

3. באיירן אכן עלובים ואם לא יתאוששו מהר, יאבדו אפילו את הסיכוי להגיע למקום שמוליך לליגת האלופות. דורטמונד נראית כפייבוריטית לקחת אליפות השנה עם הקבוצה הנפלאה שמריץ קלופ. מיינץ נהדרים אבל לא יסיימו את העונה ברביעיה הראשונה. כרגע נראה שרק דוטמונד יכולים לעצור את עצמם העונה ואם ימשיכו ביכולת, ייקחו תואר בקלות, במיוחד כשקבוצות "גדולות" כמו באיירן, שאלקה ושטוטגארט נמצאות הרחק מאחור.

4. אינטר נגד יובנטוס אכן הסתיים בתיקו אפס מאכזב, אך עדיין היה משחק מצויין, במיוחד בשעה הראשונה. אחרי צפייה במשחק הגעתי לשתי מסקנות עיקריות: קראסיץ' הולך להיות שחקן ענק ואטו הוא השחקן הטוב בעולם בחודש וחצי האחרונים, מאז שהתחילו הליגות באירופה. איזו חדות יש לו ואיזו מהירות. אם לא משחק הגנה נפלא של קייליני ובונוצ'י, אטו היה מבקיע אתמול עוד שניים או שלושה גולים.

5. בארסה אכן בבעיה בלי צ'אבי. אני כבר לפני שנתיים אמרתי שעם כל הכבוד למסי, השחקן הכי טוב וחשוב הוא צ'אבי. ראינו את זה גם במונדיאל וגם במחזורים האחרונים (בלי מסי ברסה ניצחה אך בלי צ'אבי לא הצליחה לנצח). לגבי מסצ'ראנו, אני קצת שמח שהוא לא מצליח להשתלב בברצלונה. הוא כל-כך רצה לברוח מליברפול והתנהג בצורה מגעילה. עכשיו שיאכל את מה שבישל ויהנה להיות שחקן ספסל. ריאל סוף-סוף התפוצצה, אם כי לה-קורוניה כל-כך חלשים שזו לא מספיק אינדיקציה. לפחות זה תורם למצב הרוח של רונאלדו.

6. זה פשוט מדהים לראות אחרי למעלה מחודש של עונה את כמות הקבוצות הגדולות שנמצאות בתחתית של הליגה שלהן: ליברפול, שאלקה, שטוטגארט, רומא, פיורנטינה, ליון. כמה מהן ימשיכו להיות בתחתית וכמה ייצאו מזה? פתרונות בהמשך.

ערן קאלימי 4 באוקטובר 2010

אינטר – יובה, רשמים.

משחק לא רע. לא טוב אמנם, אבל לא רע. רק חבל לי שמאמן הכושר של יובה הוא כנראה מאמן הכושר של הפועל ת"א, רק זה יכול להסביר את העובדה שמהדקה ה-70 שחקני יובנטוס שפכו לאגר.
קוולריאליאיאלוולראלה או איך שלא קוראים לדבר הזה הוא פיני בלילי, רק בלי שערות. אני מאוהב!
ההגנה של יובנטוס נראתה טוב מאד כל עוד דה צ'ליה היה על המגרש, הוא התמודד יפה עם הגיחות של מייקון ועם הקוטיניו הזה שח אינטר. כשמוטה עלה במקומו, העסק התפורר.
בסה"כ אינטר היתה מעט טובה יותר, ולולא אנוכיות של קוטיניו ואטו היא יכולה היתה להיות גם מסוכנת יותר.
במשך רבע שעה יובנטוס אשכרה שיחקה כדורגל התקפי יעיל, בראשות קראסיץ' ומרקיזיו, והגיע לשלושה (!) חצאי מצבים (!) של 80%!, או משהו בסגנון.
זו כנראה תהיה השנה של בארי בקיצור.
אה, ואינטר קדשה. לא כמו מכבי, אבל עדיין.

אוהד בני יהודה 4 באוקטובר 2010

בני תבורי-תשמע,גם אני אוהד ליברפול משנות ה-70,אבל להגיד שג'רארד הוא מהשחקנים הגדולים בהסטוריה?! נכון שזה היה בצחוק?…

בני תבורי 4 באוקטובר 2010

אוהד בני יהודה,
לא, זה לא היה בצחוק. אני באמת חושב שמדובר בכדורגלן ענק ואת הספק לגביו הטלתי בנושא המנהיגות שהוא (לא) מפגין.
מצד שני, זה בסדר גמור מצידך לחלוק עלי.

עומר 4 באוקטובר 2010

לבארסה בלי צ'אבי יש את אותה בעיה שהיתה לארגנטינה במונדיאל. מסי נתן משחק טוב אתמול, אבל התפקוד שלו היה יותר אחורי מהרגיל. במקום לסיים את ההתקפות הוא עזר לאינייסטה לנהל את המשחק והתעסק בעיקר בחלוקת כדורים להחמצות נוראיות של אלבס, אבידל וקרקיץ'. במקרים שהוא כבר הגיע לבעיטה לשער הוא לא עשה את זה מספיק טוב, אולי מעייפות ואולי מחוסר ריכוז. כמובן שצ'אבי מאוד משמעותי לברצלונה, אבל במקרים הנדירים שהוא נעדר פפ צריך למצוא לו תחליף שאינו שינוי התפקוד של מסי, כי לזה באמת אין תחליף.

הופ 4 באוקטובר 2010

הכל סבבה חוץ מסעיף 9. זאת חגיגת כדורגל בעיניך? זה מה שאמור לשדרג את הכדורגל שלנו? המשחק אתמול בין חיפה לבית"ר היה חזרה של שמונה צעדים אחורה. זה נראה כמו הליגה האלבנית השלישית. זה היה כדורגל מחורבן.
שערים זה יופי יופי כשהם מבטאים משחק כדורגל אמיתי – כלומר כזה שיש בו הגנות ורק עורמה ויצירתיות של ההתקפות מצליחות לפרוץ אותן. מה שהיה אתמול היה עלבון לכדורגל.
(עמית, פיטרת את המגיהים? זוויות זונות? ועוד 2-3)

שר החוץ 4 באוקטובר 2010

הביקורת שלך על צ'רלטון כל כך נכונה. זו חרפה. בושה וחרפה. כלימה. וכל מלה רעה שניתן לתאר- מה שהם עושים עם הבונדסליגה והמסך הרחב והמרוחק שהם מציגים לנו.
אנא תמשיך לכתוב על כך מדי שבוע עד שהם משנים זאת. אני לא רואה דרך אחרת.

לוינטל 4 באוקטובר 2010

כמו ששמתם לב לא הקדשתי מקום להכל. בכל זאת הפוסט ארוך ואני לא רוצה להעמיס יותר מדי. אינטר – יובה לא היה שום דבר חדש שבלט לעין אז התעלמתי.
ארנון, לבאיירן אקדיש פוסט נפרד.
לגבי מנצ'סטר סיטי – היא תסיים בטופ 4. השאלה היא אם היא תצליח למרות מנצ'יני או בזכותו. אתמול הם ניצחו למרות המאמן

הופ, המגיהים פוטרו לרגל קיצוצים בדה-באזר ורשת דורפן :)

לוינטל 4 באוקטובר 2010

טוב, האמת שאני קצת מאוכזב. ציפיתי שמישהו בטוקבקים יעלה את שמו אל אדם ג'ונסון הנהדר. מה אתם אומרים עליו?

אביאל 4 באוקטובר 2010

לוינטל – הבעיה אצל אדם ג'ונסון, היא שהוא קצת חד גווני, כמעט תמיד אותה פעולה, חותך לאמצע ובועט, אתמול הוא נכנס וכבש, אבל מדובר במשחק ביתי, מול ניוקאסל, מול קבוצות גדולות יותר קשה לו, אבל אין ספק שהוא מוסיף סוג של ברק למכונה של הסיטי, שעולה עם שלושה קשרים אחוריים גם מול צ'לסי וגם מול ניוקאסל.

ושום מילה על ההחמצה של אנלקה אתמול ?!

לירן שבתאי 4 באוקטובר 2010

1 – אדם ג'ונסון הולך להיות שחקן אדיר. הרכש הכי יקר בינואר האחרון והגנבה הכי גדולה של הסיטי.

2 – עמית, להגיד שצ'אבי הוא האיש הכי חשוב בבארסה, יותר ממסי, זה פשוט מקומם. צ'אבי הוא גאון אין ספק. אבל מה שהוא עושה עשו לפניו ויעשו אחריו. מסי זה על טבעי פשוט אין הגדרה אחרת. צ'אבי הוא אוברייטד, אני חושב שהוא אחד הקשרים הטובים בעולם אבל אמירות (ויש הרבה כאלה) "הוא השחקן הכי חשוב של בארסה" פשוט ממעיטים מערכו האמיתי של שחקנים כמו מסי. בקיצור, אתה חושב שהקריירה של צ'אבי הייתה נראת כמו שהיא עכשיו בלי שחקנים כמו רונאלדיניו או מסי לידו? אני חושב שרונאלדיניו ומסי הפכו את צ'אבי למוערך כמו שהוא היום. אני אפילו אקצין את זה ואגיד שצ'אבי עשה קריירה על הגב שלהם. (ושלא ישתמע מדבריי שאני חושב שהוא לא קשר גדול)

יוני 4 באוקטובר 2010

לדעתי אתה סותר את עצמך. אתה אומר שעשו לפניו ואחריו, ולא נותן דוגמא מי עשה דברים כאלה (פפ בשנות ה-90?), ומצד שני מראה מי עשה לפניו (רונאלדיניו ומסי הם הסטארים שיכולים להתחלף אבל המנצח לא מתחלף). אגב, בימי רונאלדיניו צ'אבי לא היה מוערך כמו היום. הוא ביצע התקדמות שקשה לי כהדיוט להגדיר, אני רק יודע שהוא שחקן אחר ב-2008-10 לעומת 2004-2008. אולי זה בגלל פפ.

לירן שבתאי 4 באוקטובר 2010

זה בדיוק העניין, שמנצח, טוב ככל שיהיה, לא יכול להתקיים בלי הסטארים שלידו. מסי ורונאלדיניו הם לא סטארים שמתחלפים, הם כוכבים נדירים שבמקרה, או שלא במקרה יצא והם זרחו אחד אחרי השני. ריבלדו הוא כוכב שמתחלף ועובדה שבתקופתו צ'אבי לא פרח.

טל 4 באוקטובר 2010

כנראה בגלל בתקופתו צ'אבי היה שחקן בן 19-20. אגב, ריבאלדו ממש לא היה "כוכב שמתחלף" אלא אחד השחקנים הגדולים ב20 השנים האחרונות. משהו בסדר הגודל של רונאלדו הפורטוגלי.

טל 4 באוקטובר 2010

עד היום צ'אבי בלי מסי הצליח הרבה יותר ממסי בלי צ'אבי. אתה יודע, אלוף עולם, אלוף אירופה (בוירו הוא גם היה השחקן המצטיין). תארים שוליים שכאלה.

אתה מעריץ גדול של סקולס לא? האם הוא עשה קריירה על הגב של קנטונה, ואן ניסלטרוי, רונאלדו ורוני? ועם כל הכבוד לסקולס, הקריירה שלו לא מגיעה לרמות של צ'אבי ולו בגלל התארים הבינלאומיים.

תומר ש 4 באוקטובר 2010

כמובן שברמה הבינלואמית אתה צודק.

אבל במועדונים אני חושב שסקולס עשה יותר מצ'אבי. לא רק בגלל התארים אלא בעיקר כי צ'אבי משחק תמיד עם עוד שני קשרים לצידו, עם פחות עבודה הגנתית ויותר חופש. סקולס שיחק כמעט כל הקריירה לצד קשר אחורי אחד בלבד (בשנים האחרונות פרגי מאמץ את שיטת שלושת הקשרים במשחקים גדולים). לדעתי היכולות שלהם די דומות: מבחינה טכנית צ'אבי מעט טוב יותר, המסירות של שניהם ברמה כמעט זהה, אבל יכולת הכיבוש של סקולס היא לאין שיעור יותר טובה.

טל 4 באוקטובר 2010

תומר, לא ניכנס לויכוח הזה, פשוט שים לב לרשימת התארים של צ'אבי הרננדז:

– אליפות העולם.

– אליפות אירופה.

– פעמיים צ'מפיונס ליג.

בכל המקרים כשחקן חשוב, להוציא את הזכיה הראשונה בליגת האלופות עם קייס לכך שהוא היה השחקן החשוב ביותר בזכיה (אחד מהשניים-שלושה בטוח).

– 5 אליפויות מקומיות.

אגב, הוא גם זכה באליפות העולם עד גיל 20, כולל תואר מצטיין הטורניר.

והוא עוד רחוק מסיום הקריירה.
ותזכור שנבחרת ספרד עד העידן שלו, הייתה לוזרית ואנדראצ'יברית אפילו יותר מאנגליה. זה לא שהוא היה עוד חוליה בשרשרת של תרבות כדורגל עם היסטוריה אדירה של הצלחות. הוא במו רגליו יצר אותה.

לההגדיר שחקן כזה כ"אוברייטד", זה פשוט ניתוח שמנתק את המבט על קריירה של שחקנים מכל נקודת התייחסות הגיונית. על פי מה אנחנו מודדים גדולה של שחקנים אם לא על פי השורה התחתונה? ואין שחקן כדורגל אירופאי מאז בקנבאואר שזכה בכל כך הרבה תארים גדולים.

תומר ש 4 באוקטובר 2010

אינני חושב שצ'אבי הוא אוברייטד. הוא אכן שחקן מדהים ואחד מחמשת הקשרים הטובים של 20 השנים האחרונות. אבל אני מסכים עם לירן שבתאי לגבי אמירות כמו "צ'אבי הוא הבורג החשוב ביותר בבארסה", שלא לדבר על אמירות של נדב יעקובי בסגנון: "מסי הכי טוב בעולם, אינייסטה הכי טוב בבארסה".

לגבי ההשוואה בין צ'אבי לסקולס. צ'אבי מוביל על סקולס באליפות אירופה ועולם. סקולס מוביל על צ'אבי בארבע אליפויות. הם פחות או יותר מתאזנים. אני אפילו חושב שאם היית מחליף בין השניים, התוצאות היו נשארות מאוד דומות.
אני מעדיף את הסקולס שלי, אתה את הצ'אבי שלך.

טל 4 באוקטובר 2010

נבחרת שבנויה סביב צ'אבי ואינייסטה אולי לא מבריקה כמו בארסה, אבל היא עדיין אלופת העולם ואלופת אירופה. נבחרת שבנויה סביב מסי, מפסידה 4-0 לגרמניה. אלו העובדות.

לגבי ההשוואה: העדפה של אוהדים לשחקנים שמשחקים בקבוצתם היא לגטימית ומובנת. אבל במבחן אובייקטיבי של הדברים, אתה לא יכול לשים עוד ארבע אליפויות מקומיות (וזה לא באמת עוד ארבע אליפויות, הרי סקולס מבוגר בחמש שנים ולצ'אבי תהיה כנראה הזדמנות לפחות לצמצם את הפער) על אותה מדרגה כמו אליפות עולם ואליפות אירופה ולהגיד שזה "מתאזן". אולי עבור אוהד יונייטד זה המצב, אבל לא על פי קריטריונים שמודדים גדולה בהיסטוריה של הכדורגל. אפילו סקולס עצמו היה מחליף את האליפויות הללו באליפות עולם אחת.

תומר ש 5 באוקטובר 2010

אתה צודק לגבי החשיבות של אליפות אירופה והעולם, אך לטעמי, בעולם בו כדורגל נבחרות דועך ומחוויר ליד זה של הקבוצות, יש גם לשים את הדברים בפרופורציה.

ולגבי המשפט האחרון שלך, אתה טועה. אם הוא היה מעדיף לזכות בגביע העולמי, הוא לא היה פורש מהנבחרת בגיל 30 על מנת לזכות בעוד תארים עם יונייטד.

טל 5 באוקטובר 2010

במה בדיוק מתבטאת ה"דעיכה" של כדורגל הנבחרות? להפך, הענין במונדיאל וביורו גדול מאי פעם ועולה בהרבה על זה של כדורגל המועדונים.

עובדתית השחקנים הגדולים בהיסטוריה נבחנים בעיקר על פי זכיה באליפויות עולם ובמידה מסויימת על פי זכיה באליפות אירופה לקבוצות. אליפויות מקומיות כמעט לא משחקות תפקיד. זידאן זכה רק בשלוש אליפויות מקומיות. ומדובר על שחקן ששיחק 10 שנים בריאל מדריד ויובנטוס. מראדונה זכה רק בשתי אליפויות מקומיות באירופה ומעולם לא זכה באליפות אירופה לקבוצות. ברמת ההישגים בקבוצה, מסי כבר עבר את מראדונה ולא מעט שחקנים אחרים מקדימים אותו בהרבה. ועדיין הוא נחשב לשחקן הגדול ביותר ב30-40 השנים האחרונות. לעומת זאת, שחקנים דוגמת זיקו ופלטיני לא נמצאים על המדרגה הזו בעיקר בגלל שהם לא זכו במונדיאל.

הופ 4 באוקטובר 2010

לוינטל, קבל משהו קצר ונחמד שקשור לפוסט השדרים שלך שנדחק למעבה הארכיון*:
http://www.youtube.com/watch?v=2fXsfAeqimY&feature=player_embedded

*אפרופו ארכיון, אני לא יודע אם אתה יודע אבל כשהולכים לתחתית העמוד שלך ומקליקים "לפוסטים קודמים" מקבלים הודעה שאין כאלה (לא רוצה לסכסך, אבל אצל כולם זה ככה חוץ מאצל דורפן וב-BUZZ).

טל 4 באוקטובר 2010

התיאור של המשחק בין צ'לסי לארסנל לא מדויק לעניות דעתי. לארסנל היה המון חופש פעולה והיא הגיעה לדי הרבה מצבים. היא פשוט החמיצה אותם. הקבוצה של מוריניו (לטוב ולרע) הייתה הרבה יותר טקטקית וזהירה והרבה יותר חזקה בהגנה. מצד שני, היא קיבלה פחות חופש פעולה בהתקפה. לא מקרי שהקריירה של דורגבה פורחת בגיל 32, דווקא תחת מאמן כמו אנצ'לוטי שמאמין בגישה יותר התקפית. תחת סקולארי / הידינק וגרנט הוא הבקיע 13 שערים בשתי עונות (ביחד)!

אגב, ביחס להרכב המאד חסר, ארנל נתנה יופי של משחק ולדעתי לא נפלה מצ'לסי. הבעיה שלה שבנוסף להגנה הבעיתית גם אין לה פינשר אמיתי, סטייל סמואל אטו / מליטו / פורלאן (גם ואן פרסי הוא לא ממש שחקן כזה).

לוינטל 4 באוקטובר 2010

אני מסכים לניתוח שלך.
שמע, ארסנל חסרה את כוכביה הגדולים ביותר – ססק, וולקוט, ון פרסי וורמאלן

שלום 4 באוקטובר 2010

לוינטל אתה פשוט מבריק.

הסיכומים הללו שלך הם החלק הכי טוב בדה – באזר, וזה לא קל בכלל בכלל.

סימנטוב 4 באוקטובר 2010

עמית א-ח-ל-ה פוסט גם אני לא מפספס
בני צריכים אותכם חזקים מבאס לאללה המצב הזה. בעיקרו המצב הזה רק ממחיש כמה הוואגנרים אמיצים עם 'הרכש השפוי' שלהם הצוללים קצת אבל נשארים בצמרת למרות השינוי הסוציו אקונומי. כולי תקווה שביונייטד ימשיכו בשיטות העבודה ("תהליכים") של הסר. 

בני תבורי 4 באוקטובר 2010

סימנטוב,
אין לך מושג כמה אני מייחל לבוס/בעלים בליסברפול שיאמצו את הגישה של פרגוסון שלמרות הגלייזרים מצליח לשמור על הרוח המיוחדת של היונייטד. ואנגר בהחלט ראוי לחיקוי, אבל לא נעים בבלוג של אוהד ארסנל (:

לוינטל 4 באוקטובר 2010

בני תהיה חזק. אל תשכח שליברפול במרחק של פחות משני נצחונות מארסנל. אנחנו גם פאתטיים, ולנו יש פוטנציאל שזה מבאס לא פחות

לוינטל 4 באוקטובר 2010

כל המחמיאים והמחזקים – תודה. אתם נותנים כוח להמשיך מדי שבת וראשון.
כן תרבו

סימנטוב 4 באוקטובר 2010

לא טוב! צריכים אותך מתוסכל ויצירתי

BENGAL 4 באוקטובר 2010

איזה מן אוהד ארסנל אתה?

ארסנל הייתה יותר טובה, אבל כרגיל, לצ'לסי לוקח 2 מסירות לעשות מה שלנו לוקח 40 דקות, כרגיל (2) הגול הראשון של הבלוז מגיע מבישול של אשלי קול לדרוגבה, וכרגיל (3) בדקה 84-86 צ'לסי סוגרת את המשחק מולנו בבעיטה חופשית מרהיבה (בד"כ דרוגבה, היום אלכס).

מי אמר שהכדורגל ממציא את עצמו מחדש כל פעם מחדש?
כל משחק בין ארסנל לצ'לסי אני מרגיש כאילו אני רואה שידור חוזר.

לוינטל 5 באוקטובר 2010

אשכרה שידור חוזר. אז אנחנו בעצם לא כל כך קרובים כמו שנדמה

לירן שבתאי 5 באוקטובר 2010

באיזו עונה הייתה הפעם האחרונה שליברפול ירדה מתחת לקו האחרון? ומישהו יודע אולי את התאריך או מחזור?

לוינטל 5 באוקטובר 2010

1984 – אוקטובר, מחזור 11 (2 נצחונות). ליברפול סיימה אותה עונה מקום שני

מיסיס רוני 5 באוקטובר 2010

מחכה אנוכי,בשקיקה לפוסטים הנהדרים שלך.האהבה והתשוקה למשחק הנפלא הזה,מלוות אותי מאז ימי ילדותי.ןכמוך גם אני דבוקה למסך הקטן בסופי השבוע וצופה בכל משחק {למען האמת, שני מסכים בסלונינו כדי שרחמנא ליצלן,לא אפספס איזה גול אי שם בעולם}, ובמיוחד באהובתי היוניטד.
ולשאלתך, אדם גונסון נפלא, עוקבת אני אחריו מאז הצטרף לשורות הסיטי ושאלה אחת רק בפי, איך סיר אלקס לא חטף אותו אלינו!

לוינטל 5 באוקטובר 2010

תודה :) חן חן.
איך זה להיות האישה של רוני?

מיסיס רוני 5 באוקטובר 2010

חייבת להודות שמחשבות כפירה עלו במוחיואף שקלתי להפוך למיסיס ברבטוב…אבל,
rooney is my man!
ונקוה לימים טובים יותר!

חאג' 7 באוקטובר 2010

כרגיל – פוסט משובח.
אי ההצלחה של קבוצות "גדולות" ועתירות תקציבים בתחילת העונה הזו פשוט מדהימה, זו כנראה הוכחה שעדיין אין פתרון לתחושה הפסיכולוגית של שובע (שחקני באיירן אחרי עונה מדהימה אשתקד והופעה במונדיאל, בבארסה הפציעות הגיעו סוף סוף, השאלה מה נסגר עם ליברפול).
ג'רארד ממש לא נמנה עם הגדולים באמת, עם הגדולים בקושי, קריירה חסרת הישגים משמעותיים לטווח ארוך.
עד מתי ארסנל יבנו על ואן פרסי כחלוץ?! חדל קשקשת.
בית"ר נגד חיפה, משחק מהנה, אבל רמה ירודה כנו הבדיחות קרש של סבתא שלי, איזה הגנות עלובות, מינימום אינטיליגנציה.
קדימה דורטמונד.

לוינטל 7 באוקטובר 2010

תודה.
לבנות על ון פרסי זה כמו לבנות על אליהו הנביא.

Comments closed